קשה לקבל גרסה זו; ברי שקיום נוהל של העברת מסמכים רפואיים לרופא המטפל בקהילה צריך להיות מקוים, גם אם הוריה של המטופלת רופאים, או בנסיבות כאלה ואחרות, וזאת במטרה לשמור על בריאות המטופלת ועל רצף טיפולי.
דוגמא נוספת: ד"ר אורן טען כי שוחח עם המתלוננת על הקושי שהוא ראה ב"טיפול כפול" על ידי הנאשם וד"ר הגדוש במקביל; ד"ר אורן אישר בעדותו כי שיחה זו היתה צריכה להיות מתועדת במסמכי אשפוזה, אולם הנושא לא נכתב בשל "פאשלה".
הנה כי כן, אין בידי לקבוע כי הנאשם אמר לד"ר אורן, באשפוז השני של המתלוננת, כי "הביא פציינטית שלו", בהעדר ראיות מספיקות לכך.
סיכום ביניים
356. 10 ימים לאחר שחזרה המתלוננת מחו"ל ונפגשה עם הנאשם לראשונה (שלא במסגרת האשפוז הראשון בבית החולים אברבנאל), נרקם ביניהם קשר רומנטי-חברי; הם נפגשו בזמנים משתנים, לפרקי זמן שונים, שוחחו בטלפון, כתבו מילות חיבה איש לרעהו, והחל גם קשר פיזי מסוים; בד בבד, תמך הנאשם במתלוננת, והיא תמכה בו ("על כל היתרונות והמגבלות שלו").
הנאשם ייעץ למתלוננת, מידי פעם, גם ביחס לתרופות שהיא נטלה, אולם, בניגוד לטענת המאשימה, לא היה מדובר בראיה לכך שהוא העניק לה טיפול פסיכיאטרי.
הנאשם הוא פסיכיאטר בהכשרתו, אשר ניהל קשר רומנטי-חברי עם מי שנטלה טיפול תרופתי שהותווה לה על ידי רופאים אחרים, אף נזכיר כי הנאשם מעולם לא צפה בתיעוד הרפואי שלה.
357. סמיכות הזמנים - מספר ימים בודדים - בין פגישתם הראשונה של הנאשם והמתלוננת לאחר שובה מחו"ל, לבין הפגישה בים, המסרים הרומנטיים ההדדיים, החיבוקים, וההדדיות, מגלמים ראיה לכך שלא ניתן לומר כי הקשר ה"טיפולי" (הנטען), שבוודאי לא ניתן לכנותו "מתמשך" בשלב זה, עמד בבסיס רגשותיה של המתלוננת כלפי הנאשם.
כלומר: המשמעות המשפטית של מסקנה זו היא שהתפתחות הקשר הרומנטי בין הנאשם לבין המתלוננת באופן מהיר מלמדת על כך שלא היה מדובר, קל וחומר בתוך 10 ימים, בטיפול אליו כיוון המחוקק – טיפול נפשי שנעשה באופן מתמשך, וממילא כזה היוצר תלות שפוגמת בהסכמה החופשית.
358. אכן, אין המדובר, בשלב זה של יחסי המתלוננת והנאשם, על קיום יחסי מין, שהם חלק מיסודות העבירה, אולם העובדה כי מערכת היחסים הרומנטית ביניהם החלה ללא כל תלות שקשורה בטיפול (הנטען), מקשה עוד יותר על התביעה להוכיח כי אופי התלות השתנה, עם הזמן, ורצונה החופשי של המתלוננת (אשר היתה כבר בקשר רומנטי מסוים עם הנאשם, מרצונה), בקיום יחסי מין עם הנאשם, נפגע.
359. להבהרת הדברים, ראו את קביעת בית המשפט העליון במסגרת ע"פ 2085/07 פלח נ' מדינת ישראל (15.6.2009) שם עמד בית המשפט על תכלית חקיקת העבירה המיוחסת לנאשם:
"ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, בדיוניה לקראת גיבוש הצעת החוק, נדרשה לתחום את גבולותיה של עבירה זו, ומהדברים שנאמרו במהלך הדיונים עולה תמונה ברורה לפיה כוונת המחוקק הייתה לאסור על מערכות יחסים בהן המטופל או המטופלת מסכימים – ואף יוזמים – את הקשר המיני, אלא שהסכמה זו נובעת מתלות שעל בעל המקצוע להיות מודע לה ולהימנע מלנצל אותה לצרכיו...".
ובהמשך הפנה בית המשפט העליון אל פרוטוקול ועדת חוקה ביחס להצעת החוק, שם נאמר:
"ככלל אין מקום להגביל מערכות יחסים בין בגירים בהסכמה, אלא שכשמדובר בטיפול, ובמיוחד בטיפול נפשי, אין מדובר בהסכמה של ממש מצד המטופל אלא ב'הסכמה' פגומה, באין יכולת לשקול באופן חופשי את מערכת היחסים ומשמעותה ובאין בחירה אמיתית".
ובהמשך קבע עוד בית המשפט העליון:
"אחד המצבים עימו נועד להתמודד סעיף זה, הוא סיטואציה של 'התאהבות' מטופלת במטפל שלה, במסגרת תהליך המכונה 'העברה' (Transference). במצב זה, תוך כדי טיפול מתחולל אצל המטופל תהליך יוצא דופן המשליך על המטפל תכונות שאין לו, ולמעשה המטופלת רואה במטפל אדם אחר. פעמים, מנוצלת אותה 'התאהבות' על-ידי המטפל כדי לטפח מערכת יחסים מינית נורמטיבית לכאורה, היינו, כזו ששני הצדדים מעוניינים בקיומה.. (להלן: העברה, ש.ב).".
