ה"התפכחות"
495. המתלוננת המשיכה והעידה אודות מה שקרה, לטענתה, לאחר שהנאשם עזב את חו"ל, לאחר הביקור.
"אחרי שהוא עזב מספר ימים לאחר מכן, עדיין הייתי בחו"ל והיה רגע, נכנסתי לשנת צהריים ל 40 דקות, שמתי שעון. סליחה, למדתי למבחן ולאחר חצי שעה התעוררתי ופתאום נפל האסימון. זה היה רגע שכאילו התעוררתי. אני התקשרתי אליו ואמרתי לו איך יכולת לעשות את זה? לשכב עם מטופלת שלך? התשובה שלו היתה "כשפוטרתי מאברבנאל הרגשתי שזה סוף החיים שלי". זה נחקק.
ש. ו... ?
ת. את שואלת אותי? בשיחה הזו התעמתתי איתו לראשונה על הרבה מאוד דברים. וסיימתי את הקשר הזה לפחות במילים, בסוף זה לא קרה למעשה. אמרתי כבר את התנאים שהוא הציב לי לסיים את הקשר, שזה לא יהיה בטלפון, שאגיד לו פנים אל פנים, הפעם האחרונה של זה... היה הבדלה בין הטיפול האחרון לבין הפעם האחרונה שהוא בגוף שלי, קרי יחסי מין. ואז התקשרתי אליו ושאלתי אותו אם הוא בסדר, אמרתי לו ששום דבר לא ישתנה. כי הוא אמר לי, הוא היה במצב, לא יודעת, הוא הגיב כמו שבחר להציג את זה דרך הטלפון.
ש. את צריכה לפרט את זה.
ת. שאלתי אותו אתה בסדר? הוא אמר לי לא יודע, אני בסדר? ואמר לי שהוא יושב בשירותים ...
ש. את מתארת סיטואציה שסיימת את מערכת היחסים הוא הגיב בצורה קשה, ומה היה אז?
ת. ואז אני חזרתי בי. אני הבטחתי לו שלא אעשה את זה ככה וככה, דרך הטלפון, שלא אעשה זאת ממרחק. אם אתה אומר לבן אדם ומבטיח לו לעשות משהו דרך הטלפון, יש עוד פגישה פרונטלית לפחות כדי לגרום לבן אדם להרגיש את האחיזה שלו. לא היה לי שום סיכוי לעשות מה שחשבתי לעשות. זה אומר לסיים את שתי המערכות המקבילות באותו שלב. את זה לא היה לי סיכוי לעשות.
ש. איזה שתי מערכות?
ת. המערכת הטיפולית הפסיכיאטרית והיחסי מין. מערכת מינית. לא יודעת...".
ובחקירתה הנגדית:
"ש. את העדת שלאחר שיהודה עזב "נפל לך האסימון" והתעמת איתו על זה שמה שהוא עושה לך זה אסור ורצית להיפרד ממנו בשיחת טלפון, זה נכון?
ת. אכן, אני גם זוכרת את הרגע הזה
ש. וזה היה כשאת בחו"ל והוא כבר בארץ?
ת. כן
ש. לטענתך יהודה בכה והתחנן שתישארי איתו?
ת. לא, הוא אמר שהוא בשירותים, המצב שלו לא טוב, הוא משלשל. בסדר. ניסיתי להגיד במילים אחרות.
ש. אני מבקשת להציע שהתעמת עם יהודה רק על העובדה שהוא נשוי ולא על שום דבר אחר, הקושי שלך במערכת היחסים היה כיוון שהוא נשוי?
ת. אמרתי במילים אלו, "איך יכולת לעשות את זה, איך יכולת לזיין מטופלת שלך?", בשיחה טלפונית".
496. ההתכתבויות בין הנאשם לבין המתלוננת בסמוך לאחר עזיבתו של הנאשם את חו"ל (4.9.2015) לימדו כי היא הפצירה בו לעזוב את ביתו, תוך ביטויי אהבה כלפיו. רק לצורך ההמחשה, ראו מספר הודעות אשר שלחה המתלוננת אל הנאשם באותם הימים:
"... האם אתה רוצה בעתיד כזה והאם את רואה בתוכך את הכוח / היכולת לעשות מה שצריך עבורו"; "אני לא רוצה להיות האשה הזו. אתה מבין, זה אוכל אותי מבפנים וישנם רגעים שאני כועסת עליך שאתה "עושה" אותי האשה הזו ולפעמים זה יוצא עליך רוב הרגעים אני כועסת עליי"; "אני לא צריכה ש"תשחרר" אותי ואני גם לא צריכה שתבטיח לי אני לא אשב ואחכה שתבחר מה אתה רוצה יותר לא רזרבה למקרה ש.. צר לי". לאחר מספר ימים כתבה המתלוננת "אהוב שלי. אני אוהבת אותך כל כך ואמרתי לך – אעשה כל דבר עבורך. אבל אני על הקצה שלי. אם אתה רוצה להיות איתי אתה חייב לעשות את זה עכשיו. אני מבטיחה שאדאג לך לכל דבר שתצטרך – חומרי ונפשי. שנינו כואבים וזה הדבר היחיד שיכול להוביל לדרך חדשה, נקייה ויפה. אתה חייב לסמוך עליי פה. אם אתה לא מוצא בך את הכוח לעשות את זה, אני אעשה את זה"; ובהמשך "אוהבת אותך יותר מכל דבר אחר בעולם. אתה הגבר שחלמתי עליו" .
497. מעט קשה להבין כיצד המתלוננת מצד אחד התעמתה עם הנאשם על כך שפגע בה, לטענתה, והחליטה - על רקע זה - לסיים את מערכת היחסים עמו, ומנגד, בדיוק באותם הימים, שלחה לו הודעות רומנטיות, והפצירה בו לקבל החלטה על גורלם העתידי כזוג, ולבנות עמה עתיד משותף.
498. ההגנה אף היא תהתה ביחס לכך, ושאלה את המתלוננת, בחקירתה הנגדית:
"ש. בכל ההתכתבות ביניכם מיום 4.9.2015 בערב בו יהודה חזר לארץ ועד ליום 9.9.2015, היום בו את הגעת לארץ, כל ההתכתבות הזו עוסקת באופן אינטנסיבי בהפצרות שלך, הלגיטימיות יש לומר, שיהודה יקבל החלטה ויעזוב את הבית, לא מופיעה שום התקשרות ממנה עולה או משתמע שאתם דנתם על זה שיהודה הוא המטפל שלך?
ת. זה לא היה דיון, אני צעקתי עליו את זה והוא השיב לי "כשפוטרתי מאברבנאל הרגשתי שזה סוף החיים שלי, זו הייתה התשובה שלו לשאלה "איך זיינת מטופלת שלך?"
ש. את עומדת על תשובתך על אף שכפי שאמרתי ההתכתבות ביניכם מעידה על זה שאת רק מפצירה בו לעזוב את הבית ולבחור בך ולא באשתו. נכון? למרות שההתכתבות כולה עוסקת בזה
ת. אני לא זוכרת את ההתכתבות, אין לי שום בעיה, זה לא משנה את מה שאירע במציאות
ש. מיד עם עזיבתו של יהודה את חו"ל הפצרת בו "אם אתה לא חושב שזה יקרה, אני מבקשת ממך – תאמר לי זאת"... השיח כולו עוסק בזה שאת מפצירה בו לעזוב את הבית ואני שואלת אותך איך זה עולה בקנה אחד עם עדותך לפיה נפל לך האסימון וביקשת להיפרד ממנו? הודעות טקסט אומרות בדיוק הפוך
ת. יש יותר בחיים מהודעות טקסט, זה מה שאירע במציאות, אני צעקתי עליו את מה שכבר אמרתי.
ש. את שאלת את יהודה "האם אתה רואה אותנו ביחד לא בסתר בעתיד? ואתה יודע למה אני מתכוונת, אז בבקשה אל תחפש פרצה" ויהודה השיב לך "אני אמרתי לך שכן ואני לא מחפש פרצות"... שוב אני שואלת, את רוצה לשנות את תשובתך?
ת. ממש לא רוצה לשנות שום תשובה שלי.
ש. אני מפנה אותך להתכתבות נוספת... כתבת כך "אני לא רוצה להיות האישה הזו... ישנם רגעים שאני כועסת עליך שאתה עושה אותי האישה הזאת ולפעמים זה יצא עליך, רוב הרגעים אני כועסת עליי. אני לא צריכה שתשחרר אותי ואני גם לא צריכה שתבטיח לי, אני לא אשב ואחכה שתבחר מה אתה רוצה יותר, אני לא רזרבה למקרה ש.." אני מקבלת את תשובתך לפיה ההתכתבות היא לא חזות הכל, אבל מתעקשת לשאול אותך איך יכול להיות, כל ההתכתבות עוסקת בזה שאת מבקשת להיות איתו או לכל הפחות שהוא יתחייב כלפייך שהוא יהיה איתך ולא באותו גילוי, באותו אסימון שנפל לך בעת עזיבתו את חו"ל שהוא המטפל שלך?
ת. זה מה שאני מנסה להסביר, שזה מה שהתנהל, זה העיוות.
ש. את כותבת לו הודעות שהמשמעות שלהן היא "תישאר איתי, אני אוהבת אותך, תעזוב את אשתך" אבל את אומרת לו בעל פה "אתה מזיין מטופלת שלך, איך אתה עושה כזה דבר?"?
ת. אמרתי לו עוד הרבה דברים בעל פה ואני התכוונתי לאותם דברים ברמה מסוימת, אמרתי לך כבודו שאני לא ידעתי לקרוא לזה בשם.
ש. אמרת הרגע שידעת לקרוא לזה בשם. את אומרת "אני הייתי בחו"ל, יהודה חזר לארץ, נפל לי האסימון", איך יש כזה פער עצום בין ה"ידעתי לקרוא לזה בשם" לבין הודעות במסגרתן את מבקשת שיהיה איתך?
ת. אמרתי שבמשך שבוע בערך צעקתי את השם 'מיכל' במיטה שלי, זה בא לידי ביטוי בהודעות שלי, רציתי שהוא to come clean, אני לא הייתי בריאה בכלל ואתה מצפה ממני להתנהג, היא מצפה ממני להתנהג באופן בריא
ש. מאיזה בחינה לא היית בריאה נפשית?
ת. זה שתפקדתי ועברתי בחינות לא אומר שהייתי בריאה נפשית".
499. אל נוכח הפער המתואר לעיל, קשה מאד לקבוע עובדות פוזיטיביות אשר להתפכחותה הנטענת של המתלוננת, ולשיחה עם הנאשם (אותה הכחיש) שבאה בעקבותיה.
הנאשם החליט לעזוב את הבית, ולקיים זוגיות גלויה עם המתלוננת
500. הנאשם העיד כי הוא גמר אומר לעזוב את אשתו, ולממש את הקשר עם המתלוננת; לדבריו, הם תכננו יחדיו חיים משותפים, לרבות הקמת קליניקה חדשה עבורו, אשר עד אז היתה בביתו:
"המתלוננת ואני היינו בקשר כ- 9 חודשים, אבל רוב הזמן המתלוננת היתה בחו"ל בחו"ל והקשר היה טלפוני. הקשר המיני - מה שאני קראתי במשטרה הרומן - החל רק 3 חודשים קודם לכן. התקופה היחידה שבילינו ביחד יותר מ 24 שעות אם אפשר לקרוא לזה ככה זה ביקור שלי בחו"ל אצלה במהלך ספטמבר קצת לפני ראש השנה, ספטמבר 2015. כך שאני ראיתי בזה מערכת יחסים צעירה בחיתוליה, לא יודע איך לקרוא לזה. המתלוננת ראתה זאת אחרת. ומבחינתה היינו בקשר 9 חודשים. אנחנו אוהבים, היא כל הזמן רוצה לוודא איתי שאני רואה המשכיות לקשר ושלא כל הזמן יהיה בהסתר, אנו מדברים על זה שאני אעזוב את הבית והיא לוחצת על זה. אני מסביר לה שבשבילי זה מורכב אני נשוי 20 שנה, אשתי ואני עברנו דברים קשים ביחד, וגידלנו 4 ילדים. אמיר ז"ל הבן של אשתי נפטר כשהיה בן 17 כשגר אצלנו ואמרתי לה שאני צריך זמן לעבד את זה. המתלוננת אמרה לי שהיא תיתן לי את הזמן אבל בפועל מאוד לחצה שאעזוב ובמקביל התחלנו לעשות סידורים על איך אני עוזב את הבית. היה לי ברור שאני משאיר את הבית לאשתי ולכן צריך לשכור דירה או בית, צריך מקום לקליניקה שלי שהרי היא בבית -----אפילו ירדנו לרזולוציה של מקומות חניה -----. אציין כי התמקצעתי וצברתי ניסיון במענה למוסדות, כלומר הערכת נכות וכושר עבודה אז היו לי הרבה חוו"ד לכתוב לאותם גופים והיו מגיעים אלי מכל הארץ. הייתי נותן חוו"ד גם בבית המשפט עד פרסום האירוע".
