כך העידה ד"ר אירנה שלמן בתצהירה (נ/139):
"אני עובדת במרכז הרפואי לבריאות הנפש באברבנאל משנת 1994. בשנים 2005 – 2015 שימשתי כסגנית מנהל מחלקה פעילה סגורה. משנת 2003 מנהל המחלקה היה ד"ר חגי אורן. עם עזיבתו של ד"ר חגי אורן בשנת 2015, מוניתי למנהלת המחלקה ואני משמשת בתפקיד זה עד היום.
במסגרת תפקידי כסגנית מנהל המחלקה הכרתי את גב' המתלוננת במהלך האשפוז הראשון... ובמהלך האשפוז השני מיום 28.12.2015 - 4.1.2015 (להלן: האשפוז השני).
...
באשפוז השני המתלוננת אמרה כי ד"ר ברוך הוא המטפל שלה. לא ייחסתי לאמירה זו כל חשיבות. לא אחת מטופלים באברבנאל טוענים כי הם מטופלים על ידי פסיכיאטר כזה או אחר אולם בירור עמם מגלה כי הם אינם מטופלים על ידי אותו פסיכיאטר. כך, למשל, מטופלת טענה כי היא מטופלת על ידי פסיכיאטר מסוים אולם בירור עמה גילה כי הביקור האחרון אצלו היה לפני 7 שנים. כך, למשל, מטופלת טענה כי היא מטופלת על ידי פסיכולוג מסוים אולם בירור עמה גילה שמדובר בידיד משפחה.
ואכן, המתלוננת סיפרה כי הכירה את ד"ר ברוך באשפוז הראשון, באוקטובר והתרשמה מכישוריו; כי היא מתגוררת בחו"ל וכי היא מטופלת שם פסיכיאטרית ופסיכותרפוטית; כי ביקשה מד"ר ברוך להתקשר אליו בשעות מצוקה והיתה עימו בקשר טלפוני. המתלוננת הוסיפה וסיפרה כי עם חזרתה ארצה (מספר ימים לפני האשפוז השני) משפחתה ביקשה כי ד"ר ברוך יפגוש אותה. לדעתי, תיאור דברים זה אינו עונה על הגדרת יחסי מטפל – מטופל. לכן, לא סברתי שד"ר ברוך הוא המטפל של המתלוננת ולא נהגתי כאילו היה מטפל של המתלוננת.
אבהיר, כי במועדים הרלוונטיים, וגם היום, קיימים נהלי עבודה בבתי חולים פסיכיאטריים שעניינם הקשר בין בית החולים לבין המטופל בקהילה. לפי נהלים אלה, יש ליצור קשר עם המרפאה או המטפל בקהילה לפי השחרור מבית החולים, על מנת לתאם את המשך הטיפול של המטופל בקהילה, והכל לצורך הבטחת ותיאום המשך הטיפול של המטופל בקהילה (הן בהיבט של רציפות המפגשים והן בהיבט התרופתי).
כאמור, לא שוחחתי עם ד"ר ברוך במהלך האשפוז השני אודות הטיפול במתלוננת, או אודות כל עניין אחר הנוגע למתלוננת ואינני יודעת על אדם אחר מהצוות באברבנאל אשר עשה זאת. לא שוחחתי עם ד"ר ברוך גם בקשר לשחרורה של המתלוננת ואינני יודעת על אדם אחר מהצוות באברבנאל אשר עשה זאת. לא מסרתי לד"ר ברוך את סיכום האשפוז של המתלוננת או את מכתב השחרור של המתלוננת ואינני יודעת על אדם אחר מהצוות באברבנאל אשר עשה זאת".
330. ד"ר שלמן הוסיפה בעדותה בבית המשפט, בחקירתה הנגדית:
"ש. סיכמתי את הדברים. המתלוננת כתבת – היא רצתה ללכת אליו, -----... אלה דברים שנאמרו על ידך במשטרה.
ת. זה מה שהמתלוננת סיפרה. מה שאני התרשמתי זה משהו אחר.
