מערכת היחסים אליה כן כיוון המחוקק היא בין מטפל נפשי המעניק טיפול נפשי – כמשלח ידו, ולא כמי שמסייע או מייעץ לחבר או מכר. להמחשת הדברים, ראו גם את דבריו אופיר פינס-פז, ח"כ, יוזם הצעת החוק (הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 71) (ניצול התלות של מטופל במטפל), התשס"ב-2002) בדיון בועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, מיום 26.8.2003 הכנה לקריאה שניה ושלישית:
"מדובר בהצעת חוק שהתחלנו ויזמנו אותה בנפרד, ואחר כך חברת הכנסת נחמה רונן ואנוכי, איחדנו את שתי ההצעות האלה, אחרי הקריאה הטרומית. אחר כך עשינו על זה, פה, דין רציפות. מדובר בהצעת חוק די חדשנית, במובן הזה שהיא בעצם מנסה לייצר לא רק מערכת נורמטיבית אלא גם בסיסית, לגבי תופעה שקיימת, שבה בעצם מנצלים יחסי תלות בין מטפל למטופל. אגב, זה גם יכול להיות הפוך, אבל זה יותר בין מטפל למטופל. המטופל הופך להיות תלוי במטפל. יחסי התלות האלה יכולים להביא לסוג של ניצול שאיננו בכפיה. זאת אומרת, לא מדובר כאן על אונס ולא על שום דבר, כי חוק העונשין נותן מענה לכל הדברים האלה. מדובר על היווצרות של מערכות יחסים לכאורה נורמטיביות, לכאורה נורמליות, שהתולדה שלהן היא ביחסים לא נורמליים".
585. בהמשך הדיון, חידד גבי שפלר, יו"ר ועדת האתיקה, הסתדרות הפסיכולוגים:
"אני אומר עוד פעם: אני חושב שהנקודה של הקשר המאוד מיוחד שמתקיים לא בין כל מטפל וכל מטופל, אלא בין אנשים שעוברים טיפול פסיכו-תרפויטי, איפה שהקשר הטיפולי הוא לב ליבו של אמצעי הטיפול, שם זאת הלולאה שאליה מכוון העניין. שם, מבחינה פרופסיונלית, צפוי, מצופה, נדרש תמיד שהמטפל ידע שמדובר במצב פנטזמטי. אמר פעם פסיכואנליטיקאי דגול, שאין מקצוע כמו פסיכואנליזה. אין עוד מצב בעולם ששני אנשים מבוגרים יושבים אחד ליד השני, האחד שוכב על ספה והאחר אומר: הו, רוברט, רק אותך אהבתי ואני משתוקק לעשות לך מה שרק עולה בדעתי, הוא מתאר. וזה שיושב מאחוריו אומר: על מי עוד אתה חושב ברגע זה? זה יקרה פחות עם עורך דין. או, לחילופין: אני כל כך כועס עליך, שבא לי עכשיו לשלוף אקדח ולתקוע לך כדור בראש. אומר האיש מאחור: אנחנו נמשיך מחר, באותה שעה... שם לפעמים נכנסים ענייני המרות.
אני חושב שהנקודה הזאת היא חשובה להבנת העניין, שהמילה תלות לא מתארת נכון את המורכבות הפנטזמטית של הקשר הזה. זאת אומרת, תלות זה אחד העניינים. אתה הדגשת הרבה פעמים, חבר הכנסת איתן, את העניין של שימוש במניפולציות. המהות פה, שלא צריך להשתמש במניפולציות. המניפולציות האלה מתפתחות מעצמן. על זה בנוי מנגנון הטיפול. אני לא צריך להיות מתוחכם כדי לעשות משהו. אני לא צריך להגיד שכל מה שאתם אומרים לי הוא מפיו ובאוזניו של המדבר ואם אני שוכח את זה, אני לא איש מקצוע. זה מה שעושה את ההבדל הגדול לדעתי, בטרמינולוגיה בין אנשים שלמדו את העיסוק הזה, התאמנו בו, הוכשרו בו, לבין אנשים שקיבלו את זה מאיזו שושלת רבנית או מאיזו פגישה מיסטית אחרת. הוא אומר, הרי בסך הכל היא אמרה לי שהיא רוצה, היא לא פסיכוטית, היא לא משוגעת הוא לא לא-נורמלי והכל יהיה נכון. ועדין רצונו שמבחינה משפטית יהיה רצון, הכרה מודעת, אם הוא יעמוד בכל הקריטריונים לצורך הבקשות ההדדיות בין המטפל והמטופל. צריך להתייחס לכל הדברים האלה כאל דמיון שנועד לדבר אחד: לשרת את הטיפול. כל שירות מציאותי במצב הזה, חוטא למטרת הטיפול".