501. המתלוננת, מצידה, אישרה כי הנאשם תכנן לעזוב את אשתו, אולם כפרה בכך שהמטרה היתה לחיות עמה; לדבריה, גם לאחר עזיבת הנאשם את הבית, בינה לבינו לא היה אמור להיות כל שינוי ו - "אולי הוא יתוודה על חלק מהדברים"; כך העידה.
"ש. וחזרת בך. בימים שלאחר מכן למשל 13.9 בשעה 12:02 את מתארת לפניו שמצאת דירה בחולון עם קליניקה. מה מצאת ?
ת. ברוך אמר שהוא יודיע לאשתו שהוא יעזוב את הבית אבל בינינו שום דבר לא ישתנה. אמרתי יופי אולי הוא יתוודה על חלק מהדברים. ואז חיפשתי עבורו דירה, בית, הוא שאל אותי, הדבר שהטריד אותו, הוא שאל אותי על הקליניקה-----. הוא שאל אותי... הטריד אותו באותם ימים שאין שם חניה. ועניתי לו בחיוב שיש חניה ------ קצת מוזר...
ש. אמרת שמצאת דירה בחולון עם קליניקה. עבור מה זה היה?
ת. עבור ברוך כאשר הוא יעזוב את ביתו.
ש. מה הוא אמר לך שהוא מתכוון לעשות?
ת. לעזוב את הבית. ולספר את האמת ולעזוב. לספר מה הוא עשה. הוא אמר לי ששום דבר לא ישתנה בינינו
ש. מה הכוונה, מה הבנת?
ת. שהוא הולך לספר את האמת, לעזוב את הבית כפי שגם שם הוא גרם נזק. אבל זה לא היה ענין שלי. או שכן, לא יודעת. אבל בכל מקרה הוא עוזב, עובר למקום אחר, לגור בו. בינינו הדברים נשארים אותו דבר. בשתי המערכות. אז כבר הערבוב היה מאוד רציני אבל היתה הפרדה שהיה ניתן לשים לב בין מה שהיה הטיפול לבין מה שהיה קורה בחדר המיטות. והטיפול תיחזק את זה שמבחינתי מערכת אחת מסיימת, כבר בשלב זה, אם מערכת היחסים המינית מסתיימת אז מסתיים הטיפול, אז מה שנעשה נעשה".
502. בחקירתה הנגדית הבהירה המתלוננת:
"ש. את סיפרת על הדוכן שיהודה התכוון לעזוב את הבית בגלל הבגידה, לא כדי להיות או לגור איתך?
ת. הוא אמר חד משמעית ששום דבר לא ישתנה בינינו והוא גם ביקש ממני שהוא יתוודה ויעזוב את הבית אבל זה לא שמשהו בינינו משתנה, לא שאנחנו עוברים לגור ביחד, מבחינתי זה היה טוב מספיק שהוא אומר את האמת או מתוודה לחלקים ממנה".
503. לא ירדתי לסוף דעתה של המתלוננת בנקודה זו, נוכח העובדה שלא יכולה להיות מחלוקת על כך שהיא הפצירה בנאשם לעזוב את ביתו, ולממש את הקשר הזוגי ביניהם. גרסה זו אף לא עולה בקנה אחד עם ההודעות וההתכתבויות בין הנאשם לבין המתלוננת, באותם הימים, כמומחש להלן.
504. בערב יום 11.9.2015 כתבה המתלוננת לנאשם "אתה תעזוב את הבית בשבילי, בשבילנו ובשבילך. נכון?". הנאשם: "כן". המתלוננת: "אני אוהבת אותך, תמיד לצידך. ואעשה כל דבר בשביל שתהיה מאושר. זו ההבטחה שלי".
כך העידה המתלוננת בחקירתה הנגדית ביחס לתכתובת זו:
"ש. בהודעה מיום 11.09.15 ... את אמרת ליהודה "אתה תעזוב את הבית בשבילי, בשבילנו ובשבילך" ויהודה השיב לך "כן", יהודה התכוון לעזוב את הבית בשביל להיות איתך?
ת. בשביל להמשיך מבלי שמשהו ישתנה בינינו, הוא יעזוב את הבית אבל שום דבר לא ישתנה בינינו
ש. אז למה שהוא יעזוב את הבית?
ת. כי אני אמרתי שאני כבר הבנתי בשלב הזה ואני זוכרת את הרגע בחו"ל, אחרי שהוא טס זה היה ממש צמוד לזה שהוא עזב, חזר לארץ ואני זוכרת רגע של התפכחות.
ש. השאלה הייתה מאוד פשוטה, תשיבי עליה, את כתבת לו שהוא יעזוב את הבית 'בשבילי, בשבילנו ובשבילך', אני אומרת שהוא עזב את הבית כדי להיות איתך, באיזה אופן שום דבר לא ישתנה ביניכם?
ת. זה מה שהוא אמר, ששום דבר לא ישתנה בינינו, הוא עוזב את הבית, הכל משתנה עבורו, מן הסתם הוא שואל אם יש חניה ליד הקליניקה. אני כבר הבנתי מה קרה, יום למחרת כשאני מגלה שאני בהריון זה טרף לי את המוח שוב פעם אחרי שהבנתי. אני הבנתי כבר מה הוא עשה, זה היה רק עניין של זמן עד שאני הייתי מגיעה לתחנת משטרה מאותו הרגע".
505. יוער כי המתלוננת השיבה, בחקירתה הנגדית, לשאלות ההגנה מדוע פנתה לחברותיה, וסיפרה להן שהנאשם החליט לעזוב את אשתו ו-"מצאנו דירה" (נטלי), "יהודה עוזב את הבית" (י'), ו - "יהודה בא לחו"ל ועוזב את הבית כדי להיות איתי ובטעות נכנסנו להריון" (שיראל), כך:
"ש. אם הדברים האלה לא נוגעים אלייך אלא ליהודה וזה לא ישנה את מערכת היחסים, למה סיפרת לחברות שלך?
ת. תראי לי את השיח, אני צריכה הקשר. עם החברות לא דייקתי, לא אמרתי את התמונה המלאה אף פעם".
המתלוננת גילתה שהיא הרה, הנאשם החליט להיפרד
506. המתלוננת סיפרה כי בסמוך לאחר מכן (13.9.2015), גילתה שהיא בהריון; כך כתבה לו:
"דבר איתי דחוף... וזוהי הבדיקה העשירית"
הנאשם השיב "המתלוננת אני מאמין לך וזה לא משנה דבר נעבור זאת ביחד".
המתלוננת כתבה בהמשך "אני מבקשת מעומקי ליבי ונשמתי. תעזור לי לעשות את זה דבר שיחבר בינינו ולא ההיפך. מגיע לשנינו זאת. אהבה היא מעל הכל".
הנאשם "תני לי זמן לעכל".
507. הנאשם סיפר כי לאחר גילוי הריונה של המתלוננת, הוא התוודה בפני אשתו אודות הרומן, אולם החליט להישאר בביתו:
"יום לפני ראש השנה אם אני לא טועה או בסמוך לכך המתלוננת הודיעה לי שהיא בהריון וזה לגמרי טילטל אותי. כמו שאמרתי אהבתי את המתלוננת והיה ברור שנעבור לגור ביחד והיה לי ברור גם שאם אני בוחר לחיות את חיי עם אישה צעירה ממני בכל כך הרבה למרות שאני אדם בוגר ויש לי ילדים בוגרים אני לא יכול למנוע ממנה את חווית האמהות, לא יכול ולא רוצה. אהבתי אותה ורציתי שהיא תהיה מאושרת. אבל ההריון בשלב כ"כ מוקדם טילטל אותי, עוד לא גרנו ביחד ואנחנו לא יודעים איך זה להיות זוג. חוץ מ 24 שעות בחו"ל לא בילינו יותר מכמה שעות ברצף.. ואני יודע מה המשמעות להפוך מזוג למשפחה. אז בשבילי זה היה מוקדם מדי, אבל היה לי ברור ששעון החול לא רק התהפך אלא החול כבר אוזל מהשעון. אני חושב שזה ברור... ואז לאחר לילה ללא שינה ומלא חיבוטי נפש בבוקר ראש השנה, הודעתי לאשתי והתוודיתי בפניה על אהבתי למתלוננת, על זה שהוריה יודעים על הקשר, ההורים של המתלוננת. שאני מתכוון לעזוב את הבית. והרגשתי אני מודה, רע מאוד עם זה. אשתי קבלה זאת כמובן בהלם. במיוחד שמדובר במתלוננת ----- וחשבה שאני בקשר חברי ומנטורי עמה היא שאלה אותי האם אני בטוח שברצוני לעזוב. אמרתי שאני לא יודע ולא בטוח. התלבטתי. היא הזכירה לי שלנו לקח, לקח לקשר שלנו שנתיים וחצי ביחד לפני שהחלטנו לפרק משפחות (מיכל היא אשתי השניה), ושבהחלט מגיע לה יותר מאשר הודעה קצרה – שלום אני עוזב את הבית. מיכל ביקשה ממני שאני אודיע למתלוננת על הפסקת הקשר שלי עם המתלוננת בטלפון. צלצלתי להמתלוננת ואמרתי לה שכרגע אני צריך להפסיק את הקשר. ואח"כ התמוטטתי והרגשתי רע וחסר אונים, הרגשתי שפגעתי באהובה שלי שהודעתי לה כך בטלפון (הכוונה להמתלוננת), דבר שאני ביקשתי ממנה לא לעשות לי, פגעתי באשתי, והרגשתי חסר אונים וחסר כוחות, הרגשתי שהרסתי את הכל ורציתי רק למות. הייתי אובדני".
508. המתלוננת סיפרה אף היא אודות הפרידה:
"ש. ומה גילית באותו יום 13.9 ערב ראש השנה 2015?
ת. הייתי בהריון, גיליתי שאני בהריון.
ש. מה עשית?
ת. הלכתי וקניתי עוד 200 בדיקות, הגזמתי, אבל כמות מכובדת. הודעתי לברוך. הוא זה שהציע אגב שאעשה בדיקת הריון. היו לי שינויים פיזיולוגיים, בחילות, אפילו לא שמתי לב. אמר לי לעשות ועשיתי. ממש לא ציפיתי לתשובה חיובית.
ש. מה עשית עם המידע הזה, ?
ת. פניתי לברוך, הוא רושם - תני לי לעכל, ואני בעצמי לא מעכלת ומשתגעת ויותר משוגעת מהרגיל.
ש. שאלת ב.ה - מה קורה בהמשך?
ת. יום למחרת הוא הלך ולדבריו, הוא הלך ואמר לאשתו, זה היה בבוקר אחרי שהוא .. הלך וסיפר לאשתו, התוודה, והייתי בדרך לקנות עוד בדיקות הריון בסופר פארם של קניון חולון, והוא אמר לי, סיפרתי הכל, אני נשאר בבית. לאחר מכן נסעתי לביתם בגדרה...
ש. לפני זה, איך הגבת לתשובה שלו שהוא בכל זאת החליט להישאר בבית?
ת. למען האמת זה היה לי די ברור. אבל ההיריון שינה הכל. מבחינתי. אז באמת רציתי לא לעשות הפלה.
