טיבה המהותי ויוצא הדופן, חריג ממש, מבחינה ראייתית ומשפטית של החזקה החלוטה, מחזק את המסקנה שלפיה התכוון המחוקק לייחדה אך ורק לסוג טיפולים היוצרים תלות נפשית ממשית (שניתנים על ידי פסיכיאטרים, פסיכולוגים, ועובדים סוציאליים או המתחזים להם), ולא לכל טיפול מסוג אחר, אפילו טיפול נפשי "סתם", כזה או אחר.
629. ראינו לעיל, כי הטיפול שהעניק הנאשם למתלוננת, לא היה טיפול פסיכיאטרי, על כך נדמה שלא יכולה להיות מחלוקת, ואין זה משנה, עובדתית, כי הנאשם הוא (במקרה) גם פסיכיאטר בהכשרתו. הנאשם לא היה אמון על הטיפול התרופתי במתלוננת, כך קבעתי לעיל, וכן לא הוכח כי ניהל עמה קשר פסיכותרפי. בהיעדר הוכחה למתן טיפול פסיכיאטרי - ברי שלא ניתן להניח, וודאי שלא כעובדה מוכחת, את תלותה של המתלוננת בנאשם, כתוצאה "מהטיפול" שניתן לה על ידו.
630. על כן, לאור האמור לעיל – פשיטא כי החזקה החלוטה שבחוק, המתייחסת לטיפול פסיכיאטרי, לא חלה והיא אינה רלוונטית לפרשה זו.
לא הוכח כי הסכמת המתלוננת הושגה תוך ניצול תלות נפשית ממשית שמקורה בטיפול הנפשי שניתן לה על ידי הנאשם
631. טענה התביעה בסיכומיה: "גם אם יקבע בית המשפט הנכבד כי תקופת הטיפול הסתיימה בחודשים הראשונים להיכרות בין הנאשם למתלוננת ועוד בטרם התקיים המגע המיני הראשון ביניהם (בניגוד לעמדת המאשימה) – אזי התלות הנפשית בנאשם הוכחה לאורך כל עדותה של המתלוננת. תלות זו גם ניכרת במפגשים שתועדו ביניהם בעימות שנערך במשטרה, בהתכתבויות בין השניים (ת/11) ואף עולה מגרסת הנאשם, אשר, כמפורט לעיל, היה מודע לאבחנה של המתלוננת ובתוך כך ----". התביעה הוסיפה: "חוסר השוויוניות בין הנאשם למתלוננת, הניצול, התלות והאובססיביות שאיפיינו את מערכת היחסים ביניהם זועקים מבין ראיות התביעה...".
632. התביעה הצביעה על ראיות שונות, ופירטה באריכות את עדות המתלוננת ביחס לתלות שפיתחה בנאשם. כך למשל הפנתה לעדות המתלוננת (במקומות שונים בסיכומיה, ראו להלן לאו דווקא לפי הסדר שבו הופיעו):
"מעבר לכך תיארה המתלוננת את עוצמת התלות שפיתחה בנאשם כבר מעת השחרור באשפוז הראשון וכיצד נתפס הוא בעיניה: "היה האלוהים שלי"; "מקור החמצן שלי"; "נתן לי חיים מחדש"; הקול היחיד בראש שלי", וכו'".
"גב' גמפל עזבה אותי ואת היד המושטת שהוא שלח לי תפסתי בכל הכוח ומהר מאוד הוא השתלט בהכל. לא עשיתי כמעט דבר מבלי לשאול אותו לפני או להתייעץ עמו. לא קיבלתי החלטות עצמאיות למרות שניסיתי, היו רגעים שאמרתי התרופה הזו לא טובה, היא גורמת לי להעלם".
"ש. אני מבקשת לשאול לגבי אותן פגישות שהיו בארץ בינואר לפני שחזרת, היית בחופשת סמסטר. והיו מספר מפגשים. האם הרגשת אי נוחות מהאמירות, למה לא קמת ועזבת?
ת. התלות, התלות בו כמטפל שלי, כבר ספרתי, איך היתה אחיזה אבסולוטית, הוא לא היה הקול הדומיננטי בראש שלי, אלא הקול היחיד בראש שלי.
ש. שאלת ב.ה. כמו עם גמפל?
ת. כן. אז למה נשארתי? כי הוא זה שנתן לי חיים מחדש ואם הטיפול עמו נפסק הפירוש זה המוות שלי".
" ניסיתי להרגיע אותו שישאר וימשיך לטפל בי. אני תלויה בו. תלויה".
" ש. בתלונה למשרד הבריאות בעמוד 1 פיסקה חמישית מהסוף – כתבת: מצטטת.
תוכלי להתיחס למה כתבת את המשפט "אני יודעת שאין זה נכון אך הרבה פעמים שאלתי את עצמי האם יחסי המין הם חלק נורמלי מהטיפול? אולי זה איך שהוא עובד"?
ת. רציתי לעשות, ניסיתי לעשות רציונליזציה בראש שלי למעשים שלו. הייתי כ"כ זקוקה לטיפול שלו והייתי תלויה בו אז רציתי לעשות רציונליזציה , היה לי ברור לחלוטין שיחסי מין הם לא חלק מהטיפול. הוא ידע מה הוא עושה, הוא ידע יפה מאוד, הוא הפנה אותי בעצמו למאמר של פרויד, הוא ידע במאה אחוז שהוא הולך לפגוע בי בעשיה הזו".
מהעימות עם הנאשם: "כשאת בטיפול... יש לזה כוח. זה עוצמה... גם גלית הפסיכולוגית שלי אם היא הייתה לוקחת אותי למיטה לשכב איתי, הייתי שוכבת איתה... זה הכוח והתלות הזו. זה הרצון הזה שיש בי שמשהו חסר לי, אהבה. מישהו שידאג לי, מישהו שיחבק אותי, מישהו שישמור על. אני הייתי עושה בשבילו הכל, הייתי רוצחת בן אדם בשבילו".
633. התביעה הפנתה עוד לראיות שונות שלימדו על קווי אישיותה של המתלוננת----
עוד הפנתה התביעה לעדותה של גלית גמפל ולראיות מטעמה (והן למסמכי אשפוזה הראשון של המתלוננת, ת/1), ----
התביעה פירטה את האמור בחוות הדעת שהוגשה מטעם ההגנה מאת ד"ר אהובה בני (נ/23) וטענה כי יש בה כדי ---
634. ביחס למודעות הנאשם לתלות הפנתה התביעה אל הודעתו במשטרה (ת/44) "הנאשם אישר בהודעה זו כי ידע על נטייתה של המתלוננת לפתח תלות במטפליה, עובדה שללא ספק היתה אמורה להוות תמרור אזהרה עבורו".
635. עוד הוסיפה התביעה בעניין זה, כי "מודעותו של הנאשם לתלות זו ולתהליך "העברה" שעשתה המתלוננת כלפיו, באה לידי ביטוי בהפנייתה למאמר של פרויד, העוסק כל כולו בהתאהבות בחדר הטיפולים...".
636. ההגנה טענה מנגד, כי גם אם אכן פיתחה המתלוננת תלות בנאשם "הרי שהם (דבריה של המתלוננת בעניין זה, ש.ב) מתארים תלות שאינה נובעת מטיפול. תלות הנובעת מהכרת תודה, תלות הנובעת מקווי אישיות, לא תלות הנובעת מטיפול מתמשך כנדרש בדין".
637. בפלוגתא האמורה - אין מנוס מקבלת גישתה של ההגנה.