לאחר שקבעתי כי החזקה החלוטה שבחוק לא חלה על מערכת היחסים שבין הנאשם למתלוננת, הרי שהיה על התביעה להוכיח כי הסכמתה של המתלוננת לקיום יחסי מין עם הנאשם הושגה "תוך ניצול תלות נפשית ממשית, שמקורה בטיפול הנפשי שניתן להם על ידו".
638. אם אף אתעלם, רק לצורך הדיון, מכך שקבעתי כי הנאשם לא העניק למתלוננת טיפול נפשי, הרי שאין כל ראיה כי אותו טיפול לכאורי, הוא שהביא את המתלוננת, מתוך תלות ממשית, להסכים לקיום יחסי מין עם הנאשם.
639. בעניין זה קיימת חשיבות למהירות שבה נרקם הרומן בין הנאשם לבין המתלוננת; נזכיר כי רק ימים בודדים לאחר פגישתם הראשונה (שלא בבית חולים אברבנאל), החל ביניהם שיח אינטימי, מגע פיזי, וקשר הדדי.
640. קיום יחסי המין (בין אם בחודש מרץ 2015 או מאי 2015, מבלי לקבוע מסמרות בשאלה זו), התרחש לפחות חודשיים לאחר שהחל הרומן, ולאחר שמערכת היחסים הפכה לחברית, אינטימית ורומנטית.
641. הראיה עליה הצביעה התביעה ביחס לקשר שבין "הטיפול" לבין "התלות הממשית" היתה אחת ויחידה (וגם זאת, במשתמע, כדי להוכיח את "מודעותו של הנאשם" לכך), והיא העובדה שהנאשם הפנה את המתלוננת למאמר העוסק בתופעת ההעברה.
642. כפי שכבר קבעתי בענין זה, העובדה כי הנאשם לא האמין שהמתלוננת באמת פיתחה אליו רגשות לאחר זמן קצר מאוד, כך על פי עדותו ("כי מדובר על לוז קצר, 15.2 נפגשנו מספר פעמים בינואר זה היה מהר"), לא מלמדת דבר על אופי מערכת היחסים בינו לבין המתלוננת, מבחינה טיפולית. קל חומר כאשר לא הוכחה, ואין כל ראיה, ביחס לשאלת קיומו של מנגנון העברה אצל המתלוננת ביחס לנאשם.
643. אדגיש שוב בעניין זה, כי המתלוננת טענה כי היוזמות הרומנטיות מצידה בתחילתו של הקשר עם הנאשם נבעו מתהליך "העברה", והתביעה הוסיפה וטענה כי גם ההסכמה לקיום יחסי המין נפגעה כתוצאה מתהליך זה. ואולם, על מנת להוכיח טענות אלה, היה על התביעה להגיש ראיות מתאימות, כגון חוות דעת מומחה.
הראיות אליהן הפנתה התביעה, שלימדו על קשייה האישיותיים של המתלוננת, ותלותה במטפלים, אינן מוכיחות כי תלותה של המתלוננת כתוצאה "מהטיפול" היא שפגמה בהסכמתה לקיום יחסי המין. אדרבא, דווקא קיומם של קשיים אלה עשוי להוכיח את ההפך, או לפחות אחרת.
644. במצב דברים שבו כל מה שיש הוא פרשנותה של המתלוננת את הסיטואציה בדיעבד (וממילא מדובר בעדות סברה בלתי קבילה), וראיות "פריפריאליות" ביחס לאופיה של המתלוננת, ומנגד, קיום רומן הדדי, אינטימי, ומוסכם - לא ניתן לקבוע מעבר לכל ספק סביר כי נפל פגם בהסכמת המתלוננת לקיום יחסי מין עם הנאשם, לא כל שכן –בוודאי שלא עקב "תלות ממשית כתוצאה מהטיפול".
645. הנה כי כן, התביעה לא הוכיחה כי הנאשם "ניצל" את הסכמתה של המתלוננת לקיום יחסי מין עמו; לא הוכח כי ההסכמה נבעה מתוך תלות נפשית ממשית בו, שמקורה ב"טיפול הנפשי" שניתן לה על ידו.
סוף דבר - זיכוי
646. לאור כל האמור לעיל, נוכח שיקולים אלה -