ובהמשך המענה:
"סעיף 8 - כופר על כל סעיפיו הקטנים. הנאשם לא טיפל במתלוננת בטיפול הראשון. אני מפנה לסעיף 6 לכתב האישום וגם שם לא כתוב שטיפל בה. אלא רק כי הנאשם "בדק" את המתלוננת. באשפוז הראשון. בדיקה לא כל שכן חד פעמית אינה אחת מהחלופות למתן טיפול נפשי. הנאשם לא "המשיך במהלך התקופה לטפל במתלוננת".
הנאשם כופר בסעיף 8 א לכתב האישום. לא העניק לה טיפול נפשי, לא בבנין ההנהלה בבית החולים אברבנאל, לא במכון גרטנר בתל השומר, לא בביתו בגדרה, ולא בכלל. בין הנאשם למתלוננת היה קשר אישי שהפך לרומנטי, וכחלק מקשר זה הנאשם והמתלוננת נפגשו גם בחוף הים, בתי קפה, בית הוריה של המתלוננת, בצימר שהיא שכרה, בדירה בחולון בה גרה ובמקומות נוספים.
לגבי סעיף 8 ב – אין דבר כזה טיפול נפשי בשיחות טלפוניות והתכתבויות. קיומן של שיחות טלפוניות דווקא מעיד על קשר אישי ואינטימי. שהרי כחלק מהקשר האישי הם שוחחו והתכתבו על עניינים שונים. ביניהם גם עניינים שבנפש, תמכו אחד בשני. והחליפו גילויי חיבה ואהבה ותשוקה הדדית.
כופר בסעיף 8 ג. לא ביצע הערכה מעת לעת של מצבה הנפשי, לא התאים לה את הטיפול התרופתי ולא את מינון. לא נתן לה מרשמים לתרופות. לא סיפק לה תרופות. לא ניהל את הטיפול התרופתי שלה.
כופר בסעיף 8 ד – לא ביצע הערכה למצבה הנפשי של המתלוננת. הטענה שהוא דיווח להוריה כי נשקפת סכנה לחייה שוללת קיומם של יחסי מטפל מטופל, בשל החיסיון. הוא דיווח להוריה על כל מיני דברים. ------
כופר בסעיף 8 ה - המתלוננת לא דיווחה לנאשם מעת לעת על מצבה הנפשי והפיזי; היא שיתפה את הנאשם במצב הנפשי, הפיזי, האקדמי, החברתי, ובעניינים רבים נוספים. הנאשם שיתף את המתלוננת במצבו הנפשי, הפיזי המקצועי, ובעניינים רבים נוספים. הנאשם לא טיפל במתלוננת ולא העריך את מצבה. הם שוחחו ויעצו אחד לשניה, כל שיחה או עצה היא חלק מקשר אישי שהפך לקשר אינטימי.
כופר בסעיף 9 – לא העניק לה טיפול נפשי, אין ולא היתה קליניקה במכון גרטנר בתל השומר, -----
כופר בסעיף 10 – הנאשם לא היה הרופא המטפל שלה, ולכן לא הציג עצמו כרופא המטפל שלה, לא לרופא האחראי בבית החולים ולא לאף אחד אחר. לשאלת בית המשפט הוא לא הגיע לבית החולים כאמור בסעיף 10. הוא לא הגיע לבקר את המתלוננת בבית החולים.
כופר בסעיף 11 – הנאשם לא העניק לה טיפול נפשי לא במכון גרטנר בתל השומר ולא בכלל ולא פנה אליה באמירות המתוארות.
כופר בסעיף 12 על כל סעיפיו הקטנים למעט הטענה שנוצרה ביניהם מערכת יחסים אישית ואינטימית במסגרתה קיימו יחסי מין.
