מי שמעניק את הטיפול הנפשי חייב להיות, לפי החוק, מטפל נפשי: "מי שעוסק, או שמציג את עצמו כעוסק, במתן טיפול נפשי, כמשלח יד או מכוח תפקיד".
244. נזכיר שוב את נוסח סעיף העבירה עצמו: "מטפל נפשי הבועל אישה או העושה מעשה סדום באדם, שמלאו להם שמונה עשרה שנים, במהלך התקופה שבה ניתן להם טיפול נפשי על ידו ועד תום שלוש שנים מסיום הטיפול כאמור, בהסכמה שהושגה תוך ניצול תלות נפשית ממשית בו, שמקורה בטיפול הנפשי שניתן להם על ידו".
245. משמע, אין די בכך שהמתלוננת סיפרה כי הנאשם ניהל עמה שיחות (אפילו מתמשכות, ופנים מול פנים) כדי לסייע לה במצוקה שמקורה רגשי, אלא שהיה צריך להוכיח כי הוא עשה כן במסגרת תפקידו או משלח ידו, ולא "סתם" כחבר, מכר, אוהב, תומך, ידיד, ועוד.
246. הנה כי כן, אין די בעדות המתלוננת ביחס לתמיכה שהעניק לה הנאשם, ועל המאשימה היה להוכיח כי זו נעשתה במסגרת תפקידו, או משלח ידו. כיצד ניתן היה להוכיח רכיב זה?
247. על פי ההגנה, על התביעה היה להצטייד בחוות דעת מומחה, מתחום הפסיכיאטריה, אשר יחווה דעתו מהו טיפול פסיכיאטרי; דעתה של המתלוננת בעניין אינה יכולה לשמש כראייה מספיקה, או בכלל; ההגנה אף הגישה חוות דעת מטעמה, אליה אתייחס בהמשך, העונה לשאלה מהו טיפול פסיכיאטרי.
248. אכן, לו היתה חוות דעת מומחה מטעם התביעה, אשר היה בוחן את כלל הראיות, ובעיקר את תוכן מפגשיהם של הנאשם והמתלוננת, פנים אל פנים, יתכן כי היה מדובר בראיה מספיקה, או משמעותית, על מנת לקבוע שמערכת היחסים ביניהם היתה טיפולית. אף בהיעדר חוות דעת ניתן, באופן תיאורטי, להזדקק לראיות אחרות, כמו למשל, התוויית טיפול תרופתי, רשומה רפואית כלשהי, ועוד.
249. ממילא, סבורני כי במקרה דנא גם למומחה מטעם התביעה לא היה יותר מידי "עם מה לעבוד". עיון מהותי בעדותה של המתלוננת אשר למפגשים עם הנאשם, לימד כי היא לא סיפרה על מה בדיוק דיברה עם הנאשם בכל פגישה ופגישה ביניהם; אמירתה שהיה מדובר ב"טיפול", או ביחס לתכנים מסוימים מפגישות בודדות, או אמירות כלליות, כאלה ואחרות, ביחס לשיחות או מפגשים , לא היתה יכולה להיבחן, באופן רציני, על ידי מומחה, מבלי שיהא פירוט מדויק, או כמעט מדויק, ביחס לכל פגישה ופגישה בנפרד. זאת במיוחד נוכח העובדה שההדדיות וה"חבריות" אפיינה את הקשר בין נאשם לבין המתלוננת כבר מראשיתו.
250. למען הסר ספק, איני בא בטרוניה אל המתלוננת, או אל עדותה, אולם על התביעה היה להשלים חסר ראייתי זה על מנת לעמוד בנטל ההוכחה אשר לתוכן הפגישות; למשל – לעבור עם המתלוננת, בחקירתה במשטרה, על כל "תיאום" פגישה ולשאול האם התקיימה, היכן, מה היה נושא השיחה וכיו"ב, ואת התוצר הזה להעביר למומחה אשר יחווה דעתו האם עסקינן בטיפול אם לאו, או כל פעולת חקירה אחרת שהיתה מבררת על מה דיברו הנאשם והמתלוננת, כשהיו לבדם במפגשיהם.
251. לסיכום עניין זה: על מנת להוכיח כי במפגשיהם של הנאשם והמתלוננת היה טיפול נפשי, ולא כל שכן – פסיכיאטרי (אעיר כי ביחס לפגישה אחת טענה המתלוננת כי התקיימה "שיחה פסיכואנליטית"), היתה צריכה היחידה החוקרת לנסות לקבל מידע על קיום + תוכן ביחס לכל אחת ואחת מהפגישות שהתקיימו.
252. ואולם, כאמור, מה שיש מבחינה ראייתית מטעם התביעה (ובכלל), הוא תיאומי פגישות רבות בין הנאשם למתלוננת – אשר גם הם מבוססים על ת/57, ומשקלם דל. המתלוננת סיפרה רק באופן עקרוני על פגישות בפועל, ועוד פחות מכך על תוכנן; בחקירתה הראשית סיפרה על תוכנן של פגישות בודדות, ובחקירתה הנגדית התבקשה על ידי ההגנה להתייחס באופן יותר ספציפי לפגישות מסוימות עם הנאשם, ואולם בחלוף הזמן, והשנים (בחלוף חצי עשור), לא היתה לה כל אפשרות (ובצדק) לזכור.
253. כאשר כל מה שיש במקרה דנא ביחס לתוכן המפגשים הוא דעתה הסובייקטיבית של המתלוננת, לפיו הנאשם "טיפל" בה, ואין כל ראיה ממשית התומכת בעמדה זו, יש קושי לקבוע כי תוכן המפגשים היה טיפולי. ממילא, בהיעדר ראיה כלשהי ביחס לתוכן המפגשים, לא ניתן לקבוע כי הנאשם בתפקידו כפסיכיאטר, העניק טיפול נפשי למתלוננת.
254. אקדים מעט את המאוחר ואבהיר שמה שכן עלה מהראיות, הוא שהנאשם תמך במתלוננת, על מנת לסייע לה בקשייה הנפשיים, אולם לא כמטפל במסגרת משלח יד, אלא כחבר או כמאהב.
