המתלוננת טענה כי ה"טיפול הטלפוני" הפך, עם הזמן, לטיפול פנים מול פנים. התביעה טענה כי המתווה הטיפולי הנטען, שהוסכם ביום 18.11.2014, גילם מעין "חוזה טיפולי" בין הנאשם למתלוננת, גם אם לא תאם, בתחילת הדרך, את דרישות הדין.
207. ההגנה חלקה, עובדתית, על תוכן שיחת המתווה; כך העיד הנאשם במשטרה:
"ש. היה מועד כזה שבו אמרת שאתה מסרב לטפל בה?
ת: אם את זוכרת לא אמרתי שאני מסרב, לא בדיוק ככה... כיוון שאני לא הסכמתי לטיפול התרופתי, לדעתי שהיא קיבלה... אבל אני לא התערבתי, אני רק נתתי לה ייעוץ שיהיו לה תופעות לוואי. גם מעולם לא דיברתי עם דוקטור (מילה לא ברור) אם אני לא טועה ככה קראו לה..."
"ש. אני מפנה אותך להתכתבויות בהם מדובר על התייחסות למתווה הטיפולי ביניכם (18.11.14).... מהאמור עולה שהיה ברור לשניכם שהכיוון של הקשר הינו טיפולי ויש רק צורך להסדיר אותו באופן מסודר.
ת. ולא הסדרנו אותו. היא לא הסכימה שאהיה המטפל היחיד, לא הסכימה שאדבר עם גלית ולא עם ד"ר הגדוש...
ש. מחומר החקירה עולה שאתה כן הסדרתם מתווה טיפולי שבו אתם משוחחים כ-15-20 דקות כמעט מידי יום שמתאפשר לכם?
ת. ממש לא".
208. כך העיד הנאשם בבית המשפט, בין היתר, ביחס לשיחת המתווה:
"ש. אני מבינה ששוחחתם. מה היה בשיחה?
ת. בהמשך שוחחנו על זה. הבנתי שהיא היתה בטיפול פסיכותרפי אצל גלית והיא מגיעה מספיק פעמים ארצה לטיפול פסיכותרפי. אבל בשיחה המתלוננת אמרה לי שהיא מתכוונת לטיפול טלפוני. אמרתי לה שאני לא עושה טיפולים טלפוניים. צריך לזכור שזה היה לפני הקורונה ורק בקורונה החלו להתפתח הטיפולים בזום אבל גם בזום רואים הבעות פנים וקצת שפת גוף, ובשיחת טלפון לא רואים את זה. לי ספציפית מאוד קשה שיחות טלפון בגלל החירשות שלי והטינטון. אני לא רגיש לניואנסים של הקול. אני מציג אישור רפואי לגבי הקשיים השמיעתיים שלי. (מסומן נ/131).
אז אמרתי לה שאני לא נותן טיפולים טלפוניים בכלל. אני בכלל הייתי בטוח שהיא חוזרת ארצה עוד מעט ואז הבנתי ממנה שהיא נשארת עוד חצי שנה בחו"ל והיא לא מוכנה לוותר על ד"ר הגדוש והיא צריכה את הקשר איתה. והבהרתי לה עוד, במקביל לסמס שנשלח קודם, שבמצב הזה או שאני נותן את הטיפול הכולל ואני המטפל היחידי וכמו שאמרתי אני לא עושה טיפולים טלפוניים ובמצב זה החלטנו שלא אהיה המטפל שלה. הדבר נאמר במפורש. מה זה החלטנו? אני החלטתי והיא קיבלה את זה.
ש. אחת מהגרסאות של המתלוננת, שנמסרה לראשונה בפגישת הרענון איתה היא שבאותה שיחת טלפון שתיארת עכשיו אתה הצעת לה 2 הסדרים חלופיים. או הסדר של שיחה דו שבועית של 50 דקות או הסדר של שיחה יומית קצרה. תסביר לביהמ"ש מה ההתיחסות שלך לטענה זו.
ת. לא היו דברים מעולם, זה לא היה לא הגענו לשוחח על זה. היא לא הגיעה פעמיים בשבוע לשיחה והיא ביקשה בכלל טיפול טלפוני ואני לא מכיר טיפול טלפוני של 15 דקות. אין כזה דבר. אני לא עושה טיפולים טלפוניים. אולי היו יוזמות מוזרות אבל זה היה לפני הקורונה. אבל ודאי שאני לא מכיר טיפול טלפוני של 15 דקות כל יום. גם המציאות מוכיחה שלא היה כזה דבר. אנחנו דיברנו בזמנים משתנים, היו ימים שלא דיברנו בכלל או שהיו ימים שדיברנו פעמיים. זה פשוט לא היה.
ש. מה קרה לגבי יתר התנאים שהעמדת באותה הודעת סמס?