ש. בהמשך את מפרטת מדוע המתלוננת החליטה לפנות אליו, עמוד 2 שורה 31. נכון שהכל מפיה של המתלוננת . אמרת – המטפלת הקודמת שלה החליטה, שאלו מי קבע שהרופא המטפל שלה? "זה מה שהיא סיפרה וסיפרה שהמטפלת הקודמת שלה... היא סיפרה שיש לה פסיכיאטרית שהיא גם פסיכולוגית בחו"ל וכי היתה מאושפזת שם בבית חולים פסיכיאטרי. היא סיפרה שהכירה את ד"ר יהודה ברוך באשפוז הקודם באוקטובר" ומשפט המפתח – "וכאשר חזרה לחו"ל היתה בקשר טלפוני טיפולי איתו". מסכימה שזה מה שמסרת במשטרה?
ת. כן, זה לפי מה שהמתלוננת סיפרה.
ש. אם חזרת על הדברים וזה מקבל ביטוי במסמכי בית החולים לא היתה לך סיבה לפקפק באמינות של המתלוננת באותו זמן?
ת. לא נכון. תמיד אנחנו מפקפקים בדיווחים של מטופלים ובודקים את זה
ש. למה אתם מפקפקים?
ת. כי לפעמים התחושה הסוביקטיבית של מטופל ואיך הוא רואה דברים במציאות שלו והמציאות שלנו לא נפגשים. והתפקיד שלנו לבדוק דברים לעומק".
ובהמשך:
" ש. אני רוצה להפנות למסמכים של ת/2 בעמוד 2. אני מקריאה – כתוב שיומיים אחרי חזרתה לארץ היא נפגשה עם ד"ר ברוך ולפני חו"ל לא היתה בקשר איתו, היא פגשה אותו באברבנאל.. כל זה נאמר מפיה של המתלוננת אבל אומץ על ידכם ותיעדתם במסמכי בית החולים.
ת. אנחנו תמיד מתעדים את כל הדברים שנאמרים על ידי הפציינט. גם כאשר הוא אומר שהגיע ממאדים".
ובהמשך:
" ש. אני מפנה לאמירה בתצהיר שלך שאמרת שהמתלוננת אמרה שד"ר ברוך הוא המטפל אבל לא ייחסת לזה חשיבות?
ת. נכון
ש. מענין שלא מסרת בהודעה שלך את זה מעולם, להיפך - ציינת שהוא בדק אותה באשפוז הראשון והיא הגיעה למרפאה שלו, התרשמה ממנו כפסיכיאטר. לא משתמע מההודעה שלך ש"לא ייחסת לזה כל חשיבות"?
ת. המתלוננת אמרה את זה. לא ייחסתי לזה חשיבות, כי באשפוז הראשון היא מסרה לנו שיש לה מטפלת בחו"ל ומטפלת בארץ. אבל באשפוז השני ידענו שהיא גם סיפרה שיש לה מטפלת בחו"ל.
ש. שאלתי מדוע לא ציינת עובדה זו שאת מוצאת לנכון היום לכתוב בתצהיר לעו"ד של הנאשם שאת לא ייחסת חשיבות, להיפך, אני אומרת לך שלפי מה שמצוין בהודעה שלך מאוד ייחסת לזה חשיבות.
ת. אני לא זוכרת. לא יודעת".
331. ד"ר עמי שפיגלמן העיד בתצהירו (נ/141):
"עבדתי במרכז לבריאות הנפש אברבנאל משנת 1994 עד לשנת 2017. בין השנים 2005 – 2006 שימשתי כפסיכולוג הבכיר במחלקת נשים פעילה סגורה 5א. משנת 2007 ועד לסיום עבודתי שימשתי כמנהל השירות הפסיכולוגי של אברבנאל.
במסגרת תפקידי כפסיכולוג כמנהל השירות הפסיכולוגי ומעורבותי בחיי המחלקה הייתי מעורב בטיפול בגברת המתלוננת במהלך אשפוזה מיום 28.12.2014 – 4.1.2015 באברבנאל...
...
אני לא שמעתי בכל מהלך האשפוז השני (או לאחריו) שד"ר ברוך היה המטפל של המתלוננת. לא מד"ר אורן ולא מכל אדם אחר. לא שמעתי זאת גם מהמתלוננת עצמה – עימה שוחחתי גם במהלך האינטייק שנעשה לה באשפוז השני וגם כשפנתה אלי לאחריו. אז בסמוך לפני שחרורה של המתלוננת מהאשפוז השני המתלוננת הפנתה אלי ושאלה אם אסכים לשמש כמטפל שלה לאחר שהיא תסיים את לימודי הרפואה בחו"ל ותשוב ארצה. סירבתי בנימוס.
ידעתי כי ד"ר ברוך ------ שוחח איתה על רקע ההיכרות האמורה ולא מעבר לכך.