255. תוכן הפגישות המעטות אודותיהן כן סיפרה המתלוננת, לא הביאו לקביעת עובדות מרשיעות ביחס לאופיין הטיפולי; כך למשל, הוכח כי הן כללו חיבוקים, כבר מתחילת הקשר ממש, ואולי גם אמירות מיניות שונות (אותן החשיבה המתלוננת, בעדותה בבית המשפט, כפוגעניות). גם מיקום הפגישות לא עלה בקנה אחד עם טיפול נפשי פסיכיאטרי; כך למשל, סמוך לתחילת מערכת היחסים בין הנאשם למתלוננת הם נפגשו בחוף הים, בכנסים, ובמסעדות.
256. זאת ועוד, פגישותיהם של הנאשם והמתלוננת בחודש ינואר 2015 נעדרו כל דפוס קבוע – לא של ימים, ולא של שעות (פרט לפגישות בביתו של הנאשם, אז טענה המתלוננת כי היו תחומות בזמן, אולם זאת גם נוכח "תור" ("...אבל גדרה אני זוכרת ששם זה היה מוגדר, היתה לו גם מטופלת אחריי") ולאו דווקא בשל האופי הנוקשה של המסגרת הטיפולית, שלא התגבש במקרה דנא, בכלל.
257. עוד לימדו הראיות, כמפורט להלן, כי במסגרת מערכת היחסים של הנאשם והמתלוננת בחודש ינואר 2015 (ובכלל) שיתף הנאשם אף הוא את המתלוננת בעולמו הפנימי, האישי, ובמצוקותיו הוא. לא כל שכן, לא נוהלה כל רשומה רפואית מאת הנאשם במסגרת הפגישות דנא, ה"טיפול" ניתן בחינם (ובהתאם לא הונפקה כל חשבונית מאת הנאשם), והוא לא הנפיק לה כל מרשם לתרופות (בכלל, אף לא כאלה שנטלה באופן קבוע).
כל זאת, נזכיר, כאשר המתלוננת מטופלת אצל פסיכיאטרית בחו"ל, ד"ר הגדוש, ולא הפסיקה את הטיפול אצלה.
258. גם אם אניח לרגע בצד את החסר הראייתי המשמעותי בראיה ישירה אשר לתוכן הפגישות בין הנאשם לבין המתלוננת, אעיר כי גם התביעה ראתה קושי משמעותי בכך שלא היתה רשומה רפואית/ מרשמי תרופות/ זמנים קבועים/ תשלום, ועוד סממנים חיצוניים לפגישות עצמן, שהיו יכולים ללמד על תוכנן.
259. לשיטת התביעה בסיכומיה, הראיות החיצוניות לתוכן הפגישות עצמן הן חסרות, וזאת נוכח כוונת מכוון מאת הנאשם, אשר ניסה "לטשטש" את היותו מטפל של המתלוננת:
".... בענייננו אין המדובר על מקרה רגיל, אלא על מערכת יחסים ייחודית, שנולדה -----, כשברקע אבחנה פתולוגית, שאמרוה היתה לעורר תמרורי אזהרה עם הצבת גבולות ברורים ומובהקים על ידי הנאשם... יש לקחת בחשבון כי הנאשם בכוונת מכוון לא "שיחק" על פי כללי הסטינג המוכרים, זאת, בין השאר, במטרה שלא להשאיר "עקבות" בדמות מרשמי תרופות, חשבוניות, רישומים מוסדיים וכיוצ"ב".
260. טענה זו של התביעה היא קשה (שלא לומר מופרכת), ולא נתמכת בבדל ראייה, ולא בכדי אין לה זכר בעובדות כתב האישום.
261. אפילו המתלוננת עצמה, חזרה בה מטענת ה"כוונת המכוון" בה אחזה בתחילה, כמתואר להלן:
"ש. הסבר רביעי שספקת לכך שלא שלמת בפועל היה "כבר אז הוא בנה לעצמו את קו ההגנה העתידי, לפיו הקשר ביניהם לא היה טיפולי, למקרה שהוא ירצה לעשות משהו". אני מפנה לעמ' 2 לטיוטת כתבה של רוני לינדר... זוכרת את ההסבר הזה?
ת. אני זוכרת והסברתי שאני באותה תקופה שראיתי הכל חשוך ורציתי לעשות רציונליזציה לאיך הגענו עד הלום אז אולי באותם רגעים הפרשנות שלי פה אולי הוא כן התכוון או לא התכוון. היא קראה לזה תאוריית קונספירציה אבל לא היה שום קשירת קשר לביצוע מזימה. באופן רטרואקטיבי שפרשתי את זה, הוא פגע בכל מערכות האמון שלי, זה לא נראה לי הגיוני שהבן אדם החליט לעשות את זה אבל כן יש התנהגויות, ואתן דוגמה – לקחת את הקונדום לאחר יחסי מין ולשים בכיס. וכך הוא היה הולך עם זה.
ש. בית המשפט ניסה לשאול אותך אם את חוזרת בך מההסבר הרביעי. ואת אמרת שלא. יש אוסף התנהגויות של ד"ר ברוך שנועדו לכסות על המעשה הפלילי שלו
ת. לא. אמרתי שיש התנהגויות שאני לא בטוחה על אותם ימים אבל אח"כ יש התנהגויות שאכן אני לא רואה הסבר אחר למה הבן אדם יעשה דבר כזה. אמרתי שאני לא בטוחה, בימים הראשונים זה לא נראה לי הגיוני. מפה ועד להסכים זה לא נראה לי הגיוני. נראה לי שניתחתי את זה באופן מרחיק לכת אבל אני לא מנתחת התנהגות.
ש. את אמרת שהוא בנה לעצמו קו הגנה ולכן הוא לא לקח כסף.