360. הערה: המתלוננת טענה כי היוזמות הרומנטיות מצידה בתחילתו של הקשר עם הנאשם נבעו מתהליך "העברה" (כמפורט לעיל ולהלן), וזו גם היתה התזה של התביעה. ואולם, על מנת להוכיח כי בשלב זה רצונה של המתלוננת להיפגש עם הנאשם בישיבה על חוף הים, להתכתב עימו בהודעות רומנטיות או להתחבק איתו בסוף מפגש, נפגע כתוצאה מתהליך פסיכולוגי (במיוחד לאחר פגישות בודדות וזמן קצר מאוד) – היה על התביעה להגיש ראיות מתאימות, כגון - חוות דעת מומחה. מנגנון העברה אינו ענין של ידיעה שיפוטית, ועל פני הדברים, הוכחות בדבר קיומו הוא ענין שבמומחיות רפואית.
361. לו היתה מוגשת מטעם התביעה חוות דעת מומחה ביחס למנגנון העברה אצל המתלוננת, שהופנה אל הנאשם, ופגם ברצון החופשי שלה לנהל עמו קשר רומנטי, בשלב התחלתי זה של הקשר, אזי יכולה היתה ההגנה להתייחס אליה בחוות דעת מטעמה.
במצב דברים שבו כל מה שמונח בפני בית המשפט הוא פרשנותה של המתלוננת את הסיטואציה, בדיעבד (וממילא מדובר בעדות סברה בלתי קבילה) - לא ניתן לקבוע ממצא ביחס לחוסר רצונה האמיתי, בשלב זה, בקיום קשר רומנטי עם הנאשם.
362. עוד אעיר בהקשר זה, כי התביעה הפנתה בסיכומיה לתכתובת בין הנאשם למתלוננת מיום 15.2.2015, כדלקמן.
המתלוננת: "יהודה אני חושבת שאני מאוהבת בך. אני יודעת שאתה עובד ואני מצטערת על זה אבל אפשר להגיד לך משהו בלי שתתקשר להורים שלי?".
הנאשם: "את החלק הראשון אני מקבל בהערכה רבה ומודה לך על האמון ובכל זאת וצר לי אולי על כך שזה לא פנים אל פנים (מזכיר לך את נושא הטרנספרנס). לחלק השני התשובה היא כן".
המתלוננת: "אל תצמצם את זה להעברה".
הנאשם: "אני ממש לא אני רק מזכיר שזה גם אולי חלק וזו שאלה עתיקה ראי מאמר של פרויד On love and transference".
המתלוננת: "אוקיי מקבלת. שלא תחשוב שזה משנה משהו ביחסים שלנו... תאמין לי שאני לא אוהבת בצורה קונבנציונלית".
363. המתלוננת התייחסה בחקירתה הראשית אל התכתבות זו:
" אני לא מומחית לא לפסיכולוגיה ולא לפסיכיאטריה, אבל מה שהיה שם ... אני רושמת לו ב 15.2 – אני חושבת שאני מאוהבת בך. הוא הזכיר את מנגנון העברה שאסביר במילים פשוטות והפנה אותי למאמר מצחיק של פרויד על אהבה והעברה... בזמנו חשתי מאוהבת בו. יכול להיות שטעיתי ברגש אחר לאהבה אבל זה משהו שאי אפשר לגעת בו. אם אתה אוהב או משהו שקרוב על הספקטרום. אני בטוחה שהייתי בטוחה אז שאני אהבתי אותו".
364. אני דוחה את טענת התביעה בסיכומיה שלפיה "בעצם הפניית הנאשם את המתלוננת למאמר זה, אשר, כאמור, עוסק כל כולו בהתאהבות במרחב הטיפולי, בתגובה לחשיפת רגשותיה כלפיו – יש כדי לחזק ולבסס את הבנתו ומודעותו של הנאשם למעמדו ותפקידו כמטפל עבור המתלוננת".
העובדה כי הנאשם לא האמין שהמתלוננת באמת פיתחה אליו רגשות לאחר זמן קצר מאוד, כך על פי עדותו ("כי מדובר על לוז קצר, 15.2 נפגשנו מספר פעמים בינואר זה היה מהר"), לא מלמדת דבר על אופי מערכת היחסים בינו לבינה, מבחינה טיפולית. קל חומר כאשר לא הוכחה, ואין כל ראיה, ביחס לשאלת קיומו של מנגנון העברה אצל המתלוננת ביחס לנאשם. ראו התייחסות נוספת ליישום המשפטי בפרק הדן בכך, בהמשך.
פברואר- מרץ 2015 הרומן ממשיך
365. בתחילת חודש פברואר 2015 שבה המתלוננת לחו"ל, ללימודיה. לדבריה, "הפורמט כבר לא היה 15-20 דקות ביום אלא היו מספר תקשורות במהלך היום. אני הרגשתי צורך וביקשתי עוד שיחה ועוד שיחה, והרגשתי צורך לעוד שיחות, ואמרתי ד"ר ברוך אתה פנוי, אני צריכה אותך, עוד פעם אני חותכת את עצמי וכועסת על זה שאינני מי שאני רוצה להיות. הוא אמר לי שהוא עוזב שהוא משתעמם. אז דאגתי לנסות להיות הכי לא משעממת, רק שלא יעזוב. לא יודעת מה מענין בלחתוך את עצמי, אולי חשבתי שאני לא סטטית... אני יודעת?".
366. המתלוננת התייחסה בעדותה רק לחלק זניח מהתכתבויותיה ושיחותיה (ככל הנראה) הרבות עם הנאשם בחודש פברואר 2015, עת שהתה בחו"ל.
גם מהתכתובת האלה (שקשה לקבוע על בסיסן ממצאים, נוכח התייחסות מועטה בלבד של המתלוננת והנאשם בעדויותיהם אשר אליהן, וראו פירוט בפרק הדן במדיה הדיגיטאלית, לעיל) עלה כי מערכת היחסים בין ביניהם המשיכה להיות חברית, תמיכתית, אוהבת, ובעיקר - הדדית.
