חשוב להדגיש, ולא אלאה מלומר, לבל יטעה הקורא: העובדה שאינני מזדרז לקבוע עובדות ממצאים על בסיס עדותה של המתלוננת – אין ללמוד ממנה, לחלוטין, כי עדותו של הנאשם סחפה את בית המשפט בהגיונה ובאמת הפנימית שלה. ממש לא. אלא שבמשפט הפלילי, מטבע הדברים, מתחת למיקרוסקופ מונחת, ראשית חוכמה, עדות המתלוננת, זו המפלילה, ואותה סורקים קודם, כרונולוגית, במסרק צפוף. חשוב לי להדגיש, כאמור לעיל, כי אין בהעברת מסרק כרונולוגית זאת משום אמירה, או רמז, כאילו זאת שקרנית והלז מלאך שרק האמת נר לרגליו.
304. ועוד באותו ענין: קיימת מחלוקת עובדתית בין התביעה להגנה, ביחס לשאלה האם הנאשם אמר למתלוננת, באחת מהפגישות ביניהם בחודש ינואר 2015 (לא ברור מתי) כהאי לישנא: "אני רוצה לזיין אותך פה על השולחן ולא אכפת לי מי ישמע. בחוויה שלי זה יהיה אונס" (להלן: המשפט שבמחלוקת).
המתלוננת הוסיפה כי באותה הפגישה, לפני סיומה, "הוא הלך לשירותים וחזר ואז היה את החיבוק של סיום הפגישה, החיבוק המאוד ארוך ... עם כל הגוף. הרגשתי את הזקפה שלו וכל אחד הלך לרכב שלו".
305. הנאשם טען שלא אמר למתלוננת את המשפט שבמחלוקת; ההגנה הפנתה לכך שאת הסיפא של המשפט (בחוויה שלי זה יהיה אונס) לא סיפרה המתלוננת במשטרה, באף אחת מעדויותיה הרבות. המתלוננת השיבה לשאלה ההגנה בעניין זה, בין היתר, כי "...ואגב אני לא בטוחה שלא אמרתי את זה, יש דברים שלא מספיקים לרשום ואני לא בטוחה שלא אמרתי את זה... כמו שאתה שומע שאני מדברת גם פה באופן די מהיר ואני מניחה שקשה להקליד את כל המילים שאני אומרת ולפעמים מתבטאת לא באופן ברור כל כך בטח לא בסיטואציה של לתת הודעה...".
306. גם כאן, לא ראיתי לטעת מסמרות, אם אכן אמר הנאשם את המשפט שבמחלוקת, אם לאו; מדובר בפלוגתא עובדתית בעניין נקודתי. כבר קבעתי, כי מערכת היחסים בין הנאשם למתלוננת בחודש ינואר 2015 היתה רומנטית-חברית, ואף אם אניח שהנאשם אמר את המשפט שבמחלוקת, כולו או חלקו, לא ניתן לראות בכך "פריצת גבול" טיפולי, אלא, אולי, לכל היותר, משפט סר טעם (שכאמור, אינו מאפיין את הנאשם, לפחות לא באין-סוף המלל בכתב שיצא תחת ידיו בחילופי הדברים עם המתלוננת, בזמן אמת).
אשפוזה השני של המתלוננת בבית החולים אברבנאל – דצמבר 2014
שלילת טענות המתלוננת שלפיהן הנאשם יזם את אשפוזיה הפסיכיאטריים בדצמבר 2014 ומרץ 2015
307. אין חולק כי לאחר פגישתם ביום 28.12.2014 כתבה המתלוננת לנאשם, בין היתר, כי היא "עושה שטויות", והיא מפחדת שהיא חייבת להתאשפז. הנאשם השיב "אז אנא פני לאשפוז. תודיעי לי ואתקשר למיון ליידע על בואך. את סתם מסתבכת בקשרים שלא יביאו טוב".
