הרי גם כאן קבעתי לעיל כי 10 ימים בלבד לאחר שחזרה המתלוננת מחו"ל ונפגשה עם הנאשם לראשונה (שלא במסגרת האשפוז הראשון בבית החולים אברבנאל, שברי כי לא היווה כשלעצמו טיפול נפשי או תחילתו), נרקם ביניהם קשר רומנטי-חברי; הם נפגשו בזמנים משתנים, לפרקי זמן משתנים, שוחחו בטלפון, כתבו מילות חיבה איש לרעהו, והחל גם קשר פיזי מסוים; בד בבד, תמך הנאשם במתלוננת, והיא תמכה בו ("על כל היתרונות והמגבלות שלו").
572. נזכיר ונמחיש, כי לאחר פגישות בודדות בחודש דצמבר 2014, ביום 14.1.2015 כתבה המתלוננת לנאשם: "שב איתי היום לכוס שרדונה במקום מבודד", "מורכב?", ובהמשך "חשבתי שאתה רוצה לצאת איתי להרפתקה מעבר לגבולות הנוחות. בכל מקרה סתם חשבתי לשבת אפילו ברכב שלי לכוס יין חצי שעה ולראות איך זה מרגיש...". עוד בהמשך היום כתבה המתלוננת לנאשם "אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליך. אני רוצה אותך בתוכי".
573. הנה כי כן, גם אם כאן היה מדובר במספר בודד של פגישות (שלא ידוע מה התרחש ברובן), ובפרשת ר.ר מערכת היחסים הרומנטית החלה לאחר פגישה בודדת, אין בכך כדי להפחית מהרעיון העקרוני, והמוצדק, כי סמיכות זמנים ממשית בין תחילת מערכת היחסים רומנטית לבין קשר טיפולי על פי הדין, מקשה מאד (אם לא מאיינת ממש) על הוכחת קיום הקשר הטיפולי לאחר תחילתו של הרומן.
אכן, היה ניתן להוכיח, תיאורטית, כי הרומן התקיים לצד הקשר הטיפולי, למרות סמיכות הזמנים האמורה (כלומר: קיומו של רומן אינו שולל קשר טיפולי), ואולם, כאמור, זה לא הוכח במקרה דנא. נסביר שוב, כי נוכח תחילת הרומן במועד כה מוקדם ליחסים, נדרש היה לבצע זיקוק של מערכת יחסים טיפולית. זיקוק זה ניתן היה לעשות בראיות אשר לתוכן הפגישות – האם טיפוליות, האם חבריות, האם מיניות? אולי שילוב? מהראיות שהובאו בתיק זה - לא ניתן לדעת או לקבוע.
574. ניתן היה לסיים את הדיון כאן, לאחר שהראינו כי התביעה לא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר (ואף לא בקירוב) כי בין הנאשם לבין המתלוננת התקיימו יחסים טיפוליים, כהגדרתם על פי הדין, וזאת נוכח פערים ראייתיים של ממש ביחס לתוכן רוב פגישותיהם.
575. ואולם, גם אם אניח, רק כהנחה (שלא הוכחה, כאמור), כי לפחות בחלק מפגישותיהם סייע הנאשם למתלוננת סיוע נפשי, נוכח מצוקה נפשית – עדיין אין הראיות מובילות להרשעה.
576. אזכיר כי קבעתי לעיל, שהנאשם תמך במתלוננת, על מנת לסייע לה בקשייה הנפשיים (לא בהכרח במסגרת פגישותיהם, כאמור, אלא זו היתה קביעה כללית, שסיוע זה היה רק מאפיין אחד מתוך מערכת היחסים שלהם), אולם לא כמטפל במסגרת משלח יד, אלא כחבר, בן זוג, שאהב אותה.
577. אסביר. על פי הדין, על מנת לקיים את יסודות העבירה, אין די בקיומו של "טיפול נפשי" על פי ההגדרה שבדין, שהתקיים בין שני אנשים, אפילו אחד מהם הוא בעל מקצוע בתחום בריאות הנפש. נזכיר כי העבירה קובעת שהטיפול הנפשי צריך להינתן על ידי מטפל נפשי; ולא "סתם" מטפל נפשי, אלא רק מי אשר זהו משלח ידו או תפקידו (או שמציג עצמו כך). אביא שוב את נוסח החוק:
“)א) בסימן זה –
"טיפול נפשי" – אבחון, הערכה, ייעוץ, טיפול, שיקום, או ניהול שיחות, שנעשו באופן מתמשך, בדרך של מפגש פנים אל פנים, כדי לסייע לאדם הסובל ממצוקה, הפרעה, מחלה או בעיה אחרת, שמקורן רגשי או נפשי;
"מטפל נפשי" – מי שעוסק, או שמציג את עצמו כעוסק, במתן טיפול נפשי, כמשלח יד או מכוח תפקיד.