ש. איך הגבת נפשית לזה שהוא – זרק אותי בטלפון?
ת. התחרפנתי קצת הרבה. הרגשתי כמו כלב שמשליכים אותו לרחוב עני, קר ומנוכר. הרגשתי כלום. הרגשתי לא שווה, חסרת ערך, כאילו, .. זהו. זה היה המוות שלי, אין לי סיכוי.. פה השורה התחתונה. הייתי תלויה בו, כ"כ תלויה בו. ברגע שאין ברוך אין קיום לחיים ואולי אפילו לא מגיע לי".
509. בחקירתה הנגדית אישרה המתלוננת שהנאשם הוסיף ואמר לה "זה לא משנה דבר, אנחנו נעבור את זה ביחד", ושהוא ייקח אחריות מלאה על הילד שייולד.
510. עוד באותו יום (14.9.2015) כתבה המתלוננת לנאשם: "אני נשבעת לך ---- אתה גמור. הרסת לי את החיים. אף אדם לא ראוי לביטחון אין שום יופי אמיתי בעולם. אתה לקחת איתך הכל. הבטחת שלא תגמור איתי, איזה בן אדם אתה??? כדאי לך מאוד לדבר איתי עכשיו".
כך התייחסה המתלוננת להודעה זו בחקירתה הנגדית:
"ש. בשעה 9 בבוקר ביום הפרידה, שיהודה הודיע לך שלא יהיה איתך איימת -----אני נשבעת לך שאם אתה לא מדבר איתי עכשיו אני הורגת את עצמי -----
ת. אני יודעת שזוהי סחיטה רגשית נוראית אבל ככה התנהגתי במצוקה שלי, הוא הפסיכיאטר, הוא רופא הנפש שלי ואני פונה אליו במצוקה. האם הייתי מעדיפה לפנות באופן הרבה יותר מסודר, נעים. אני מתחננת בהמשך, אני גם רושמת בהמשך שאני מתחננת. -----, זה לנסות למצוא רציונאל בשיגעון זה קצת קשה".
511. גם בנקודה זו, מעט קשה להלום את עדותה של המתלוננת לפיה הבעת המצוקה, בנסיבות המפורטות לעיל, בפני הנאשם היתה קשורה דווקא לכך שהוא "רופא הנפש" שלה, ולא בגין החלטתו שלא לעזוב את הבית לטובת המשך הרומן עימה.
512. על פי המתלוננת עוד באותו הבוקר היא הגיעה לביתו של הנאשם ופגשה בו שם, יחד עם אשתו:
"ש. מה עשית באותו בוקר?
ת. נסעתי לביתם בגדרה. הפיקוס 10. לדבר איתו. הגעתי לשם ואשתו מיכל פתחה את הדלת, הייתי מאוד נסערת ושאלתי מה עם ההריון , מה עם ההיריון. נהלנו שיחה.. כשאשתו שומעת. היא ידעה. הוא סיפר לה מה שרצה לספר. אני לא נגעתי בזה.
ש. מה קרה שם, מי נכח שם?
ת. אז הגיעו לאחר חצי שעה, הגיעו אחותה של מיכל ובעלה, זהו.
ש. מה קרה בחצי שעה הזו?
ת. היו כמה הערות, כזה.. ציניות עוקצניות. ואני מנסה להבין מה קורה ואז עוד שני אנשים מגיעים וכולם... כולם מתחילים לצעוק עלי. ספגתי את כל השיט הזה".
בהמשך העידה המתלוננת:
----- מי שראה זאת זה ברוך ואשתו, אשתו תפסה אותי... השער היה פתוח וניסיתי לקפוץ מעל החומה הלא גבוהה ואבי תפס אותי ומשך אותי. -----
513. בחקירתה הנגדית הוסיפה המתלוננת: -------
514. גם הנאשם העיד אודות המפגש:
"מיכל הרגישה שהיא צריכה תמיכה, והתקשרה לאחותה אפרת שתבוא, היא גרה בתל אביב. ואחרי שעה היתה דפיקה בדלת, וחשבנו שזה אפרת. מיכל פתחה את הדלת ומי שנכנסה זו המתלוננת. היא רצה אלי וחיבקה אותי, נישקה אותי. אני הייתי שרוע על הספה, היא כמעט שכבה עלי ואמרה לי כמה היא אוהבת אותי וכמה היא רוצה ושלא אוותר ולא אפחד לממש את האהבה. באיזה שהוא שלב מיכל ניסתה להפריד ואז היא התחילה לכעוס על מיכל ולהגיד לה שהיא זקנה, שהיא משעממת אותי, שמיכל לא רואה שאני מת בקשר ושהמתלוננת ואני אמורים להיות ביחד. מיכל יצאה החוצה חזרה אחרי זמן קצר עם אפרת אחותה, אפרת הציגה את עצמה, הפרידה ביני לבין המתלוננת והמתלוננת החלה לחטט במגירות שלנו, סלון מטבח, מחוברים-------. מיכל התקשרה להורים שלה, ואמרה, הבנתי ממיכל, היא סיפרה לי שההורים אמרו לה שהם יודעים שהזוגיות שלי ושל מיכל נגמרה ושהמתלוננת ואני זוג. ושנסתדר לבד. בהמשך המתלוננת .. סליחה, מיכל התקשרה עוד פעם אליהם ובאיזה שהוא שלב הם הגיעו.
ש. מה היה מצבך באותו אירוע, מה היה היחס שלך לגבי הפרידה מהמתלוננת וממיכל?
ת. אני הייתי מבולבל מאוד, אמביוולנטי. מצד אחד רציתי לעזוב את הבית ומצד שני היה לי ברור שזה לא נכון לעשות זאת בהודעה כ"כ קצרה, במשפט אחרי 20 שנה של קשר. הייתי אמביוולנטי. זו מילה נכונה.
ש. מה קרה כאשר הוריה של המתלוננת הגיעו אליכם הביתה?
ת. כאשר הוריה של המתלוננת הגיעו אלינו הביתה הם ביקשו שנשוחח לבד אני והמתלוננת, ולקחו אותנו לבית קפה בגדרה. הם לא ישבו איתנו שם. אני בכיתי מאוד, התנצלתי בפני המתלוננת על הדרך שעשיתי את זה. אני במשך כל התקופה שלי עם המתלוננת הייתי בטוח שאני אפיזודה חולפת בחייה לאור פערי הגיל והיה לי ברור שהיא תגמור איתי את היחסים וביקשתי שלא תעשה זאת בטלפון. הרגשתי רע עם זה שעשיתי לה בדיוק מה שביקשתי שלא תעשה לי. בכיתי והתנצלתי, המתלוננת דיברה אל לבי שלא אעזוב. אמרתי שאני חייב לפחות הסבר לאשתי ואני לא יכול לעזוב עכשיו. ובאיזה שהוא שלב ההורים באו ולקחו אותנו חזרה הביתה".
515. המתלוננת שלחה לנאשם מייל, לאחר המפגש המתואר לעיל, שם כתבה:
"אהוב יקר,
אני יודעת איפה אתה נמצא עכשיו. אני מבינה אותך. אתה יודע כמה טוב אני מכירה אותך כשם שאתה מכיר אותי.
אני רק רוצה לומר לך דבר אחד.
לא חושבת שאחזור עליו.
חסרת גבולות באהבתי אליך ככל שאהיה, אני צריכה לתת לך להפנים זאת בעצמך.
אני מציעה לך הזדמנות להיות מאושר.
אתה יודע כמו שאני יודעת שלא הכי טוב לך במקום שבו אתה נמצא (בביתך שלך).
אתה חיפשת בי ומצאת.
ואני הייתי אבודה לגמרי עד שמצאתני.
הכל אפשרי אם תאמין ותתן לי לעזור לך.
זהו לא חלום ולא בועה, זוהי אהבה בוערת. ומעבר לכל דאגה ואכפתיות הדדית.
חלק מני אתך, עודני מאמינה לך ובך.
אנא, תפעל מהלב ולא מפחד.
יש לך הזדמנות אחת.
דואגת לך ואוהבת אותך עד כאב.
אני ראיתי היום עם מה אתה מתמודד ולמדתי הרבה.
אל תוותר עלינו ויותר מכך, אל תוותר על עצמך.
ימים טובים עתידים לבוא, רק אם תתן הזדמנות לפריחה.
אני נאמנה לך כמו שאמרתי.
לא אהיה עם אף גבר אחר.
מחכה לך – לגבר החלומות שלי.
תן לאהבה לפרוח.
חיבוק חם ואוהב
ונשיקה קלה על שפתייך היפות
רואה אותך, מעבר לדיכוי וההשפלה ששנינו עברנו היום.
תן לטוב לנצח.
שלך,
516. המתלוננת".
כך העידה המתלוננת בעדותה הראשית אודות אותו המייל:
"זה מייל שאני שלחתי לד"ר ברוך ב 14.9. זה היה אחרי אותו מפגש. באותם ימים מעבר לכל הטירוף ניסיתי לחשוב מה הדבר הנכון לעשות וזו הסיבה שאנו נמצאים פה היום. כל השנים האלו וכל הדברים שהיו בשנים האחרונות, אני חושבת שזה הדבר הנכון לעשות ולא הייתי בוחרת שום דרך. באותם ימים ניסיתי בכל דרך אפשרית להבין מה הדבר הנכון לעשות וחיפשתי אותו שיעזור לי בהחלטה שיגיד לי, באופן אבסורד, אני מבינה, אבל חיפשתי שיגיד לי תגישי עלי תלונה. עדיין חיפשתי את העצה שלו בכל דבר, כולל בפנייתי בהגשת תלונה במשטרת ישראל".
517. רק להשלמת התמונה העובדתית אעיר, כי המתלוננת סיפרה שבהמשך היום היא פנתה למיון בבית החולים וולפסון: "הרגשתי פיזית לא טוב, היו לי דקירות בבטן התחתונה, הרגשה של דקירות אז פניתי למיון גניקולוגי בוולפסון, וקבלתי זריקה של משכך כאבים, הפנו אותי למיון הכירורגי ושם קבלתי זריקה ולכן מכן הפנו אותי למיון הגניקולוגי שם אמרו שזה הריון מאוד מוקדם, וביקשתי לדבר עם פסיכיאטר או פסיכיאטרית תורנים, במיון של וולפסון. ורציתי להתייעץ לגבי אלו תרופות הרגעה יותר בטוח לקחת בזמן הריון. ד"ר רודריגז הגיעה, היא להבנתי רופאה פסיכיאטרית, היתה תורנית במיון באותו היום. היא שאלה אותי ממי הריון, לא אמרתי לה שם, אמרתי לה רק מהפסיכיאטר שלי. היא שאלה אותי לטלפון שלו, ואז ברגע שהיא התקשרה ולא כ"כ הבנתי, אמרתי לה אני רוצה עצה מה אני יכולה לקחת להירגע וכשהיא התקשרה היא אמרה - די, אל תגידי לי שזה ברוך. ואני תפסתי את הראש, בסופו של דבר היא התקשרה אליו ואמרה לו והתחילה ללכת להתארגן, רצה מפה לשם... את חושבת שהוא יבוא, את חושבת שהוא יבוא? היא שאלה אותי. בזמן שהיא מספרת לי על החיים שלה והמטופלים שלה ועל אסי דיין וזה שהיא נמצאת בתביעות משפטיות בלתי נגמרות... פשוט הסתכלתי עליה והיא הציעה לי מתווה טיפולי, אמרה לי אל תדאגי, אני אראה אותך פעם בחודש ... ואני - מה?... היא התקשרה לברוך והוא הגיע, ואלכס בעלה של אחותה של מיכל הגיעו. שנינו למעשה לא הבנו למה היא עשתה את זה, למה קראה לו. אני ממש לא ביקשתי מד"ר רודריגז לעשות את זה".