...
קיים נוהל עבודה, על פיו פעלנו באברבנאל, לפיו עם שחרורו של מטופל מאברבנאל יוצרים קשר עם המטפל שלו לצורך הבטחת ותיאום המשך הטיפול של המטופל (הן בהיבט של רציפות המפגשים והן בהיבט התרופתי), וממענים את טופס "שחרור מבית חולים פסיכיאטרי" לאותו רופא מטפל או מרפאה מטפלת.
כמובן שאני לא שוחחתי עם ד"ר ברוך עם שחרורה של המתלוננת ולמיטב ידיעתי אף לא אחד מהצוות באברבנאל שוחח עם ד"ר ברוך לאחר שחרורה של המתלוננת".
332. הנאשם בעדותו הצטרף לדברי הצוות הרפואי: " ...אם הם יודעים שאני הרופא המטפל בקהילה אז הנוהל מחייב אותם לשלוח אותה חזרה אלי לפגישת המשך טיפול בקהילה ועובדה שלא עשו זאת".
333. מובן שהתנהלותם של ד"ר אורן, ד"ר קרטה, ד"ר שלמן וד"ר שפיגלמן לפיה לא פנו לנאשם לצורך המשך הרצף הטיפולי במתלוננת, אינה מגלמת ראיה עצמאית ביחס לשאלה אם הנאשם היה מטפל שלה אם לאו. עם זאת, בהחלט ניתן לראות בכך אינדיקציה מסוימת, או לפחות ראייה נסיבתית, להיעדרה.
ביום 1.1.2015 נבדקה המתלוננת בבית החולים אברבנאל על מנת לבחון שחרורה מהאשפוז, בנוכחות ד"ר אורן, וד"ר סולומון. המתלוננת אמרה "זה לא המקום בשבילי פה. אמרתי את זה", לשאלת ד"ר סולומון האם תהיה מוכנה להישאר באשפוז עוד מספר ימים השיבה "אני ממש מבקשת שלא. אני לא רוצה למתוח את גבול הסבלנות שלי...".
בהמשך אמר ד"ר סולומון למתלוננת: "אני קצת מודאג שיש לך 30 יום עד פברואר (אז עתידה לחזור לחו"ל, ולפסיכיאטרית שם, ש.ב), של ריקנות". המתלוננת השיבה "אבל יש לי מטפלת בחו"ל". ד"ר סולומון שאל "מה תעשי 30 יום פה?" המתלוננת השיבה "בא לי קצת שמש, אני אקרא, אני אלמד, אפגוש חברים. רק דברים טובים. לא חסר לי מה לעשות". ד"ר אורן שאל: "את חושבת שמבחינה טיפולית יספיק לך סקייפ עם המטפלת מחו"ל וטלפון ליהודה ברוך"? המתלוננת השיבה "אני נפגשת עם יהודה פעמיים בשבוע וכותבת מיילים לחו"ל".
334. נזכיר, כי עד אותו מועד, נפגשה המתלוננת עם הנאשם רק פעמיים, וכך היא אף הסבירה אמירתה זו בעדותה בבית המשפט:
"ש. אז למה אמרת בבית החולים שהמתווה הוא פעמיים בשבוע?
ת. שוב, זה לא מתווה טיפולי שאני אומרת להם שאנו נפגשים פעמיים בשבוע. בשבוע שהייתי בארץ נפגשנו פעמיים. אני חושבת שכרונולוגית יש בלאגן וזה מקשה עלי לנסות לענות כמיטב יכולתי".
335. לטענת המתלוננת, הנאשם ניהל את אשפוזה, לא פחות, והוסיפה:
"ש. שאלת ב.ה. בזמנו זו לא היתה הרגשה טובה?
ת. היחס הפריבילגי, זה שם עלי הרגשת מחויבות לעזור לכל מטופלת אחרת ולא להתמקד בעזרה שלי לעצמי. הטלפון היה אחיזה שהייתי באשפוז. דיברתי איתו ולמיטב ידיעתי הוא ניהל את האשפוז הזה, זה למיטב ידיעתי, לפי הודעות שהוא רשם שהוא ידבר, שהוא הגיע לשם פיזית. לדבר עם ד"ר אורן. אמרו שיעשו לי שוקים חשמליים והוא אמר שידבר עם ד"ר אורן ולאחר מכן לא היו שוקים חשמליים. אז הוא ניהל את האשפוז. כולם ידעו שהוא הרופא המטפל שלי".