ת. מהרגע שהיה ברור שאני לא המטפל כי אני לא עושה שיחות טלפוניות והיא לא עוזבת את ד"ר הגדוש אז לא דיברנו על סטינג, כלומר לא דיברנו על מיקום, תשלום או משך, אף אחד מהדברים האלה. לא על מטרה. על אף אחד מהדברים האלה. אני ... לא דיברנו על זה. גם נושא הטיפול לא עלה עד מאוחר. לא עלה בכלל בעצם. באיזה שהוא שלב שהיא חזרה ארצה היא ביקשה ממני לעזור לה למצוא מטפל בארץ לקראת עזיבתה את חו"ל ואת ד"ר הגדוש".
209. בחקירתו הנגדית הוסיף הנאשם:
" ש. בוא נדבר על השיחה שקבעתם לשוחח באותו יום שהיא ביקשה מתווה טיפולי 18.11.14. בעדות הראשית לפני שבועיים התייחסת לאותה שיחה שבה הודעת לה שלא תטפל בה כי אתה לא עושה טיפולים טלפוניים?
ת. נכון
ש. אמרת זאת פעמיים בשורה 20 ובשורה 29. בבית המשפט נימקת את הסיבה לסירוב בכך שאתה לא עושה טיפולים טלפוניים. ?
ת. זה אחד הדברים. אני גם אומר שהיא לא היתה מוכנה לוותר על ד"ר הגדוש. ואני אומר בשורה 28 – גם את הענין הזה
ש. אני אומרת לך שבהודעה במשטרה לא הזכרת שאחד הנימוקים הוא שאתה לא עושה טיפולים טלפוניים. עברתי על כל הודעה 3-4 פעמים. זה לא הוזכר שם.
ת. אכן במשטרה לא אמרתי, אני מזכיר שמאוד התרגשתי שם. אני גם לא רואה את השאלה ספציפית אם שואלים אותי לגבי טלפון.
ש. אני אומרת לך שבהודעה במשטרה התבקשת וסיפרת על אותה שיחת טלפון של הסירוב ולא הזכרת ולו פעם אחת שהנימוק לסירוב לטפל בהמתלוננת הוא שאתה לא עושה טיפולים טלפוניים ובבית המשפט הזכרת כנימוק מאוד מרכזי כמעט נימוק יחידי
ת. אני רוצה להתיחס. החקירה היא מדצמבר 2015. היה לי קשה עם כל נושא החירשות.
ש. ולכן לא הזכרת את הנימוק המרכזי?
ת. לא יודע אם לכן... זה לא הנימוק המרכזי. ולא אמרתי זאת מעולם. אמרתי שזה אחד הנימוקים. ולא הנימוק המרכזי. שאני לא עושה טיפולים בטלפון.
ש. אני רוצה להפנות לעדות של המתלוננת בבית המשפט שהיא פירטה על תוכן השיחה. היא השיבה לך על כל השאלות שהצפת בפניה, לשיטתה. מפנה לעדות שלה בבית המשפט עמוד 181 שורות 12-15, שם אומרת – מצטטת. אתה מסכים איתי שמהדברים האלה מדובר במטרות קלאסיות של טיפול נפשי? אם היית שומע גורם שלישי שאומר לך שזה המטרה...
ת. צריך להגדיר את זה קצת יותר אבל כן, אני מאשר".
210. גרסתו של הנאשם ביחס לסירובה של המתלוננת לוותר על הטיפול אצל ד"ר הגדוש, ובכך לחזור בה מבקשתה לקבוע הסדר של שיחות עמו – מעלה קשיים מסוימים. הנאשם המציא בעדותו בבית המשפט סיבה – שהוא לא מעניק טיפול טלפוני, באופן כבוש, והסברו כי במשטרה היה נרגש ולכן לא העלה טעם זה, שהיה גורם משמעותי אשר תרם לסיכול מתווה טיפולי בינו לבין המתלוננת, הוא לא מאוד משכנע.
211. מנגד, גם עדות המתלוננת בנקודה זו לא חפה מקשיים: ראשית, קשה להלום, מבחינה הגיונית, טיפול טלפוני הניתן 7 ימים בשבוע, כולל שישי ושבת, בהגדרה (ולא במקרה חירום, למשל) כך העידה המתלוננת בחקירתה הנגדית:
"ש. מה זה מדי יום, האם זה 7 ימים בשבוע או ,5?
ת. למיטב זכרוני כל יום זה כל יום, 7 ימים בשבוע.
ש. זאת אומרת זה נכון גם לשישי ושבת?
ת. למיטב זכרוני כן
ש. וגם בחגים?
ת. נכון, זו היתה ההסכמה.
ש. זאת אומרת ד"ר ברוך מקבל פציינטים עם שיחות טיפוליות 7 ימים בשבוע, שישי ושבת וחגים האם זה מה שהוסכם?
ת. כן, להבנתי".
212. שנית, מעט קשה לקבל כי הנאשם, פסיכיאטר, הציע למתלוננת מתווה טיפולי של שיחות בנות 10 דקות – אורך שיחות זה אינו עולה בקנה אחד, לפחות לכאורה, עם טיפול פסיכיאטרי.
