המתלוננת פונה לד"ר אבי ברמן על מנת לקבל עזרה נוכח מעשיו הנטענים של הנאשם
458. בד בבד עם התכתובות דלעיל, פנתה המתלוננת לד"ר אבי ברמן, על מנת להיות מטופלת אצלו (התכתבות ראשונה עם ד"ר ברמן תועדה ביום 15.7.2015, נ/33, רק שלושה ימים לאחר שכתבה לנאשם "זה או אני או היא"). המתלוננת סיפרה בעדותה בבית המשפט ביחס לטעם בגינו החליטה לפנות לד"ר ברמן:
" הלכתי לד"ר ברמן על מנת לספר לו מה שברוך עשה. באותם רגעים. וזה מה שעשיתי בפגישה הראשונה. תגובתו של ברמן לצערי היתה די וולגרית. ולא יכולתי להכיל, חשבתי שהוא עושה לי טסטים או שהיתה לו כוונה פסיכולוגית חכמה. עניתי שהלכתי כדי לקבל את העזרה שלו ממה שברוך עשה. זה מה שבאתי לומר לו וכך אמרתי לו על ההתחלה".
ובהמשך:
"הייתי בצורך. מה שקרה במערכת היחסים המאוד מעוותת הזו, אז אני כל פעם היה את האלמנט הטיפולי וקיום יחסי המין... הייתי צריכה להוציא את זה. ומאוד פחדתי והייתי במעגלים של הגנה עצמית שאסור לי לדבר עם אף אחד... הייתי צריכה לדבר עם מישהו".
459. בחקירה הנגדית הוסיפה המתלוננת כי סיפרה לברמן אודות "מה שקורה בטיפול והיחסי מין", ותגובתו היתה "וולגרית", ועל כן היא החליטה שלא להמשיך את המפגשים עמו "... אני חיפשתי אישור והוא לא נתן לי זאת".
460. על פני הדברים, מעט קשה להלום את טענת המתלוננת שלפיה חיפשה עזרה אצל ד"ר ברמן נוכח הקושי שלה במערכת היחסים "המעוותת" לטענתה עם הנאשם, ומנגד - באותה העת ממש - הפצירה בו לקבל החלטה ביחס לעתידם המשותף; כך השיבה בחקירתה הנגדית:
"ש. העובדות הן שבאוגוסט ובספטמבר את ויהודה דברתם על מעבר למגורים משותפים והוא אמר שיעזוב את הבית בשבילך וכשאת הגעת לפסיכולוג במטרה להתלונן על יהודה נשמע לי פחות.
ת. אני מבינה אבל לא אכפת לי אם זה מסתדר או לא. כשברוך אמר לגבי המעבר דירה ומגורים משותפים לא באמת חשבתי שמשהו כזה הולך להתקיים בלשון המעטה ודיברתי על זה עם הוריי. אני זוכרת שהוא שאל... שהיה אכפת לו... -----. אין לי את המילים ואני גרועה בלנסות להסביר באיזה מצב הייתי".
הפגישה של המתלוננת עם חברתה י', השיחה של הנאשם עם פרופ' רכס, "שיחת הסחיטה" והפניה למשטרה בעקבותיה
461. בחודש יוני 2015 (חזרנו מעט אחורה בזמן) נפגשה המתלוננת עם חברתה, י', וסיפרה לה, בין היתר, "שהיא מאוהבת ומצאה את אהבת חייה וזה לא משהו מהעולם הזה. שאלתי למה זה כזה סוד אז היא אמרה שזה יכול להסתבך, זה הפסיכיאטר שלי, אסור שידעו על זה. אנחנו זוג" - כך סיפרה י' בעדותה. גם י' היתה סטודנטית לרפואה באותם ימים, ובהתאם היתה מזועזעת ממה שסיפרה לה המתלוננת, לדבריה, ושיתפה בכך את אביה (שהיה רופא ילדים ומעין "מצפן מוסרי" שלה, לדבריה).