586. "המנגנון הטיפולי" מהסוג שהוכח במקרה דנא, ביחס למערכת היחסים בין הנאשם לבין המתלוננת, אינו המנגנון אליו כיוון המחוקק, במסגרתו הקשר הטיפולי שולל, מניה וביה, כחזקה חלוטה את יכולת הסכמתו של המטופל לנהל רומן עם המטפל.
587. לכל היותר, מה שהוכח במקרה דנא היה שהנאשם ייעץ למתלוננת בנושאים שונים, ניסה לתמוך בה ולסייע לה, אולם הוא עשה זאת כחלק מקשר חברי- רומנטי, בין אנשים שאחד מהם הוא בעל הכשרה פסיכיאטרית.
הנאשם העיד, עדות כמעט מתבקשת בנקודה זו, כי הוא אכן השיא למתלוננת עצות שונות, וניסה לסייע לה כמיטב יכולתו, משום שאהב אותה ורצה בטובתה, וכפי שהיה עושה לכל חבר או מכר, ולא למטופל.
גרסתו זו של הנאשם מתיישבת באופן מלא עם אופי מערכת היחסים בינו לבין למתלוננת, זו שכן הוכחה: הרומן הזוגי, בין הנאשם, פסיכיאטר ותיק, לבין המתלוננת, שסבלה בעת הרלוונטית ממצוקה נפשית - יצרה קשר ייחודי, יוצא דופן, אולם בשום אופן אינו טיפולי, כזה שפוגם אינהרנטית בהסכמה, על פי הגדרת הדין.
588. אם סברה המאשימה, בכל זאת, כי הנאשם טיפל במתלוננת כחלק ממשלח ידו, היה עליה להציג ראיות ביחס למה קרה בפגישותיהם, ולא רק ראיות חיצוניות להן, מהן ניסתה לנחש או לשער, על מה דיברו בפגישה עצמה.
589. המאשימה בסיכומיה פשוט "דילגה" על קושי זה, כך:
"... בענייננו התקיימו לפחות 14 מפגשים, שהתקיימו פנים מול פנים (לגרסת הנאשם אף מעבר לכך – עשרות בדדות של מפגשים) שהתמשכו לאורך תקופה של מספר חודשים, וכל זאת כדי לסייע למתלוננת, אשר סבלה, במועד הרלוונטי, ממצוקה שמקורה רגשי".
ובהמשך:
"על פי חומר הראיות ניתן לומר כי הנאשם "ייעץ וניהל שיחות עם המתלוננת" במהלך תקופת הקשר . רוב השיחות התקיימו באופן טלפוני, אולם היו גם מפגשים לא מעטים שהתקיימו "פנים מול פנים" כאשר הנאשם היה מודע למצבה הנפשי הקשה ולהפרעה ממנה סבלה.
כפי שעולה מההתכתבויות ת/11 ופורט באריכות לעיל, לאורך כל התקופה הרלוונטית לכתב האישום ביצע הנאשם מעת לעת הערכה של מצבה הנפשי של המתלוננת ובהתאם לכך התאים את הטיפול התרופתי, מינוני התרופות ואופן נטילתן. כך משהעריך כי נשקפת סכנה לחייה דיווח על כך להוריה".
ובהמשך סיכומי התביעה:
"מעבר לכך, המפגש הראשוני בין הנאשם למתלוננת התקיים בעת שנבדקה על ידו בבית חולים אברבנאל. כך גם בהמשך התקיימו מפגשים פרונטליים בין השניים בקליניקות במקומות שונים, בין השאר, בבניין ההנהלה בבית החולים אברבנאל, במכון גרטנר בתל השומר, בבית הנאשם וכו' (ר' נספח 3). בפגישות אלה, שערכו "פנים אל פנים" שוחחו השניים אודות מצבה הנפשי וקיימו סטינג טיפולי בפועל לכל דבר ועניין".
ועוד בהמשך:
"... ובעיקר כי התקיימו בענייננו, בין השאר, מפגשים פרונטליים לאורך תקופה משמעותית ובהם נידונו תכנים טיפוליים לכל דבר ועניין".
590. טענות אלה של התביעה הינן בלתי מבוססות ראייתית, בכל הכבוד.