213. שלישית, המתלוננת סיפרה אודות תוכנה המלא של שיחת המתווה, לראשונה, רק ברענון שנערך לה אצל המאשימה, טרם עדותה בבית המשפט; כך העידה המתלוננת בחקירתה הנגדית:
" ש. אני חוזרת לעדות בדוכן. העדת שאחרי חליפת ההתכתבות הזו, "הוא הציע שתי אופציות שננהל שתי שיחות בשבוע של 50 דקות כל אחת והשניה שיחות על בסיס יומיומי 15-20 דקות". את נחקרת במשטרה 7 פעמים ובסה"כ 20 שעות. בכל הנוגע להתכתבות ספציפית זו את נחקרת 4 פעמים. את הגרסה הזו בפעם הראשונה שמענו בפגישת הרענון שנערכה עם ספי ערב עדותך. מעולם לא סיפרת ב 20 שעות חקירה ו7 מפגשים שונים עם המשטרה ו4 הזדמנויות שונות לא אמרת שהוא הציע לך שתי חלופות. חלופה של שתי שיחות בשבוע 50 דקות ושיחה של 15-20 דקות ביום. זה נכון?
ת. אני לא זוכרת אם לא אמרתי במשטרה.
...
ש. "כשהיא נשאלה מדוע לא ספרה בהודעותיה השונות על האפשרויות הנ"ל השיבה כי ספרה על המתווה שסוכם בסוף מכיון שבו ראתה את החשיבות ולא באפשרות שלא יצאה אל הפועל".
האם זו הסיבה בעטיה לא ספרת במשטרה? כי לא חשבת שזה חשוב?
ת. ספרתי מה שהיה בפועל, נכון".
ובהמשך:
"ש. אני מבקשת לשאול האם לא ראית ב 20 שעות חקירה במשטרה למסור את הגרסה שלך לגבי תוכן שיחה טלפונית במסגרתה נעשה חוזה טיפולי בינך לבין יהודה?
ת. במשטרה השבתי את התשובות הטובות ביותר שיכולתי לתת נכון למצב בו נמצאתי.
ש. אני מבקשת להזכיר לך שנחקרת במשטרה ב 30.9...?
ת. כמדומני בחקירה המסכמת כן אמרתי את זה. אמרתי על השיחות של 15-20 דקות.
ש. את לא אמרת אף פעם במשטרה כי זה המצב. את נחקרת במשטרה ב 30.9.15, 7.10.15, 8.10.15, 3.12.15, 4.3.16, 30.3.16, 17.12.17. בכולם המצב שלך היה כזה שלא חשבת לספר באופן מדויק על תוכן שיחת הטלפון בינך לבין ברוך במסגרתה לטענתך נעשה חוזה טיפולי?
ת. אכן נעשה חוזה טיפולי, אני השבתי את התשובות למשטרה בצורה הכי טובה שיכולתי
ש. החשוב הוא לשיטתך...?
ת. לשיטתך החשוב הוא שהוא היה המטפל שלי.
ש. אמרת לגב' בראז שהיא שאלה אותך למה לא אמרת את זה במשטרה, אמרת – אני ספרתי על המתווה שסוכם בסוף כי בו ראיתי חשיבות. לכן אני אומרת החשוב הוא לשיטתך שסכמתם על שיחות מדי יום של 15-20 דקות
ת. עניתי למה ספרתי על מה שקרה בפועל. זה לא החלק הארי.
ש. את אומרת אני ספרתי רק את זה כי זה מה שהיה בפועל וזה מה שחשוב לך?
ת. זה מה שהיה בפועל.
ש. שאלת ב.ה. את ראית חשיבות לשיחות של 15-20 דקות?
ת. גם".
214. הנה כי כן, המתלוננת אכן העידה במשטרה אודות הסיכום עם הנאשם ביחס לטענתה בקשר לטיפול הטלפוני היומי, אולם לא שטחה את מלא פרטי שיחת המתווה; בכבישת עדותה בנקודה זו יש בכך כדי לפגום קמעה בעדותה ביחס לנושא החשוב של שיחת המתווה.
215. מכל מקום, לא ראיתי לקבוע ממצאים פוזיטיביים ביחס למה בדיוק היה בשיחת המתווה, וזאת בעיקר נוכח העובדה כי הלכה למעשה, לא הוכח כי הוא בא לידי מימוש.
רוצה לומר: גם אם הנאשם והמתלוננת סיכמו שהוא יעניק לה טיפול טלפוני (שממילא אינו טיפול נפשי, על פי הדין המפורש) , המציאות לימדה כי מערכת היחסים ביניהם לא כללה שיחות קבועות, טיפוליות, קצרות, יום יומיות (כפי שטענה המתלוננת ביחס למתווה), אלא היה מדובר בקשר גמיש, ללא כל דפוס קבוע, שכלל סממנים שאינם מאפיינים קשר טיפולי נפשי (וממילא "פסיכיאטרי טלפוני"), כמפורט להלן.