336. בחקירתה הנגדית, לאחר שעומתה המתלוננת עם עדויות הצוות הרפואי אשר שללו את מעורבותו של הנאשם באשפוז, ובכך שאין מדובר אלא בהשערה שלה, גם מאמירה זו נסוגה המתלוננת:
" ש. את אומרת – ניהל. את מסייגת ואומרת למיטב ידיעתי. אם הרופאים יגידו שהוא לא התערב ולא ניהל בוודאי, אז תקבלי את האמירה הזו?
ת. אין לי בעיה לקבל. אני אומרת מה שאני יודעת. לא מתעסקת במשהו שאני לא יודעת בפועל. זה היה נראה שכן יש התערבות.
ש. אנו מנסים לדבר על עובדות שהיו באמת. אני חיה מפיהם של הרופאים שהיו שם. ד"ר אורן אמרתי מה הוא אמר. ד"ר שלמן הסגנית שלו, היא אמרה שהיא לא דיברה עם ברוך. הודעה 16 שורה 22 "אני לא דיברתי איתו". אז את מקבלת את מה שאני אומרת, שברוך לא היה מעורב בטיפול?
ת. שוב, אני יכולה לדבר על מה שאני יודעת.
ש. אם הרופאים אומרים שלא, אז זה לא?
ת. אני מקבלת את הדברים שלהם" .
337. התביעה טענה בסיכומיה כי התכתבות בין המתלוננת לבין הנאשם במהלך האשפוז דנא, גילמה ראיה מפלילה; להלן ההתכתבות:
"המתלוננת: היי יהודה. אם אתה יכול איכשהו להעביר את המסר. אני צריכה לדבר עם דר אורן בקשר לתרופות. הם בישיבה.
הנאשם: הוא הרופא האחראי עליך?
המתלוננת: כן. אתה הרופא שלי (: אבל פה הוא האחראי כרגע
הנאשם: אשתדל לשוחח עמו כאשר יסיימו (:
המתלוננת: תודה רבה (:"
338. המתלוננת הרחיבה ביחס לתכתובת זו בעדותה בבית המשפט, והשיבה מדוע כתבה לנאשם כי הוא הרופא שלה "כי זה היה המצב. חגי אורן היה אחראי עלי שם, אבל ברוך היה הרופא המטפל שלי וכל התכתבויות, לא חשבתי שאצטרך לדון על דבר כזה אבל... טיפול של עשרה חודשים טיפול נפשי והוא אמר שלא היה המטפל. אני לא מבינה". בחקירה הנגדית השיבה לשאלת ההגנה מדוע הוסיפה פרצופון (אימוג'י) (נוכח טענת הנאשם כי היה מדובר בהלצה בלבד) - "כולם מדברים עם אימוג'י".
339. הנאשם מצידו טען כי היה מדובר במחמאה, ותו לו – שכן בינו לבין המתלוננת היה כבר בשלב זה קשר חברי, שכלל שיחות טלפוניות רבות ושני מפגשים; לדבריו, המתלוננת רצתה להחמיא לו, ולכן כתבה שהוא הרופא שלה.
340. ממילא, בין אם המתלוננת כתבה לנאשם כי הוא הרופא שלה מתוך אמונה בכך בזמן אמת (ויתכן בהחלט כי זה היה המצב), ובין אם כמחמאה, הרי שאין די בכך כדי להקים, יש מאין, יחסים טיפוליים בין השניים; מדובר בראיה המוכיחה כי לדעתה של המתלוננת הנאשם טיפל בה; ואכן, שוכנעתי כי המתלוננת אכן סברה כך (ראו בפרק הרלוונטי, להלן).
ההגנה טענה בסיכומיה כי "העובדה כי המאשימה מבססת קשר טיפולי על הודעה זו מעידה על קלישות ראיותיה"; לגבי דידי, טענה זו איננה משוללת יסוד.
341. הפגישה הבאה, הפיזית, של הנאשם והמתלוננת ארעה, ככל הנראה, בעת שיצאה לחופשת סוף שבוע מהאשפוז, בביתו בגדרה; הפגישה תואמה ליום 2.1.2015 יום שישי, בשעה 18:30 בערב, כאשר סוכם בין הנאשם למתלוננת שהיא "לחצי שעה". יודגש כי המתלוננת אישרה (בחקירתה הנגדית) שהפגישה תואמה, אולם ציינה "לא זוכרת את הפגישה אבל זה נשמע לי נכון ולא זוכרת לכמה זמן".