ת. עכשיו זה חלק מקו הגנה שלך. נחזור לימים הראשונים – אני לא חושבת שכבר אז הוא תכנן כך. זו היתה ראיה רטרואקטיבית שלי ולאחר מצב מאוד קשה ופגיעה בכל מערכות האמון שלי, וכך למשל גם אמרתי ללינדר גנץ על כך שהוא ראה אותי כטרף מהרגע הראשון. הסברתי כבר אז מה שקרה בראיה הרטרואקטיבית אבל אני אומרת שלאחר תקופה מסוימת התחילו התנהלויות ודברים בלתי הולמים מצדו בתחום המיני ולאחר מכן כבר באמת זה היה להסתיר דברים כולל הדוגמה הזו. שנקבתי בה.
ש. אני מציעה לך שאת משקרת לא בגלל איזה ערעור נפשי או ראיה רטרואקטיבית. את שיקרת לעיתונאים כדי לייצר רושם מעוות. לא יכול להיות שום הגיון שברוך בחודש דצמבר 2014 לא לקח ממך כסף כדי שהוא ישכב איתך בחודש מאי 2015 ויפרד ממך בספטמבר 2015 ויוכל לטעון במשטרה שלא היה המטפל שלך. את שיקרת
ת. אני לא שיקרתי. יש ראיה מסוימת של הדברים שאני מנסה להסביר מצב מנטלי שאני מתקשה להסביר. ניסיתי לעשות רציונליזציה ...
ש. אז עכשיו את מבינה שזה לא רציונאלי מה שאמרת?
ת. אני לא חושבת שזה לא רציונאלי, על ההסתכלות מהרגע הראשון אני לא חושבת שהבן אדם מהרגע הראשון תכנן כך...".
262. בהעדר ראיות ל"תכנון המוקדם", אף מבחינה הגיונית לא ניתן לקבל את התזה של התביעה – מדוע מראש לא ערך הנאשם כל תיעוד רפואי, כמתחייב בחוק; מדוע לא גבה תשלום, ולו על הפגישות הראשונות (או לפחות על תחילת ה"טיפול הטלפוני" הנטען , מדוע לא ראה, לפחות בתחילת הדרך, אם אכן טיפל במתלוננת, את סיכומי המחלה והתרשומת הרפואית שלה? (לא היתה מחלוקת גם על עובדה זו).
האם כל הפעולות והמחדלים האלה - משום שהנאשם "תכנן" לקיים יחסי מין עם המתלוננת כמה חודשים לאחר מכן? לטעמי, זו היא הנחה מרחיקת לכת, שלא לומר מופרכת ממש. אדרבא, דווקא הנחה סבירה אחרת היא, כי הנאשם סייע למתלוננת, תמך בה, "טיפל בה" - כחבר, כאוהב, ולא במסגרת משלח יד, כפי דרישת החוק ביחס לעבירה מושא הכרעת דין זו.
263. נשוב למישור הראייתי: המתלוננת נפגשה עם הנאשם מספר פעמים בסוף דצמבר ועד ינואר 2015, טרם חזרתה לחו"ל. התביעה הפנתה להתכתבויותיהם של הנאשם והמתלוננת שם עלה כי תואמו פגישות ביניהן במהלך תקופה זו למשל: 26.12.2014 בבית החולים אברבנאל, 28.12.2014 במכון גרטנר (לאחר מכן אושפזה המתלוננת בבית החולים אברבנאל), 4.1.2015 במכון גרטנר, 8.1.2015 במכון גרטנר, 11.1.2015 במכון גרטנר, 14.1.2015 בחוף הים, 18.1.2015 לא ידוע מיקום, 25.1.2015 בית הנאשם בגדרה, 30.1.2015 אברבנאל. עם זאת, המתלוננת לא העידה באופן מפורט על כל פגישה ופגישה, והסתפקה באמירה כללית כי הן היו "טיפוליות".
264. כך סיכמה המתלוננת, בחקירתה הנגדית, את פגישותיה הראשונות עם הנאשם:
"ש. נעבור ביחד על הפגישות. פגישות טיפוליות ראשונות. פעם אחת זה היה במקום העבודה הקודם של יהודה, (26.12), פעם שניה, אנו מדברים אחרי שהוסכם על מתווה טיפולי לשיטתך. פעם שניה במכון גרטנר שם יהודה ביצע השתלמות ולך היו לימודים אקדמיים (28.12). פעם שלישית בבית של יהודה. שזה 2.1. ואנו רואים פגישה ב 6 בערב לחצי שעה, ופגישה שתואמה אבל לא ידוע האם התקיימה, גם היא לחצי שעה. זה בעצם המפגשים שלטענתך אלה מפגשים טיפוליים הראשונים שנעדרים מקום מפגש קבוע, יום קבוע, שעה קבועה. או משך קבוע. את רוצה לומר על זה משהו?
ת. כן, אלה היו מפגשים טיפוליים".
265. המתלוננת הוסיפה, בחקירתה הראשית, ביחס לפגישותיה עם הנאשם (השאלה לא התייחסה לזמן מסוים):
"ש. הנאשם למעשה מאשר את העובדה שנפגשתם, אין מחלוקת. אבל טוען שתוכן השיחות היו על נושאים שונים כמו פילוסופיה והקשיים שלו וקנביס. למעשה לא היה אלמנט טיפולי.
ת. אני יודעת, אני הייתי שם. זה היה טיפול עם כל התכנים שהם חלק מטיפולי. הסטינג, הישיבה השתנתה, אז דברים השתנו אבל התכנים היו טיפול פר הגדרה. לכל דבר וענין. אנחנו מדברים על המעגלים שלי, על המצב שלי, הסטוריה משפחתית, אנחנו עוברים על התרופות, תופעות לוואי, מעגלים פנימיים שלי ומנתחים אותם. אני יודעת מה זה טיפול ואני יודעת מה היה שם. לטעון דבר כזה זה כואב. זה לא נכון".
ובהמשך, התייחסה המתלוננת בחקירתה הראשית, באופן כללי, למפגשיה עם הנאשם (למיטב הבנתי מדובר על מרץ עד מאי 2015, אבל ראיתי להביא עדות זו כאן, לצורך שלמות התמונה העובדתית):
"ש. איפה נהגתם להיפגש, היה את בנין ההנהלה ומכון גרטנר. איפה עוד?