216. המאשימה טענה בסיכומיה, כי "עיון בת/11 מעלה כי בימים הסמוכים לקביעת המתווה שסוכם בין המתלוננת לנאשם, אכן שוחחו השניים טלפונית מידי יום (בתאריכים 19.11 – 27.11), עד מועד נסיעתו של הנאשם לחופשה בתאילנד".
217. מעבר לעובדה שלא הוכח כל דפוס שיחות קבוע בין הנאשם למתלוננת בתאריכים האמורים, לא הופק פלט פירוט שיחות שבין הנאשם למתלוננת (הם שוחחו, בין היתר, באמצעות אפליקציות שונות כמו סקייפ). המתלוננת, מטבע הדברים, וכעבור שנים ארוכות, לא יכלה (ולא היה מצופה ממנה כלל), לזכור כל שיחה ושיחה עם הנאשם, מועדה, תוכנה, עיתויה, וכיו"ב. ת/57, שעל משקלו הראייתי הדל עמדתי לעיל, לימד על תיאומי שיחות בין הנאשם למתלוננת, ואולם אין כל אפשרות להתחקות באופן מהימן אחר משכן, עיתוין, מועדן, תוכנן, ועוד.
218. המתלוננת, מצידה, העידה בחקירתה הנגדית:
"ש. תאשרי לי שבפועל לא התקיימה ביניכם לא שיחה שבועית, כפי הצעתך, לא שתי שיחות שבועיות בנות 50 דקות כפי שאת טוענת שזו היתה הצעה שלו, ולא שיחה יומית של 15-20 דקות כפי שטענת שהיתה הצעה חלופית שלו. העדת בשתי הזדמנויות שונות במשטרה ששוחחתם כל יום כמה פעמים ביום.
ת. תקופה אחרת. בהתחלה זה היה מאוד מסודר ואפשר ללכת לפי ההודעות ולראות שאנו קובעים שעה ומדברים .. נצמדנו למתווה הטיפולי הזה שהוא הציע, ולאחר מכן שהרגשתי שאני נזקקת יותר יזמתי פניות יותר תכופות.
ש. שאת העדת במשטרה ששוחחתם מספר פעמים ביום אמרת – גם היינו מדברים כל יום בטלפון 4 פעמים ביום. לא ייחסת את זה לתקופה מסוימת?
ת. אז עכשיו אני אומרת שבמשך תקופה עמדנו במתווה הטיפולי ולאחר מכן המצב הנפשי שלי היה כ"כ קשה שפניתי אליו הרבה יותר
ש. מה זה התקופה הזו?
ת. חצי שנה.
ש. באיזו תקופה עמדתם במתווה הטיפולי שטענת לו?
ת. שבועות.
ש. כמה שבועות?
ת. נתתי הערכה, שבועות. לא עבר את החודש ולכן השתמשתי במילה שבועות ולא חודשים. זה היה נזקקות שלי, אני הייתי צריכה , הייתי במצב ממש קשה ולכן יזמתי פניות נוספות והוא נענה להן.
ש. אחרי שבועיים שלושה של שיחות בהתאם למתווה טיפולי שהוצע ע"י יהודה עברתם לשיחות תכופות יותר והמתכונת הזו החזיקה כ 3 שבועות?
ת. כן. אבל זה היה מהצורך שלי, זה לא שפתאום משהו השתנה. זה רק כמה שיחות היו, הנפח של הדברים".
ובהמשך:
"ש. אני מניחה שזו שיחה אחת ארוכה שנותקה פעמיים אבל אולי אלה 3 שיחות נפרדות. אבל זו לא שיחה של 15-20 דקות. זה נכון?
ת. עושה רושם כך
ש. זה לא תואם את החוזה הטיפולי שנעשה לטענתך?
ת. חלק מהחוזה הטיפולי שאני במצוקה והוא הרופא המטפל שלי ואני פונה אליו. זה אלמנט חוזר שאני הייתי במצב מאוד מאוד קשה, ופניתי שוב ושוב, ואני מזכירה כמה גדול וכמה נפח וכמה חזק. הוא היה הכל בשבילי ולכן כל רגע שהרגשתי לא טוב אני פניתי אליו. תמיד הייתי צריכה עוד ועוד כי לא יכולתי להתמודד עם עצמי. לשאלת ביהמ"ש אני מאשרת שחוזה הטיפולי כתבו וכלשונו לשיטתי לא בא לידי ביטוי ביום הראשון והשני אבל יש ימים שזה היה ככה.
ש. זה שיש ימים על 15-20 דקות זה לא אומר שיש חוזה טיפולי על 15-20 דקות. כשלפעמים מדברים על 15 דקות
ת. יש דברים שכורח המציאות משנה. אם אני במצב מאוד קשה הוא יקדיש לי יותר זמן להקשיב לי ולתת לי פידבק ולהנחות אותי".
ובהמשך:
"ש. הסברת שני דברים הפוכים. הסברת שזה חלק מהטיפול שלך השיחה 3 פעמים ביום, בכל פעם שאת נזקקת ופעם שניה אמרת שהוא שבר את הגבולות. אז אני מבקשת לשאול האם זה חלק מהחוזה הטיפולי ביניכם או שזו שבירת גבולות?