462. הראיות לימדו כי האב של י' התקשר אל פרופ' רכס, יו"ר לשכת האתיקה של ההסתדרות הרפואית לשעבר, וסיפר לו את מה שבתו י' מסרה (ברי שמדובר בעדות שמיעה בלתי קבילה, הגם שבשולי המחלוקת ולא בליבתה, אולם הבאתי עובדות אלה על מנת לבאר את התמונה העובדתית).
463. פרופ' רכס העיד כי התקשר אל הנאשם:
"ש. מה עשית בעקבות השיחה (עם אביה של י', ש.ב)?
ת. צלצלתי לד"ר ברוך והשיחה היתה מאוד קצרה. אמרתי לו שנודע לי שהוא מקיים יחסים עם מטופלת שלו ואני חושב שזה לא נכון ולא ראוי ואמרתי לו שאני מציע לו לסיים את היחסים האלה לאלתר.
ש. איך הוא הגיב?
ת. מראש אמרתי לו שאני לא מצפה ממנו לאישור או להכחשה, רק שתשמע את מה שאני אומר לך. הוא אמר משהו כמו תודה או משהו מהסוג הזה והשיחה הסתיימה
....
הוא אמר משהו כמו תודה או משהו נטרלי, לא לגופו של הנושא. כלומר לא אישר או הכחיש וביקשתיו בתחילת השיחה שלא לעשות כן. זה שיחה שאני בסלנג של הרחוב של דיר בלאק".
בחקירתו הנגדית הוסיף פרופ' רכס:
"ש. ולכן כשדיברת עם ברוך אמרת לו – "אינני יודע אם הדבר נכון או לא" (הודעת רכס, ש' 15). זה מה שאמרת במשטרה?
ת. בוודאי, אני לא יודע אם זה נכון או לא
ש. וגם אמרת לו את זה?
ת. אני מניח
...
ש. ולכן העדת במשטרה שבאותה שיחה עם יהודה אמרת לו שאם אתה (פרופ' רכס) שמעת על זה – סביר שאנשים נוספים יודעים. האם אמרת את זה?
ת. כן.
ש. ואמרת שזה יכול להתגלגל לועדת האתיקה או למשרד הבריאות?
ת. נכון
ש. והשיחה הזו היתה אמרת פחות מ 30 שניות?
ת. קצרה מאוד, כן. זו היתה שיחה קצרה.
ש. שורה 17 אמרת – השיחה הסתיימה וארכה מתחילתה ועד סופה כ 30 שניות לערך?
ת. מקבל.
ש. דבר אחרון – אתה התקשרת מהבית או מהטלפון?
ת. מהבית".
464. באותו יום (31.7.2015) כתבה המתלוננת לנאשם: "רק תזכור שלא עשית שום דבר רע. ההפך הגמור הוא הנכון. אז תרים את הראש כי אתה אדם טוב ומדהים שרק עושה ונותן טוב. מגיע לך להיות מאושר. ואני אומרת ואמשיך להגיד - וזה מלא ברציונל ועטוף בהרגשה - הכל יהיה בסדר".
465. בסמוך לשיחת הנאשם ופרופ' רכס, לא היתה מחלוקת כי המתלוננת סיפרה לנאשם שהתקשר אליה, לביתה, אדם אלמוני ואיים עליה: "...שיחה לטלפון הקווי הביתי. דיבר בשפה תנ"כית, וזה בעצם היה סוג של איום. קרא לעצמו נביא האמת, ואמר את השם של ברוך ושלי ועוד שמות נוספים, ומספרים, אולי אלה היו מספרי רכב, לא בטוחה. ודרש סכום מסוים של כסף אחרת יעבור מה שהוא אמר לשלב הבא. זה היה כנראה ניסיון סחיטה על פניו" (להלן: שיחת הסחיטה).
466. המתלוננת העידה כי התכוונה לשלם לסוחט האלמוני "כי הבטחתי לשמור עליו (על הנאשם, ש.ב), פחדתי... פחדתי שיזיקו, שהבן אדם הזה הוא מי שהתקשר לפרופ' רכס והוא יעשה עוד משהו ויספר ואחרי זה אני לא אוכל לשמור על ברוך, המטפל שלי, המושיע שלי".