ת. איפה שהיה נוח לו. הוא עבד בחברה או הקים חברה, OWC לא יודעת מי הבעלים. אז איפה שהיה לו נוח, הגעתי וגם אם היה צריך להכניס משהו קטן לפה כי הוא בין פגישות, הוא מאוד עסוק ואני מאוד לא, החיים שלי הלכו והצטמצמו ונהיו רק ברוך, ועשיתי לנוחיותו איפה שהיה לו נוח. התאמתי את עצמי אליו
ש. לא נראה לך מוזר להיפגש במקומות פחות קונבנציונליים עם מטפל?
ת. המהות והתכנים זה מה שחשוב. המטפלת שלי שושי סיון טפלה בי והיא מדהימה. נפגשנו לקפה בתל אביב ולא רק בקליניקות שלה אלא בבתי קפה גם. וזה משהו שקורה לא מעט. פגישות שנהלנו בזום בעוצר... וכל השיחות עם גמפל זה היה בטלפון כשהייתי בחו"ל, אז זה נהוג. חבל שאין לי תמליל של השיחות הטלפוניות והתכנים. זה טיפול אחרי מעשה עם כל המרכיבים שיש.
ש. כמו מה?
ת. דברנו הרבה על דברים פנימיים, על הטיפול שלי, מה המצב שלי נכון לעכשיו. היו הרבה פעמים שנזקקתי אס או אס לשיחות איתו, תמיד הרגשתי שזה אס או אס. דיברנו עלי.
ש. שאלת ב.ה. היו תכנים מיניים בשיחות?
ת. בשיחות הטלפוניות? רק בחודש ספטמבר 2015. כי כבר הייתי בהריון ולא ידעתי מזה. אנחנו קופצים קדימה. ואז היו שתי שיחות מיניות משהו שלא היה לפני כן. לפני זה לא היו תכנים מיניים, בהודעות כן היה".
266. מבחינה קונקרטית, התייחסה המתלוננת לפגישות בודדות בחודשים דצמבר 2014 עד ינואר 2015: ביום 26.12.2014, 28.12.2014, ו- 14.1.2015 (בחוף הים), בלבד.
267. כך העיד הנאשם בעדותו בבית המשפט אשר לתוכן השיחות (טלפונית ופרונטליות) עם המתלוננת, בתחילת היכרותם:
"ש. מה קרה לאחר אותה שיחה בינך לבין המתלוננת ואיך אופיין הקשר הטלפוני ביניכם מראשיתו?
ת. הקשר היה אינטנסיבי, ונעשה יותר אינטנסיבי עם הזמן. היא היתה שולחת לי סמס מתי ניתן לדבר כי היתה עסוקה מאוד כסטודנטית ואני הייתי עסוק מאוד והיינו צריכים לתאם שיחות. לא היה דפוס קבוע לשיחות שלנו. הייתי מדבר איתה בבוקר מוקדם או בנסיעות שלי בין מקומות עבודה שונים, וכדומה. והיינו מדברים, כמו שאמרתי משך משתנה, זמן משתנה, וזהו. שוב – מטופלים אני מקבל רק בקליניקה בגדרה, בשעה מוגדרת לזמן מוגדר.
ש. תוכל לספר בבקשה לביהמ"ש הנכבד על מה דיברתם באותן שיחות ביניכם ולימים שנפגשתם?
ת. דיברנו בעקרון על הכל, החל מאירועים משמעותיים. שיתפתי אותה בקושי שלי באברבנאל אחרי העזיבה של אברבנאל. אמנם עזבתי בהסכמה וזה היה קשה כי לא היו מרוצים מהעבודה שלי, אבל מצד שני לאחר עזיבתי חילקו את התפקיד שלי ל 3 מנהלים שונים, העובדה שאני בטיפול פסיכיאטרי באותו זמן, קבלתי נוגדי דכאון וחרדה, על הקושי שלי לקבל את חירשות. בספטמבר 14 עברתי את הניתוח וזה החלמה של 3 חודשים ורק בדצמבר התחלתי ללבוש את המכשיר, לקבל את החירשות ולהכיר בה. אמי המאמצת נפטרה באותה שנה באוגוסט, והיה לי גם קשה. היא גם שיתפה אותי בחוויות האשפוז ובקשיים מול הוריה ומול חברות אבל דיברנו גם על סדר היום, עבודה, אימונים, אירועים משפחתיים, חופשות. דיברנו על רפואה, שירה, הסטוריה, פילוסופיה, בודהיזם, מיסטיקה, המלצות קריאה. אני זוכר שהמלצתי לה על ספר מסוים, תחביבים, דיברנו על המטפל הפצוע שזה מטפל שעבר בעצמו מצוקה נפשית משמעותית וזה הופך אותו ליותר רגיש ואמפטי. ודיברנו בזמנים משתנים ומשך משתנה, לפעמים היינו קובעים שיחת המשך לאותו יום.
ש. איפה אתה היית פיזית בשיחות האלה?
ת. פיזית הייתי הרבה פעמים בדרכים. או בבוקר מוקדם לפני יום העבודה או בנסיעה. בין מקומות עבודה. אני זוכר שפעם אחת דיברתי איתה בשדה התעופה שטסתי עם אשתי לתאילנד. בשיחה עצמה אשתי לא היתה.
ש. אני מניחה או שאני מבינה שעלו גם עניינים שהם של הנפש. רגשיים. אחרי שסיפרת מה היה בשיחות ואגב הסיפור שלך של מה היה, אני מבינה שעלו גם עניינים רגשיים. למה הדבר הזה שאתה מדבר על עניינים רגשיים זה לא טיפול נפשי?
