לדבריה, מי שהעלה את הנושא הכספי היתה היא עצמה, כאשר מסרה לידי הנאשם צ'ק פתוח (על שם אביה), וביקשה כי הוא יכסה את עלות הטיפול. המתלוננת סיפרה " לא ירדנו לפרטים של איך וכמה. אני לא יודעת כמה עולה שעת טיפול". בחקירתה הראשית טענה המתלוננת שהצ'ק הפתוח נועד "לשלם לו על החודשיים או חודש וחצי האחרונים של השיחות הטלפוניות הטיפוליות". בחקירתה הנגדית הוסיפה כי ברצונה לתקן את עדותה: "... שהצ'ק נועד לשלם על הטיפולים שהיו עד כה אבל חתרתי להסדר כלכלי לגבי הטיפולים העתידיים".
292. המתלוננת העידה כי הנאשם סירב ליטול מידה את הצ'ק ----- אולם הוסיף כי לאחר שהמתלוננת תקבל משכורת ראשונה (כרופאה; המתלוננת היתה אז סטודנטית לרפואה) - היא תשלם באופן רטרואקטיבי על הטיפול.
293. הנאשם מצידו, לא כפר בכך שהמתלוננת מסרה לו צ'ק על שם אביה, אולם טען כי הוא נועד לכיסוי שיחות טלפון בינו לבין אביה של המתלוננת, שיחות חו"ל שהשניים ניהלו ביחס לאשפוזה של המתלוננת בחו"ל, בחודש יוני 2015 (ראו להלן) .
294. המתלוננת מסרה את הצ'ק הפתוח מושא המחלוקת למשטרה (ת/12). בדיקה פשוטה במספרו הסידורי של הצ'ק, וההמחאות שהוצאו לפניו ואחריו, היתה יכולה להווה לפחות אינדיקציה למועד (ניסיון) מסירת הצ'ק לנאשם – האם בדצמבר 2014, או יוני 2015? כך השיבה שיר כידן, החוקרת שהיתה אמונה על חקירת התיק, על מחדל זה:
"ש. יש את גרסת משפחת ---- שניסו למסור את הצ'ק בדצמבר 15 והוא סירב לקחת. יהודה אמר מה פתאום. זה ניתן לי על פעימות שיחות הטלפון בחו"ל להחזיר לי מה שאני הוצאתי מכיסי. יש מחלוקת האם מדובר בצ'ק שאמור היה להיות מסדרה של צ'קים בדצמבר 14 או מרץ 15. על השיחות שיהודה דיבר עם האב כשהוא היה בחו"ל. אפשר היה לבדוק בקלות ממתי הצ'ק הזה. האם הלכת לבדוק מתי הופקד צ'ק לפני וצ'ק אחרי והיינו יכולים לדעת ממתי הצ'ק הזה באמצע?
ת. לא. רעיון טוב. לא חשבתי על זה באותו רגע".
295. יובהר, כי המתלוננת העידה שמעולם לא שילמה עבור הטיפול שהעניק לה הנאשם, לטענתה, ומעבר לניסיון למסור לו את הצ'ק הפתוח והשיח שבא בעקבותיו – התמורה כספית לא עלתה אף בשיחות ביניהם, מעולם.
296. להשלמת התמונה העובדתית אספר עוד, כי באותו יום (26.12.2014), לאחר פגישתה של המתלוננת עם הנאשם, פנתה אליו בהודעה כתובה "יהודה אני לא במצב טוב"; "אני צריכה לראות אותך"; "תפגוש אותי". המתלוננת כתבה לנאשם כי היא במצב רע----
המתלוננת השיבה לו שהיא כועסת והוסיפה "אני ביקשתי את עזרתך, אני מתוודעת לגבולות שלך, אבל אתה והם מחממים את כעס שלי...". הנאשם השיב: "את חשובה לי ----". בהמשך התכתובת כתבה המתלוננת לנאשם שהיא לא עושה "דווקא" והיא לא שולטת בהתנהגות שלה. הנאשם השיב: "אני מקבל זאת ואפילו מנסה להבין אך בכל מקרה רוצה אותך בחיים ושלמה גם אם זה בשלב זה רק שלמה גופנית". המתלוננת המשיכה וכתבה ---- "תפגוש אותי. זו סחיטה נוראית אבל זה הפתרון היחיד". הנאשם ענה: "צר לי אך היום איני יכול". המתלוננת: "גם לי צר, זה עשוי להיות ביי אמיתי היום". הנאשם: "מאוד מקווה שלא".
בהמשך כתבה המתלוננת לנאשם שקשה לה לנשום, והוא השיב "תנשמי עמוק מספר פעמים". המתלוננת הוסיפה "הם (הוריה, ש.ב) יכניסו אותי לאברבנאל. אני לא יכולה". הנאשם השיב "אמא רק רוצה להשגיח עליך".
המתלוננת השיבה שהיא "כועסת", והנאשם ניסה להסביר לה את הצד של אמה, אמר לה שהיא חשובה לו, וייעץ לה לנשום עמוק.