308. הנאשם העיד ביחס לאינטראקציה עם המתלוננת טרם האשפוז הנוכחי:
"מאוחר יותר היא התקשרה ואמרה לי שההורים רוצים לאשפז אותה ואז אמרה שהיא חושבת שהיא צריכה אשפוז ואמרתי לה שאם היא חושבת שהיא צריכה אשפוז אז כדאי שתתאשפז. זו תשובה שהייתי אומר לכל חבר שלי או מכר. שאלתי אותה אם היא רוצה שאודיע לבית החולים כי הייתי מנהל בית החולים עד לפני חודש, דבר שהייתי עושה לכל מכר שלי, והיא לא הודיעה לי ולא הודעתי הלאה. אם אני מאשפז מטופל שלי אני כותב מכתב הפניה לאשפוז, לרוב הוא אצלי בקלניקה אני מדבר על אשפוז בהסכמה ואני נותן לו את המכתב ביד. אם הוא לא נמצא לידי אני מפקסס ומודיע לבית החולים על הגעתו של מטופל שלי לבית החולים".
309. לא היתה מחלוקת כי המתלוננת לא הודיעה דבר לנאשם, ופנתה לבית החולים אברבנאל, ביוזמתה, ואושפזה שם בהסכמתה (ת/2, להלן: האשפוז השני); שלא כמו ביחס למי שהוא מטופל שלו – הנאשם לא התקשר למיון בית החולים אברבנאל (או לכל גורם אחר) על מנת להודיע על הגעתה של המתלוננת.
310. בחקירתה הראשית בבית המשפט טענה המתלוננת שמטרת האשפוז שלה היתה "להשתיקה":
"הגעתי לאשפוז באברבנאל, הייתי בסטטוס מיוחד צעצוע של ד"ר ברוך כולם ידעו שאני המטופלת שלו, אז היה לי טלפון וצלמתי למרות שאסור היה לעשות את זה אבל הייתי שם שיוכל להמשיך את האחיזה שלו, שלא אגיד דבר על התבטאויות שלו, לשמר את האחיזה. הייתי כמו צעצוע של ברוך באשפוז הזה. היו לוקחים אותי החוצה לסיגריות, אני בחרתי איזה חדר ללון בו. אני החלטתי איך אני רוצה את התרופה שלי ומתי כי אני הצעצוע של ברוך. חיכיתי שהוא יאשר לי לצאת משם. שהוא יאשר את זה. לפני שהוא לא אישר לא עשיתי כלום. אני לא זוכרת כמה ימים הייתי שם, זה הרגיש המון זמן. הוא הגיע לשם יום אחד ושמעתי, אני הייתי על הרבה מאוד תרופות, הוא הגיע בשעה 8 בבוקר באחד ימי האשפוז ורשם לי הודעות שהוא משוחח עם הרופא האחראי, של מנהל החלקה הד"ר אורן, רשמתי לו שרוצים לעשות לי טיפול ----- והוא אמר אני צפוי לשוחח עם אורן היום אחה"צ. ביקשתי ממנו שיגיד להם שאני מוכנה לשחרור והוא חשב שאני עדיין לא מוכנה, שאשפוז זה הדבר הנכון אז נשארתי כמה שנשארתי, זה היה מעבר ל 6 ימים. לא זוכרת במדויק. ב 6 ימים האלה הייתי על סטטוס אחר, אני הצעצוע של ברוך, אני המטופלת שלו אז אני בסטטוס שהוא מורם מיתר המטופלות, שכולן ראויות לחמלה וטיפול נכון כמו שאני הייתי ראויה".
311. בחקירתה הנגדית התייחסה המתלוננת אל תזה זו, בין היתר, כך:
"ש... אז למה אמרת לרוני לינדר שהאשפוז השני "כמובן לא קשור למצבי הנפשי אלא לחשש שלו של יהודה שאספר על מה שהיה בגרטנר?".
ת. שוב להיכנס לאותה פרשנות רטרואקטיבית שאמרתי... זו פרשנות רטרואקטיבית ואמרתי שמהתחלה הוא ראה אותי כטרף והסברתי שאני לא חושבת באמת ככה. זו פרשנות רטרואקטיבית פרשתי את זה.... אני לא בטוחה ולא יודעת מה הוא חשב. אני רק אומרת שדיברתי עם אותה כתבת אז זה מה שאמרתי לה וזו הפרשנות הרטרואקטיבית. היום אם תשאל אותי אני אגיד לך אני לא יודעת מה הוא חשב באותו רגע.