ת. בכל אינטראקציה בין חברים או אנשים קרובים יכולים לעלות עניינים רגשיים. מדברים איתי, אני זוכר שנניח המזכירות שלי באברבנאל התייעצו איתי לא פעם לגבי יחסים עם בעליהם או עם הילדים שלהם. זה לא הופך אותי למטפל שלהם. הרו"ח ביקש להתייעץ איתי לגבי תרופה שהוא לוקח. ההבדל בין אותן אינטרקציות זה שלטיפול יש גוף והגוף זה הסטינג. אנו קובעים במקום מסוים, בשעה מסוימת, יום שני בשמונה בערב, ולזמן מוגדר. אין מצב שהמטופל לא סיים להגיד לי את דבריו, ואנחנו קובעים שיחת המשך לאותו יום אלא אומרים נמשיך לדבר על זה בפגישה הבאה. כמובן המטפל לא מספר על מצוקותיו הוא, זה לא רלוונטי לטיפול. לשאלת ב.ה גם לא המטפל הפצוע. זה הופך אותו לרגיש יותר כי עבר את החוויה אבל הוא לא מספר את זה. אני מעולם לא טיפלתי במתלוננת".
268. לא היתה מחלוקת בין הנאשם לבין המתלוננת, על כך שהם נהגו להתחבק בסיומן של הפגישות הראשונות ביניהם; כך המתלוננת:
"הפגישות האלה כבר מהתחלה, היו אמירות ודברים שגם האמירה הזו שלא משתמעת לשתי פנים. זה די זעזע, אמירה שדי זעזעה אבל היו נגיעות. דברנו על קרבה פיזית ונוסיף לזה את התוכן של המשפטים שאמר, כאילו היה סוג של הדחקה הדרגתית של רגישות.
אז היו נגיעות, נגיעה בשיער, היה מלטף לי את היד, היתה פעם וזו לא פעם יחידה, נהגתי למכון גרטנר ---- ורעדה לי הרגל כך שהתקשיתי מאוד להחנות כי זה היה רכב ידני, הילוך, קלאץ.... רעדה לי הרגל וביקשתי ממנו שירד לעזור לי להחנות. בזמן שהוא נהג הוא עשה פעולה שלקוחה מעולם ההיפנוזה, אני יושבת לידו ואני רועדת לידו, מסטרס של פגישה טיפולית וגם בגלל שזה תופעת לוואי של הכדור, רועדת לי הרגל והוא בשניה אחת מסתובב ושם את היד שלו על הירך הפנימית שלי, מסתכל עלי, לעיניים ואומר מה את דואגת, את איתי עכשיו. החנה את הרכב. היה נוהל חיבוק, בסוף כל פגישה היה חיבוק ארוך עם כל הגוף...".
269. הנאשם מצידו אישר בחקירתו במשטרה "במרץ אפריל חיבקתי אותה חיבוק חברי של סוף פגישה ונשיקה למיטב זכרוני היה רק בתחילת הרומן" (ת/41); הנאשם הוסיף בבית המשפט, בחקירתו הנגדית:
"ש. אני אומרת לך שגרסתך לא הגיונית. המתלוננת ביקשה הרבה יותר והרבה קודם לכן מסוף הרומן. אפנה להתכתבויות. כבר מינואר ואילך עולים רמזים או ליתר דיוק אמירות ורצון עז להעמיק את הקשר לכיון המיני, מצד המתלוננת. ולכן לומר מטעמך שהחיבוק והנשיקה היו רק בתחילת הרומן בסוף מאי – זו טענה לא הגיונית ושקרית.
ת. אני חושב שאמרתי כאן, לא יודע מתי לשים את הנקודה מתי הבנתי שיש חלק רומנטי אבל שמתי את זה בהחלט בינואר. בפגישה בים זה היה ברור. אח"כ עד כמה שאני זוכר היא נסעה חזרה לחו"ל. אז במשטרה שמתי את זה על מאי. אני לא מבין כ"כ את השאלה מתי בדיוק חיבקתי. סוף הרומן זה ספטמבר".
270. לאחר פגישות בודדות בדצמבר 2014 (שתיים מהן הוכחו, ראו להלן) מיום 7.1.2015 – פחות משבועיים לאחר שנפגשה המתלוננת לראשונה עם הנאשם (לאחר שחרורה מבית החולים אברבנאל ושובה לישראל מחו"ל), מערכת היחסים ביניהם הפכה לאינטימית ורומנטית. בין הסימנים הראשונים לכך היתה הודעה ששלחה המתלוננת לנאשם, האם ההודעות שהיא שולחת לו הן לעיניו בלבד. ולאחר שאישר, ביקשה לפגוש אותו ב"מקום ניטרלי".
271. ביום 14.1.2015 כתבה המתלוננת לנאשם: "שב איתי היום לכוס שרדונה במקום מבודד", "מורכב?", ובהמשך "חשבתי שאתה רוצה לצאת איתי להרפתקה מעבר לגבולות הנוחות. בכל מקרה סתם חשבתי לשבת אפילו ברכב שלי לכוס יין חצי שעה ולראות איך זה מרגיש...". עוד בהמשך היום כתבה המתלוננת לנאשם "אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליך. אני רוצה אותך בתוכי".
272. ואכן, הנאשם והמתלוננת נפגשו בחוף הים; לדברי המתלוננת, נוכח מגבלות הזמן של הנאשם: "זה לא היה ככה. זה לא היה כוס שרדונה וזה היה לפני. הסכמנו שניפגש. יש לו לו"ז מאוד צפוף וסיכמנו שנפגש ואמרתי שהייתי מגיעה לפי לו"ז שלו איפה שהיה לו נוח, אז זה היה בחוף ים שנסענו משדה התעופה שדה דב נדמה לי (לא הייתי באילת), חוף הצוק כמדומני, זה מה שאני זוכרת. שם... לא היה כוס שרדונה בים. אבל עדיין קיים ים, היתה פגישה בים".
כך העידה המתלוננת ביחס לאותה הפגישה בים:
"ש. ... למה את מזמינה מישהו שהוא המטפל שלך לכוס שרדונה, בשלב זה של הקשר?
ת. אחד - אני לא משעממת. כדי לא לשעמם. שנית כל מטופל במהלך טיפול רוצה להרגיש שהוא לא מטופל, רוצה להרגיש נורמטיבי. אז להציע משהו כזה זה משהו שאנשים נורמלים עושים ורציתי להרגיש נורמלית ובעיקר רציתי לא לשעמם אותו".