367. זאת ועוד, נזכיר כי בעת ששהתה המתלוננת בחו"ל, היא המשיכה להיפגש עם הפסיכיאטרית שטיפלה בה שם, ד"ר הגדוש. הטיפול של המתלוננת אצל ד"ר הגדוש עלה גם מהתכתובות שבין הנאשם למתלוננת באותה התקופה.
כך, למשל, באחת מהפעמים שהביעה המתלוננת בפני הנאשם מצוקה, הוא שאל האם היא תפגוש את הפסיכיאטרית שלה:
ביום 17.2.2015 שיתפה המתלוננת את הנאשם במצבה הנפשי, והוא השיב "קבעת פגישה עם הפסיכיאטרית היית אמורה להיות אתמול?" המתלוננת השיבה "כן מחר בבוקר. אני חושבת שאעלה על מטוס היום או מחר". הנאשם: "אוקיי אני חושב שזה נכון".
368. אעיר כי בסוף חודש פברואר 2015 אושפזה המתלוננת בבית חולים בחו"ל נוכח מצבה הנפשי, ואישרה בעדותה כי מיד לאחר שחרורה משם (עוד באותו יום), טופלה אצל ד"ר הגדוש.
369. הראיות לימדו כי גם בחודש פברואר 2015 המשיכו הנאשם והמתלוננת בהבעת רגשות חמים איש לרעהו; למשל, ביום 7.2.2015:
המתלוננת: "... אני מגעילה אותי. זוהי השיבה שאתה לא רוצה אותי. ולא מגיע לי".
הנאשם: "ממש לא. ואת ממש לא מגעילה אותי. אני חושב שאת יפה וחכמה".
המתלוננת: "פשוט תלך!!! תעזוב אותי כמו כולם!!! זו ההזדמנות שלך. אתה רוצה שאעשה את זה עבורך? סליחה שלא התבגרתי להיות מה שכולם רצו שאהיה".
הנאשם: "כמו שכבר אמרתי וכתבתי אני לא מוותר עליך".
המתלוננת: אני אוהבת אותך.
הנאשם: אני יודע ואוהב אותך ומבין את הגעגוע. חיבוק גדול".
כך התייחסה להתכתבות זו המתלוננת בחקירה הנגדית:
" ש. וכשאת בחו"ל זה המשיך. ב 7.2 כתבת לו שאת מתגעגעת אליו. והוא כותב לך " אני קיים בכלל וקיים בשבילך ולא מבטל". את כותבת לו "אני מגעילה אותי, זו הסיבה שאתה לא רוצה אותי". תאשרי לי שהכוונה שלך – לא רוצה אותי זה באופן מיני רומנטי
ת. יכול להיות.
ש. יהודה השיב לך בעמוד 112, "ממש לא. את ממש לא מגעילה אותי. אני חושב שאת יפה וחכמה". נכון?
ת. נכון
ש. אני מניחה שהתרגשת מזה ולכן כתבת שאת אוהבת אותו, נכון?
ת. כתבתי כמה דברים לפני .
ש. והוא משיב לך – אני יודע ואוהב אותך ומבין את הגעגוע וחיבוק גדול. כל זה קורה שבוע לאחר שנסעת לחו"ל?
ת. כן".
370. בהמשך יום 20.2.2015 כתבה המתלוננת לנאשם "יהודה אני לא יכולה יותר. אני במעגל ואתה במרכז וזה מפחיד אותי".
הנאשם השיב "אני איתך ואנו ביחד במעגל ואני לא עוזב ומחזק את ידייך".
המתלוננת: "תחזיק אותי חזק עכשיו אני נופלת לתהום".
הנאשם: "אני מחזיק חזק ככל האפשר ומבקש שתחזיקי גם את".
המתלוננת: "אני רק רוצה לעשות אותך שמח וגאה להיות חלק מהחיים שלי".
הנאשם: "אני יודע ושמח וגאה להיות חלק בחיים שלך".
המתלוננת: "אתה קסם. לילה טוב, אוהבת ומחבקת. אני אעשה הכל כדי לצמוח להיות האשה שתאהב".
371. המתלוננת כתבה לנאשם באותה התקופה, בין היתר, הודעות בעלות אופי מיני ; היא טענה כי הרגישה נוח לשלוח את ההודעות האלה משום שהוא היה רחוק ממנה, בארץ אחרת; כך הסבירה בחקירתה הנגדית:
"ש. הסברת שעשית זאת שאין סיכוי שיקרה משהו כי את בחו"ל והוא בארץ. מפנה להודעה מ 30.3, חקרו אותך על תמונות עירום שלך ליהודה והסברת – שימי לב ששלחתי את התמונות כשאני יודעת שאין סיכוי שמשהו יקרה, כי אני בחו"ל והוא בישראל. כך אמרת במשטרה?
ת. כן
ש. תאשרי לי שהאמירות האלה מצדך החלט עם הגעתך ארצה בינואר ולא כשיהודה רחוק?
ת. הרמה שאני מדברת פה ואיך שאני כותבת זה הרבה יותר בוטה ותמונות עירום זה דבר יותר בוטה. וכן עצם עובדה שאנו לא באותה ארץ אז איפה שהוא נתנה לי את היכולת להפליג עוד יותר בניסיון שלי לבירור גבולות. זה לא משנה מה אני רציתי בנוסף לטיפול...
ש. אמרת במשטרה אני עשיתי את זה כשהוא רחוק ועכשיו אני מראה לך שעשית זאת כשהוא קרוב.
ת. התיחסתי לזה כשאמרתי שאפשר לראות הבדל ברמה שבה אני "לוחצת" אבל זוהי בדיקת גבולות והיה עליו לשים גבולות אלה.