ש. כשאת אמרת לרוני לינדר שזה לא קשור למצבך הנפשי אלא לחשש שלו של יהודה שתספרי על מה שהיה בגרטנר זה פרשנות רטרואקטיבית והיום את יודעת שהיא לא נכונה?
ת. יכול להיות שהיה גם אלמנט כזה. יכול להיות שהוא גם חשב, הרי הוא ידע מה הוא אמר לי . ואני חוזרת על עצמי שאני אומרת שאני לא מתיימרת להגיד מה הוא חשב.
ש. שאלת ב.ה. עולה אשמה מאוד חמורה, לא רק שהוא עשה מעשים אלא שהוא אשפז אותך רק כדי שלא תספרי. האם את חושבת שככה אכן?
ת. היה שם תמיד את הרכיב הנפשי. משמע אני הייתי במצב נפשי לא טוב. הוא דיבר שם והוא דיבר עם ד"ר ....
ש. שאלת ב.ה. עכשיו את במצב נפשי טוב. שואלת אותך גב' כהן האם היום את עומדת על אמירתך ללינדר שהוא הכניס אותך לאשפוז כדי להשתיק אותך?
ת. לא עומדת.
ש. שאלת ב.ה. למה לא עומדת, כי לא חשבת שזה המצב?
ת. כיון שהייתי לא בסדר נפשית והאם זה ברמה שמצריך אשפוז? אני לא פסיכיאטרית של עצמי כדי להגיד כן או לא ולא הייתי פסיכיאטרית של עצמי אז. הוא ראה אז שזה המצב אז זה מה שהוא המליץ.
ש. אנו מדברים על זה שאת כתבת ב 26.12 שהוריך רוצים לאשפז אותך וב 28.12 אמרת – אני חושבת שאני צריכה אשפוז. את אמרת אז שזה לא קשור למצב הנפשי שלך אלא לחשש שלך שתספרי מה היה בגרטנר ואני מתכוונת ללינדר. והיום את אומרת – אני לא חושבת את זה אבל אני לא יודעת למה לייחס את האשפוז שלי. הרי רעיון האשפוז עלה לפני הפגישה לכן אי אפשר לחבר זאת לגרטנר
ת. זה פשוט לא נכון. זה איזה שהוא פחד שמקנן בך, אני במצב לא טוב ואני רושמת על הפחדים האלה. באותו היום כאשר אנו נפגשים הוא רואה שיש החמרה ומפעיל שיקול דעת מקצועי שלו ומייעץ על פניה לשם. ומי שבפועל יקבל אותי ויבין את תמונת המצב...
ש. השאלה היחידה שאנו מתמקדים בה היא היוזמה לאשפוז. אז האשפוז לא נועד להסתיר את אירועי גרטנר. זה נכון?
ת. לעניות דעתי זה לא נועד.
ש. שאלת ב.ה. אמרת ללינדר לענין היוזמה שהוא הכניס אותך לאשפוז כדי להשתיק אותך על גרטנר. והיום את אומרת שלא לשם כך נעשה האשפוז שלך?
ת. לא. הייתי במצב נפשי לא טוב. והוא ראה לנכון שזה מצדיק אשפוז.
ש. אמרת ליונה ליבזון ועמליה דואק מפנה לדיסק 1 , "אה, אחרי זה אחרי שחתכתי את עצמי אז הוא אשפז אותי באברבנאל. וזה המסמך השני שהוא חתם עליו בתור המטפל שלי.... וגם כשאני לא אפתח את הפה שלא אדבר". כך אמרת להן. זאת אומרת האם גם הדברים שאמרת להן גם הם לא נכונים?
ת. שוב, זה היה בדיוק, זה היה באותה תקופה .. אני ירקתי את הדברים. פשוט הוצאתי את זה. דברים שהרגשתי שהיה שם כן אלמנט של השתקה והיו לו פעולות שהוא עשה ונתתי דוגמה לכך שבן אדם לוקח את הקונדום ושם בכיס שלו....