273. לשיטת המתלוננת, הפגישה בחוף הים היתה בעצם פגישה טיפולית; כך היא השיבה, בחקירתה הנגדית לשאלות ההגנה בעניין זה:
"ש. ומה שחשוב ששוחתם בים על סיום הלימודים שלך ולא נגיד על המעגלים הפנימיים שלך וכולי.
ת. לאן את מפנה? בין היתר שוחחנו על סיום הלימודים בהחלט. היא (חברתה של המתלוננת, ש.ב) שואלת אותי יש סיכוי שזה יגרום לך להישאר בארץ כבר מעכשיו? למה היא שואלת את זה בכלל? אני בזמן לימודים בחו"ל, והיא שואלת אותי אז עניתי – לא, הוא תומך בסיום הלימודים שלי, עניתי על השאלה האם הוא יגרום לי להישאר בארץ".
274. לא היתה מחלוקת כי המתלוננת שיתפה את חברתה ד' בפגישה עם הנאשם בחוף הים "הייתי בפגישה עם מנהל בית החולים ושתיתי איתו כוס יין על החוף". ד.ג. שאלה את המתלוננת "באיזה קטע יין עם מנהל בית החולים בחוף? שובבה", המתלוננת השיבה "אין לי מושג", "אבל היה כיף". בהמשך שאלה ד.ג. את המתלוננת "יש סיכוי שיגרום לך להישאר בארץ כבר מעכשיו?" והמתלוננת השיבה "לא, הוא תומך בסיום הלימודים שלי. שאבוא להתמחות אצלו ".
275. החיבוקים והנגיעות, שלא היו במחלוקת, ההתכתבויות המתוארות לעיל, הפגישה בים, השיתוף ההדדי – כל אלה לא מהווים מערכת יחסים טיפולית; ראו, להמחשת הדברים, את קביעת בית המשפט בפרשת ר.ר:
"...מעבר לפגישה הנ"ל (פגישת אינטייק, ש.ב), אמינה בעיני גרסת ההגנה שמכאן והילך היחסים בין הצדדים היו כבר של בני זוג. כך למשל התובע ציין כי כבר בפגישתם ביום 3.10.2006 (עמ' 382 שורות 12-17 לפרוטוקול) עשתה הנתבעת לתובע מסאז'. מסקנתי היא שהצדדים "נדלקו" אחד על השני ב"תשוקה ממבט ראשון" והפכו היחסים לאינטימיים במהירות הבזק וברור כי אין המדובר בטיפול כהגדרתו בין רופא ומטופל (מה גם שטיפול כגון זה אינו מצוי בסל הבריאות...)".
276. נשוב לענייננו: המתלוננת אישרה, בעדותה בבית המשפט, כי בחקירתה במשטרה, היא טענה שביקשה להיפגש עם הנאשם במקום ניטרלי משום שחששה מפניו, הרגישה מאוימת. בעדותה בבית המשפט, בחקירתה הנגדית, הסבירה המתלוננת את גרסתה הראשונית:
"ש. אני מבקשת להתייחס להסבר שסיפקת המשטרה ושאליו הפניתי אותו. הסברת שהבקשה שלך למקום ניטרלי הייתה בשל פחד, בשל איום שהמוח מפריש. אני שואלת, אם הטעם בעטיו ביקשת פגישה במוקם ניטרלי הוא חוסר ביטחון ופחד, למה ביקשת להיפגש שם?
ת. באותם ימים לא ידעתי לקרוא לפחד הזה בשמו. אני די בטוחה שהסברתי על הקטע של ההעברה, וגם בהקשר הזה. אני לא מתחמקת מזה, אני בחנתי פה גבולות, אני אמרתי את הדברים הללו, הייתה לי משאלת לב לא להיות מטופלת אלא להיות בריאה. רציתי להיות כל דבר, שהוא יקיים איתי יחסים, מצדי כן, הייתי לי משאלה שהוא יקיים איתי יחסי מין. זו לא משאלה בריאה או נכונה. זו הייתה בחינת גבולות. זה נעשה כלפי גברת גמפל לפני כן, זה אומר שרציתי לקיים עמה יחסי מין? התשובה היא לא. זה מה שקורה בטיפול לעיתים קרובות, הייתה לי משאלת לב, זה לא משנה איך נקרא לזה, זה מגיע ממקום חולה, ממקום לא בריא, חלק מהטיפול ומהתפקיד שאני מבינה אותו של מטפל זה לשים את הגבולות עליו, כל עוד אני לא עושה עבירה פלילית, אני יכולה לכתוב מה שאני רוצה, זה המרחב שלי להתבטא, לי אין פילטרים לכל דבר שעולה לי במוח.
ש. אני מבקשת התיחסותך למה שאמרת במשטרה. אז אמרת במשטרה אני פחדתי ממנו ולכן ביקשתי מקום נטרלי. אני אומרת לך זה לא יכול להיות. רואים את ההתכתבות. את חוזרת בך?
ת. אני עומדת על כך שהרגשתי פחד שלא יכולתי לתקשר איתו אבל יכול מאוד להיות שגם הפחד הזה נבע מהרבה גורמים שלי
ש. שאלת ב.ה. בדיקת הגבולות שלך סותרת את הפחד שלך
ת. על פניו זה ככה אבל לפעמים אני יודעת על עצמי. היה לי חלום חוזר שהייתי במבוך והיה רץ מישהו להרוג אותי ולא הצלחתי לצאת מהמבוך הזה ואני זוכרת שחלמתי שהתחלתי לרוץ אחרי מי שרוצה להרוג אותי כדי שיסיים עם זה ואתעורר".
277. קשה לקבל את גרסתה של המתלוננת ביחס לכך שחששה מהנאשם, ועל כן ביקשה להיפגש עמו במקום ניטרלי, וההסבר שניתן ביחס לשינוי הגרסה אינו מובן; ראו לעיל את תשובת המתלוננת לשאלת בית המשפט בנושא.
278. מסקנה אחרת אפשרית, והגיונית, היא שהמתלוננת ביקשה לפגוש את הנאשם במקום ניטרלי על מנת לקדם את הקשר הרומנטי שהתחיל ביניהם, וזאת כשהוא נשוי.