ש. את ב 14.1 כשאת בישראל את כתבת – אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליך אני רוצה אותך בתוכי" וזה היה כשהיית בישראל. כשהוא קרוב. אז ההודעה שמסרת במשטרה לפיה שלחת את התמונות שאת יודעת שאין סיכוי שמשהו יקרה כי את בחו"ל והוא בישראל פשוט כוזבת
ת. זה לא כוזב, אבל זה לא משנה, עשיתי את הפניות האלה , זה היה במסגרת בדיקת גבולות ואני אף פעם לא התכחשתי לזה שאני פניתי את הפניות האלה ואני כתבתי. אבל אני מדברת על המקום הטיפולי המכיל הזה שבו לא צריכים להיות לך מסננים. זה מקום שאמור להיות בטוח. את הגבולות על המטפל לשים".
372. בד בבד עם גילויי החיבה והקשר האינטימי שנרקם בין המתלוננת לנאשם, היא שיתפה אותו, באופן טבעי, (ואולי אף מתבקש) במצוקות שחשה, ובמה שעבר עליה; הנאשם, שכפי המתואר לעיל, אהב את המתלוננת ורצה בטובתה וקרבתה, ניסה לעוץ לה עצות ולתמוך בה. יצוין כי המתלוננת נעזרה בנאשם, והפצירה בו, פעם אחר פעם, שלא יעדכן את הוריה במצבה; ברוב המקרים, הנאשם לא שעה לבקשתה זו של המתלוננת (ראו, רק למשל, תכתובת מיום 26.12.2014, וכן להלן תכתובת מיום 27.2.2015; ראו גם את עדויות ההורים בעניין זה, עדות האם בעמ' 422 – 423, ועדות האב בעמ' 432).
373. ביום 9.2.2015 כתבה המתלוננת לנאשם ---- המתלוננת שאלה את הנאשם האם דיבר על כך עם הוריה, והוא השיב בחיוב. המתלוננת כתבה - "אתה מת בשבילי". הנאשם השיב שחשוב לו שהיא (המתלוננת) ----- והיא כתבה: "עכשיו הרגת אותי, אני עכשיו גומרת את זה, ביי". הנאשם השיב "לי את חשובה וצר לי שזו החלטתך ואני חושב שאת חכמה ויודעת את ההשלכות של דברים".
374. בליל יום 10.2.2015 כתבה המתלוננת לנאשם ----. הנאשם השיב לה "מה יש לך בבית וזאת בהנחה שאינך יכולה לעשות מדיטציה".
המתלוננת: "אני לא מחזיקה פה כלום".
הנאשם: "יש לך ---- .
המתלוננת: "-----
הנאשם: "-----
המתלוננת----
הנאשם: ----
המתלוננת: "אעשה מדיטציה".
הנאשם: "בהצלחה. לילה טוב שיהיה. ואם זה לא הולך ----- . חיבוק גדול ומחזיק לך אצבעות".
375. להשלמת התמונה יצוין כי בעדותה בבית המשפט הוסיפה המתלוננת, באופן כללי (ללא התייחסות לזמן מסוים) כי התייעצה עם הנאשם "על מינונים, על הצורך בהם, על אובר דוז, האם בטוח ללכת לישון אם לאו".
376. אין חולק כי התווית טיפול תרופתי יכולה להיות סממן לקיומם של יחסים טיפוליים. עם זאת, במקרה דנא, הוכח כי לא הנאשם הוא מי שהתווה את הטיפול התרופתי, ומן הראיות עולה כי אף לא היה מודע לטיפול התרופתי אותו נטלה המתלוננת: "מה יש לך בבית?" (שאל את המתלוננת).
377. מההתכתבויות של הנאשם והמתלוננת ביחס לסיוע התרופתי שהעניק לה, ניתן ללמוד כי הוא השתדל לעזור לה, מתוך הידע שלו, כחבר, אוהב, כמי שדאג לה.
378. הנאשם הסביר בעדותו, כי העצות שהעניק למתלוננת נבעו מתוך חברותם, וטיבם אינו עלה על כל עצה או עזרה אחרת, לכל חבר או מכר:
"ש. הועלתה טענה על ידי המתלוננת שהמלצת לה על תרופות בהודעות או בהודעות טקסט.
ת. מה שאני נתתי לה זה עצות גנריות בין חברים. אני זוכר שהיה לה כאב בטן המלצתי לה על קולה או שהיה לה חום המלצתי על אקמול. שהיה לה כאב גרון והיא רצתה להתחיל אנטיביוטיקה אז אמרתי לה שאולי כדאי לחכות כי אולי זה ויראלי. היא רצתה ארקוקסיה בגין כאבי שרירים וכל זה לא הופך אותי לרופא משפחה שלה או לרופא הגסטרו שלה. גם בתחום הפסיכיאטרי מה שנתתי לה זה עצות גנריות. שהיא אמרה לי פעם שהיא בחרדה אמרתי לה לעשות מדיטציה, שהיא רצתה להפסיק טיפול תרופתי פסיכיאטרי אמרתי לה שלא מפסיקים במכה אחת. שהיא אמרה שיש לה תופעות לוואי בקשר לתרופות שהיא לוקחת אמרתי לה שתפנה לד"ר הגדוש. לגבי זה ולגבי השאלה הקודמת- חלק מהתרופות זה תרופות שאני בכלל לא נותן, כתפיסה. ----. ולכן שלחתי אותה לרופאה המטפלת שלה להגדוש. המתלוננת לפעמים היתה כועסת על זה אבל אני חושב שזה הדבר הנכון והאחראי לעשות".