ש. עכשיו זו שאלה מאוד קונקרטית. אמרת ללינדר שהיית במצב נפשי לא טוב. עכשיו אמרת את אותו דבר בראיון טלויזיה בהפרש של חודשים. זה בתקופות זמן שונות. זו המצאה שאת ממציאה, כשמפרקים את זה ומסתכלים על העובדות אז זה סיפור שחזרת וסיפרת אותו. זה לא אירוע חד פעמי ללינדר
ת. הרגשתי שהיה אלמנט משתיק ואני לא אומרת שזו הסיבה שלא אמרתי, אני כן יצאתי משם ושוב, אני אומרת שאני לא חושבת שזה מה שעבר לד"ר ברוך ברגע שהוא החליט לאשפז אותי. היתה שם ראיה רטרואקטיבית ופרשנות ואם אמרתי אותו דבר ללינדר וליונה... זה פשוט, אני באותה תקופה אני נדהמתי ברגע שאתה קולט שהמטפל שלי עשה את זה. איך זה קורה בטיפול רפואי? נדהמתי מזה
ש. זו שיטה על הדוכן ובראיונות, שואלים שאלה ואת מתחילה להפליג בכל מיני דברים, אבל זו לא השאלה. היתה פה שאלה נקודתית. את אמרת פעמיים לשני עיתונאים שונים בהזדמנויות שונות שיהודה אשפוז אותך כדי להשתיק אותך על מה שהיה בגרטנר. פעם אחת ראינו שהיוזמה לאשפוז היא שלך ושל הוריך. פעם שניה ראינו צריך לאשפז בן אדם שלא יגיד שהוא אמר לו... על מה לאשפז? מאיפה את מביאה את זה?
ת. האחיזה שהיתה לו בי זה הגורם המשתיק.
ש. את אמרת – שאני לא אפתח את הפה שלא אדבר.
ת. את לא נותנת לי לדבר. האחיזה שהיתה לו ושאני באה להסביר בכלל ואני לא מבינה למה אני נדרשת להסביר זאת הרבה פעמים. הייתי רוצה להעביר את מה שהיה אחד לאחד, כאילו מישהו צילם את כל החושים האפשריים. אני מתקשה מאוד להסביר את זה. אני לא מצליחה להבהיר את זה אז אני מנסה להבהיר עד כמה זה נורא מה שהוא עשה. אני אומרת שאני לא עומדת מאחורי אמירה זו ספציפית. שיש רוח דברים ומה שמשנה זה המהות. אני לא עומדת מאחורי אמירה ספציפית זו גם אם נאמרה לשני אנשים שונים.
ש. ההצעה שלי אליך שאת אומרת לכל בן אדם את מה שישבה את לבו. זה דבר שהוא מאוד עובר בטלויזיה. הוא אשפז אותי .. זה גרם לעיתונאים לסקר את הדבר הזה.
ת. מה שהוא עשה בפועל. אני לא מעניינת אף אחד. הפניות שלהם אלי זה בגלל מי שהוא ומה שהוא עשה בעבר. אני לא מעניינת אף אחד.
ש. מה שמענין שמנהל בית חולים מאשפז אישה סתם שלא תפתח עליו את הפה. זה סיפור מענין והסיפור הזה שאת פולטת שהוא תופס את רצה איתו.
ת. אני דוחה את ההצעה שלך ואת האמירה הזו".
312. טענותיה של המתלוננת כאילו הנאשם "אישפז" אותה מיוזמתו, על רקע רצונו "להשתיקה", חזרו גם ביחס לאשפוז אחר (במרץ 2015, ראו להלן). במקרה כאן, הראיות לימדו באופן חד משמעי כי היוזמה לאשפוז לא היתה של הנאשם (לא על מנת להשתיקה ולא משום טעם אחר); אף ביחס לאשפוז במרץ, הראיות לימדו כי המתלוננת אושפזה בהסכמה, ובכל מקרה לא תמכו בטענתה שהנאשם הוא מי שיזם את האשפוז; אף המתלוננת חזרה בה, בסופו של דבר, מטענות אלה.