279. חיזוק להנחה הגיונית זו נעוץ בהודעות הנוספות ששלחה המתלוננת לנאשם באותה תקופה, שלא השאירו מקום לספק ביחס לטיב מערכת היחסים שנרקמה ביניהם (למשל: "אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליך. אני רוצה אותך בתוכי"). המתלוננת השיבה, בחקירתה הנגדית לשאלת ההגנה ביחס לאפשרות שפשוט רצתה להיפגש עם הנאשם, הנשוי, באופן רומנטי:
"ש. אני מציעה שלך שהצעת מקום נטרלי ובהמשך מקום מבודד אפילו ברכב שלך ושאלת את יהודה אם זה מורכב והוא מוכן לצאת איתך להרפתקה כי הוא גבר נשוי?
ת. לא, זה היה מבחינת גבולות שלי, שאכן התבססה על משאלות לבי כמו שהסברתי
ש. לפני ששלחת ליהודה את ההודעה נפגש במקום נטרלי. עמוד 54 לת/11. את שואלת אותו ההודעות האלה לעיניך בלבד?
ת. אוקיי אני רואה
ש. ולאחר שהוא עונה לך חיובי אז שלחת לו בוא נפגש במקום נטרלי. נכון?
ת. נכון
ש. זה הודעה ששלחת בתשע ורבע בערב?
ת. כן.
ש. מי שיכולה להיות לידו באותה העת היא כנראה אשתו?
ת. יכול להיות".
ובהמשך:
" ש. אני רוצה להציע לך כעת שבניגוד לעמדתך במשטרה, כשאת כתבת ליהודה שאת רוצה להיפגש במקום ניטרלי, רצית לייצר אינטימיות. זה נכון?
ת. זוהי משאלה, קוראים לזה מנגנון העברה, אני לא עדת מומחית ואפשר לקרוא אחרי זה מה פרויד אמר. אני אכן בדקתי פה גבולות, שעל המטפל לשמור עליהם. הייתה לי משאלת לב, ואני אומרת את זה, כמו שאמרתי מקודם, להיות לא מטופלת, שאני לא צריכה טיפול".
ובהמשך:
"ש. את מספרת לה (ד.ג., ש.ב) – את הבן אדם היחיד שאני יכולה לספר לו את השיט הזה, אפס שיפוטיות והרבה קבלה. ת/20 עמוד 22.
ת. כן.
ש. זאת אומרת אם היית מרגישה אי נוחות מהמפגש היית מספרת לה?
ת. לאו דווקא למרות שאני בטוחה שדנית יכולה להכיל דבר כזה, אז לא אמרתי דבר לאיש לגבי ההרגשה הזו ואמרתי לכבודו שגם לא ידעתי לשים את האצבע ולדבר את ההרגשה הזו".
280. בין כך ובין כך, אם המתלוננת ביקשה להיפגש עם הנאשם במקום ניטרלי או מבודד לאור העובדה שהיתה מעוניינת לקדם את הקשר הרומנטי ביניהם, או מכל טעם אחר – התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד, על פני הדברים, עם חשש מפניו של הנאשם.
281. לאחר הפגישה בחוף הים, כתבה המתלוננת לנאשם הודעות בעלות אופי מיני, והתייחסה אל חלקן בעדותה, כך:
"ש. אחרי אותה כוס יין בחוף הים את כותבת ליהודה – מפנה לעמוד 68 לת/11, "אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליך אני רוצה אותך בתוכי". נכון?
ת. כן.
ש. כל הדבר הזה קורה במרחק של שבועיים וחצי מהפגישה הראשונה שלכם. כפי שראינו את הגעת לארץ ב 25.12, נפגשתם לראשונה ב 28.12, בין 28.12 ל 4.1 היית באשפוז, וב 7.1 את ביקשת להיפגש במקום נטרלי, 9.1 חיבוק. 10.1 נשיקה. "חושבת עליך במיטה". 14.1 בים על כוס יין. "אני לא מפסיקה לחשוב עליך, אני רוצה אותך בתוכי". זה תיאור מדויק?
ת. יש המון דברים בין לבין אבל בהחלט כן. זה במסגרת בדיקת גבולות ואמרתי שאלה מבוססות על משאלות לב שלי. במידה והוא היה כבר מציב את הגבול כמו שזו היתה המחויבות שלו, במידה והיה עומד במחויבות שלו כמטפל, אני מניחה שלא היינו רואים המשכיות זו.
ש. כדי לשבור גבול צריך שיהיה גבול. אנו לא ראינו שום גבול אף פעם.
ת. אבל מהתחלה הוא בן אדם חסר גבולות.
ש. בדיוק. מעולם לא היה שום טיפול ושום גבול שאפשר לשבור. לא היה כאן טיפול נפשי
ת. זה שהוא חסר גבולות זה לא אומר שלא היה טיפול. זה אומר שהוא בעצמו חצה את הגבול איתי".
282. עוד בסמוך לפגישה בחוף הים, לא היתה מחלוקת כי הנאשם לקח חלק בכנס מקצועי באילת, והמתלוננת הביעה רצונה לקחת בו חלק:
"ש. אני רוצה לראות מה היה בחיים האמיתיים. ביום 15.1 בשעה 19:34 ... כתבת לו – אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליך, אני רוצה אותך בתוכי. ואני שואלת, האם הרצון לנסוע לכנס באילת היה גם כדי לשמוע הרצאה שלו וכדי לשהות במחיצת מי שהיה מושא תשוקתך
ת. אמרתי ש 24/7 הייתי שמחה להיות במחיצתו, זו הרגשתי. ולגבי הכנס באילת זה היה חיפוש רגעי אבל אני לא מכחישה שרציתי לשהות בקרבתו ומצאתי בו מזור".
283. נשוב לרצף הכרונולוגי. ביום 16.1.2015 כתבה המתלוננת לנאשם:
"... זו אני ברגעים האלה יהודה. זו עסקת חבילה שלקחת על עצמך במובן מסוים בתחושת משימה ובנדיבות בלי סוף. אם אני מפשלת סליחה אבל אני עושה כל מאמץ שאני מכירה להחזיק חיים ולא להתיש אותך. אני משימה בשלב הזה בחיים שלי אבל תאמין לי משימה שתשלם לך. אל תעזוב אותי ואל תתייאש. אם תעשה כן אין לי סיכוי".