בחקירתו הנגדית חזר הנאשם על הסבר זה והוסיף:
ש. אפנה למספר התכתבויות שניכר שהמתלוננת משתפת אותך במצב הנפשי שלה. למשל ת/11 עמוד 16, ב 20.12 יש שיח שלם שהמתלוננת משתפת אותך כמה המצב הנפשי שלה קשה. מדברת על התרופות. ב 22.12 היא אומרת ומבקשת ממך בדחיפות להתקשר אליה. ב 25 והיא גם מתארת שעומדת להתפרק. ב19:49... מתארת שהיא בהתקף חרדה ומנסה לנשום. בכל אותן פניות אליך אתה מייעץ לה לענין המצוקות שהיא מעלה, לענין התרופות ועדיין אתה ממשיך לטעון שהקשר ביניכם היה שוויוני והדדי?
ת. כל העצות שאני נותן לה הן גנריות. אני שולח אותה לד"ר הגדוש וכשהיא אומרת שהיא ממש בהתקף חרדה ואני אומר לה תנשמי עמוק ולאט, זה ממש הצעה גנרית. -----. אני גם לא יודע מה היא לוקחת. אני כל פעם צריך לשאול אותה.
...
ש. אמרנו זה אתה והיא. בת/11 לא נראה שהשבת לה לנושא הכדורים- הרופאה שלך אמרה להפחית בהדרגה אלא אני אומר לך להפחית בהדרגה
ת. אני לא נתתי לה מרשמים, לא אמרתי לה איזה תרופות לקחת, אני חושב שגם ד"ר הגדוש וגם האב אמר שהוא נתן לפי הבנתו בהתייעצות עם פסיכיאטרים. הרבה פעמים צריך לשאול אותה מה היא לקחה אבל יש עצה גנרית שאם היא לוקחת מינון מסוים של ---- והיא צריכה לרדת אז יורדים בהדרגה
ש. אמרת במשטרה שזה מה שהרופאה אמרה לה ואתה לא ייעצת לה נכון?
ת. כן
ש. אחרי כמה שורות שהבנת שהתכתבות היא מה שיש, אז שינית את התשובה שלך ולא אמרת – זה מה שהרופאה שלך אמרה, אלא אמרת שכן ייעצת לה אבל כחבר. אפנה לת/44 עמוד 2 שורה 9.
ת. נכון אבל אם תסתכלי על שורה 13 היא מתייעצת איתי אבל לא אני נותן לה את התרופות האלה.
...
ש. אז ייעצת לה כרופא פסיכיאטר (ביחס לאשפוז לאחר נטילת תרופות, ש.ב)?
ת. על סמך הידע המקצועי, כל רופא אמור לדעת את זה
ש. מפנה אותך ל – ההתכתבות, ת/11 עמוד 71, המתלוננת משתפת אותך באיזה תרופות היא לוקחת. "---- נתת לה עצות מאוד מדויקות ולא הפנית אותה לרופאה. אלא התיחסויות של רופא שמבין בפסיכיאטריה ומייעץ למישהי שפונה אליו בענין ספציפי ולא גנרי?
ת. לא נכון. זה גנרי. ---- זה המינון המקסימלי. אין מצב שרופאה נתנה לה מינון של 135 מ"ג. לכן אמרתי לה קחי רק אחד. דהיינו זו עצה גנרית. לגבי ---- אם היא יורדת היא יורדת בהדרגה
ש. מה זה עצה גנרית?
ת. זו עצה כללית שנותן כל רופא שתשאל אותו, גם כחבר".
379. עד כאן ראינו כי מערכת היחסים בין המתלוננת לנאשם התקדמה בקצב מהיר, ומספר ימים לאחר שנפגשו לראשונה (לאחר שובה של המתלוננת מחו"ל) החלו בהודעות רומנטיות, אשר התפתחו להבעת אהבה הדדית. בד בבד נפגשו הנאשם והמתלוננת במקומות שונים, בין היתר בחוף הים, והתחבקו בסיומן של הפגישות.
380. לא ניתן, איפוא, לקבל את הטענה לפיה התנהלותה של המתלוננת בתוך הקשר הרומנטי עם הנאשם עד אותו שלב - היתה בלתי רצונית או פגומה (נוכח מנגנון פסיכולוגי של "העברה"), בשל העדר ראיות מספיקות, בוודאי לא ברמה הנדרשת במשפט פלילי.
הכנס בחו"ל – מרץ 2015
381. לא היתה מחלוקת כי בחודש מרץ 2015 טסה המתלוננת לפגוש את הנאשם בחו"ל, בכנס שהוא היה אחד ממארגניו. עוד הסכימו הצדדים, כי במהלך הכנס אושפזה המתלוננת בבית חולים בחו"ל, נוכח מצבה הנפשי באותה העת.
382. הצדדים היו חלוקים ביחס למטרה שלשמה הצטרפה המתלוננת לנאשם בכנס; המתלוננת טענה כי טסה לחו"ל על מנת להיות מטופלת על ידי הנאשם, בפגישות טיפוליות. הנאשם, מנגד, העיד כי היה רצון הדדי לבלות זמן יחד, בהמשך לרומן ביניהם, והמתלוננת הביעה התעניינות גם בנושא הכנס. עוד חלקו הצדדים על מה שקרה בחדרה של המתלוננת, בזמן הכנס. המתלוננת סיפרה כי היה מגע מיני; הנאשם שלל זאת. עוד נותרו הצדדים חלוקים אשר לסיבת אשפוזה של המתלוננת בחו"ל; היא טענה (לפחות בתחילה) כי הנאשם הוא שיזם את האשפוז, בעוד שהוא טען כי ניסה לסייע לה, ולא היתה לו כל מעורבות באשפוז (ביחס למחלוקת האחרונה – ראו לעיל).