ת. זה חלק מהחוזה הטיפולי זה לדאוג, אתה מחויב למטופל שלך אבל היתה פה שבירת גבולות זה ברור. אבל חלק מהחוזה הטיפולי זה לנסות לדאוג. ברגע שזה חזר על עצמו שאני מבקשת עוד ועוד ויותר אינטנסיבי הוא היה חייב לשים לזה סטופ. הוא היה חייב לשים גבולות. בורדר ליין כמו שהגדירו שאני סובלת, היה חייב לשים גבולות. זה חלק מהענין בכל טיפול. אבל צריך להיות לדעתי, וכל אחד איך שהוא רואה את זה, פגשתי מטפלים אחרים ולכל אחד יש את הגישה שלו ויש התגמשות טיפה. בימים הראשונים שזה בתולי אז אתה צריך לשמוע אבל אחרי שאתה רואה שזה חוזר על עצמו אז מחויב עליך להציב גבולות כי זו חלק מהבעיה וחלק מהיחסים שספרתי לו עם גב' גמפל. אני פתחתי את נפשי איתו די מהר, ודי עמוק למרות ....
ש. אבל אמרת שבהתחלה 3 שבועות ראשונים שמרתם על גבולות טיפוליים כמו בהסכם הטיפולי. ועכשיו את נוקטת עמדה הפוכה, אמרת שבהתחלה צריכה להיות גמישות. תיישבי את הסתירה.
ת. מה שאמרתי זה התקיים בפועל. היו שבועות שאולי זה לא היה יציב, אולי זה היה יום אחד או פעמיים בשבוע שאני שברתי את זה וביקשתי עוד שיחה ואולי אחד הדברים היציבים זה חוסר היציבות שלי
ש. במילים אחרות לא התקיים בשום שלב המתווה הטיפולי שלגביו הוסכם בשיחה טלפונית. לא קוים אף פעם?
ת. עצם זה שהוא נשבר בשל צורך לא אומר שזה לא קוים.
...
ש. אז הדבר הזה לא התקיים בפועל לפי מה שאת אומרת?
ת. זה התקיים. אבל שוב יכול להיות שהיו פניות נוספות שלי. בקליניקה בגדרה זה היה בין 50-55 דקות ושם זה כן התקיים הגבול הזה
ש. אבל שיחות טלפון זה מתי שרוצים וכמה שרוצים?
ת. זה לא מתי שרוצים. שימי לב שאני מבקשת קודם היתר. אני בחיים לא מתקשרת מעצמי. תמיד ביקשתי את האישור שלו למתי שהוא יכול".
219. עיון בת/57 (ת/11) לימד כי הנאשם והמתלוננת תיאמו שיחות טלפוניות, למשל: "קבענו למחר" (ת/11, עמ' 6); "... אני ממש מקווה שאצליח להתקשר אליך כמו שקבענו, אני חייבת את עזרתך היום" (ת/11, עמ' 7). עם זאת, ניכר כי לא היו תיאומי שיחות קבועים בינה לבין הנאשם, ולא מצאתי כל ראיה ליישום של המתווה הטיפולי הנטען, לא בתיאומי השיחות, וממילא לא היתה כל ראיה שהיא ביחס לקיום או לתוכן השיחות עצמן.
220. טוענת המאשימה: "בפני בית המשפט הובאה גרסת המתלוננת, לפיה מערכת היחסים שהתפתחה בינה לבין הנאשם נשאה בתחילה אופי טיפולי בלבד, בהמשך נשתרבבו למערכת טיפולית זו רכיבים אישיים/ מיניים ומנקודה מסוימת חל ערבוב מוחלט של רכיבי הקשר ומכאן ייחודו של תיק זה".
221. תרתי אחר תקופה ביחסיהם של הנאשם והמתלוננת אשר התמצתה בטיפול "בלבד", ללא רכיבים אישיים / מיניים, אך העליתי חרס, אף לא לפי עדות המתלוננת עצמה. נראה להלן, כי מעבר לאי-הוכחת יישומו של המתווה הטלפוני אמור, ההדדיות בקשר בין הנאשם למתלוננת החלה ממש מראשיתו.
222. המתלוננת העידה בחקירה הנגדית: "...היו כמה פאזות בקשר הטיפולי והמיני וזה הכל התערבב. אז בהתחלה היינו הרבה יותר בפוקוס על המצב הנפשי שלי, ולאחר מכן הוא דיבר על דברים שלו, אני לא אומרת שלא היה בכלל בהתחלה וידעתי שהוא עוזב את אברבנאל ונוסע לתאילנד, והיו פאזות. בהתחלה דיברנו על נושאים נפשיים שלי, תכנים שנגעו לעולמי שלי, תכנים טיפוליים רפואיים, כדורים. לאחר מכן היה גם וגם..".
223. התכתובות בין הנאשם למתלוננת (אותן מסרה, כאמור, המתלוננת) לימדו כי ימים ספורים לאחר שיחת המתווה, הוא שיתף אותה בעולמו ובחייו, עניין אשר אינו עולה בקנה אחד עם טענת המתלוננת והתביעה שלפיה מערכת היחסים החלה כטיפול נפשי "בלבד".
