באותה התקופה סיפרה המתלוננת אף לחברתה ד' "שהיא יוצאת עם הפסיכיאטר שלה".
28. עוד תמיכה לגרסת המתלוננת ביקשה המאשימה ללמוד מעדותה של ד"ר אדריאן קרו, פסיכולוגית עמה נפגשה בחו"ל בחודש מרץ 2015, סמוך לאחר שקיימה יחסי מין ---- עם הנאשם; קרו העידה כי המתלוננת סיפרה לה אודות מה שהתרחש "שהיה לה פסיכיאטר בישראל באותו זמן.. שהיו להם יחסים מורכבים, לא רק מקצועיים, אלא שהיה גם... יחסים רומנטיים מיניים ביניהם... הזכירה בקצרה שהיה סוג של יחסים מיניים ביניהם בזמן הכנס, שלא היה יחסי מין אלא משהו אחר... מפגש מיני".
29. התביעה הפנתה בסיכומיה לעדותה של פסיכולוגית נוספת, ד"ר הגדוש, אשר טיפלה במתלוננת בחו"ל בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, ואף לפני כן. לשיטת התביעה, ניתן היה ללמוד מעדותה של הגדוש אודות מצבה הנפשי של המתלוננת "כמו כן בנוגע לביטול מפגשים רבים, רובם בתקופה בה הייתה המתלוננת בקשר טיפולי עם הנאשם". התביעה הצביעה על כך שד"ר הגדוש הנפיקה למתלוננת מרשמים לתרופות פסיכיאטריות, אך היא הוסיפה בעדותה "שהיו לה תרופות שניתנו לה לא על ידי".
30. פסיכולוגית נוספת שטיפלה במתלוננת שאל עדותה הפנתה התביעה היתה גלית גמפל; התביעה ביקשה ללמוד מעדותה של האחרונה אודות אופי מערכות היחסים הטיפולית של המתלוננת -----, והאפשרות להעניק טיפול נפשי מרחוק (טלפוני). התביעה הפנתה לסתירה שבין עדותה של גמפל לעדותו של הנאשם, שלפיה העובדה שהוא נהג לשתף את הורי המתלוננת במצוקותיה, לימדו שלא חל ביניהם חיסיון רופאי. התביעה עמדה על כך שגמפל העידה כי אף היא, בעת שטיפלה במתלוננת, שיתפה את הוריה במצבה, אם הוא הצדיק זאת, ללמדך שאין מניעה לעשות כן, כמטפלת.
31. מעבר לעדויות המנויות לעיל, הפנתה התביעה למוצגים שונים אשר תמכו, לשיטתה, בגרסת המתלוננת. התביעה הפנתה למסמכי האשפוז של המתלוננת מבית החולים אברבנאל (ת/1, ת/2). המאשימה למדה ממסמכי האשפוז הראשון, בחודש אוקטובר 2014 (ת/1) כי הנאשם בדק את המתלוננת, וכך הכירה; מסמכים נוספים, מאשפוז אחר כחודשיים לאחר מכן (דצמבר 2014, ת/2) לימדו על כך שהמתלוננת פנתה לאשפוז ----- עוד עלה מת/2, כי לאחר שנשאלה המתלוננת על ידי הצוות הרפואי טרם שחרורה מהאשפוז האם היא חושבת שמבחינה טיפולית יספיק לה "סקייפ" (אפליקציה לשיחת ווידאו מרחוק) עם המטפלת מחו"ל וטלפון ליהודה ברוך, היא השיבה כי היא נפגשת עמו פעמיים בשבוע.
32. עוד הפנתה התביעה בסיכומיה אל עדותה של המתלוננת, לפיה בפגישה הטיפולית הראשונה עם הנאשם (פנים מול פנים, ביום 26.11.2014) הצטיידה בצ'ק פתוח לפקודתו (על שם אביה), על מנת לשלם עבור הטיפול; חיזוק לעדות זו מצאה התביעה בצ'ק פתוח לפקודת הנאשם, שמסרה הראשונה למשטרה (ת/12).
33. עוד הפנתה התביעה אל מאמר אקדמי מאת זיגמונד פרויד שעוסק בנושא "העברה" (ת/75), שלא היתה מחלוקת כי אליו הפנה הנאשם עצמו את המתלוננת, לאחר שגילתה את אוזנו על אהבתה כלפיו.
34. לבסוף הפנתה התביעה אל שיחה בין המתלוננת לנאשם, אשר הוקלטה על ידי האחרון, ללא ידיעת המתלוננת, ביום 15.9.2015 (בשלהי הקשר ביניהם); בשיחה נשמעת המתלוננת מטיחה בנאשם כי קיים עמה יחסי מין בעת שטיפל בה.
35. התביעה התייחסה בסיכומיה אל טענת ההגנה שלפיה לא התקיימו בין הנאשם למתלוננת יחסי טיפול כמשמעותם בדין. נראה להלן, כי לשיטת ההגנה, בהסתמך על חוות הדעת שהוגשה מטעמה, היעדרם של סממנים טיפוליים בין הנאשם למתלוננת, כמו למשל רישום תרופות, סטינג טיפולי, מקום מוסדר וקבוע למפגשים טיפוליים, שעות טיפוליות קבועות, קביעת משך זמן סביר למפגש, רשומה רפואית מסודרת, מסגרת תשלום ברורה וסדורה, הגדרת מטרת הטיפול, וביצוע פעולות המאפיינות טיפול נפשי (ניהול ספרים, הפניות לאשפוז וכיו"ב) מלמדים על אי-קיומו של טיפול.