467. מהתכתובת בין הנאשם למתלוננת בנושא שיחת הסחיטה עלה כי הנאשם ביקש מהמתלוננת לנסות להקליט את הדובר "... תנסי להקליט ונלך למשטרה". המתלוננת מסרה לנאשם כי ייתכן שהסוחט האלמוני ישוחח עם הוריה, והוא השיב "זה בסדר אם ישמעו כי אני נלך למשטרה"; "מעדיף שלא (יידעו, ש.ב) אך בשלב הזה לא קריטי". המתלוננת השיבה "טוב שתדע רק שהם יתמכו בעניין. אני בטוחה. הם אוהבים אותך. והם אוהבים אותי. מילה לא תצא מהם על כל מקרה. אני אחכה ממש ליד הטלפון כמה שאוכל".
468. הנאשם סיפר בעדותו בבית המשפט, כי קישר בין שיחת הסחיטה לשיחה שהיתה לו עם פרופ' רכס (שאז לא הבין עם מי הוא מדבר, לטענתו):
"ת. בחודש יולי המתלוננת מודיעה לי שהיא קיבלה שיחת סחיטה שהיא צריכה להביא 100 אלף שח לאיזה שהוא מקום ובשעה מסוימת. אמרתי לה שלא תעשה זאת. אני במקביל מקבל שיחה מחסוי שאומר לי אל תגיב למה שאני אומר, אני יודע שאתה שוכב עם מטופלת שלך ותפסיק. ואני קושר זאת לשיחת סחיטה שהמתלוננת סיפרה לי ואומר לה את זה. אז אנו מחליטים ללכת למשטרה להתלונן. הלכנו למשטרת חולון ושם אנו ממתינים די הרבה זמן, המתלוננת מתחרטת ואומרת שלא רוצה להגיש ואז אנו מסכמים שאם יהיו עוד שיחות היא תקליט אותן ואז נפנה למשטרה.
ש. במשטרה שנחקרת לא אמרת ולא אמרת עכשיו שמי שהתקשר אליך היה פרופ' רכס. למה לא אמרת זאת?
ת. אני בזמן אמת לא ידעתי שזה פרופ' רכס. שמעתי את עדותו והוא אמר פה שהוא הזדהה ואמר לי משהו בסגנון - "יהודה כאן רכס". לא שמעתי ושוב אני מזכיר שטלפון זה מדיה בעייתית בשבילי עם הפרעת השמיעה. במשטרה לא ידעתי שזה פרופ' רכס. סיפרתי למתלוננת וגם במשטרה על השיחה הזו אבל לא ידעתי שזה פרופ' רכס.
ש. שאלת ב.ה. מה קשור 100 אלף שח? הוא דרש מהמתלוננת 100 אלף ₪?
ת. אני לא יודע. אני באותו זמן לא ידעתי שזה פרופ' רכס. המתלוננת סיפרה לי על השיחה שלה ואני חיברתי בין השיחות שהיא קיבלה לשיחה שאני קבלתי (לא ידעתי אז שזה רכס). היום יש לי אולי הסבר אחר, אחרי שאני יודע את כל הפרטים שהתגלו לי במהלך העדויות. ברור לי שאין קשר בין פנית רכס לדרישה לקבלת 100 אלף שח. אם אתה שואל מה ההנחה שלי היום אני משיב - אני הבנתי שהיא סיפרה על הקשר שלה עם החברה שלה, שהיא דיווחה לפרופ' רכס והיא חששה שאקבל טלפון ולכן היא המציאה את הסחיטה, סחיטה שלא היתה".