224. העובדה שהמתלוננת ידעה פרטים אישיים על הנאשם בשלב כה מוקדם של מערכת היחסים ביניהם, אף טרם מפגש פיזי ראשוני (מעבר למפגש(ים) בבית החולים אברבנאל), מלמדת אף היא על קשר שאינו מאפיין טיפול נפשי, לא כל שכן – טיפול נפשי פסיכיאטרי; ועומד בסתירה למסקנת התביעה בסיכומיה.
225. כך למשל, ביום 27.11.2014 (מספר ימים לאחר שיחת המתווה), כתבה המתלוננת לנאשם "בוקר טוב ד"ר ברוך, צר לי שפספסתי את השיחה שלנו אתמול. רציתי לאחל לך שיהיה יום אחרון טוב בבית חולים והמון הצלחה בדרך החדשה שתבחר. חשוב לא פחות – תהנה מהחופשה בתאילנד. אם אתה יכול לדבר מתישהו קצר אשמח. להתראות".
226. להשלמת התמונה ומעבר לצורך יוער, כי מצאתי את תשובותיה של המתלוננת בעניין זה לא מאוד משכנעות; כך למשל, סיפרה כי אודות משרתו של הנאשם (המתלוננת ידעה כי עזב את תפקידו כמנהל בית החולים אברבנאל באותם ימים) ניתן היה גם לקרא בעיתון:
" ש. בהודעה שכתבת לברוך ב 7.11, 9 ימים אחרי אותו טיפול ברור שאת יודעת המון פרטים על החיים האישיים והמקצועיים שלו. ידעת שהוא סיים את עבודתו באברבנאל?
ת. כן. יש גם עיתונים ודברים כאלה...
ש. את יודעת בדיוק באיזה יום הוא סיים את עבודתו?
ת. הוא אמר לי יום לפני שזה היום האחרון.
ש. את יודעת שהוא טרם החליט מה בכוונתו לעשות הלאה?
ת. לא יודעת. לא שאלתי. אמרתי לו בהצלחה בדרכך החדשה ומה שתבחר לעשות. אבל לא דיברנו על זה.
ש. את ידעת שהוא טס לתאילנד באותו יום?
ת. כן. הוא אמר לי ששבועיים לא ננהל את השיחות כי הוא טס לתאילנד.
ש. כיון שביקשת ממנו לשוחח באותו יום ידעת שהטיסה היא לא בתחילת היום?
ת. לא זוכרת.
ש. את אישרת שידעת שהוא טס עם אשתו?
ת. אני חושבת שידעתי
ש. אני מניחה שאת כל זאת ידעת כי הוא סיפר לך או משום שקראת בעיתונים?
ת. לא, אמרתי שזה גם היה בעיתונים
ש. אז ידעת את הפרטים האלה משיחות איתו?
ת. מניחה שכן.
ש. באותן שיחות קצרצרות של 15-20 דקות והיו כ"כ הרבה נושאים שהיית צריכה לשוחח עליהם על הרגשות ועל הויסות הרגשי שלך, למדת את כל הפרטים האלה מד"ר ברוך?
ת. זה לוקח בדיוק שתי שניות להגיד. למדתי? כן".
227. -----המתלוננת סיפרה כי בשיחות הטלפון שוחחה עם הנאשם "על הרגשות שלי, ועל המצב הנוכחי שלי. היו גם שיחות על יחסים שלי עם בני משפחתי הקרובים. אבל הרבה שיחות נגעו בתרופות, בטיפול התרופתי שאני מתנגדת, אם הוא גורם לי להרגיש ככה, או ככה, איני מרגישה את עצמי... -------
228. מדובר, רק על פני הדברים, בתוכן טיפולי , אולם המתלוננת אישרה, בחקירתה הנגדית, כי לא כל השיחות במסגרת יישום המתווה הטיפולי (לשיטתה) כללו את "כל האלמנטים" (הכוונה לאלמנטים טיפוליים), ו- "...היו הרבה שיחות שהתרומה הכי גדולה שלהם זה – אני נמצא ואת לא לבד" – כתשובה לשאלות ההגנה ביחס לנושאים בלתי טיפוליים שעלו בינה לבין הנאשם באותם ימים.
229. אזכיר, כי המתלוננת העידה שבשיחת המתווה סוכם, לדבריה, שמטרת השיחות הטלפוניות עם הנאשם היתה "...עזרה מקצועית רפואית, המטרה היתה לצלוח את התקופה הזו, את החוסר יציבות שלי והגדרנו התמודדות תוך כדי התקדמות. התמודדות עם המצב הנפשי תוך כדי שאני מתקדמת בחיים משמע להמשיך את הלימודים".
230. קשה להלום כיצד שיחות, שחלקן (לכל הפחות) לא כלל אלמנטים טיפוליים, כמעט או בכלל, (אלא היו בבחינת "אני נמצא כאן"), במסגרתן אף הנאשם משתף מחייו הפרטיים, עונים להגדרת סיוע מקצועי רפואי.