אני חוזרת על הטענה המקדמית, לפיה ביצוע המעשים האסורים לכאורה "תוך ניצול מצבה הנפשי של המתלוננת בנאשם והפרעת האישיות בה לוקה" – אינו חלק מיסודות העבירה. ואני מפנה לטענה המקדמית. מערכת היחסים בין המתלוננת לנאשם היתה בהסכמה נטולת כל ניצול.
לסעיף 12 א – אנו כופרים. הנאשם טס לחו"ל להרצות בכנס רפואי בתחום הקנביס והמתלוננת הצטרפה אליו כחלק מהקשר האישי והרומנטי ביניהם. הנאשם לא עשה לה מעשי סדום. חוזרת על הטענה המקדמית של עבירת חוץ, הכפשה ללא אישום. הסעיף מבסס עובדות של עבירת חוץ מבלי לטעון להעמדה לדין בגין עבירת חוץ מבלי שמתקיימים התנאים לעבירת חוץ. עבירת החוץ המיוחסת היא של אינוס, ואני מפנה לטענות המקדמיות.
כופר בסעיף 12 ב, במובן זה שכחלק ממערכת היחסים הרומנטית ביניהם השניים קיימו יחסי מין בהסכמה מלאה והדדית במקומות רבים, למעט בדירתו של הנאשם שם לא קוימו יחסים.
סעיף 13 כופר. הקשר כלל גם קשר מיני בהסכמה מלאה והדדית. הנאשם לא העניק טיפול למתלוננת, ולמתלוננת לא היתה תלות נפשית ממשית שמקורה בטיפול הנפשי. הסכמת המתלוננת לא הושגה כלל".
המשפט
13. פרשת התביעה כללה 15 עדים, והוגשו מוצגים מטעמה: ת/1 – ת/77 (שאחזו מאות רבות של עמודים, אם לא יותר).
המתלוננת העידה (מיום 8.9.2020 ועד 27.10.2021, במסגרת 10 ישיבות), וסיפרה על מערכת היחסים שלה עם הנאשם, הטיפולית והרומנטית . המתלוננת סיפרה כיצד הכירה את הנאשם ואיך נרקמה מערכת היחסים ביניהם. המתלוננת סיפרה שהנאשם העניק לה טיפול פסיכיאטרי, ובמקביל לכך הם ניהלו קשר רומנטי, על כל הכרוך בכך. המתלוננת העידה אודות המתווה הטיפולי שהוסכם בינה לבין הנאשם, ופירטה אודות המפגשים הטיפוליים והרומנטיים ביניהם לאורך התקופה. המתלוננת העידה על סיום מערכת היחסים בינה לבין הנאשם, ועל הפגיעה הגדולה שחשה כתוצאה ממעשיו כלפיה, כפי שהיא תפסה אותם.
14. כן העידו חברותיה של המתלוננת: י' (30.11.2021), ד' (22.12.2021), נ (20.2.2022), וש' (2.6.2022). המתלוננת סיפרה לחלק מחברותיה, בזמן אמת, אודות מערכת יחסיה עם הנאשם, והתביעה ביקשה ללמוד מכך על טיבה הטיפולי של מערכת היחסים, ועל מהימנות גרסת המתלוננת.
15. עוד העידו בפרשת התביעה בני משפחתה של המתלוננת: הוריה, האב (2.11.2021), אמה, ת (27.10.2021) ואחותה (30.11.2021). הוריה של המתלוננת התייחסו, בין היתר, לשאלת התשלום לנאשם עבור הטיפול במתלוננת (נטען כי נמסר לו צ'ק פתוח שנועד לכסות את עלות הטיפול, אך הוא סירב לקבלו). אביה של המתלוננת סיפר כי נהג להסיע אותה לביתו של הנאשם, ולהמתין לה כ-50 דקות עד לתום פגישתם.