342. המתלוננת שוחררה מבית החולים ביום 4.1.2015. המתלוננת סיפרה בעדותה הראשית כי תרופה שנרשמה לה בשחרורה – ----- גרמה לה להרגשה רעה, והיא התייעצה עם הנאשם בנושא. המתלוננת סיפרה כי הנאשם השיב לה "אנחנו נרד לאט לאט כי המוח הוא איבר רגיש" . יתכן שהמתלוננת והנאשם נפגשו ביום זה (כך לטענת התביעה), אולם היא לא העידה על כך.
343. הפגישה המשוערת הבאה של הנאשם והמתלוננת התקיימה ביום 6.1.2015; עלה מההתכתבויות בין הנאשם למתלוננת כי תאמו להיפגש בתאריך זה "בתשע לחצי שעה", אולם המתלוננת העידה בחקירתה הנגדית שאינה זוכרת את הפגישה.
עדותו של ד"ר אורן – בעלת משקל נמוך
344. זה המקום להסביר מדוע לא קיבלתי את עדותו של ד"ר חגי אורן, מי שניהל את המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים אברבנאל, בה אושפזה המתלוננת בחודש דצמבר 2014 למספר ימים (להלן: האשפוז השני).
345. העובדה המרכזית שביקשה התביעה ללמוד מעדותו של ד"ר אורן, היתה שהנאשם הגיע אל בית החולים אברבנאל במהלך אשפוזה השני של המתלוננת שם, ואמר לו "הבאתי פציינטית שלי".
346. על פני הדברים, ד"ר אורן, מי שניהל את המחלקה באברבנאל בה אושפזה המתלוננת, יכול היה אולי לשפוך אור על עובדות שיש בהן לתרום להבנת המחלוקת בתיק. עם זאת, לא יכולה להיות מחלוקת כי ד"ר אורן הוא עד בעל ענין, אשר יש לו קשר למשפחתה של המתלוננת.
347. הקשר בין ד"ר אורן למשפחתה של המתלוננת עלה מעדותו:
"... (אביה של המתלוננת, ש.ב), בגדול אני מכיר אותו גם מקצועית -----, ואני מכיר אותו מהאשפוז עם המתלוננת. ויש עוד דברים שאני לא יכול להגיד".
ובחקירתו הנגדית:
"אתה הגדרת בחקירה הראשית את מערכת היחסים שלך עם אביה------ יש לנו הערכה הדדית כקולגות. במשטרה אמרת אני מכיר את שני ההורים ואחותה----
ת. זה נכון.
ש. אתה היית המטפל של אחות של המתלוננת?
ת. אני לא יכול לענות על זה. סודיות רפואית. שאלה לא מקובלת".
348. עוד אישר ד"ר אורן בעדותו, כי ...אביה של המתלוננת, פנה אליו טרם התלונה שהגישה האחרונה נגד הנאשם במשטרה:
"ש. מה קרה במועד הזה (25.9.2015, ש.ב) אם בכלל?
ת. קבלתי טלפון מאבא שלה, לא זוכר מתי. בסמוך, לאחר הסמסים, למיטב זכרוני. שאמר לי אני מכיר אותו... בגדול אני מכיר אותו גם מקצועית כי הוא ---- ואני מכיר אותו מהאשפוז עם המתלוננת. ויש עוד דברים שאני לא יכול להגיד.
ש. מה נאמר מצדו שלהאב ?
ת. בגדול אמר לי – אנחנו חשבנו שד"ר ברוך הוא המטפל של המתלוננת, והסתבר לנו שזה נשא אופי שונה לחלוטין, והמתלוננת בהריון ואנחנו נתבע את ...
. בגדול זה מה שאמר".
ובחקירתו הנגדית:
"ש. 5 ימים אחרי הסמס הזה המתלוננת הגישה את התלונה במשטרה. ידעת מזה?
ת. אני ידעתי שאבא שלה צלצל אלי, לא מהסמס שלה, שהוא מתעתד אכן להגיש תלונה במשטרה.
...
ש. אני מציעה לך שהמתלוננת מתקשרת או שולחת לך הודעה במרחק 9 חודשים מהאשפוז ללא שהיה לך כל קשר קודם איתה, לא בשביל לספר לך שהיא עושה הפלה והיא רוצחת חיים אלא לגייס אותך לטובת התלונה שלה במשטרה?