313. נעבור מעט קדימה בזמן על מנת להבהיר: בחודש מרץ 2015 נפגשו הנאשם והמתלוננת בכנס שנערך בחו"ל; אז היתה המתלוננת במצב נפשי קשה שבעטיו אושפזה בבית חולים (המתלוננת טענה כי טרם האשפוז היה בינה לבין הנאשם מגע מיני, אך לא יחסי מין מלאים, והנאשם שלל זאת, ראו להלן). כך העידה המתלוננת ביחס לאשפוזה בחו"ל:
"הם (בבית החולים, ש.ב) עושים לי ---- מוצאים אחוזי אלכוהול גבוהים, ואני משם לפסיכיאטריה, שם אני פוגשת מתמחה צעירה תורנית במיון וברוך מגיע לשם, רשמתי לו את הכתובת של בית החולים, חשבתי שהוא יגיד לי פה זה לא המצב שהיא צריכה אשפוז, מחר היא תטוס חזרה לחו"ל ושם יש לה תמיכה אחרת. אמרתי למתמחה ----- שאני רק רוצה לטוס ואין לי כוונות להרע לעצמי או לאדם אחר ואז ברוך נכנס וצועק עליה מולי. שניות חלפו ושני בריונים גררו אותי במסדרון לחדר ענק עם מלא מטופלות ואני בוכה וצועקת -----. ואני צועקת לו ברוך אל תיתן להם לאשפז אותי, ----, וכל המטופלות לא יכלו לישון, אומרות לי לסתום את הפה. אני לא יכולתי להרגע. קשרו אותי והוצאתי את היד והצלחתי לצאת משם, הם לא הבינו אנגלית בכלל. ---- ביקשתי רופאה והיא היתה מאוד נחמדה, נתנה לי זריקה שהרדימה אותי. היא החזיקה לי את היד, היא היתה מאוד אנושית בזה, למחרת בבוקר רופא בכיר אמר למה לעזאזל אשפזו אותך? מי אשפז אותי? (צועקת). האיום הזה תמיד ריחף ומתחבר למה שאמרתי. אם אני עושה משהו זה איום כי הוא יכול כל רגע נתון לאשפז אותי. אם אני לא מספיק טובה, האלוהים החדש שלי ד"ר ברוך בבקשה אל תכעס עלי ואל תשלח אותי לאברבנאל".
ובחקירתה הנגדית:
"הוא היה נוכח באשפוז שלי ולמען האמת הוא היה מול מתמחה צעירה ונחמדה וצרח עליה לאשפז אותי, בתור מנהל הכנס ומנהל אברבנאל, בתור כל מי שהוא לבוש ומציג את עצמו, הוא הכריח אותה לאשפז אותי וגררו אותי שני אנשים לבושים לבן, כמו בסרטים. ואני צורחת לו – לא, אל תעשה לי את זה. גררו אותי במסדרון וקשרו אותי, וניסיתי והצלחתי לשחרר את שתי הידיים והתחננתי שיביאו, זה היה חדר ענק עם הרבה נשים ואני צורחת ובוכה ואני יודעת שהן לא יכולות לישון גם, אז ביקשתי משהו להרגעה. גם בחו"ל אחרי מה שהיה, אחרי אקט נעים של המין האוראלי, כבודו שאל אותי למה הוא כעס. אני לא יודעת, אבל הרגשתי את חמת זעמו על ידי אשפוז שם. אני לא אומרת שמבחינה רפואית לא היתה אינדקציה לאשפז אותי. מצבי הנפשי היה נוראי. אני לא אשפוט אם אני צריכה אשפוז או לא, אבל המתמחה הצעירה עמדה לשחרר אותי והוא צעק עליה לאשפז אותי. -----
ובהמשך:
"ש. אני רוצה להזכיר לך מתי העלית בפעם הראשונה את התזה שיהודה גרם לאשפוזך בחו"ל כדי שלא תספרי. כאשר עימתתי אותך עם הטענה שלך שיהודה דאג לאשפוזך בדצמבר ----- והראיתי לך שהיוזמה לאשפוז היתה של הוריך לפני אותה פגישה. זו הפעם הראשונה שהעלית את התזה כאילו יהודה אשפז אותך בחו"ל. הצגתי התכתבות בינך לבין דנית שהסברת לה על אשפוזך בבית המלון. העלית את האפשרות שיש מצלמות בחדר המלון. אני מבקשת ממך שתחזרי מהתזה שיהודה גרם לאשפוזך כדי שלא תספרי?