16. עדי התביעה כללו גם את ד"ר חגי אורן, פסיכיאטר מומחה (היה עד התביעה שהעיד ראשון, ביום 9.8.2020), אשר במועד הרלוונטי לכתב האישום היה מנהל מחלקת נשים (סגורה) בבית החולים אברבנאל, והיה מעורב באשפוזיה של המתלוננת שם. כן העידה הגב' אוהנה קרתה, מי שהיתה תורנית בחדר המיון בבית החולים אברבנאל במועד הרלוונטי לאשפוזה השני של המתלוננת שם (20.2.2022).
17. עד נוסף מטעם התביעה היה פרופ' אבינועם רכס, מי שהיה יו"ר לשכת האתיקה הרפואית במועד הרלוונטי לכתב האישום (22.12.2021). רכס העיד אודות שיחתו עם הנאשם בזמן אמת, ביחס למערכת היחסים שלו עם המתלוננת.
18. ממקום מושבן שבחו"ל העידו - בהיוועדות חזותית - גם הרופאות ד"ר אדריאן קארו וד"ר הגדוש, פסיכולוגיות שטיפלו במתלוננת בחו"ל (24.11.2022).
19. בסיום פרשת התביעה העיד השוטר יורי ברגמן (8.1.2023), ועוד לפני כן העידה השוטרת רס"מ שיר כידן (6.7.2022).
20. מטעם ההגנה העיד הנאשם (במשך 4 ישיבות, מיום 23.4.2023 ועד 10.5.2023), וכן העידה אשתו, מיכל ברוך (28.5.2023). הנאשם אישר בעדותו כי ניהל מערכת יחסים רומנטית עם המתלוננת, במסגרתה תכנן לעזוב את ביתו ואת אשתו, ולחיות עמה, אולם בסופו של דבר הוא נמלך בדעתו. הנאשם כפר בכך שהעניק למתלוננת טיפול מכל סוג שהוא, והעיד כי מערכת היחסים ביניהם היתה אישית בלבד, רומנטית ומינית, אך בשום אופן לא מקצועית.
21. מטעם ההגנה הוגשה חוות דעת מומחה, גם ביחס לשאלת ההגדרה של "טיפול נפשי" (נ/140, להלן: חוות הדעת), ועורכה, פרופ' יחיאל בר אילן, העיד בבית המשפט (31.5.2023).
עוד העידו מטעם ההגנה ד"ר אלכס חולסטוי, עומר מרשוד, וד"ר שלמן.
אף ההגנה הגישה מוצגים רבים מטעמה: נ/1 – נ/140.
סיכומי הצדדים
התביעה
22. התביעה בסיכומיה ביקשה להרשיע את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום. המאשימה טענה כי על בית המשפט מוטלת המשימה להרים את המסך מעל מערכת היחסים בין הנאשם למתלוננת, ולקבוע כי זו היתה טיפולית, בהתאם להוראת סעיף 347א לחוק העונשין.
המאשימה טענה כי הציר המרכזי עליו נשענת הרשעתו של הנאשם הוא עדות המתלוננת; לפי עדותה, בעת שהנאשם העניק לה טיפול נפשי, הוא ניהל עימה מערכת יחסים רומנטית שכללה גם יחסי מין. התביעה עמדה באריכות על עדות המתלוננת, שהעידה על מערכת היחסים עם הנאשם החל מפגישתם בבית החולים אברבנאל באוקטובר 2014, ועד סיומה, בספטמבר 2015. התביעה תיארה את תיאום המתווה הטיפולי בין הנאשם למתלוננת בתחילת הדרך, מטרתו, ויישומו, החל משיחות טלפוניות בעת שהיא שהתה בחו"ל, דרך פגישות פנים אל פנים כאשר הגיעה לישראל.
התביעה טענה, בין היתר, כי "המתלוננת תארה בעדותה מספר מקומות, בהם נהגה להיפגש פרונטלית עם הנאשם בעת שהייתה בארץ - חברת OWC, בניין ההנהלה בבית החולים אברבנאל, מכון גרטנר בתל השומר, הקליניקה הפרטית בביתו, ובכל מקום שהיה לו נוח". בין היתר עמדה התביעה על עדות המתלוננת שלפיה בסוף חודש מאי 2015, באחת מפגישותיהן של הנאשם והמתלוננת (במסעדת בויה בתל אביב), הוא אמר לה כי הוא חושב שכדאי שהיא תפנה למטפל אחר כי הוא מעורב רגשית יותר מידי, והיא בתגובה סירבה, עמדה על כך שהוא המטפל שלה.