469. המתלוננת סיפרה בעדותה כי הנאשם סיפר לה אודות השיחה עם רכס, בעת שהוא "רועד ומתנשם, וכולו כאילו עומד להתעלף ולהקיא". המתלוננת סיפרה שאמרה לנאשם "אל תדאג, פשוט אם מישהו יגיד אז תכחיש. אמרתי לו מה שקורה כאן היום, אל תכחיש את יחסי המין, תכחיש את זה שאתה המטפל שלי, אי אפשר להכחיש את קיום יחסי המין, עם כל זה שזה היה בציבור. לא חשבתי שזה יחזיק מים. ניסיתי להרגיע אותו שישאר וימשיך לטפל בי. אני תלויה בו. תלויה... אמרתי לו שאני אשמור עליו, שלא ידאג".
470. בחקירתה הנגדית הוסיפה המתלוננת כי הלכה יחד עם הנאשם לתחנת משטרה על מנת להגיש תלונה, והיא החליטה לחזור בה: "הסברתי למה, היו צריכים לעצור אותו אם הייתי מספרת להם. הבנתי שהוא אומר לי תשקרי להם ואני לא רוצה לשקר להם. אם אני אומרת להם את האמת המטפל שלי הלך ומבחינתי זה סוף העולם". עוד קודם לכן סיפרה המתלוננת שהנאשם אמר לה, טרם הגעתם לתחנת המשטרה, "להכחיש את עצם קיום יחסי המין, ותגידי שאני המטפל שלך, תכחישי את הרומן".
471. אודות התכנון לגבי מה יספרו המתלוננת והנאשם במשטרה, לא סיפרה בעדויותיה במשטרה, אלא הוסיפה פרטים אלא רק בחקירתה הנגדית בבית המשפט:
"ש. למה לא ספרת את הסיפור הזה על הדוכן ולא במשטרה? את מתארת דבר מדהים שהוא מנוגד למה שאמרת. העדת שיהודה ברוך בתכנון מתוחכם רוצה ללכת איתך למשטרה ורוצה שתכחישי את הרומן כדי לטשטש את האירוע הזה ולא חשבת לספר בחקירות שלך?
ת. מה ששואלים אותי אני משתדלת להשיב באופן הכי מדויק לפי מה שאני זוכרת ויודעת וכך זה התנהל במשטרה. לא ידעתי כלום לפני כן ולא ידעתי מה כן חשוב להגיד ומה לא. זה תלוי חוקר".
472. המשמעות הראייתית של שיחת הנאשם עם פרופ' רכס התמצתה, לשיטת התביעה בכך שהנאשם "לא מצא מקום להכחיש את הדברים וטען להגנתו כי לא ידע את זהות הדובר (טענה מופרכת שכן יכול היה הנאשם לשאול מי הוא הדובר ולהכחיש בפניו את המיוחס לו)".
473. ההגנה טענה מנגד, כי "לא ברור על מה מתבססת צפייה זו של המאשימה, שעה שרכס העיד בפירוש, גם בעדותו הראשית, כי אמר ליהודה שאינו מצפה מיהודה לאישור או הכחשה. מכל מקום, יהודה עשה יותר מ"להכחיש את הדברים", הוא ביקש לפנות למשטרת ישראל".
474. לדידי, אין לשיחה עם פרופ' רכס משקל ראייתי; יתכן בהחלט שהנאשם לא שמע מי הדובר (אין חולק כי הוא סובל מחרשות), יתכן כי שמע ולא הגיב נוכח העובדה שנאמר לו בשיחה לא להגיב, ויתכן גם שלא הגיב כי חש אשם. ואולם, מדובר בהשערות בלבד, שאין, ולא יכול להיות להן, כל משקל ראייתי.
475. גם העובדה הבלתי שנויה במחלוקת כי כל מה שקדם לשיחה של פרופ' רכס עם הנאשם הן עדויות שמיעה בלתי קבילות, מחזקת את המסקנה בדבר העדר נפקות ראייתית לשיחה זו.
476. ההגנה טענה בסיכומיה כי העובדה שלאחר שיחת הסחיטה ביקש הנאשם לפנות למשטרה (והמתלוננת היא שבסוף חזרה בה מהרצון להגיש תלונה), מלמדת על חפותו.