ת. אני לא יכול להיכנס למוטיבציה שלה, זו אחת מהאופציות האפשרויות.
ש. אחרי ההודעות האלה אבא של המתלוננת מתקשר אליך?
ת. נכון
ש. אתה הגדרת בחקירה הראשית את מערכת היחסים שלך עם אביה, ----, יש לנו הערכה הדדית כקולגות. במשטרה אמרת אני מכיר את שני ההורים ואחותה, יש לי קשרי עבודה עם האב, הוא סומך עלי מבחינה מקצועית ומפנה אלי מקרים שאני חושב שצריך.
ת. זה נכון.
...
ש. אני מוותרת על השאלה. תאשר לי בבקשה שכאשר אבא של המתלוננת התקשר אליך הוא אמר לך שהוא הולך להגיש תלונה נגד יהודה לועדת האתיקה
ת. לא זוכר אם אמר לועדת האתיקה או למשטרה. או לשניהם. לא זוכר.
...
ש. ואמרנו שהוא אמר לך שהולכים להגיש תלונה במשטרה?
ת. כן
ש. האם המתלוננת או האב ביקשו ממך בצורה מפורשת באותן שיחות ב 25.9 שתסייע להם בתלונות שלהם?
ת. לא שזכור לי. לא חושב שהם ביקשו
ש. הם ביקשו שתתמוך בעדות שלהם?
ת. לא זכור לי
ש. ביקשו ממך להגיד שיהודה היה המטפל של המתלוננת?
ת. לא זכור לי
ש. האם הבנת לבד שזה מה שמצופה ממך?
ת. לא
ש. אני מבינה שאמרת למתלוננת שמאוד תשמח להעיד נגד יהודה.
ת. איני זוכר דבר כזה.
ש. אמרת שתשמח להעיד?
ת. לא זוכר. לא זוכר אם אמרתי או לא.
ש. שאלת ב.ה. אפשר שאמרת?
ת. לא יודע.
ש. שאלת ב.ה. כמה שנים אתה מכיר את ד"ר ברוך?
ת. מכיר אותו הרבה שנים.
ש. שאלת ב.ה. אומרת לך הסנגורית שאמרת שתשמח להעיד. כאשר מבקשים ממך להעיד נגד בכיר מעליך, מנכל או הנשיא, אתה זוכר את זה.
ת. אני לא זוכר אם אמרתי שאשמח להעיד נגדו או שאשמח.. לא זוכר.
...
ש. אני רוצה להציג לך קטע נוסף מהעימות, החוקרת שאלה: מי זה חגי אורן? המתלוננת ענתה: חגי אורן זה היה ראש המחלקה. דברי איתו. אמרתי ל... אמרתי לגברת כידן, אמרתי לה את זה, חגי אורן מוכן להעיד בשביל שהבן אדם הזה יישב בכלא. היא אומרת בעימות שאתה מוכן להעיד בשביל שהוא ישב בכלא?
ת. אני שולל זאת מכל וכל.
ש. אז היא אומרת את זה על דעת עצמה, או שאתה לא יודע להגיד למה?
ת. את רואה פה סצנה של אישה נסערת, שמדברת מדם ליבה, למה היא אומרת את זה ומאיפה היא מביאה את זה? אין לי מושג, אני לא אמרתי לה את המשפטים האלה.
ש. לא יכולת לשלול את זה?
ת. ככה כמו שהיא אמרה? אני שולל
ש. אז איך כן?
ת. יכול להיות אם שאל אותי אביה אם אני אעיד במשפט, אמרתי לו שאני אעיד.
ש. ז"א בעצם ב – 25.9 ערב הגשת התלונה פונים אליך ואתה אומר שאתה תעיד במשפט?
ת. אם יהיה צורך
ש. כי לפני 2 דקות שאל אותך השופט ואמרת שאתה לא זוכר
ת. יכול להיות שאמרתי שאעיד אבל לא ככה, אמרתי שאעיד אם יהיה צורך
ש. היא לא אומרת המתלוננת ששלמן ועומר ישמחו להעיד היא אומרת שאתה תשמח
...
ש. אבל אתה מאשר שיכול להיות ששוחחתם על אפשרות שאתה תעיד?
ת. נכון
ש. דיברתם על תוכן העדות שלך?