383. המתלוננת טענה בעדותה כי שוחחה עם הנאשם טלפונית אודות הכנס, והוסיפה "ד"ר ברוך ערך או היה ממקימי כנס מריחואנה רפואית בחו"ל ואני עם המצוקה התמידית שלי, הנפשית, חשבנו שזה יהיה נכון לאחר ששוחחנו, אם נפגש פרונטלית. שוחחנו על זה בטלפון וברוך אמר הגדיר זאת כך – שאני אגיע לפגישות טיפוליות נקודתיות. זה דיברנו בטלפון".
384. הנאשם, מנגד, שלל את הטענה של המתלוננת, כך העיד:
"ש. בכנס המתלוננת טענה שקבעתם פגישות טיפוליות בחו"ל, פגישות טיפוליות נקודתיות. תתיחס לטענה זו?
ת. ממש לא זו פשוט המצאה. ראשית, אף פעם לא קבעתי פגישות טיפוליות בבית מלון. שנית, זה כנס שאני בין המארגנים שלו. אני נוטל חלק נכבד בהרצאות שם ואני צריך לדאוג לתקלות שיהיו, אני חייב להיות במינגלינג, אמרתי להמתלוננת שבשמחה תבוא לשמוע אותי אבל אני לא בטוח שיהיה לי זמן בשבילה. אם היינו קובעים פגישות טיפוליות נקודתיות אז היינו קובעים ביום שלישי בשבע בערב, למשל וזה לא היה נשאר פתוח".
385. ראיה מסייעת ביחס למחלוקת דלעיל מהווה התכתובת של הנאשם והמתלוננת, טרם נסיעתה; כך התייחסה לכך המתלוננת בעדותה:
"ש. אני מבקשת בחיל ורעדה שתאשרי לי שוב שנסעת לפגוש את מושא תשוקתך?
ת. נסעתי לפגוש את המטפל שלי פגישות טיפוליות נקודתיות
ש. אם כך, למה כתבת ליהודה לפני שהזמנת את כרטיס הטיסה לחו"ל – אם מיכל איתך אני לא בטוחה שזה נכון שאבוא? (קרי עמוד 10) מיכל היא רעייתו של יהודה?
ת. למיטב ידיעתי. התשובה היא שידעתי שכן, אמא שלי דיברה איתי ואמרה לי שברוך יהיה עסוק ואולי זה לא נכון או חכם לנסוע לכנס שברוך מארגן כי הוא יהיה עסוק בדברים האלה ואז קפצה מיכל. ולפני כן עם כל ההתבטאויות המיניות אז אני בטוחה שעלתה לי מחשבה כזו גם. שזה לא בסדר.
ש. הדגשת – אני אשמח אם תענה לזה כי אני צריכה לסגור אם לבטל את הכרטיס עכשיו.
ת. נכון
ש. ואחרי שיהודה לא ענה לך 9 דקות, כתבת לו – יהודה יש לי הורים שמשגעים אותי, מטוס ומלון שצריך להודיע, אשמח אם תענה לי על השאלה.
ת. נכון כי אמרתי שדיברתי עם ההורים שלי וזה באמת פה. כן, מאשרת.
ש. כלומר – האם מיכל רעייתו תהיה בחו"ל היתה מכרעת עבורך?
ת. עבורי לא. כמו שאמרתי, השם עלה באופן ווקלי שניתן לשמוע, על ידי אמי. בפעם הראשונה בנוגע לכמה שהוא יהיה עסוק. ואני אמרתי מיוזמתי שכנראה שגם לי זה עשה משהו בהקשר להודעות המיניות.
ש. אם לפי עדותך קבעתם שאת תגיעי לחו"ל לפגישות נקודתיות, הפגישות האלה זה במסגרת זמן, או שיש זמן או שאין. אמרת – יהודה ביקש שאבוא לפגישות?
ת. לא ביקש, אישר. שוב אני חוזרת, זה משהו שאמא שלי העלתה לגבי כמה שהוא יהיה עסוק ואמרתי שזה התנגש לי רעיונית כששמעתי את השם, זה התנגש עם ההודעות וההתנהלות הפסולה
ש. מאיפה שמעת את השם?
ת. מאמא שלי. ידעתי ששמה מיכל.
ש. ולא כתבת לו הודעה – אתה בכנס, תהיה מאוד עסוק. כתבת הודעה – אם מיכל איתך אני לא בטוחה שזה נכון שאבוא?
ת. כי זה מה שאמא שלי אמרה ולכן נוצרו פגישות טיפוליות נקודתיות".
ובהמשך:
"ש. אם לא נסעת כדי לפגוש את מושא תשוקתך ... מדוע כתבת - יהודה אהוב, אני יוצאת מהבועה הקטנה והחונקת שלי... אני בסדר, אנחנו בסדר, רק שתדע. נשיקה.
ת. הראית דוגמאות לאלפי התכתבויות כאלה. זה היה סביב תמיד.
ש. זה באותו היום 3.3 מפנה לעמוד הרביעי בת/11, יהודה אתה אדם כל כך יפה וגורם לי להאמין בטוב. אני מאחלת לך שתראה את עצמך בעיניים שלי שנשואות אליך. רואה?
ת. כן
ש. ביום 4.3 בשעה 08:59 עמוד 13 לקרי – יהודה אני צריכה אותך ולא יכולה להפסיק לחשוב עליך. אני שבה ומציעה לך בפעם האחרונה שנסעת לחו"ל לקחת חלק בכנס ולפגוש מי שהיה מושא תשוקתך ומי שלימים תראי כבן זוג לכל דבר וענין
ת. את נושא הכנס סיכמנו. לא ידעתי כלום על הקנביס הרפואי, ולגבי המושא תשוקתי אמרתי שהיו לי פנטזיות".
386. ת, אמה של המתלוננת, לא נשאלה בחקירותיה במשטרה (ת/29 – ת/31) אודות נסיבות שיחת הטלפון האמורה. בחקירתה הנגדית בבית המשפט אישרה האם כי ניסתה למנוע מהמתלוננת לנסוע לכנס, ועל כן אמרה לה שאשתו אולי תתלווה אליו "אם אשתו איתו אז היא לא תיסע".