518. הנאשם העיד אודות המפגש עם המתלוננת בבית החולים וולפסון:
"אני לא זוכר אם היא התקשרה ואמרה לי שהיא בדרך למיון נשים או שהיא כבר שם, ושהיה לה כאבי בטן והיא חששה להריון. זמן קצר אח"כ התקשרה אלי ד"ר רקפת רודריגז מי שהיתה פסיכיאטרית כוננית בוולפסון, להגיד לי שהמתלוננת אמרה שאני אהוב לבה והאבא של העובר. והיא מבקשת שאני אבוא, המתלוננת, לפחות ככה הבנתי. ואני לא הייתי במצב לנהוג, אלכס גיסי הסיע אותי לוולפסון ואני זוכר שישבתי עם המתלוננת ודיברנו 20 דקות משהו כזו. על האהבה שלנו ומה יהיה עם ההריון ונסעתי הביתה".
519. המתלוננת סיפרה כי בים 15.9.2015 פגשה שוב את הנאשם בביתו. התביעה ביקשה מהמתלוננת להתייחס לדברים שנאמרו מפיה בפגישה דנא (אשר הוקלטו על ידי הנאשם, ונמצאו במחשבו, ש.ב):
"ש. בהקלטת המפגש הזה מפנה לאמירה שנאמרה שעומתת איתה במשטרה... מפנה ל.. (ת/14, ש.ב). "המתלוננת: אני לא הייתי קלה הרבה פעמים, אבל אתה ידעת את זה כשקבלת אותי בתור מטופלת. יהודה: לא הייתי מטפל שלך ואמרת את זה בעצמך אבל זו לא הנקודה. המתלוננת: בסדר, אתה לא עומד בהבטחות שלך, למה שאעמוד בשלי". תתייחסי לאמירה.
ת. אז הבעתי בפניו על מה שהוא עשה לי בתור המטפל שלי והוא כבר מקליט את הדברים ובונה לעצמו מה שהוא עשה, לאורך רוב הדרך, הוא ממשיך לעשות שם, בונה לעצמו משהו שיהיה לו מה להציג לשופט והוא אומר לי את האמירה הזו - אני לא הייתי מטפל שלך ואת יודעת את זה. ואני צוחקת, אם תשמע את הנימה... זה מה שאמרנו אז, ואז אמרתי לו אתה לא עומד בהבטחות שלך, למה שאעמוד בשלי.
ש. איזה הבטחות?
ת. הוא הבטיח שהוא עוזב את הבית מליון פעם, הבטיח להיות המטפל שלי ולתת לי סיוע רפואי. אלו הבטחות שבשניה, וזה הענין שאני פה, אז הוא בגד בצורה בלתי ניתנת לתיקון ואני הראיה לכך, אני והריסוק של כל מה שהיה חי בי, הוא ניצל את התלות הזו ואת הכוח הבלתי מוגבל כדי לעשות בי כרצונו. זה יחסי מין אבל זה גם שעבוד מנטלי.
ש. אז למה שאת תעמדי בהבטחות שלך, מה הבטחת לו?
ת. שאשמור עליו ולא אפרד ממנו בשני הנתיבים, לא במישור המיני ולא במישור הטיפולי, דרך הטלפון אלא שאגיד לו פרונטלית ואגיד לו מתי זו הפעם האחרונה, הוא די אילץ אותי להבטיח לו. ברוך מבקש, ואני מבצעת.
ש. האם אמרת לו את המשפט – אתה לא המטפל שלי?
ת. ודאי. אמרתי לו את זה בניסיון להגן עליו. אבל אמרתי לו הרבה יותר פעמים אתה המטפל שלי – לדוגמה בבויה שהוא אומר לי, הוא, - אני חושב שכדאי שתלכי למטפל אחר כי אני מרגיש שאני מעורב רגשית יותר מדי. אמרתי לו אני לא מוכנה, אתה המטפל שלי. ואמרתי אז, רשמתי לו אני זוכרת באשפוז באברבנאל, הוא שאל אותי מי המטפל שלי שם, וכתבתי לו נראה לי שד"ר אורן המטפל שלי, אבל אמרתי לו אתה המטפל שלי. הוא המטפל שלי והיה במטפל שלי, המשפט האחרון שאמרתי, בשיחה לפני האחרונה בבית הוריי, שם אמרתי וזה היה המשפט האחרון- תראה את זה כטיפול האחרון. כי הבטחתי שאגיד לו מתי בפרונטלי. קיימתי את ההבטחה. הוא לא הגיב. באותם ימים הוא מיעט לדבר. היה מאוד חזרתי, מתוכנן, לא דיבר.
ש. לבקשת חברתי אני מצטטת את המשך המשפט בשאלה הנ"ל – "בסדר, אתה לא עומד בהבטחות שלך, למה שאעמוד בשלי? יהודה: המתלוננת, אני מבין את זה לחלוטין, אני מבקש את סליחתך ללא כל קשר. תעשי מה שאת מבינה. אני לא יודע לעצור אותך. אני לא יודע לעזור לך. אני אוהב אותך, חשובה לי כן, מה לעשות מכאן והלאה אין לי מושג כרגע".
ת. אין לי מה לומר".
520. גם הנאשם העיד ביחס לשיחה המוקלטת:
"ש. נתקדם ליום המחרת. התקיימה פגישה בינך לבין המתלוננת. מה הרקע לפגישה ולמה הפגישה הזו מוקלטת?
ת. המתלוננת ביקשה שניפגש בלי מיכל, והסכמנו שהיא תבוא בערב ומכיון שלא רצו שנישאר לבד כי דאגו לי, אלכס גיסי יהיה נוכח בפגישה. הפגישה מוקלטת כי מיכל דרשה. לא יודע למה, אולי פחדה ממה שהמתלוננת תעשה או ממה שאני אעשה וזו הסיבה שהיתה מוקלטת. בשיחה המתלוננת הביעה את האכזבה שלה ממני שאני לא מממש את הקשר ואת אהבה שלה אלי והתנצלתי על הדרך שאני עוזב והסברתי לה את הקשיים. במהלך אותה שיחה, זו היתה הפעם הראשונה שהיא אמרה לי שאני הייתי מטפל שלה ואמרתי לה שזה לא נכון והיא יודעת את זה, כך למיטב זכרוני, אני אמרתי לה שלא אבל זה לא היה נושא השיחה. המטרה היתה שהמתלוננת תביע את כעסה ואכזבתה ושאני אתנצל. במהלך אותה שיחה היו לי סמסים או טלפונים של מישהו שרצה לדבר איתי לגבי המתלוננת אבל לא היה לי זמן. לימים הבנתי שזה בחור בשם ת', למחרת. המתלוננת גם קבלה הרבה טלפונים ואמרה שלא יכלה לדבר. אני מניח שזה היה מאותו אחד. באיזה שהוא שלב מיכל ואפרת חזרו והמתלוננת רצתה להמשיך לדבר איתי לבד, נכנסנו לקליניקה של מיכל באותה קומה ודיברנו עוד איזה שעה. כבר היה מאוחר אז מיכל עלתה לקומה השניה לחדר השינה. בשלב מסוים הייתי גמור ורציתי לעלות למעלה. עזבתי את הקליניקה של מיכל ועליתי למעלה. המתלוננת ניסתה לעלות איתי לחדר השינה ואלכס מנע ממנה ואז היא הלכה הביתה. או לפחות עזבה את הבית שלנו".
521. להשלמת התמונה העובדתית אביא חלק מהשיחה המוקלטת (מדובר בתימלול של 28 עמודים, והצדדים לא התייחסו באופן ספציפי לרוב התכנים שעלו בה; להלן החלק הרלוונטי, על פי עדות המתלוננת):
"המתלוננת: ... אני רק רציתי לתת לך נכון, אני לא הייתי קלה הרבה פעמים אבל אתה ידעת את זה כשקיבלת אותי בתור מטופלת...
הנאשם: לא הייתי מטפל שלך ואת אמרת את זה בעצמך, אבל זאת לא הנקודה
המתלוננת: בסדר. בסדר אתה לא עומד בהבטחות שלך למה שאעמוד בשלי.
הנאשם: המתלוננת, אני מבין את זה לחלוטין. אני מבקש סליחתך ללא כל קשר, תעשי מה שאת מבינה אני לא יודע לעצור אותך, אני לא יודע לעזור לך, אני אוהב אותך כן. מה לעשות מכאן והלאה אין לי מושג כרגע."
522. המתלוננת סיפרה שיום למחרת (16.9.2015) נפגשה עם הנאשם ואשתו בבית הוריה שלה, למפגש שאמור היה להיות "מפשר"; "הם דיברו ומיכל התחילה להסביר למה כולם בחדר אוהבים את יהודה והיא קראה לזה במונח אהבה, אמרתי לה סליחה, זו העברה. ... ושאלתי בעיקר על ההריון, אני נתתי, ניסיתי יותר להקשיב, התערבתי איפה שחשבתי שזה חוצה את קו האבסורד. אבל אז השאלה של ההריון. והיו כמה תשובות, בעקרון נאמר לי תעשי מה שאת יכולה. אז היא אמרה שבוע אצלנו, שבוע אצלך... אלו חיים להעניק לעובר שנעשה מחטא, מפשע. שבכלל שהגנום שלו נמצא... חצי מהמטען הגנטי שלו שייך לו".
523. באותם הימים, לא היתה מחלוקת כי הנאשם קיבל הודעות מאחד, ת', אשר פנה אליו בעניין הריונה של המתלוננת; כך סיפרה בעדותה.
"את יכולה לספק הסבר לחלופת ההודעות בין ת' ליהודה בהן כותב ת' ליהודה "בוקר טוב, הייתי שמח להציג את עצמי ולתאר איך הכרתי את הפרשה, אני מאמין שזה עשוי לעזור מאוד ליחסים, קיימתי מין לא מוגן עם המתלוננת ואני חושש שזה שלי, אני צריך לנהל שיחה קצרה ועניינית עם מישהו מכם כדי להבהיר כמה דברים" יהודה שואל "מה אתה מבקש ממני?" ות' משיב לו "אני לא מכיר אותה באמת, אני לא מתעניין מה קורה ביניכם, אני רוצה לשלול את האופציה שהיא משתמשת בהריון ממני ככלי נגדך, הלוגיקה היא שהיא משדרת אובססיביות וחוסר רציונאליות ברמה כזו שיתכן וזה המצב, מה שמשאיר אותי בבוא היום עם ילד". איך ת' מגיע לכל המחשבות האלה אם לא על בסיס מה שאמרת לו?
ת. ההתנהגות שלי, מישהו שרואה מהצד, ת' לא מכיר אותי, הוא לא פסיכיאטר, הוא מעריך אובססיביות? אני הייתי במצב של מצוקה 24/7, אפשר לראות לפי נפח ההודעות, הכמות, הזמנים, מישהו מהצד שלא מבין ולא מכיר אותי ואת הסיטואציה ולא מבין בבריאות הנפש מפרש את זה כאובססיבי.
ש. למה ת' חושב שההריון ממנו אם לא אמרת שההריון ממנו?
ת. אמרתי לת' על הפוסטינור ביום שלקחתי את זה, אמרתי לו "ת' תירגע בבקשה אני צריכה עכשיו להתמודד עם הכל זה לא קשור אליך" חזרתי ואמרתי את זה והוא עד שלא לקחתי את הגלולות של ההפלה לא נרגע והמשיך להתקשר ולשלוח הודעות ולוודא שאני לוקחת כדורים של הפלה".
524. כך העיד הנאשם ביחס לאינטראקציה עם אותו ת', וההשפעה שלה עליו:
"לגבי הסיפור של ת'. חשוב לי להגיד. עד אז הייתי אמביוולנטי לגבי סיום הקשר אז פה לקחתי את הסיפור של ההריון כקשה. לא כ"כ הפריע לי שהיא בגדה עם גבר אחר כמו שהפריע לי שאולי ההריון ממנו והיא מנסה להפיל עלי הריון לא שלי, ומנסה כאילו לנצל את העניין. והחלטתי שאני בכל זאת אסיים את היחסים עם המתלוננת, כבר לא הייתי אמביוולנטי בענין.
למחרת אמה מתקשרת ומספרת שהמתלוננת, החליטה לוותר על ההריון ורוצה לעשות קלוז'ר ליחסים בינינו. אני התלבטתי כי עשינו כמה פגישות ולא הייתי בטוח בקשר לתוחלת ובכל זאת הסכמתי. ונפגשנו בבית קפה בעזריאלי חולון. המתלוננת ואני לבד. שם שוב התנצלתי בפניה על איך שעזבתי אותה ועל איך שאני עוזב אותה. המתלוננת אמרה לי שהיא רוצה שניפרד ביחד. אמרתי לה שאני לא מבין מה זה אומר. אמרה שהיא רוצה שנישאר חברים. וכך נגמר בפגישה הזו".