231. בהחלט יתכן, שהנאשם סייע למתלוננת במסגרת שיחות הטלפון ביניהם, בנושאים שונים ומגוונים, גם ביחס לתרופות שונות והשפעתן; עם זאת, נוכח ההדדיות שכבר אז אפיינה את מערכת היחסים ביניהם , לא ניתן לראות ב"עצות" או "עזרה" זו, משום סיוע רפואי מקצועי, כחלק ממשלח יד (וכל זאת - מעבר לצורך, שכן חשוב לזכור כי החוק שולל, במפורש, בין היתר, טיפול מרחוק אלא מחייב מפגש פיזי).
232. מעבר להיעדר יישומו של המתווה הטיפולי הנטען, כמפורט לעיל, אלמנט נוסף שלא תמך בטענה כי סוכם בין המתלוננת לבין הנאשם מתווה טיפולי, הוא העובדה כי על פי עדותה, בשיחת המתווה לא עלה נושא התשלום עבור שיחות הטלפון, והוא החל לטפל בה, פשוט כך, מבלי שישוחחו כלל על העניין הכספי.
233. אכן, יש מצבים שבהם יספק בעל מקצוע, גם פסיכיאטר, שירותים בחינם, או פרו-בונו, מטעמים שונים; עם זאת, קשה להלום או לקבל מצב שבו הנושא כלל לא עלה, לא דובר, והטיפול פשוט "התחיל" .
234. בחקירתה הנגדית אישרה המתלוננת כי נושא התשלום עבור הטיפול לא עלה בשיחת המתווה, ולא באף שיחה טלפונית אחרת שהתקיימה בתקופה ההיא (של שיחות הטלפון, עד הגעתה לישראל ביום 25.12.2014).
"ש. האם כשאת מבקשת חלופה מסוימת וד"ר ברוך לטענתך מציע שתי חלופות אחרות, האם את לא שואלת מה ההבדל הכספי בין שלושת החלופות?
ת. לא היה לי שום בעיה לשלם לפסיכיאטר בסקטור הפרטי. גם אם זה היה יקר מאוד. לא היה לי סייג. אף פעם לא שאלתי אף מטפל בהתחלה. אין לי בעיה כספית, למעשה להוריי.
ש. אני מבינה שאין לך בעיה כספית, אבל מדובר בחלופות שברור שלכל אחת מהן יש עלות שהיא שונה לגמרי. וגם אנשים שאין להם בעיה כספית, רוצים להבין כמה הפסטיבל הזה הולך לעלות.
ת. אולי את, אני לא. מה שענין אותי זה הצרכים הנפשיים שלי ולא התחום הכספי כמה זה יעלה.
ש. שנבין – שיחה אחת בשבוע זה עולה חצי משתי שיחות בשבוע?
ת. מניחה שכן
ש. ו 7 שיחות בשבוע 20 דק כל אחת שזה נגיד 140 דק זה בוודאי עולה יותר משתי שיחות בשבוע של 50 דק כל אחת?
ת. תלוי. יש הרבה מתווים ויש כאלה שעושים פרו בונו
ש. בכל זאת כשמדובר בשלוש אלטרנטיבות שונות שלכל אחת מהן עלות שונה - רוצים להבין מה המשמעות הכלכלית.
ת. זה לא ענין אותי. מה שהיה בראש מעייני זה הטיפול הנפשי שלי והבריאות הנפשית שלי. לא היה לי בעיה לשלם סכומי עתק נגיד למשל לגמפל.
ש. גמפל בכל הכבוד היא לא פסיכיאטר בכיר כמו ברוך?
ת. היא פסיכולוגית מאוד בכירה לדעתי, היא באקדמיה. יש לה רפיוטישן מאוד מרשים.
ש. אני רוצה להבין אם את הבנת למרות שהענין הכלכלי לא מענין אותך, שמדובר בסכומים מאוד גבוהים. העלות היא בסוף תהיה עלות גבוהה, הבנת את זה?
ת. מתי הבנתי?
ש. באותה שיחת טלפון
ת. לא חשבתי על הענין הכלכלי באותו רגע
...
ש. החוזה הטיפולי נוצר ביום 18.11.2014 ואישרת שלא דיברת מילה על התשלום?
ת. נכון
ש. וברוך גם לא דיבר על התשלום?
ת. לפי מה שאני זוכרת לא.
ש. אחרי אותה שיחה שבה נוצר החוזה הטיפולי ב 18.11.2014 העדת שהתחלתם לדבר בטלפון לפעמים כמה פעמים ביום?
ת. כן.
ש. אני ביקשתי מביהמ"ש להנפיק תדפיס של הכמות המדויקת של שיחות הטלפון והמועדים והמשך שלהם. לצערי זה משהו שלא ניתן טכנית לבצע.