387. באותם הימים התייחסה המתלוננת לנסיעה לחו"ל בהודעותיה לנאשם, וכתבה לו, בין היתר, "אני באה בשבילך כשאני במצב נורא ואין לי אנרגיה לכלום אבל אתה נקודת אור יחידה שמחזיקה אותי. כל מיני דברים קורים שאני לא מבינה. אם אתה לא רוצה לראות אותי תאמר לי. די לדבר עם אמא שלי"; ובהמשך "אם מיכל איתך אני לא בטוחה שזה נכון שאבוא. אשמח אם תענה לזה כי צריכה לסגור עכשיו או לבטל את הכרטיס עכשיו". ובהמשך "יהודה אתה אדם כל כך יפה וגורם לי להאמין בטוב. אני מאחלת שתראה את עצמך לרגע בעיניים שלי שנשואות אליך. אני יותר מידי החודש הזה. אני יותר מידי נקודה. לא אפריע לך עוד. תחווה את הרגע שלך". ובהמשך "יהודה יש לי הורים שמשגעים, מטוס ומלון שצריך להודיע. אשמח אם תענה לי על השאלה".
388. ביום 27.2.2015 ביקשה המתלוננת מהנאשם שלא לשתף את הוריה במצוקתה, והוסיפה "זה אתה ואני וזה בינינו. אם מישהו נכנס לתוך זה, זה צובע אותנו באפור מכוער. זה שלנו". הנאשם השיב "אני לא מסכים עמך אך מקבל שנצטרך להגדיר ביחד את המקום של הורייך". בהמשך כתבה המתלוננת לנאשם שהיא נעלמת ו-"לא אבוא לחו"ל וכאן זה נגמר"; הנאשם השיב "אני לא נעלם ורוצה את הקשר עימך אך לכך צריך רצון של שני הצדדים".
389. עוד באותה תקופה, לימדו ההתכתבויות על המשך ההדדיות שאפיינה את הקשר הזוגי; למשל: הנאשם שיתף את המתלוננת בכך שהוא יוצא לאימון (היא איחלה לו הנאה, והוא השיב "מסוג הדברים שנהנים יותר אחרי"). עוד שיתף הנאשם את המתלוננת "אני יוצא לבר מצווה של בן של חבר אז לצערי נדבר רק מחר. פשוט ישנתי ועבדתי על המצגות לחו"ל כל היום". המתלוננת השיבה "אוקיי תהנה".
390. ביום 3.3.2015 כתבה המתלוננת לנאשם "טיסה נעימה יהודה בבקשה תודיע לי שהגעת".
391. בבוקר יום 4.3.2015, יום לפני הכנס בחו"ל, התכתבו הנאשם והמתלוננת, ובין היתר היא כתבה לו "יהודה אני צריכה אותך!!! אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליך"; הנאשם השיב "המתלוננת אני כאן ולא הולך לשום מקום אך בשלושת הימים הקרובים אהיה עסוק מעל הראש והזמינות שלי תיהיה פחותה מהרגיל". המתלוננת "אני יודעת אני מאחלת לך שתהנה ותצליח בחוויה הזו. אני פשוט לא מצליחה להירגע ולהתחיל את החיים שלי". בהמשך כתבה המתלוננת לנאשם, בין היתר: "... אבל בתוך הלחץ שלך תמצא איזה רגע של חמלה להיות בשבילי (אני יודעת שאני מבקשת כל כך הרבה, אבל קשה לי נורא)".
392. המתלוננת שאלה את הנאשם "אם אנחת בשישי ב9 בערב תוכל לראות אותי מתישהו?" הנאשם השיב "לדעתי אז רק בשבת כי לא תגיעי לחו"ל לפני עשר וחצי בלילה" .
393. בהמשך כתבה המתלוננת לנאשם: "יהודה אני לא אשלח יותר הודעות. רק מבקשת ממך שתחשוב עלי ותדבר איתי ברגעים הקטנים שיש לך נחת וסימפתיה עבורי. אני כל כך מפחדת לקלקל את מה שיש בינינו. כל כך מפחדת לאבד אותך. אוהבת אותך ושוב מאחלת לך שיהיה יום מוצלח. למרות שאני בטוחה שאתה תקסים אותם. חיבוק".
394. התכתובות לימדו כי ככל הנראה ביום 5.3.2015 הגיעה המתלוננת לחו"ל; היא כתבה לנאשם "בהצלחה היום"; הוא השיב "בוקר טוב יקירה ותודה מתחיל את הבוקר בראיון טלויזיה". המתלוננת: "תכף אבוא לשמור עליך מהמעריצות". הנאשם שאל את המתלוננת "ושלומך הבוקר (מצטער שבלהט הקרב שכחתי לשאול קודם לכן). המתלוננת כתבה ""זה היום שלך, אני מתמודדת. נחתתי עכשיו. לוקחת מונית למלון". לאחר מכן שאלה המתלוננת את הנאשם מתי יוכלו להיפגש, והוא השיב כי בערב, סביב 8 וחצי.
395. טענתה של המתלוננת כי נסיעתה לכנס היתה טיפולית לא נתמכה בראייה חיצונית לעדות (פרט לעדויות הוריה; ראו להלן ביחס למשקלן המוגבל), וממילא לא התיישבה עם טיבה של מערכת היחסים שלה עם הנאשם עד אותו הזמן. ראינו כי הנאשם והמתלוננת הרבו להיפגש, הביעו רגשות אהבה איש לרעהו, ואף קיימו מגע פיזי מסוים. העובדה כי לא היתה מחלוקת שהמתלוננת רצתה לוודא כי אשתו של הנאשם לא מתלווה אף היא לכנס, מאפילה ממש על הגיון עדותה ביחס לאופיו הטיפולי של הביקור.