ההפלה, המתלוננת שולחת מסרים מפצירים אל הנאשם לבל ינתק הקשר הרומנטי ביניהם
525. בסופו של יום, החליטה המתלוננת שלא לשמור את ההיריון, וביצעה הפלה:
"בצעתי הפלה. בבית חולים מירב, שזה סוג של בית חולים. זה באופן פרטי. אתה עובר שם סוג של ועדה שהיא חותמת גומי, אפילו לא בדקו שאני באמת בהריון. אז הגעתי לשם וקבלתי כדורים. זה לא היה הליך כירורגי כי זה היה בשלב מוקדם. די היה בכדורים. נתנה לי את זה הפקידת קבלה שם. אמרה לי קחי את הראשון, ברגע שאת מתחילה לדמם תגידי לי, ואז אתן לך כדורים להמשך, כמדומני. זה היה שבת, או שישי. בכל מקרה מה שעשיתי, כל הצורה שזה נעשה שם והפקידה קבלה נותנת לי כדורים והחותמת גומי של הועדה שלא בדקה אפילו שאני בהריון, לא הרגשתי שזה מקום נכון עבורי, אז היא נתנה לי כוס לשתות ושמה לי כדורים בכיס. הבעתי את הצער שלי, התנצלתי בפני העובר ואז לקחתי את הכדורים שעות לאחר מכן".
526. הנאשם סיפר על הודעות ששלחה לו המתלוננת, לאחר הפגישה ביניהם:
"אחרי הפגישה אני מקבל מיילים וטלפונים או הודעות מהמתלוננת שבתוכם כבר יש איומים ושהדרך היחידה שלי להימנע מזה שיקרה לי רע והרס לי ולקריירה שלי זה אם אחזור להיות איתה ואם אני לא חוזר להיות איתה אז אני צריך לצפות לטלפונים מהמשטרה, ממשרד הבריאות וועדת האתיקה. אמרה שכבר יש ראיון עיתונאי מוקלט ונצור. ושלקחו את הסדינים וקונדומים כעדות לזה שקיימנו יחסי מין. פה יש את ההודעות שהם חלק מההודעות והדברים. (הודעת הסמס שאני מציג עתה היא דוגמה לכך (נ/129). "הראיון העיתונאי כבר הוקלט אך לא לפרסום, אני רוצה שלום"... פחות או יותר מה שאמרתי".
527. להלן מספר דוגמאות מההודעות ששלחה המתלוננת לנאשם באותם הימים; הודעות אלה, כמפורט לעיל, לימדו על המוטיבציה שעמדה בבסיס הגשת התלונה של המתלוננת נגד הנאשם, לפי גישתה שלה (ראו פירוט נוסף לעיל).
528. ביום 27.9.2015 כתבה לנאשם, בין היתר, את הדברים הבאים:
"תפסיק לשחק משחקים ותזכור את כל מיליון השיחות שלנו והרגעים שלנו. אני מבקשת ממך שתדבר איתי. אתה מכיר אותי מספיק טוב לדעת שאתעקש על זה."
"אוקיי, ניסיתי יהודה. אני לא מבינה אותך כבר בכלל. אני מנסה להמשיך בחיים שלי ואתה עכשיו נוהג בזלזול ויהירות. שנינו נשלם על זה. רגע אחד אתה חבר שלי ואז הופך אותי לאויבת. אני אוהבת אותך עדיין. ותמיד אוהב. אבל ההתנהגות שלך כרגע בלתי נסבלת. הבאת אותי עכשיו לקצה גבול היכולת מה שאומר שאין לי ייחוס רגשי לחיי או לחייך. אני ניסיתי לעזור לך עכשיו ואתה סטרת".
הנאשם: "המתלוננת הרצון להיפרד לא נובע מזלזול ומחוסר אכפתיות את חשובה לי אך איני מכיר דרך להיפרד אלא על ידי נפרדות ומרחק".
המתלוננת: "זו לא אני שלחתי את המכתב שנענה מועדת האתיקה. אבל אתה גמרת אותי בטיפול שלך. גם הרשמי וגם איך שהתנהלת לאחר מכן. קליפה של בן אדם. בהחלט עקרונות אין לך. אני זו שהולכת למשטרה עכשיו יהודה. ----- אבל אני צריכה להיות מסוגלת להביט לעצמי במראה ולדעת שעשיתי את הדבר הנכון. ועכשיו אתה נתת לי את זה".
"אני לא ביקשתי בקרבתך כרגע. אני מנסה להמשיך בחיי ולקיים מערכת היחסים החדשה והמפתיעה שפרצה לה. אני ביקשתי ממך שותפות בהחלטות לגורל משותף אם תרצה או לא. כי אם אתה תפגע – אני אפגע. וגם להיפך. זהו לא ניסיון שלי לאחוז בעוד חלק ממך. זה ניסיון אמיתי למנוע הרס גדול".
"את הדבר האחרון שקשר בינינו הרגשתי היום ועודי מדממת אותו (תסלח לי על הגרפיות) למה אינך מסוגל להבין שאני מחפשת בטובתך?"
הנאשם: "זה מאוד כואב".
529. עוד כתבה המתלוננת לנאשם (דוגמאות נוספות):
"אתה מבין שאתה חייב להיות איתי?
כי בעולם שאין בו טוב ורע אבסולוטי. אני מושיטה יד אליך ואתה מסרב. ואתה הסיבה ואתה הגורם כרגע. ונשאלות שאלות קשות מאוד בתוכי ואתה לא שם לענות. אז אני מקבלת את ההחלטה שלי לטובת הצדק האישי שלי. במקום לבנות אותך, אני אהיה זו שתהרוס אותך, ואותי.
תיהיה איתי והכל יחלוף. ונצמח מפה. תעזוב אותי וזה הסוף של שנינו. אלו העוצמות שלי, זה הצדק שלי.
אני לא יכולה לשמור עליך כאשר אתה לא פה.
הדרך היחידה שלך יהודה להיות עם מטופלת שלך זה לטווח רחוק. החרדות שלך הכריעו אותך מבלי שום התרעה. יש לי דרך להוציא אותך מזה ולא לפגוע יותר באדם ואתה לא מוכן לשמוע. נותנת לך הזדמנות לעשות אתי נכון. אם לא ייעשה צדק בצורה הזו אין לי ברירה אלא להילחם על הצדק שלי. אתה בסדר? יהודה רק תענה שאתה בסדר בבקשה ממך"
הנאשם: "לא אני לא בסדר".
ובהמשך:
"המתלוננת:... אתה עוד אוהב אותי? האם אתה באמת רוצה להיפרד ממני לנצח?
הנאשם: המתלוננת את חשובה לי אך נפרדנו.
המתלוננת: יהודה אני נותנת לך פה הזדמנות אחרונה לעשות איתי צדק ולהציל את עצמך.
בתור מטפל.. איש עם ניסיון שכל כך הערכתי... תראה מה עשית!!!
אתה פה?
הנאשם: בקושי ובכאב
המתלוננת: אני מבינה אותך והייתי מחבקת אותך אם היית נותן לי. אתה עשית דבר שפל וגררת אותי איתך לתהום חדשה ועמוקה אף יותר. איך שעשית את זה בהתרפקות של רגע זה היה באמת פתאטי. בכל מקרה, אני לא דוקרת מאחורי גבך. אני שתקתי מספיק פעמים בחיים שלי ואתה יודע זאת היטב. אני מתכוונת לנקוט בכל האמצעים האפשריים בכדי להביא לצדק ושלא ייקרה דבר כזה לבחורה אחרת איתך. ואני אהיה הוגנת. נותנת לך הזדמנות אחרונה להילחם, לעשות נכון אתי. אז אני מציעה לך שתחשוב על זה. כי אלו לא סתם מילים על הדף. ישנה כוונה מלאה ועשייה במקרה הצורך. קיבלת?
הנאשם: אכן, בצער ובכאב".
530. המתלוננת העידה בעדותה הראשית אודות ההתכתבויות דנא, בינה לבין הנאשם, כדלקמן.
" ש. אחרי ההפלה מגיעים למועד האחרון שהתכתבתם. כתבת לו דברים קשים ונוקבים. מפנה ל 27 לחודש, את כותבת לו דברים קשים למשל, בכלל בכל התקופה הזו, בשעה 12:49 התחילו האשמות, פעולות, והתעניינות, אני עכשיו אחרי הפלה ואני קצת אאוט. אנחנו צריכים לחשוב על פתרון מהר. בשעה 12:52 – אתה תאבד הכל יהודה... ב 14.9 – אתה גמור, הרסת לי את החיים. למה התכוונת ומה היה מצבך באותה תקופה?
ת. הייתי אבודה ובמקום מפורק לגמרי. אבל ככה אני ראיתי את זה - אתה גמור הרסת לי את החיים. אני עדיין התלבטתי מה אני הולכת לעשות. אבל זה לא , אני לא מתגאה בהודעות האלה. אני לא מצליחה כ"כ להתחבר אליהם ברגעים אלו
ש. באותו יום בשעה 14:41 – "אתה מבין שאתה חייב להיות איתי, במקום לבנות אותך אני אהיה זו שאהרוס אותך ואותי"?
ת. אני מביעה צער. צריך לקרוא את המשפט – במקום להיות זו שתבנה אותך, אני אהרוס אותך. אני מביעה צער אבל הדברים מתהפכים במוח שלי, הוא זה שפגע ועשה. אני לא חושבת על עצמי פה. אני גם התבלבלתי. יחד עם השאר. וזה לקח לי זמן. מאותו רגע שהתפכחתי, וההריון וכל שרשרת האירועים האלו הייתי במצב נפשי קטסטרופלי. הייתי צריכה לקבל שתי החלטות הרות גורל. והתבטאויות האלה פה מבולבלות, מפוחדות, לא נעימות, לא אופיניות.
ש. באותו יום כתבת – בשלישי גג רביעי תקבל טלפון מועדת האתיקה, אח"כ משרד הבריאות ואחכ המשטרה. כך אתה רוצה שזה יגמר? הראיון העיתונאי הוקלט שלא לפרסום, אין פה אסטרטגיה מצידי, אני רוצה שלום. יש פה עדויות מאנשים שרוצים לומר את האמת שהיינו בטיפול". למה ספרת לו מה צפוי להיות בהמשך?
ת. חשבתי שזה הדבר הנכון, אני קבלתי החלטה שאני מדווחת לו לפני כן על מה שאני הולכת לעשות וכך עשיתי. זה מה שקרה בפועל".
531. גם בחקירתה הנגדית התייחסה המתלוננת להודעות ששלחה לנאשם לאחר ביצוע ההפלה:
"ש. ביום 27.9.2015 האיומים שלך הגיעו לשיא חדש, אני מקריאה מהודעותייך (ת/11, מסמך קרכ, עמ' 116): "התחילו פעולות, האשמות והתעניינויות... אתה תאבד הכול יהודה... אני לא חושבת שאתה מבין. בשלישי או גג רביעי תקבל טלפון מוועדת האתיקה, אחר כך זה משרד הבריאות ואז משטרה. ככה אתה רוצה שזה ייגמר? הראיון העיתונאי כבר הוקלט אך הוחתם שלא לפרסום" את זוכרת את ההודעה?
ת. פלוס מינוס.
ש. זה השלב שאת חושבת מה לעשות, ואת אומרת תודה לאלוהים...
ת. עבר פרק זמן. לקחתי פרק זמן להתבשל עם ההחלטה שלי. יש משהו שאני החלטתי. היה לי איזשהו שבריר של ספק. עדיין לא ביצעתי הפלה. היה לי שבריר של ספק בנוגע לשני הדברים.
ש. את כותבת לו "אתה מבין שאתה חייב להיות איתי?"; "במקום לבנות אותך, אני אהיה זו שתהרוס אותך"...