ת. חבל
ש. אני ניסיתי מתוך התכתובות שהגשת לביהמ"ש לנסות להבין כמה שיחות היו עד אותה פגישה ראשונה ב 26.12.2014. מה שאני פחות או יותר הבנתי שדיברתם לכל הפחות 18 שיחות טלפוניות באורכים שונים, מועדים משתנים. לפעמים כמה שיחות באותו יום. זה נשמע לך פחות או יותר, בין אותה שיחה ראשונה של החוזה הטיפולי עד לפגישה ביום 26.12.2014 דיברתם לכל הפחות 18 פעמים?
ת. נשמע הגיוני.
ש. תאשרי לי שבכל השיחות האלה לא החלפתם מילה על כסף?
ת. לא שאני זוכרת.
ש. כי כמו שהעדת במשטרה נושא התשלום עלה ב 26.12.2014?
ת. כן".
235. נקל לקבוע כי תשלום אינו תנאי בלעדיו - אין, לשם בחינת מערכת היחסים בין הנאשם למתלוננת, ויתכן בהחלט מתן טיפול נפשי ואף טיפול נפשי פסיכיאטרי, ללא כל תשלום; ואולם, התחלת טיפול כאמור ללא כל התייחסות ולו עתידית, ביחס לתשלום או העדרו אינה מאוד מסתברת.
236. כמו כן, לא היתה מחלוקת כי במהלך תקופת שיחות הטלפון בין הנאשם למתלוננת היא המשיכה בטיפול אצל ד"ר הגדוש, בחו"ל, אשר הנפיקה לה מרשמים לתרופות פסיכיאטריות שונות; כן הוסכם, כי לפחות בחלק מתקופה זו, שמרה המתלוננת על קשר טלפוני גם עם גלית גמפל, מי שהיתה הפסיכולוגית שלה באותה התקופה.
237. נתון זה, הגם שאף הוא אינו מהווה הוכחה חד משמעית, כטענת ההגנה, להיעדרו של טיפול, מלמד גם כן על כך שניתן למתלוננת מענה טיפולי פסיכיאטרי רפואי במהלך תקופת הקשר עם הנאשם, שלא על ידו; כך, נזקקותה הטיפולית של המתלוננת לא קיבלה מענה על ידי הנאשם (או לשיטת התביעה – על ידי הנאשם בלבד).
238. המתלוננת סיפרה כי ביום 13.12.2014 אושפזה בחו"ל נוכח מצב נפשי קשה, וד"ר הגדוש סייעה בשחרורה משם. המתלוננת אישרה בחקירתה הנגדית כי "יכול מאוד להיות" שלא סיפרה לצוות בבית החולים ההונגרי כי היא מטופלת על ידי הנאשם, והתקשתה לזכור מה סיפרה להם. ד"ר הגדוש אישרה בעדותה כי סייעה למתלוננת בשחרורה מאשפוז פסיכיאטרי זה (ת/59).
הפגישות בדצמבר 2014 – ינואר 2015: הרומן נרקם בהיעדר טיפול נפשי
239. ביום 25.12.2014 שבה המתלוננת לארץ מחו"ל, לחופשה, עד יום 31.1.2015 (נ/25, נ/50); במהלך החודש שבו שהתה המתלוננת בארץ, היא נפגשה עם הנאשם פעמים רבות, על כך לא היתה מחלוקת. הנאשם טען כי אלה היו מפגשים חבריים בלבד, שנבעו מרצון ההדדי להיפגש ולבלות זמן יחד. המתלוננת טענה כי היה מדובר בפגישות טיפוליות, תוך חריגה מכללי טיפול רגילים.
240. הערה: יתכן בהחלט, וכך גם קבעתי (ראו להלן), כי המתלוננת האמינה שהנאשם העניק לה טיפול נפשי, והיה מטפל שלה; הרי היא שיתפה אותו במצוקותיה, בחוויותיה, בהיסטוריה שלה, והוא ייעץ לה ביחס לנושאים שונים בחייה (מתרופות ועד עתידה בלימודים).
241. עם זאת, השאלה האם התקיימו יחסי טיפול בין הנאשם לבין המתלוננת, דורשת בחינה אובייקטיבית, מהותית, של הראיות, ולא ניתן לקבוע ממצאים פוזיטיביים ביחס לשאלת התקיימותם על בסיס "הערכתה" של המתלוננת; אמירתה שהיה מדובר ב"טיפול", פשוט לא יכולה להספיק על מנת לקבוע עובדה, וממילא לגלם בסיס להרשעה פלילית.
242. אף זאת שאלה: כיצד "יודעת" המתלוננת שהיה מדובר ב"טיפול"?
243. אפתח כאן מאמר מוסגר על מנת לבאר (וראו בהרחבה להלן, בפרק היישום המשפטי): החוק קובע הגדרת טיפול נפשי כך: "אבחון, הערכה, ייעוץ, טיפול, שיקום, או ניהול שיחות, שנעשו באופן מתמשך, בדרך של מפגש פנים אל פנים, כדי לסייע לאדם הסובל ממצוקה, הפרעה, מחלה או בעיה אחרת, שמקורן רגשי או נפשי".