ת. שוב אני חוזרת, באופן חד משמעי מה שהיה שם המתמחה הצעירה התכוונה לשחרר אותי והוא צרח עליה והיא אשפזה אותי. אז אני לא ממש לא חוזרת בי. בנוגע ללמה הוא עשה זאת – אני לא יכולה לדעת מה עבר לו בראש ואני לא יכולה להעיד בבטחון כעובדה. זו עדיין ההנחה שלי".
314. הנאשם מצידו סיפר, כי המתלוננת אכן נזקקה לאשפוז בחו"ל, והוא ליווה אותה לאשפוז:
"בסיום יום הכנס עליתי למעלה לחדר והמתלוננת התקשרה אלי שוב לבוא מיד אליה, באתי. כשהגעתי היו שם המנהלת התורנית של המלון , פרמדיקים עם אלונקה, והם אמרו שצריכים לקחת אותה לאשפוז -----
ובהמשך:
"ש. תוכל להתיחס לעדות של המתלוננת לפיה אתה ביקשת שיאשפזו אותה ותבעת שיאשפזו אותה באותו ערב?
ת. אני ממש לא מבין את הטענה. אתה לא יכול לבקש אשפוז, אתה יכול לבקש מקסימום בדיקה. שנית אין לי שום סמכות בחו"ל. רישיון הרופא שלי לא תקף שם. מבחינת המלון שם אני תייר והיא תיירת. אין לי שום סמכות. למה שאבקש לאשפז אותה? מה יצא לי מזה? כמובן שלא ביקשתי לאשפז אותה. השיחות עם הצוותים השונים היו באנגלית עילגת. ----- ולי לא היה שום סיי בנדון. וודאי שלא צרחתי על אף אחד ולא דרשתי את אשפוזה. גם המתלוננת לא רצתה את הפינוי מהמלון ולא רצתה את האשפוז אבל לא התנהגה בצורה קיצונית. ליוויתי אותה עד איפה שהיה מותר, לא חשבתי שאני יכול לסייע לה יותר. נסעתי חזרה למלון ומשם התקשרתי לאב והודעתי לו על האשפוז. המתלוננת כל הזמן לא רצתה שאודיע להוריה שום דבר. אם זה מטופל בגיר אתה מחויב לקבל את הסכמתו להודיע לקרובי המשפחה. בהעדר הסכמה, הדרך הנכונה היא לפנות למד"א או גורמי אשפוז ולא להורים. אני כמו שאמרתי מעולם לא דיברתי עם הגדוש ולא היה לי את הטלפון שלה. חשבתי שההורים צריכים ליידע את ד"ר הגדוש".
315. מסמכי האשפוז של המתלוננת בבית החולים בחו"ל (נ/52) לימדו כי היא אושפזה שם אשפוז מרצון, ולא אשפוז כפוי (כמו כן, המתלוננת כתבה במסמכי האשפוז כי הנאשם הוא חבר שלה, ראו להלן).
316. בנסיבות אלה, קשה להבין, בהסתמך על עדות המתלוננת, כיצד הנאשם, שאין לו מעמד רפואי בחו"ל, יכול היה להשפיע על שיקול דעתו של הצוות הרפואי בשאלת אשפוזה. טענת המתלוננת שלפיה הנאשם דרש את האשפוז, ו-"האיום הזה תמיד ריחף ומתחבר למה שאמרתי. אם אני עושה משהו ("לא מספיק טובה", לדבריה, ש.ב) זה איום כי הוא יכול כל רגע נתון לאשפז אותי" – מעורר קושי מסוים, בנסיבות העניין.