ת. אני מביעה צער. אמורים לקרוא את זה "במקום שאני אהיה זו שתבנה אותך אני אהיה זו שתהרוס אותך". זאת הבעת צער, שבמקום להיות זו שבונה אותך אני אהיה זאת שתהרוס אותך. זו הבנה של המציאות. אני משקפת לו את המציאות, מה שאני חווה ומה שאני החלטתי, ואתה יודע שאני הולכת עם ההחלטות שלי ומבצעת אותן עם כל הקשיים. זה היה שיקוף של המציאות כמו שאני ראיתי באופן די צר אבל לא רחוק. אמרתי שאני אפנה לוועדת האתיקה, משרד הבריאות והמשטרה, אני עשיתי כן.
ש. את אמרת לו "תהיה איתי והכול יחלוף. ונצמח מפה. תעזוב אותי, וזה הסוף של שנינו"... זה לא איום?
ת. לא. זה שיקוף של מה שאני ראיתי, בראיה מאוד צרה של המציאות. השפה שלי היא תמיד דרמטית, סוף וסיום. אני פגעתי בעצמי, הובלתי את עצמי לידיים שלו. אני באתי בתור צרכנית של מערכת הבריאות. זה מה שהוא עשה. צר לי על השפה. גם היום אני מצרה על השפה. אני גמרתי בדעתי וידעתי מה אני הולכת לעשות. רבתי בתוכי. כמו שאמרתי, מאותו יום בחו"ל שהבנתי מה הוא עשה, זה היה עניין של זמן מתי אגיע למשטרת ישראל ולא אם.
ש. מה שכתוב זה "הדרך היחידה שלך יהודה להיות מטופלת שלך זה לטווח רחוק"... במילים אחרות, אם תהיה איתי הכול בסדר. אם לא אני אסביר שאני מטופלת שלך. נכון?
ת. זה פירוש ציני של מצב נפשי מאוד קשה. אפילו את יכולה להבין כמה זה קשה. זה חלק ממני. זאת הסיבה שהגעתי אליו ולידיים הטיפוליות שלו.
ש. בסוף את מאיימת על יהודה שאו יהיה איתך או תלכי למשטרה. יהודה ברוך לא הסכים לחזור אלייך.
ת. אני לא ביקשתי שיחזור אליי. יש שם אמירות. בהודעה האחרונה ששלחתי זה שאני מודיעה לו שאני פונה לוועדת האתיקה למשרד הבריאות ולמשטרה. אני סידרתי את המוח שלי ושלחתי לו. זה התרעה לפני שעשיתי את זה באמת. לשאלת בית המשפט, האם הוסכם שהראיון לא לפרסום, אני משיבה שחד משמעית זה לא היה על הפרק. זה לא פורסם. היא הייתה בשידור ברדיו, היה אדם שתפעל להבנתי, והוא הקליט את שיחת הטלפון. אני סיפרתי את הסיפור. הוסכם לפני השיחה הזאת. יש לי קשר עם הילה קורח מלפני כן.
ש. מכל מקום, אחרי האיום הזה שבו את אומרת שיהיה איתך, כשהאיום הזה לא עזר להשיג את מטרתך, החלטת להגיש תלונה למשטרה נכון, בתאריך 30.9?
ת. הודעתי וביצעתי.
ש. האם כשהאיום נכשל את מימשת את האיום?
ת. אלו הפעולות שהייתי נוקטת כך או אחרת. זה עניין של מתי, לא עניין של אם.
ש. אני מציעה שזה היה כעניין של נקמה?
ת. לא. לא היה עניין של נקמה. כל מה שאני עוברת, אין בזה שום רציונל. נקם זה קונספט קשה. הוא לא עושה היגיון. כשאתה בהישרדות האישית שלך זה בגלל שאתה מאמין במשהו ויודע משהו".
532. ביום 30.9.2015 הגישה המתלוננת תלונה נגד הנאשם במשרד הבריאות (ת/18), וכן במשטרה (ולד"ר בועז לב, שהיה אז סמנכ"ל משרד הבריאות).
עדויות הורי המתלוננת
533. המאשימה התייחסה בסיכומיה לעדויותיהם של האב והאם, הורי המתלוננת (להלן: ההורים), וביקשה לראות בהן תמיכה ראייתית לגרסת המתלוננת. המאשימה הפנתה למספר טענות שעלו מעדויות ההורים, אשר היה בהן, לשיטתה, כדי לחזק את עדות בתם.
534. כך למשל, הפנתה התביעה לעדותם של ההורים ביחס לכך שנפגשו עם הנאשם ואשתו, בביתם של האחרונים, סמוך לאחר תחילת הקשר הטלפוני בין הנאשם למתלוננת. ההורים טענו כי הם ביקשו, במפגש זה, לשלם לנאשם עבור הטיפול בבתם, והוא סירב, כי אמר שלא לוקחים כסף מחברים (על פי עדות האב), או שהוא לא לוקח כסף ממי שאין לו הכנסה, והמתלוננת תשלם לו כשתתחיל לעבוד (על פי עדות האם).
535. הנאשם מצידו אישר את עצם הפגישה, וגם אישר כי ההורים ביקשו לשלם לו, אולם טען כי הדבר נעשה בשיחת טלפון בינו לבין האם, מאוחרת לפגישה. הנאשם העיד כי לא הסכים לקבל את התשלום שהוצע לו, אולם נימוקו היה שונה מזה שנטען על ידי ההורים, הוא הסביר כי הוא לא מטפל במתלוננת ("...ואמרתי לה (לאם, ש.ב) שזה לא טיפול ואני לא לוקח כסף..); ראו בעניין זה גם עדותו של הנאשם במשטרה, ת/41 בעמ' 4.
מיכל ברוך, אשת הנאשם העידה אף היא אודות הפגישה האמורה, וסיפרה כי הוריה של המתלוננת - "... הגיעו מאוד מחויכים, ביקשו להודות ליהודה על העזרה בשחרור של המתלוננת מבית החולים אברבנאל", מיכל הוסיפה כי נושא הטיפול במתלוננת על ידי הנאשם לא עלה .
536. עוד הפנתה התביעה לעדותו של האב ביחס לצ'ק הפתוח שנמסר מטעמו למתלוננת, ומוען לנאשם (ת/12) – האב העיד כי מסר את הצ'ק למתלוננת על מנת לנסות לשלם לנאשם עבור הטיפול. עוד הפנתה התביעה לטענתו של האב לפיה הסיע את המתלוננת, פעמיים, לפגישה אצל הנאשם בביתו והמתין לה שם פעם אחת זמן מוערך של 50 דקות (האב הדגיש – "זמן של פגישה טיפולית") .
עוד הפנתה התביעה לכך שעל פי האב, הנאשם אמר לו כי פינה זמן לצורך "שעות טיפוליות" עם המתלוננת, בכנס בו לקח חלק בחו"ל, אליו היתה עתידה להגיע. התביעה התמקדה בהודעה שנשלחה מהאב אל הנאשם במהלך הכנס: "רציתי לשלם לך לפחות על הטלפונים (ההדגשה במקור)". במילה "לפחות" כך המאשימה, עולה כי בכוונתו של האב היה לשלם "אף מעבר לעלות השיחות הטלפוניות", וכוונתה של המאשימה היתה – תשלום עבור טיפול.
537. התביעה ביקשה לשכנע כי האב ראה בנאשם מטפל של המתלוננת בין היתר בשל הודעה כתובה ששלח לו "יהודה יקר אתה עושה דברים על אנושיים כחבר וכרופא".
538. ביחס לאמה של המתלוננת, הפנתה התביעה, בין היתר, לעדותה ביחס לאשפוזה הראשון של המתלוננת בבית החולים אברבנאל, אשר "מחזקת את עדות המתלוננת אשר אף היא עמדה בנחרצות על ביקור הנאשם ובדיקתה על ידו ביום שישי..."; כך הפנתה התביעה לעובדות נוספות בעדותה של האם, אשר היו בהן, לשיטתה, כדי לתמוך בעדות המתלוננת בנקודות נוספות.
539. לאחר שעיינתי בעדויותיהם של ההורים, הגעתי למסקנה כי הגם שהן תומכות בעדות המתלוננת בנקודות מסוימות (למשל, בעניין סירובו של הנאשם לקבלת תשלום עבור הטיפול, ביחס לצ'ק הפתוח שנכתב מאת האב, ועוד), עדיין לא היה בהן כדי לגלם חיזוק ראייתי כבד-משקל, כזה שמחזק את מהימנות גרסתה של המתלוננת כדי לשקול הרשעה בפלילים.
אף אם אניח לרגע בצד את העובדה שמדובר בהורים של המתלוננת, שמאליו מובן כי אינם עדים אובייקטיביים (וזאת על פני הדברים, מבלי לדון במהימנותם), מעדויותיהם עלו קשיים אשר לא איפשרו הישענות עליהן.
540. ראשית, המוטיבציה של הורי המתלוננת להפליל את הנאשם עלתה כחוט השני מהתנהלותם, ואף מעדותם. כך רק למשל, טענה האם בעדותה בבית המשפט כי הנאשם, כבר מתחילת הדרך (בעת פגישתם הראשונה בבית החולים אברבנאל, באשפוזה הראשון של המתלוננת) ראתה כי הנאשם "זמם" מזימות ביחס למתלוננת: "תראי זה ישמע הזוי אבל המבטים שלו היו מבטים שאני לא מכירה. זה יראה הזוי, זה מבטים שאני לא מכירה אצל בני אדם. המבט היה למתלוננת שהיתה מאחורי. אם אני אגיד את מה שאני חושבת תגידו שאני מפלילה. זה מבט של צייד או של טורף. את המבט לא זיהיתי ואני לא בת 18 ויש לי ניסיון עם אנשים. המבט היה לי זר ולא מוכר. אחרי הסיפור הזה , את מחייכת כי זה נשמע לך מוזר, אבל היום זה מבט של טורף לחלוטין...".
גם האב הביע בעדותו בבית המשפט (ולא רק שם) את מורת רוחו ממעשיו של הנאשם (כפי שהוא ראה אותם): "...האיש הזה ממרום שנותיו הוא כת של גברת אחת, תורנית". כאשר עומת האב עם דברים שאמרה המתלוננת לאנשי טיפול שונים (ביחס להתעללות מינית בילדות), טען "... אני חושב שזה חלק מהטריקים הנכלוליים של האדון הזה (הנאשם)".
האב היה תמים דעים עם ---- ביחס לכך שהנאשם "זמם" מלכתחילה לפגוע בבתו:
"ש. איך הקמצן הזה הסכים לוותר על עשרות אלפי שקלים של טיפול נטען, בבתך?
ת. הוא זמם כבר אז, אנחנו היינו תמימים, הוא זמם כבר אז, לא יודע אם זמם על חו"ל או על משהו אחר. בחו"ל הוא פשוט קרא לה לשם רק כדי להשוויץ איתה בפני החברים הישראלים שלו. איזה חמוד אני, יש לי בחורה מאהבת יפה כשאני זקן מכוער".
האב הרחיב אודות היוזמה של הנאשם, לשיטתו, באשפוזה של המתלוננת בחו"ל: "... זה במסגרת מלכודת הדבש שלו. הוא לקח אותה לשם (לחו"ל, ש.ב) רק כדי להראות אותה לחברים שלו ולעשות מה שעשה ולזרוק אותה אח"כ לבית החולים". האב אף טען כי רופא מבית החולים תהה בפניו מדוע המתלוננת אושפזה (טענה שעל פני הדברים לא עלתה בקנה אחד עם מסמכי האשפוז, על כך השיב – "תמצאי את הרופא").
ביחס למתלוננת, היה חשוב לאביה להעיד, באופן מתבקש אולי, כי היא אמינה "אני מבקש לתקן משהו. אמרתי איזה שהוא משפט מבולבל לגבי יכולות המניפולציה של המתלוננת. היכולת המניפולטיבית זה רק אם יש לה אינטרס מיידי, כמו למשל לזכות באהדתו של הנאשם, היא לא מניפולטיבית בגדול, היא אמינה מאוד".