297. תכתובת זו היא לאחר מפגש פנים אל פנים יחיד בין הנאשם לבין המתלוננת; ניתן ללמוד ממנה כי הנאשם ----, פונה לאמה כדי לעדכנה במצב בתה "מאחורי גבה", מתוך דאגה לה. גם התנהלות כזו אינה עולה בקנה אחד עם "מטפל" כתפקיד או משלח יד, אלא כחבר, ידיד, שהוא גם מכר של ההורים (עמו היתה המתלוננת בקשר טלפוני אינטנסיבי, ונפגשה רק פעם אחת).
298. יום למחרת (27.12.2014) כתבה המתלוננת לנאשם שהיא מתנצלת על אתמול, והוא הציע לה להתקשר. לאחר שיחה קצרה (ככל הנראה), כתבה המתלוננת לנאשם, בין היתר "אם תתקשר עוד פעם להוריי אני אאבד את הדבר היחיד שמחזיק אותי", ובהמשך "אם אתה יכול להיפגש היום אפילו עשר דקות... בבקשה. זה יעצור" (אולי אמור להיות יעזור). המתלוננת הבהירה בחקירתה הנגדית, כי לא נפגשה עם הנאשם באותה השבת, והפניה אליו נבעה מצורך חירומי שחשה.
299. ביום ראשון (28.12.2014) נפגשו המתלוננת והנאשם במכון גרטנר בתל השומר, זה היה המפגש הפיזי, פנים אל פנים, השני ביניהם; גרסאותיהם ביחס לתוכנו של המפגש - סותרות.
300. על פי המתלוננת, היה מדובר ב"שיחה פסיכואנליטית", לא פחות, אודות המצב האקוטי שלה. המתלוננת הוסיפה כי במפגש הזה אמר לה הנאשם אמירות גסות ובלתי הולמות "הרגשתי ווייב ממנו כבר בשלב מוקדם כי הוא אמר אמירות, כשאני רואה אישה יפה עומד לי. או – האם המיניות שלך בהסתרה, הייתי לבושה צנוע, ואני לא חשבתי, לא רציתי להציג מיניות ודווקא זה שאני מתלבשת באופן לא מיני, הוא שאל אותי האם המיניות שלך בהסתרה".
301. ----.
302. הנאשם מצידו העיד כי שוחח עם המתלוננת במפגש זה על הקשר שלה עם הוריה, ---- עם זאת, שלל מכל וכל שהיה מדובר בשיחה "פסיכואנליטית" (אגב, הגדרה שיש לה מינוח מדויק, שממילא לא נבדק על ידי התביעה), וכן העיד שלא אמר למתלוננת את המשפטים אודותיהם סיפרה; כך הנאשם:
"בסוף דצמבר נפגשנו במכון גרטנר, ---- ואז ישבנו על הספסל בחוץ ודיברנו על הקשר שלה עם ההורים ---
ובהמשך:
"ש. תתיחס לעדות של המתלוננת לפיה אמרת לה בפגישות הראשונות ביניכם בפרט בזו, כל מיני משפטים כמו – כשאני רואה אישה יפה עומד לי, או הייתי רוצה לזיין אותך כאן על השולחן ולא אכפת לי מי ישמע.
ת. זה לא היה, זה לא הסגנון שלי בכלל. אני יודע שלא כל מכלול ההודעות שלנו עברו לבית המשפט אבל אפשר לראות את הסגנון שלי, אני הרבה יותר עדין. קשה לי אפילו לחזור להגיד את אותם משפטים. המתלוננת היא שאמרה לי כאלה דברים ואם אני זוכר נכון יש מסרון לא זוכר אם סמס או וואטס אפ שכותבת לי משהו בסגנון
ש. המתלוננת אומרת שהיית מאוד זהיר שכתבת לה סמסים ולכן יש פער בין הסגנון האמיתי שלך לבין מה שרואים בסמסים.
ת. לא מבין את הטענה הזו בכלל. לא הייתי שום זהיר. אני מביע את אהבתי אליה ומביע את רצוני לעזוב את הבית אז במה הייתי זהיר? זה פשוט לא הסגנון שלי".
303. -----
גם כאן, קשה מאד לקבוע ממצאים - ברמה הנדרשת בפלילים - על סמך עדות המתלוננת כעדות יחידה ביחס לאופיה ה"פסיכואנליטי" של הפגישה; במילים פשוטות, אל מול גרסתה של המתלוננת עומדת גרסת הנאשם, ואין בידי הכלים או היכולת לקבוע מי דובר אמת ומי לא.
כן מצאתי לציין זאת: אכן, לאורך כל התכתובות של השניים - ניתן להתרשם משפתו המאופקת של הנאשם (להבדיל מהמתלוננת, הסוערת), ואכן משכנעת טענתו כי אין זה מדרכו להתבטא כמיוחס לו. מאידך גיסא, ובאותה הנשימה, אי אפשר שלא להרים גבה אל מול אותה קרירות סטואית, מצד מי שטוען כי הוא מאהב חם שנסחף אל רומן משכר עם אשה צעירה.