הנאשם השיב: "אני לא עוזב ולא מתייאש ובטח שלא כועס. אבל גם אני עסקת חבילה של כל היתרונות והמגבלות שלי".
המתלוננת: "מקבלת אותך באהבה".
284. תכתובת זו - כשבועיים לאחר שהמתלוננת שבה לישראל מחו"ל, ממש בתחילתו של הקשר עם הנאשם, מלמדת על ההדדיות שאפיינה את מערכת היחסים שלהם; הדדיות שאינה מאפיינת ואינה קשורה בכל סוג של טיפול נפשי.
285. אעיר, להנחת תמונה שלמה בפני הקורא, כי באותו היום ממש (16.1.2015), כתבה המתלוננת לגלית גמפל: "זוהי לא מניפולציה שלי. אני צריכה לדעת איזה עוול נעשה לי. כי נעשה כזה. אני צריכה לדעת על אופיו בשביל להתמודד. עכשיו אני יודעת שאני מרחיקה אותך ומחזירה אותך לימים אחרים. אין לי שום כוונה לעשות את זה. את חייבת להאמין לי פה. אני רק רוצה לעשות צדק" (ת/5) .
המתלוננת העידה בבית המשפט, בחקירתה הראשית, ביחס להודעה זו:
"באותו שלב שהדברים האחרונים התרחשו פניתי לעזרה של המטפלת הקודמת שלי, גמפל. אמרתי לה שאני לא יכולה עדיין לשים את האצבע אבל משהו קורה, הייתי צריכה את האישור שלה שמה שהוא עושה לא בסדר. פניתי אליה בהודעות וביקשתי את האישור שלה. אם הייתי אומרת מילה, אם אני המתלוננת מאושפזת פוסט אברבנאל ומגיע לי קן הקוקיה ואומרת משהו על מנהל בית החולים לשעבר, הוא היה מאשפז אותי ועושה כל מה שהוא רוצה ובחיים לא היו מאמינים לי. מבחינתי גמפל היתה היחידה שאומרת לי תתרחקי, היתה אומרת לי זה לא בסדר. אסור לו לעשות דבר כזה. היא לא ענתה לי להודעות לצערי".
286. ההתכתבויות נוספות בחודש ינואר 2015, אודותיהן העידה המתלוננת בבית המשפט, לימדו על הבעת רגשות הדדית נוספת, וגם סיוע של הנאשם למתלוננת בנושאים שונים. כך למשל, העידה המתלוננת אודות התכתבות עם הנאשם מיום 24.1.2015, אז כתב לה - "... שאני פנוי אני שמח לדבר איתך ותמיד אני שמח לשמוע / לקרוא ממך"; עוד באותם הימים כתבה המתלוננת לנאשם "הריח שלך נשאר עליי בשביל לשגע אותי ".
287. המתלוננת העידה בבית המשפט (בחקירה הנגדית) אודות התכתבותה עם הנאשם ביום 24.1.2015:
"ש. בשבת 24.1 התכתבתם לגבי פגישה שלכם ויהודה כתב לך שהוא מצפה לכך עם סמיילי. כלומר הוא מצפה לפגוש אותך והשבת לו גם אני עם סמיילי. מפנה לעמוד 79. מפנה ל - 84 כתבת לו רק איתך אני מרגישה קיימת והתנצלת שאת משגעת אותו. הוא משיב לך אין בעיה, אמרתי שאני פנוי אני שמח לדבר איתך ותמיד אני שמח לשמוע/לקרוא ממך. עמודים 84-85.
ת. כן
ש. בהמשך עמוד 85 את הגבת – אתמול התמלאתי פתאום כזו אהבה אליך ובהמשך כתבת שאת מרגישה נורא והוא מציע לך לנשום עמוק ולחשוב על דבר טוב ואת שואלת – עליך עם סמיילי, והוא עונה אם זה עוזר. עמוד 86. בתגובה כתבת לו – שאתם מתראים מחר ואת שולחת לו נשיקות. והוא כותב – מילה שלדעתי לא מאויתת נכון, הכוונה היא לחתלתולון.
ת. אני גם לא הבנתי את המילה הזו. רשום חיתולתולון...
ש. את זוכרת את זה?
ת. אני זוכרת שראיתי את זה".
הפגישות הראשונות של הנאשם והמתלוננת – דצמבר 2014
288. להשלמת התמונה, נשוב מעט אחורה בזמן, אל שתי הפגישות הראשונות בין הנאשם לבין המתלוננת, אודות תוכנן כן נשאלה המתלוננת על ידי התביעה, והעידה בבית המשפט בחקירתה הראשית.
289. המפגש הראשון בין הנאשם למתלוננת התקיים ביום 26.12.2014. המתלוננת העידה כי הם נפגשו במשרד המנהל בבית החולים אברבנאל; לא היתה מחלוקת כי הנאשם כבר לא כיהן כמנהל בית החולים במועד דנא. לדבריה, סדר הישיבה בחדר לא היה לה נוח, והיא הרגישה שהם יושבים קרוב מידי אחד לשני. תוכן המפגש היה, לדבריה - "אנמנזה רפואית. מה המצב הגופני שלי, איך אני ישנה, דברים כללים. מצב המשפחה, על החלומות שלי, הסיוטים. איך היה ההתמודדות הזו והפרידה מגמפל, איך ההתמודדות על מעגלים פנימיים שלי. דיברנו על דברים שחווית בעברי והמפגש הזה באמת שהיה, היו די הרבה תכנים בשביל מפגש אחד".
290. הנאשם אישר כי שוחח עם המתלוננת אודות הנושאים הנ"ל בשיחות רבות לאחר המפגש הראשון ביניהם (ולא במהלכו), והוסיף "לא לקחתי מעולם אנמנזה רפואית".
291. המתלוננת סיפרה כי במפגש זה, הראשון, עלתה, לראשונה, סוגיית התשלום עבור הטיפול.