396. המסקנה ההגיונית והסבירה היא שהמתלוננת הביעה רצון להתלוות אל הנאשם בכנס בחו"ל נוכח טיב מערכת היחסים, הרומנטית, שהיתה ביניהם אז; זו גם היתה גרסתו של הנאשם:
"ש. אז מה בעצם ההסבר למה בעצם המתלוננת רצתה לבוא לשם ולמה היא מספרת את הסיפור הזה?
ת. היא רצתה לבוא להיות איתי שם. לא יודע מה היא חשבה ואיזו פנטזיה היתה לה אבל היא רצתה להיות איתי והיא ביררה שמיכל לא מגיעה. למטופל זה לא רלוונטי בכלל אם מיכל מגיעה או לא".
397. בין כך ובין כך, לא הוכח כי התקיימה כל פגישה טיפולית בין הנאשם לבין המתלוננת בעת ששהו יחד בחו"ל. כמו כן, ההתכתבויות בין הנאשם לבין המתלוננת לפני ובמהלך הכנס לימדו כי הם ניסו לתאם מפגשים "מהרגע להרגע" ולא ניכר כל תכנון מראש או "פינוי זמן" מצידו של הנאשם. אדרבא, ניכר מההתכתבויות בין המתלוננת לנאשם טרם הגעתה, שהיא אמנם הביעה מצוקה, אך עם זאת ניסתה שלא להכביד עליו, ולא הוכח כי הגיעה לצורך טיפול על ידו.
398. הוכח, ולא היתה מחלוקת, כי בעת שהגיעה המתלוננת לחו"ל היא היתה תחת השפעת חומרים ---- שונים; כך סיפרה:
-----לקחתי כל תרופה אפשרית במינונים לא הגיוניים, ----ושתיתי המון אלכוהול , --- וזה בנוסף לתרופות ----. וכשהגעתי הזמנתי מלון, אני נכנסת בשערי בית המלון, והסתכלתי וראיתי שיש סטים של כנס והבנתי שכנראה הגעתי, לא בכוונה, פשוט הגעתי למלון. נרשמתי לכנס גם, רציתי, ישבתי אבל לא באמת הייתי שם ואחכ הייתי במצב שלא יכולתי לצאת מהחדר".
399. המתלוננת סיפרה בעדותה: "יש לי תמונות כמו סקרין שוט שאני משום מה עם חזיה ותחתונים בלבד ואני לא מודעת לזה שהחימום היה על 40 מעלות או משהו כזה. ובאיזה שהוא שלב, לא זוכרת אם זה היה פגישה ראשונה או שניה, אני כמעט במערומיי מבלי שאני מבינה את זה בכלל, אז היה מגע מיני ראשון, הוא נכנס לחדר שלי, ואולי היה חיבוק או משהו כזה, ואז.. (אומרת בקול שקט). אני הייתי במערומי, עם חזיה ותחתונים ולא שמתי לב, יש לי תמונות אז אני לא זוכרת איזה מגע היה בכניסה לחדר, לא זוכרת בדיוק, אני זוכרת שמהר מאוד היינו במיטה".
400. המתלוננת המשיכה וסיפרה כי היא ביצעה בנאשם אקט מיני ----- והעידה על מה שקרה לאחר מכן:
-----. וההמשך של הסיפור שהוא משכנע מתמחה צעירה שהיתה תורנית בבית חולים פסיכיאטרי משכנע אותה לאשפז אותי שם ואושפזתי גם בחו"ל. אושפזתי יום למחרת או באותו יום. אין לי מושג".
401. ------
402. מסמכי הקבלה מבית החולים בחו"ל (נ/52), לימדו כי המתלוננת בחרה בנאשם ובאביה כאנשי קשר לקבלת מידע; בשאלת הטופס מה הקשר שלה לנאשם כתבה "friend"; כך התייחסה המתלוננת לכך המתלוננת בעדותה:
"ש. במהלך אירוע חו"ל אמרת שקבעת פגישות נקודתיות ויהודה הוא המטפל שלך בחו"ל והוא לא לקח אחריות עליך בבית החולים. אני מציגה את טופס ההסכמה לאשפוז מרצון נ/52. את מלאת את הטבלה והסכמת שימסר מידע ליהודה והצגת שיהודה הוא חבר. נכון?
ת. כן, באותו אשפוז רשום גם שהוא המטפל שלי וזה יותר .. אני חושבת שראיתי מה שרשום שהוא מטפל וזה כתב היד שלי.
ש. אמרת שאת לא מכירה את המסמכים
ת. אני לא מכירה, נשאלתי עליהם במסגרות כאלה ואחרות.
ש. את לא נשאלת על זה מעולם. מאיפה את מכירה את המסמכים?
ת. לא ראיתי את מסמך האשפוז. כנראה שמישהו שאל אותי. כמו ששואלים אותי פה מליון פעם. אני מזהה את כתב היד המזעזע שלי, על המסמך הזה.
...
ש. אני רוצה להניח את המסמך. תאשרי שאת כותבת שיהודה הוא החבר שלך? זה בטופס ההסכמה לאשפוז. זה מה שכתבת בכתב היד שלך
ת. כן. כתבתי את זה".
403. מדוע בחרה המתלוננת לספר (לפחות בתחילה) לצוות הרפואי בבית החולים כי הנאשם הוא חבר שלה? דווקא לצוות רפואי בבית חולים בחו"ל – לא היה מצופה שתדווח כי הוא המטפל שלה, על מנת לאפשר לו גישה, או כדי שייפנו אליו לקבל אינפורמציה, ובהמשך – על מנת שיעדכנו אותו ביחס למטופלת שלו?