התביעה טענה, בהתאם לגרסת המתלוננת, כי בין הנאשם למתלוננת היתה מערכת יחסים שכללה טיפול נפשי, בד בבד עם קשר רומנטי (מיוני 2015 – גם יחסי מין), החל מ- דצמבר 2014: "אני יודעת אני הייתי שם, זה היה טיפול עם כל התכנים שהם חלק מטיפולי. הסטינג (Setting), הישיבה השתנתה... אבל התכנים היו טיפול פר הגדרה לכל דבר ועניין.. אנחנו מדברים על המעגלים שלי, על המצב שלי, היסטוריה משפחתית, אנחנו עוברים על תרופות, תופעות לוואי, מעגלים פנימיים שלי ומנתחים אותם. אני יודעת מה זה טיפול ואני יודעת מה היה שם, לטעון דבר כזה זה כואב, זה לא נכון".
התביעה עמדה בסיכומיה על כך שהמתלוננת סיפרה כי בספטמבר 2015 הגיע הנאשם לחו"ל לביקור משולב, שכלל שיחות טיפוליות ויחסי מין. אז, כך המתלוננת, "התעוררה", והבינה כי יש פסול במעשיו של הנאשם. בד בבד, החליט הנאשם לעזוב את ביתו ולפי המתלוננת "בינינו הדברים נשארים אותו דבר. בשתי המערכות. אז כבר הערבוב היה מאוד רציני אבל היתה הפרדה שניתן לשים לב בין מה שהיה הטיפול לבין מה שהיה קורה בחדר המיטות".
התביעה הפנתה לעדות המתלוננת על כך שבאותם הימים (ספטמבר 2015) גילתה שהיא הרה; אז, גמר אומר הנאשם שלא לעזוב את ביתו, וביקש לסיים את הקשר עם המתלוננת. בסמוך לכך, ניהלו הנאשם והמתלוננת שיחה (שהוקלטה על ידי הנאשם), במסגרתה הטיחה בו שהוא היה המטפל שלה.
התביעה הפנתה לפגיעה שחשה המתלוננת, לדבריה, כתוצאה ממעשיו של הנאשם, הכעס שחשה כלפיו, וההודעות המתריעות, כך לדבריה, ששלחה לו; לדוגמא: "אתה תאבד הכל... אתה חייב להיות איתי במקום לבנות אותך אני אהיה זו שאהרוס אותך ואותי".
23. המאשימה ביקשה להעניק משקל מלא לעדות המתלוננת, וטענה כי היא העידה מדם ליבה אודות האירועים המפורטים בכתב האישום. לשיטת התביעה "עדותה הראשית (של המתלוננת) היתה מפורטת לפרטי פרטים, קולחת, עקבית ונחרצת. בחקירתה הנגדית השיבה המתלוננת על כל שאלה בסבלנות רבה, הגם שנשאלה לא פעם אותה שאלה בוורסיות שונות. כמו כן השיבה בכנות רבה גם על שאלות שלא היו נוחות לה, בין השאר, שאלות בנוגע לאמירות מיניות מביכות מטעמה וכו'. ניכר כי המתלוננת לא ניסתה לייפות את המציאות שחוותה, לא את מצבה הנפשי הקשה בו היתה מצויה, כך גם לא מזערה מחלקה ביוזמה וקידום הקשר המיני, לצד זה הטיפולי, עם הנאשם. המתלוננת לא הגזימה בתשובותיה, והשיבה לא פעם כי אינה זוכרת אירוע כזה או אחר. כך גם העידה לעיתים על הבנה מאוחרת (רטרוספקטיבית) שהיתה לעיתים שגויה".