(ב) מטפל נפשי הבועל אישה או העושה מעשה סדום באדם, שמלאו להם שמונה עשרה שנים, במהלך התקופה שבה ניתן להם טיפול נפשי על ידו ועד תום שלוש שנים מסיום הטיפול כאמור, בהסכמה שהושגה תוך ניצול תלות נפשית ממשית בו, שמקורה בטיפול הנפשי שניתן להם על ידו, דינו – מאסר ארבע שנים; לענין סעיף זה יראו מעשים כאמור שנעשו על ידי מטפל נפשי שהוא פסיכולוג, פסיכיאטר או עובד סוציאלי, או מי שמתחזה לאחד מאלה, במהלך התקופה שבה ניתן הטיפול הנפשי כאילו נעשו תוך ניצול תלות נפשית ממשית כאמור; חזקה זו לא תחול אם המעשים החלו לפני תחילתו של הטיפול הנפשי".
578. הנה כי כן, הטיפול הנפשי חייב להיות בגדר משלח ידו או תפקידו של מי שמעניק את אותו. כל מסקנה אחרת, שלפיה ניתן להרשיע פסיכולוג, עובד סוציאלי, מאמן אישי, או כל מקצוע טיפולי נפשי אחר, רק בשל "הכותרת" או "ההכשרה" שלו, היא בלתי סבירה; אסביר להלן.
579. צודקת ההגנה, כי על פני הדברים הגדרת החוק ל- "טיפול נפשי" היא רחבה, ומנוגדת, רק לכאורה, לעיקרון החוקיות; כך טענה ההגנה:
"ההגדרה בחוק, "אבחון, הערכה, ייעוץ, טיפול, שיקום, או ניהול שיחות, שנעשו באופן מתמשך, בדרך של מפגש פנים אל פנים, כדי לסייע לאדם הסובל ממצוקה, הפרעה, מחלה או בעיה אחרת, שמקורן רגשי או נפשי" לוכדת כל קשר בין מטפל נפשי לבין אדם הסובל ממצוקה. כל קשר כזה, חברי, רומנטי, אינטימי, כולל שיחות, שנעשות באופן מתמשך, גם בדרך של מפגש פנים אל פנים וחלקן נועדו כדי לסייע לאדם הסובל מבעיה רגשית או נפשית.
כך, ולשם הדוגמא, חברות קרובות, אשר אחת מהן היא פסיכולוגית בהכשרתה, מנהלות שיחות, באופן קבוע, על פני שנים, בקשר עם בעיות בגידול הילדים, או בנישואים. השיחות האלה מתקיימות בדרך של מפגש פנים אל פנים, בבית קפה, בסלון של אחת מהן, במקום העבודה של האחרת. מטרת השיחות היא לסייע בבעיות, הרגשיות הנפשיות והאחרות שנובעות מגידול ילדים, או מנישואים ממושכים. ברור כי על אף שהקשר האמור עונה להגדרה המילולית של טיפול נפשי בחוק, זה אינו טיפול נפשי היוצר את אותה תלות ששוללת הסכמה מודעת לקיום יחסי מין. ברור כי אם יתפתח בניהן רומן - הוא אינו אסור בדין.
לכן, ושוב בהתאם לעקרון החוקיות, יש ליתן למונחים בדין הפלילי את המשמעות המוכרת והמקובלת שלהם".
580. ההגנה הוסיפה כי יש ליצוק תוכן מהותי לפרשנות המילולית של טיפול נפשי בין היתר על ידי הפנייה לחוק זכויות החולה, ולחוות דעת מומחה ביחס לשאלה מהו טיפול נפשי.
581. שוב צודקת ההגנה: הגדרת טיפול נפשי היא רחבה, ועל כן נפרשת על מקרים ש"מילולית" מגלמים אולי טיפול נפשי, אך מהותית – לא; כמו למשל, כפי שציירה בצדק ההגנה, חברה טובה, שהיא במקרה גם פסיכולוגית, ומסייעת לחברתה במצוקות רגשיות, במפגשים, פנים מול פנים, באופן מתמשך. בלתי הגיוני לסבור כי לו יתפתח רומן בין שתי החברות, רומן זה יהא פלילי ואסור.
582. ואולם, לטעמי, אין צורך להרחיק או להידרש לפרשנויות מהותיות, לחוות דעת מומחים, או לחוקים נוספים; עיון בנוסח הסעיף מלמד כי על מנת שקשר רומנטי בין מטפל נפשי למטופל יהא אסור - מי שמעניק את הטיפול הנפשי צריך להיות מטפל נפשי כפי הגדרתו בסעיף עצמו - מכוח תפקיד או משלח יד.