541. האב לא חסך אמירות נגד הנאשם גם ברשת החברתית פייסבוק, ופרסם נגדו פוסט (אותו אישר בעדותו בבית המשפט, נ/64); בין היתר כתב שם "ראו את הגבר הקמל הזה בן 60 לעומת בחורה בת 26".
542. עובדה נוספת שלימדה על התנהלות הורי המתלוננת, היתה טענת האב כי מספר שנים טרם מועד עדותו טופל אצל מיכל ברוך, לטענתו פסיכולוגית (אשת הנאשם). האב טען כי מיכל סירבה לקבל תשלום עבור הפגישה הטיפולית כי "לא לוקחים כסף מחברים", וטען - "שמתי כמה מאות שקלים על השולחן ויצאתי"; טענה זהה טען האב ביחס לאם ("היא השאירה כסף בדיוק כמוני"); האם לא סיפרה אודות כך בחקירתה במשטרה, ולא נשאלה ביחס לאמיתות טענת האב בעדותה בבית המשפט. האב הסביר את העדר התייחסותה של האם לטענתו "..האם לא יודעת להבדיל בין לירות לשקלים".
543. למותר לציין, כי מיכל ברוך, אשת הנאשם, שללה מכל וכל את טענותיו של האב:
"ש. האב בהמשך עדותו הראשית אמר: אבקש שתתייחסי לכך – "שנה לפני זה קבעתי פגישה חד פעמית עם מיכל היא פסיכולוגית מצוינת בשביל עצמיו באתי ישבתי, דיברנו בסוף אני מוציא את הכסף, לא לוקחים כסף מחברים (כך את השבת), שמתי כמה מאות שקלים ויצאתי".
ת. זה לא היה ולא קרה. האב מעולם לא היה אצלי בשיחה טיפולית, לא בשיחה אחת ולא בסדרת טיפולים לא דיברנו והוא לא שילם לי. והתיאור הזה שגבר שם כסף על שולחנה של אישה שייך למקצוע אחר עתיק, ולא למקצוע שלי. דבר נוסף שהוא אמר – אני לא פסיכולוגית. אני עו"ס קלינית, וזה אחד הדברים הראשונים שאני מוסרת בפגישת היכרות עם מטופל חדש".
544. ביום 15.11.2021, בסמוך לאחר עדותם של הורי המתלוננת (וטרם עדותה של מיכל ברוך מטעם ההגנה), שלחו הורי המתלוננת, באמצעות בא כוחם, "מכתב התראה" אל מיכל ברוך, ובו נטען כי שניהם היו בפגישות אצלה ודרשו "חשבוניות" (נ/138):
"הנדון: מרשיי, ה"ה האם והאב, פנייה לקבלת קבלות / חשבוניות בגין שיחות ייעוץ פסיכולוגית.
בשם מרשיי שבנדון הריני מתכבד לפנות אליך בזאת כדלקמן:
1. במהלך התקופה בתוך שבע השנים האחרונות טרם מכתב זה, הגיעו אלייך מרשיי (בנפרד) לשיחות ייעוץ פסיכולוגיות.
2. מרשיי שילמו לך בגין השיחות הנ"ל.
3. למרות המצוין לעיל, לא שלחת למרשיי חשבוניות מס כדין בגין התשלומים.
4. לא למותר לציין, כי בידי מרשי תיעוד חד משמעי לביקורים אצלך בחדר העבודה בגדרה וכן אודות השיחות אותן ביצעו עמך.
5. אודה על העברת החומר המבוקש למשרדנו ולא ישירות למרשיי אשר כאמור, מיוצגים על ידי משרד הח"מ...".
545. שליחת "מכתב ההתראה" כעבור כשמונה שנים (!) מהתשלום הנטען, ובמהלך ההליך המשפטי דנא, מלמד על התנהלותם של הורי המתלוננת אל מול הנאשם ואשתו, ועל המוטיבציה שלהם לפעול נגדם, במישורים שונים. ניתן אולי להבין את רגשות הוריה של המתלוננת כלפי הנאשם (ניתנת האמת להיאמר, כי איני מכיר הורים רבים שהיו מתלהבים מרומן כזה, גם אם אינו פלילי) אולם מבחינה משפטית גרידא, משמעות הדבר היא ההכרח לנקוט משנה זהירות ביחס לעדויותיהם.
546. נזכיר עוד, כי על פי עדותו של ד"ר אורן (אשר קבעתי כבר כי היא עצמה היתה מגמתית מה), אביה של המתלוננת פנה אליו, ערב הגשת התלונה נגד הנאשם, ועדכן אותו בדבר הכוונה לעשות כן.
547. לא יכולה להיות מחלוקת על העובדה לפיה עדויות ההורי המתלוננת שניתנו, מטבע הדברים, בדיעבד (לאחר "התפוצצות" הפרשה), היו מגמתיות, והם ניסו להביא להפללת הנאשם במיוחס לו. עיון בראיות ש"נוצרו" על ידי הורי המתלוננת בזמן אמת (ולא בדיעבד) לא תרמו להבנת המחלוקת בין הצדדים, ולא לימדו על מה שבאמת אירע בינם לבין הנאשם.
548. כך למשל: בחומר הראיות הוצגו מספר ראיות חפציות, מזמן אמת, שהן תכתובות והקלטות בהן הורי המתלוננת הם צד לדוברים (או הכותבים). לדוגמא, הודעות טקסט שנשלחו מהאב אל הנאשם ביחס להחזר על שיחות החו"ל של האחרון (כמפורט לעיל), והודעה נוספת מחודש מרץ 2015 ששלח לנאשם "יהודה יקר אתה עושה דברים על אנושיים כחבר ורופא"; הודעה שנשלחה ---- אל המתלוננת בסוף חודש יולי 2015 "מאז שאת עם יהודה אני הרבה יותר רגועה". בחומר הראיות קיימת שיחה מוקלטת (נ/70) בין המתלוננת והוריה, לבין נאשם ואשתו, בשלהי הפרשה, אז אמר האב לנאשם " ... אולי גם אני צריך להגיד תודה על הדברים הטובים שקרו פה... כי המתלוננת לא היתה בזוגיות המון שנים, מחזרים כמו שאתה מבין לא חסר לה ואני חושב שאולי היא למדה לאהוב שזה דבר חשוב".
ההורים העידו ביחס לתכתובות ולהקלטות דלעיל בעדויותיהם בבית המשפט.
כאמור, אין בראיות אלה על מנת ללמד על מה שארע בזמן אמת, והן אינן מסייעות בידי התביעה.
549. על כן, לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על בסיס עדויותיהם של הורי המתלוננת; נוכח מגמת ההפללה (המובנת במידת מה, כאמור) שניכרה בהן, לא ניתן היה לראות בהן תוספת ראייתית משמעותית לגרסת המתלוננת.
המתלוננת האמינה שהנאשם מטפל בה
550. התביעה הפנתה בסיכומיה לעדויות והתכתבויות של המתלוננת עם חברותיה ועם אנשי טיפול שונים, וביקשה ללמוד מעדויותיהם מה חשבה המתלוננת ביחס לקשר עם הנאשם, בזמן אמת.
551. התביעה הפנתה לעדותה של י', חברתה של המתלוננת, שלפיה סיפרה לה האחרונה בחודש יוני 2015 כי מצאה את אהבת חייה ו-"זה יכול להסתבך, זה הפסיכיאטר שלי, אסור שידעו על זה. אנחנו זוג...". עוד הפנתה התביעה לעדות של חברה נוספת, ד', אשר סיפרה כי בחודשים יוני – יולי 2015 סיפרה לה המתלוננת שהיא "יוצאת עם הפסיכיאטר שלה" .
עוד הפנתה התביעה לעדותה של נ, חברה של המתלוננת, אשר סיפרה כי המתלוננת שיתפה אותה, ביוני – יולי 2015 כי יש לה רומן עם גבר נשוי, אשר טיפל בה בבית החולים אברבנאל.
מעדותה של ש', שהיתה מאמנת הכושר של המתלוננת, עלה כי היא סיפרה לה בחודש מרץ 2015 "... הוא היה המטפל שלה ושהם היו באיזו שהיא מערכת זוגית לא תקינה במשך ממש כל התקופה שאימנתי אותה..."; "... שהוא היה מבוגר, נשוי ושהוא היה המטפל שלה, זה התחיל בעצם בגלל הטיפול".
552. התביעה אף הפנתה לעדויות של אנשי מקצועות הטיפול אשר עמם שוחחה המתלוננת אודות הנאשם. כך למשל, ההודעה ששלחה המתלוננת אל גלית גמפל, בחודש אוקטובר 2015 (לאחר הפרידה) "ד"ר יהודה ברוך המטפל שלי קיים איתי יחסים מיניים במשך חודשים וניסיתי לסיים את זה אך נכנסתי להריון".
התביעה עמדה אף על עדותה של ד"ר קרו, אותה פגשה המתלוננת במרפאת "פיירסט מד" בחו"ל, לה סיפרה, כאמור, המתלוננת, בחודש מרץ 2015, "שהיה לה פסיכיאטר בישראל באותו זמן... שהיו להם יחסים מורכבים, לא רק מקצועיים, אלא שהיה גם... יחסים רומנטיים או פיזיים ביניהם".
עוד הפנתה התביעה בסיכומיה אל עדותה של ד"ר הגדוש, אשר מדברי המתלוננת על הנאשם התרשמה "שזו אהבה חד צדדית... שזה לא נכון לעשות מה שהם עושים. הכוונה שלי לא לערבב את היחס המקצועי עם היחס הפרטי".
התביעה עמדה בנוסף על כך שהמתלוננת מסרה לצוות הרפואי בבית החולים אברבנאל, באשפוזה השני, כי הנאשם הוא המטפל שלה.
553. המתלוננת אף היא סיפרה בעדותה, כמפורט לעיל, שהאמינה כי הנאשם מטפל בה, ואכן התנהלותה בזמן אמת תמכה במסקנה זו. עדות המתלוננת בנקודה זו חוזקה על ידי עדויות חברותיה ועדויות אנשי הטיפול מאותה העת, ואין לי אלא להניח כי המתלוננת סברה שהנאשם מטפל בה.
554. אולם, העבודה המאומצת של היחידה החוקרת לאתר תרשומות מאת המתלוננת בזמן אמת עם הקרובים לה ועם חברותיה, ולחקור את חברותיה ומאמנת הכושר שלה, לא תרמה לבירור המחלוקת בתיק, טיב מערכת היחסים בין הנאשם למתלוננת, לפחות לא באופן משמעותי.
555. אכן, הוכחת מחשבתה של המתלוננת, לפחות בחלק מהתקופה של מערכת היחסים בינה לבין הנאשם, כי הוא מטפל בה, מגלמת ראייה נסיבתית מסבכת. עם זאת, לא ניתן לקבוע מסקנות או ממצאים אודות שאלת קיומם של יחסי טיפול על בסיס "אמונת" המתלוננת בלבד.
556. כמפורט לעיל, הבחינה האם התקיימו יחסי טיפול בין הנאשם לבין המתלוננת, דורשת בחינה אובייקטיבית של יסודות העבירה, ופשיטא שלא ניתן ואין לקבוע ממצאים ביחס לשאלה זו רק על בסיס "הערכתה" של המתלוננת – לא בזמן אמת, ולא בדיעבד.
557. עוד נזכיר בעניין זה, כי אין די בכך שהמתלוננת סיפרה כי הנאשם ניהל עמה שיחות כדי לסייע לה במצוקה שמקורה רגשי, והיא היתה משוכנעת ממש (כבר אז) שהיה מדובר בטיפול, אלא שהיה צריך להוכיח (בראיות של ממש, ולא באמונות, סברות, סיפורים לאחרים והשערות), כי הוא עשה כן במסגרת תפקידו או משלח ידו, ולא "סתם" כחבר, מכר, אוהב, תומך, ידיד, ועוד. גם אם אתן את מלא המשקל להערכותיה של המתלוננת, אינה יכולה למלא במו-הערכותיה את החסר הראייתי הזה; אף לא חברותיה או אנשי הטיפול בהם נעזרה. לכל היותר, כאמור, מדובר בראייה נסיבתית מסבכת, בעלת משקל מוגבל.