ת. לא. אם האבא מגיש תלונה במשטרה ואצטרך להעיד אני אעיד ,על מה שהוא יגיש תלונה ויקראו לי להעיד. האבא וגם המתלוננת אמרו לי שברוך הרס לה את החיים. היא אמרה לי שהיא צריכה לעשות הפלה כי היא בהיריון וזה הורס לה את החיים.
...
ש. על מה אתה מוכן להעיד?
ת. על האשפוז שלה אצלי במחלקה, היא הגיעה אלי אחרי אשפוז ראשון, ----ואם אצטרך להעיד על מצבה הנפשי אני אעיד
ש. ז"א יהודה בכלל לא עלה בשיחה?
ת. עלה, אני הבנתי ששניהם טענו שהוא הכניס להיריון, הוא בטלפון והיא בסמס
ש. לא הבנתי על מה יש להעיד? על היריון?
ת. ----- ויש שאלה מה היה המקום שד"ר יהודה וכל הקונסטלציה זו שאלה מעניינת
ש. אז כן דיברתם?
ת. לא ניהלתי איתו שיחה, הוא אמר לי כך וכך זו היתה שיחה מאוד קצרה
ש. מה שאתה מספר זה לא כל כך הגיוני, אתה מקבל סמס, יהודה הרס לבחורה את החיים, האבא מרים אליך טלפון, אתה הולך להגיש תלונה, על מה אתה הולך להעיד?
ת. ------
ש. איך זה רלוונטי, היא בהיריון בספטמבר והיא היתה אצלך בדצמבר, אני מציעה לך לומר שהוא אמר לך שהיא היתה מטופלת של ד"ר ברוך?
ת. זה לא קשור. סיכומי מחלה את יודעת ממתי הם, הם משנה קודם
ש. אני מציעה לך שאתם שוחחתם על כך שאתה תעיד שד"ר ברוך היה המטפל של המתלוננת?
ת. זה מה שכתוב בסיכום המחלה, אני לא יודע אם שוחחתי איתו על כך.
ש. לא יכול להיות שלא שוחחת איתו?
ת. יכול להיות שכן ויכול להיות שלא, אני לא זוכר אם שוחחתי איתו על זה
...
ש. אתה לא זוכר את פרטי שיחת הטלפון בינך לבין האב?
ת. נכון
ש. על אף שזו שיחה שלא יכולה להיות מחלוקת שהיא חריגה באופייה?
ת. נכון
...
ש. חלפו בעצם שבועיים ימים מהמועד שזומנת להיחקר עד המועד שהעדת בפועל, האם בין מועד הזימון לעדות לבין מועד מסירת העדות שוחחת עם האב?
ת. לא זכור לי.
ש. אולי שוחחת איתו?
ת. לדעתי היתה לנו שיחה אחת ובה הוא אמר שיש בעיה שהילדה בהיריון ושהוא הולך להגיש תלונה נגד... אני לא יודע אם זה היה בשבועיים האלה, היתה שיחה אחת ביני לבין ...בנושא הזה
...
ש. אתה לא אמרת שתשמח להעיד, למרות שהיא אומרת את זה?
ת. נכון
ש. שאתה לא תעיד בשביל שד"ר ברוך יכנס לכלא?
ת. נכון, שלילי
ש. ושאתה לא דיברת לא עם המתלוננת, ולא עם אביה, על תוכן עדותך?
ת. בגדול על תוכן העדות שלי לא דיברנו".
349. הנה כי כן, אם נסכם בקצרה את העדות של ד"ר אורן בנקודה זו, הוא סיפר כי תשעה חודשים לערך לאחר אשפוזה של המתלוננת היא שלחה אליו הודעות טקסט שונות, ולאחר מכן התקשר אליו אביה. את השיחה בין ד"ר אורן לבין ...האב התקשה הראשון לזכור, אולם אישר כי הנושא היה "שהולכים להגיש תלונה במשטרה" נגד הנאשם. לשאלה כיצד הגיב ד"ר אורן, הוא לא נתן כל תשובה (טען שאינו זוכר), אבל כן אישר ("יכול להיות") שמסר לאביה של המתלוננת כי יעיד במשפט נגד הנאשם; ד"ר אורן אף אישר כי "יכול להיות שכן ויכול להיות שלא (לא זוכר)" שוחח עם אביה של המתלוננת על כך שיעיד כי הנאשם היה המטפל שלה.