317. הנה כי כן, המתלוננת חזרה בה, באופן מתבקש, ניתן לומר, מתזת "היוזמה וההשתקה" שבבסיס אישפוזיה; הגם שכך, אין מנוס מלקבוע, כי עדותה ביחס ליוזמתו ולכוונותיו הנסתרות והזדוניות של הנאשם בהקשר לאשפוזיה (בעיקר ביחס לאשפוז בחו"ל), יש בה מימד מפליל ומשחיר, כזה המכרסם, במידת מה, במשקל עדותה.
318. אשפוזה של המתלוננת בבית החולים אברבנאל, דצמבר 2014 – המשך
חזרה אל אשפוזה השני של המתלוננת בבית החולים אברבנאל: מסמכי האשפוז השני (ת/2) המחישו פער בין אופן הצגת הנאשם על ידי המתלוננת בבית החולים אברבנאל (כמטפל שלה), לבין האופן שבו הצוות הרפואי בבית החולים התייחס למערכת היחסים ביניהם.
מסמכי האשפוז, וכן עדויות הצוות הרפואי שהיה מעורב באשפוזה של המתלוננת , לימדו כי הם לא סברו כלל שהנאשם הוא הפסיכיאטר המטפל של המתלוננת.
להבהרת התמונה העובדתית (ולנוכח החזרה אחורה בזמן כאן, בהכרעת הדין) נזכיר כי עד מועד האשפוז דנא, 28.12.2014, נפגשה המתלוננת עם הנאשם משך פעמיים בלבד.
319. ד"ר אואנה קרטה (להלן: ד"ר קרטה) היתה מי שקיבלה את המתלוננת בהגעתה לבית החולים אברבנאל. בחקירתה הנגדית בבית המשפט, העידה ד"ר קרטה כי את מה שכתבה בתעודת חדר המיון למדה מפיה של המתלוננת: "היום הגיעה לפגישה אצל רופא מטפל, ד"ר י.ברוך לפני -------. הופנתה מיד לאשפוז".
320. ד"ר קרטה העידה, ביחס לשאלת הפניית המתלוננת לאשפוז "אם היתה הפניה כתובה הייתי רושמת או מתייחסת". ד"ר קרטה גם החתימה את המתלוננת על "הסכמה לאשפוז מרצון ולקבלת טיפול".
321. ד"ר קרטה אישרה שאם היתה מדברת עם הנאשם אודות המתלוננת הרי שהיה לכך תיעוד כתוב; עוד הוסיפה:
"ש. אדייק – אם ד"ר ברוך היה מדבר עם מישהו אחר ואת בדקת את התלונננת, היית יודעת על זה? בתור מי שבודקת אותה היית צריכה לדעת מזה?
ת. אני מניחה שכן".
322. אעיר להשלמת התמונה העובדתית, כי המתלוננת עמדה על כך שבאשפוז זה לא ביקרה כלל במיון, וזאת בניגוד לתעודת חדר המיון שהוצאה על ידי ד"ר קרטה, וגם בניגוד לעדותה של האחרונה בבית המשפט, שלפיה היתה תורנית במיון בתאריך הרלוונטי לאשפוז המתלוננת.
323. הראיה המרכזית לכך שהצוות הרפואי לא ראה בנאשם כמי שהוא הרופא המטפל של המתלוננת בקהילה, נעוץ בהתנהלותם, שלא היתה במחלוקת, כמפורט להלן.
324. נוהל מספר 51.006 מיום 1.7.2016 של משרד הבריאות, בעניין שחרור מטופל מאשפוז פסיכיאטרי (נ/2) קובע כי "החלטה מתוכננת על שחרור המטופל תעשה בתנאם למצבו הקליני וצרכיו. לצורך הבטחת המשך הטיפול לקראת השחרור יש ליצור קשר עם הגורמים המטפלים בקהילה לצורך תיאום המשך הטיפול ובכלל זה קביעת מועד לבדיקה אמבולטורית ראשונה"; "הרופא המטפל או מי מטעמו ייצור קשר עם הגורמים הרלוונטיים בקהילה ויפנה אליהם את המטופל לאחר תיאום"; "סיכום אשפוז לרופא המטפל בקהילה יועבר לכל היותר תוך שבועיים מהשחרור, עם העתק למטופל".