558. ההגנה הפנתה בסיכומיה, בעניין זה, ובצדק, אל פרשת פלוני: ת"פ (ק"ש) 4664-10-15 מדינת ישראל נ' פלוני (27.3.2018), ע"פ (נצ') 41376-05-19 פלוני נ' מדינת ישראל (10.12.2019).
559. במסגרת פרשת פלוני, הורשע הנאשם בחלק מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום; בין היתר הורשע בעבירה של מעשה מגונה, קבלת דבר במרמה, זיוף כדי לקבל דבר, ועוד. הרלוונטי לעניינו הוא זיכויו של הנאשם מעבירה של מעשה מגונה בין מטפל נפשי למטופל, לפי סעיף 348(ד1) לחוק העונשין (הנאשם זוכה מעבירות נוספות שיוחסו לו).
560. על פי העובדות בהן הורשע הנאשם, הנאשם הוא פסיכולוג רשום, אשר עבר כמרצה וכחוקר מוח במוסד לימוד מסוים. הנאשם הכיר את המתלונן, סטודנט, באופן שהאחרון פנה אליו על מנת לערוך אצלו אבחון ביחס להפרעות קשב וריכוז. הנאשם ביצע אבחון למתלונן, שלאחריו סירב לקבל ממנו כל תמורה. לאחר האבחון, המשיכו הנאשם והמתלונן באינטראקציה, והנאשם הציע לו כי ילווה אותו הן מבחינה אקדמית, והן מבחינה אישית-טיפולית, ויעניק לו סיוע בבעיותיו.
"משלב זה התפתח קשר הדוק בין המערער למתלונן ... אשר כלל שיחות בעלות אופי אישי וטיפולי בטלפון, בהתכתבויות מייל, מסרונים, ומפגשים פנים אל פנים במסגרת הקשר, העניק המערער למתלונן "טיפול נפשי", במהלכו הקשיב לבעיותיו הרגשיות ולמצוקותיו, וייעץ לו עצות שנחזו כטיפוליות, כל זאת ללא דרישת תמורה כספית או תשלום מהמתלונן. לצד זאת, טיפח המערער קשר אישי עם המתלונן ועשה כל שביכולתו כדי לקרבו אליו, מבחינה רגשית ופיזית וכדי לפתח תלות של המתלונן כלפיו; כל זאת, ביודעו, כי המתלונן שהיה אותה עת שרוי במצוקה רגשית, הינו צעיר ממנו בשנים. המערער נקט בדרכי ערמה ומניפולציה רגשית, באמצעות שורת מצגי שווא, וכן באמצעות עצות שמטרתן לנתק קשריו של המתלונן עם הסובבים אותו וכן באמצעות הענקת מתנות בעלות ערך כספי ועזרה כלכלית למתלונן...
במסגרת שני "סשנים" שביצע הנאשם במתלונן, הוא ביצע בו מעשים מגונים, ואחר מכן "שוחח עמו על החוויה", בין היתר "המערער אמר למתלונן כי על פי אבחנתו, המתלונן בעל נטיות מיניות הומוסקסואליות וכי לדעתו התעללו בו מינית בילדותו" (מתוך פסק הדין בבית המשפט המחוזי, בערעור).
561. בית משפט השלום החליט להעניק משקל מלא לעדות המתלונן, וקבע שהיא מהימנה, נוכח סימני אמת פנימיים, ונתמכת אף בראיות החיצוניות לה; מנגד, גרסתו של הנאשם נדחתה; עם זאת, זוכה הנאשם מעבירה של מעשה מגונה בין מטפל נפשי למטופל, נוכח "ספק אם הנאשם היה מטפל נפשי של המתלונן, ואם היה מדובר בקשר שהיווה "טיפול נפשי" על פי דרישות סעיף 348 (ד1) לחוק".
562. גם בעניין פלוני האמין המתלונן (שלעדותו ניתן משקל מלא, כאמור) כי הנאשם העניק לו טיפול נפשי, והיה המטפל שלו: "בחינה מדוקדקת של שלל הראיות כפי שהן באות לידי ביטוי בתיק בית המשפט, בדברי העדים ובפרוטוקול הדיון, מלמדת, כי המתלונן ראה במערער כמדריך רוחני ומטפל רגשי", כך נקבע על ידי בית המשפט המחוזי בבוחנו מסקנה זו של בית משפט השלום. להמחשה נוספת ראו את עדות המתלונן שם :
"ש. איך אתה תפסת את הסשן? מה היה המטרות של הסשן?
ת. מטרות טיפוליות, אני סמכתי עליו כמדריך שלי, כמורה רוחני שלי, כמטפל שלי. חשבתי שהטיפול הזה, כמו שהגדיר אותו, הוא לטובתי, שיעזור לי להקל עלי עם דברים שקשים לי, עם דימוי הגוף שלי."
563. עם זאת, בית המשפט קבע כי התעורר ספק ביחס לקיום מערכת יחסים טיפולית בין הנאשם לבין המתלונן; יוער כי נקבע בנוסף, שהתלות בין המתלונן לנאשם מקורה "במעשי המרמה ובמניפולציות, במעמד שקנה בחייו של הנאשם לאו דווקא כפסיכולוג שטיפל בו, אלא ממעמדו כמרצה, מנחה לימודי, אדם מבוגר שנחזה כבעל ניסיון חיים מגוון, כאיש מנגנוני הביון כפי שהציג עצמו, כמי שנפצע במבצעים צבאיים (שאותם בדה), וכמי שמתמודד עם מחלה סופנית (כוזבת אף היא). הנאשם הציג פרסונה מורכבת ושורה ארוכה של נתונים והתנהגויות שיצרו תלות נפשית של המתלונן בו, ושעל רקעה הסכים המתלונן לשתף פעולה ב"סשנים" שהוצגו כטיפול".
564. הנה כי כן, במקרה דנא, העובדה שהוכחה, כי המתלוננת אכן סברה, האמינה, היתה משוכנעת, כי הנאשם מטפל בה, והוא "מטפל נפשי" ביחס אליה - אינה יכולה להספיק על מנת לקבוע ממצא עובדתי ביחס לכך, ומדובר בראייה מסבכת אמנם, כאמור, אך בוודאי שאיננה מספיקה.
תרגום הפרק העובדתי למסקנות משפטיות: לא הוכחו יחסי מטפל מטופל, החזקה החלוטה שבחוק לא חלה - לא הוכח יסוד הניצול על פי הדין
לא הוכחו יחסי מטפל – מטופל
565. הראנו לעיל כי התביעה לא עמדה בנטל, מבחינה עובדתית, להוכיח כי התקיימו בין הנאשם לבין המתלוננת יחסי טיפול על פי הדין; כך, בעיקר, לא הובאה כל ראיה ביחס לקיום הפגישות הפיזיות של הנאשם והמתלוננת (להבדיל מעצם העובדה שתואמו ואולי התקיימו), וממילא אין כל ראשית ראיה ממשית ביחס לתוכן הפגישות שהתקיימו (בנוגע לרוב המכריע של הפגישות). התביעה הפנתה לדעתה או הערכתה של המתלוננת, כי הנאשם "טיפל" בה במפגשים ביניהם, והיה "המטפל שלה", ואף שמוכן אני לקבל כי זה מה שבהחלט סברה המתלוננת, ברי כי לא מדובר בראיה מספקת להרשעה במשפט פלילי, מעבר לכל ספק סביר. נזכיר שוב, כי המתלוננת אף לא נשאלה, ביחס לרוב המכריע של הפגישות, על מה שוחח איתה הנאשם, או מה עשו בפגישה.
ניסיתי לדלות מתוך הראיות והעדויות הרבות שהוגשו לי מה אירע בין הנאשם לבין המתלוננת באותן פגישות פיזיות, מה היה תוכנן – אולם לא ניתן היה לקבוע ממצאים בעניין זה; כך למשל, התייחסתי להתכתבויות בין הנאשם לבין המתלוננת לפני ואחרי הפגישות, עדותה (הדלה) של המתלוננת ביחס לתוכנן העובדתי (ולא למסקנה שלה), כמו למשל פגישתם ביום 15.1.2015 (תאריך משוער) בחוף הים בתל אביב. ברם, לא ניתן היה לקבוע כל ממצא ביחס למה קרה בפגישות עצמן, וממילא אין כל אפשרות, בהעדר ראיות, לקבוע כי הנאשם "טיפל" במתלוננת בפגישותיהם. כל זאת – ברקע העובדה שהרומן או הפלירטוט העקבי בין השניים החל באופן כמעט מיידי, ולא היתה כל אפשרות ראייתית "לזקק" מערכת יחסים טיפולית נטענת מתוך אותו הרומן.
566. סעיף 347א לחוק העונשין קובע:
“)א) בסימן זה –
"טיפול נפשי" – אבחון, הערכה, ייעוץ, טיפול, שיקום, או ניהול שיחות, שנעשו באופן מתמשך, בדרך של מפגש פנים אל פנים, כדי לסייע לאדם הסובל ממצוקה, הפרעה, מחלה או בעיה אחרת, שמקורן רגשי או נפשי;
"מטפל נפשי" – מי שעוסק, או שמציג את עצמו כעוסק, במתן טיפול נפשי, כמשלח יד או מכוח תפקיד.
(ב) מטפל נפשי הבועל אישה או העושה מעשה סדום באדם, שמלאו להם שמונה עשרה שנים, במהלך התקופה שבה ניתן להם טיפול נפשי על ידו ועד תום שלוש שנים מסיום הטיפול כאמור, בהסכמה שהושגה תוך ניצול תלות נפשית ממשית בו, שמקורה בטיפול הנפשי שניתן להם על ידו, דינו – מאסר ארבע שנים; לענין סעיף זה יראו מעשים כאמור שנעשו על ידי מטפל נפשי שהוא פסיכולוג, פסיכיאטר או עובד סוציאלי, או מי שמתחזה לאחד מאלה, במהלך התקופה שבה ניתן הטיפול הנפשי כאילו נעשו תוך ניצול תלות נפשית ממשית כאמור; חזקה זו לא תחול אם המעשים החלו לפני תחילתו של הטיפול הנפשי".
567. הנאשם הוא פסיכיאטר, על כך אין חולק; הוא גם נפגש עם המתלוננת פנים אל פנים, מפגשים רבים, אשר תוכן רובם, כאמור, עלום.
568. בנסיבות אלה, אין די ראיות, ואין כל אפשרות לקבוע, בוודאי שלא מעבר לכל ספק סביר, כי במסגרת הפגישות הפיזיות בין הנאשם לבין המתלוננת הם ניהלו שיחות כדי לסייע למתלוננת הסובלת ממצוקה שמקורה רגשי או נפשי. ייתכן שחלק מהפגישות עסקו בסיוע של הנאשם למתלוננת, אולי בחלק היה מדובר בפגישות חבריות (למשל, בים), אולי רומנטיות (למשל, ברחוב צביה לובטקין), ובכל מקרה - אין כל אפשרות לקבוע מתי, ואם בכלל, עסקו הפגישות בסיוע נפשי או רגשי למתלוננת.
569. על כל זאת יש להוסיף, כאמור, את סמיכות הזמנים בין תחילת היכרותם (על רקע מקצועי, כאמור) של הנאשם והמתלוננת, ועד תחילת הרומן - ראיה נוספת לכך שלא ניתן לברור את הפגישות "הטיפוליות" הנטענות.
570. יוער, אולי מעבר לצורך, כי נראה שאף לשיטת התביעה עצמה, נראה כי סמיכות זמנים מעין זו שוללת, או לפחות מעוררת ספק של ממש בקיומם של יחסים טיפוליים. הנה ראו, כך התביעה בסיכומיה, כאשר הפנתה אל פרשת ר.ר, וטענה:
"יצוין כי מעבר לפגישת האינטייק הראשונית, היחסים בין הצדדים, כבר בשלבים מוקדמים מאוד, היו כשל בני זוג והפכו לאינטימיים במהירות רבה, מה גם שנלוו לכך התנהלויות, בילויים ועיסוקים (כגון שימוש בסמים ואלכוהול יחדיו) שאינם מאפיינים יחסים טיפוליים בשום היבט".
571. מה בין פרשת ר.ר למקרה שלפנינו?