350. ד"ר אורן העיד בבית המשפט כי הוא זוכר שבמסגרת האשפוז השני של המתלוננת, הגיע הנאשם לבית החולים אברבנאל, ואמר לו שהוא "הביא פציינטית שלו". ההגנה ניסתה להציע לד"ר אורן כי יתכן שהיה מדובר באשפוז הראשון של המתלוננת (כחודשיים טרם האשפוז השני), אולם הוא דבק בגרסתו.
351. מעבר לזכרונו הסלקטיבי של העד (אשר טיבו אינו ברור - את תוכן השיחה עם אב המתלוננת לא זכר כלל, ואולם את השיחה עם הנאשם ידע לספר בדיוק מתי התקיימה, בטווח של חודשיים לכאן או לכאן, כאשר העיד למעלה מ-5 שנים לאחר האירוע), הרי שלא נמצאה כל ראיה חיצונית לתמיכה בגרסתו זו של ד"ר אורן. ד"ר אורן סיפר כי עובדי בית החולים במועד שבו התקיימה השיחה הטענת בינו לבין הנאשם שמעו אותה אף הם, אולם לא אותר עובד לאשר טענה זו (כל העובדים שנשאלו – מסרו שלא שמעו ולא היו נוכחים במעמד שיחה כזו). ההגנה היא זו שאיתרה את עובדי בית החולים שעבדו במועד הנטען על ידי ד"ר אורן (ד"ר עמי שפיגלמן, ד"ר אירנה שלמן, האח עומר מרשוד).
352. לשיטת התביעה בסיכומיה, בין היתר, טענתו של ד"ר אורן "לא נשללה" שכן "לא כל אנשי הצוות הנזכרים (על ידי ד"ר אורן כעדים לשיחה, ש.ב) הובאו לעדות ולפיכך לטענתו של העד לעניין זה לא נשללה".
353. אין בידי לקבל את טענת התביעה; לא על ההגנה מוטל הנטל להפריך את עדותו של ד"ר אורן, אלא התביעה היא שהיתה צריכה לתור אחר ראיות המחזקות את גרסתו (אם יש), זאת במיוחד כאשר לא מדובר בעד בלתי מעורב. לא ברור מדוע לא בוצע ניסיון מצד היחידה החוקרת לבחון את עדותו של ד"ר אורן, וביחס, למשל, לד"ר סולומון (אליו, בין היתר, הפנתה התביעה בטענתה כי הטענה לא נשללה), השיבה החוקרת כידן כי ניסתה לפנות אליו אולם הוא לא היה זמין (היה בחו"ל, בנפאל) ולאחר מכן זנחה את האפשרות להעידו. לשאלת ההגנה לפשר התנהלות זו השיבה החוקרת כידן כי לא סברה שהעדות נחוצה "לא היה לי חשד סביר מעבר להיותו באברבנאל ומעורה בתיק שלה שהוא יודע מה המצב בינה לבין ד"ר ברוך".
354. להשלמת התמונה ביחס לעדותו של ד"ר אורן יצוין, כי המתלוננת מסרה בעימות המשטרתי שנערך לה עם הנאשם כי "... חגי אורן, כמה שהוא שמח להעיד, חגי אורן מת לבוא להעיד וכמוהו יש עוד עשרות"; "אמרתי לגב' כידן, אמרתי לה את זה, חגי אורן מוכן להעיד בשביל שהבן אדם הזה יישב בכלא" (נ/39, נ/40). המתלוננת הבהירה, בחקירתה הנגדית, כי יתכן ושאבה את הדברים שאמרה משיחה עם אביה (נזכיר כי ד"ר אורן הכחיש עדות זו של המתלוננת).
355. קיימות קושיות נוספות הקשורות בעדותו של ד"ר אורן. למשל, ביחס לכך שאמנם טען כי האמין שהנאשם הוא המטפל במתלוננת בעת האשפוז השני, אולם אישר כי לא העביר לו את מסמכיה הרפואיים בהתאם לנוהל המחייב, ולמסמכי בית החולים עצמם. לשיטתו של ד"ר אורן - "הגורם שהיה אמור לעקוב אחרי מצבה הם הוריה ששניהם רופאים" ו- "אני לא יודע אם היא תעשה אותו (טיפול אמבולטורי, ש.ב) בארץ או בחו"ל". ביחס למסמכי האשפוז השיב ד"ר אורן, כי "אני הבנתי שהוא (הנאשם, ש.ב) בקשר עם המטופלת שלו" ועל כן לא מסר לו את מסמכי אשפוזה.