325. אמנם, הנוהל אותו הגישה ההגנה נכתב לאחר אשפוזה של המתלוננת, אך לא היתה מחלוקת כי הוא יושם (אולי בנוסח אחר אך בוודאי ברוח הדברים), אף לפני כן. מעבר לכך, וכאן העיקר, מסמכי האשפוז עצמם - תעודת חדר המיון, סיכום האשפוז וכל המסמכים שנלוו לו - קבעו:
"מכתב זה מכיל מידע רפואי חשוב, יש להעבירו לרופא המטפל בהקדם להבטחת רצף טיפולי" (ת/2).
326. כך העיד ד"ר חגי אורן, מי שהיה מנהל המחלקה בה אושפזה המתלוננת:
" ש. אני רוצה להציג לך את הנהלים של האגף לבריאות הנפש שעניינו שחרור מטופל מאשפוז פסיכיאטרי. מכיר?
ת. לא קראתי אותו ככה אף פעם
ש. מפנה לס' 6.2 לנוהל, שקובע שעם שחרור המטופל .. מפנה גם ל 6.6.2. כך אתם נוהגים?
ת. בד"כ כן".
327. ד"ר אורן אישר בעדותו כי הנוהל לא יושם ביחס לנאשם, כמי שהיה "הגורם המטפל בקהילה":
"ש. מפנה לטפסי האשפוז. בשום מקום לא הפניתם את המתלוננת להמשך טיפול אצל ד"ר ברוך. מפנה לעמוד 3 לת/2?
ת. מאשר
ש. לא הפניתם אותה להמשך טיפול על אף שאתה אמרת שאתה יודע שד"ר ברוך הוא המטפל שלה?
ת. נכון
ש. אז למה זה לא כתוב?
ת. המכתב שחרור הזה לא הפניתי אותה לאף אחד.
ש. אתה מפנה אותה להמשך טיפול אמבולטורי?
ת. שאני לא יודע אם היא תעשה אותו בארץ או בחו"ל. מבחינתי הגורם שהיה אמור לעקוב אחרי מצבה הם הוריה ששניהם רופאים.
ש. על אף שקיים נוהל שלפיו מפנים את המטפלת להמשך טיפול ומי שהיה המטפל ד"ר ברוך אתם לא הפניתם אותה לד"ר ברוך?
ת. נכון
ש. אתה יודע אם מישהו אחר הפנה אותה לד"ר ברוך?
ת. אין לי מושג. אני לא הפניתי אותה.
ש. אני רוצה להפנות אותך לס' 6.7.1 שלפיו לוקחים את סיכום האשפוז ובית החולים נותן לרופא המטפל, כשיש רופא. אתה נתת את טפסי האשפוז לד"ר ברוך?
ת. שלילי
ש. מישהו אחר עשה כן?
ת. לא יודע
ש. אני מפנה לתצהירים של שלמן ושפיגלמן שאומרים שהם לא מסרו את הטפסים לד"ר ברוך?
ת. נכון".
328. ד"ר אורן, שאת רוב עדותו החלטתי שלא לקבל (ראו ההנמקה בהמשך), טען כי יתכן שהסיבה בגינה לא העביר לנאשם את סיכום האשפוז, כפי שמורה אותו הנוהל (וגם השכל הישר), היא "כי הוא הכיר את מהלך המחלה", ולטענתו הנאשם הגיע (פיזית) אל בית החולים בתחילת אשפוזה של המתלוננת (טענה עובדתית שלא הוכחה, ונסתרה, על פני הדברים, בעדויות של הצוות הרפואי).
329. ברם, סיבה הגיונית חלופית, מסתברת הרבה יותר, לתהיה מדוע לא העביר הצוות הרפואי לנאשם את טפסי האשפוז, ולא היה עמו בקשר ביחס למתלוננת, נעוצה בכך כי איש לא ידע או סבר שהנאשם הוא המטפל שלה, חרף טענותיה של המתלוננת בקשר לכך.