24. חיזוק למהימנות גרסת המתלוננת מצאה התביעה בהתכתבויות שהוחלפו בין הנאשם למתלוננת בזמן אמת (ת/11, להלן: ההתכתבויות), מהן עלה, רק בין היתר, שהיא שיתפה אותו בקשייה הרגשיים והנפשיים, והוא מצידו "ביצע מעת לעת הערכה מקצועית של מצבה הנפשי ובהתאם לכך התאים את הטיפול התרופתי, מינוני התרופות ואופן נטילתן".
התביעה ביקשה ללמוד מההתכתבויות אודות תיאומי הפגישות הטיפוליות בין הנאשם למתלוננת אשר "מהן ניתן לעקוב על ציר הזמן מתי אלו התקיימו והיכן".
עוד הוסיפה התביעה ביחס להתכתבויות, כי - "... עולה כי כמעט בכל יום, בפרט במהלך השבועות הראשונים לאחר שחרורה של המתלוננת מהאשפוז הראשון, נקבע מועד ספציפי, לרבות שעה מדויקת, לשיחות טלפוניות בינה לבין הנאשם, כאשר המתלוננת מביעה נזקקות וקריאות לסיוע דחוף על רקע מצוקתה הנפשית והרגשית
----). גם הפנייה אל הנאשם בתואר 'ד"ר ברוך', לפחות בתחילת הקשר, מהווה, כך לשיטת המאשימה, ראייה מחזקת להיותו מטפל נפשי וביסוס למערכת היחסים הטיפולית בין השניים".
25. חיזוק נוסף לעדות המתלוננת ביקשה התביעה לראות בעדויות הוריה, אשר סיפרו על פגישה שנערכה בינם לבין הנאשם, במסגרתה ביקשו לשלם לו עבור הטיפול שהעניק לבתם. התביעה הפנתה לעדותו של האב אשר סיפר כי "נהג מידי פעם להסיע את המתלוננת לקליניקה של הנאשם, במקום מגוריו בגדרה, לצורך פגישות טיפוליות, שארכו כ-50 דקות".
26. עד נוסף עליו נסמכה התביעה בסיכומיה הוא ד"ר חגי אורן, מנהל מחלקה בבית החולים אברבנאל בתקופה הרלוונטית לכתב האישום. ד"ר אורן העיד כי בחודש דצמבר 2014 (כשלושה שבועות לאחר היכרותם של הנאשם והמתלוננת), הגיע הנאשם אל בית החולים בעת שאושפזה שם המתלוננת, ואמר לו כי הביא פציינטית שלו לאשפוז. התביעה עמדה על כך שד"ר אורן סיפר כי שיתף את הנאשם בהתוויה הרפואית שקיבלה המתלוננת עם שחרורה מהאשפוז, משום שהוא הבין כי היה הרופא שלה.
27. התביעה עמדה בסיכומיה על עדויותיה חברותיה של המתלוננת (נ, י', ד' וש') והתכתבויותיה עמן בזמן אמת, אשר מהן עלה, כך לשיטתה, כי היא שיתפה את חלקן בטיב מערכת היחסים בינה לבין הנאשם.
במרץ 2015 סיפרה המתלוננת לש', כפי שהעידה האחרונה: "הוא היה המטפל שלה ושהם היו באיזו שהיא מערכת זוגית לא תקינה במשך ממש כל התקופה שאימנתי אותה, היו נפגשים והיו מתכתבים... הוא היה מבוגר, נשוי ושהוא היה המטפל שלה, זה התחיל בעצם בגלל הטיפול".
ביוני 2015 אמרה המתלוננת לי' שמצאה את אהבת חייה: "זה יכול להסתבך, זה הפסיכיאטר שלי, אסור שידעו על זה, אנחנו זוג. הוא בן אדם עם פרופיל מאוד גבוה ומשפיע...".