אליבא דההגנה, הנאשם והמתלוננת ניהלו מערכת יחסים רומנטית, על כל הכרוך בכך – שיחות טלפוניות על ענייני דיומה, באופן הדדי, מפגשים במסעדות, בחוף הים, נופש משותף בחו"ל, ועוד. ההגנה הדגישה כי מערכת היחסים הרומנטית החלה זמן קצר מאוד (כ-10 ימים) לאחר פגישתם הראשונה של הנאשם והמתלוננת (ביום 26.11.2014, שלא בבית החולים אברבנאל במסגרת האשפוז הראשון), והפנתה להתכתבויות ביניהם שתמכו בגישה זו (כמו למשל התכתבויות בעלות תוכן מיני).
ההגנה הדגישה כי לאחר מספר חודשי רומן, הפצירה המתלוננת בנאשם לקחת החלטה אם הוא דבק בקשר עמה ועוזב את אשתו (כתבה לו, בין היתר, "זה או אני או היא"). בסופו של יום, הנאשם הבטיח למתלוננת שהוא יעזוב את ביתו ויקים עמה משפחה. אולם, לאחר שהנאשם גילה שיתכן כי המתלוננת שיקרה לו ----, גמר אומר לסיים עמה את הקשר הרומנטי.
42. ההגנה הפנתה לרגש הנקם שגילתה המתלוננת לאחר שהנאשם החליט לסיים את מערכת היחסים ביניהם, ולהודעות המאיימות ששלחה לו, לפיהן היא "תהרוס אותו", אלא אם יאות להמשיך את הקשר הרומנטי עמה. ההגנה טענה כי בנסיבות אלה, של מניע נקם ברור ברקע התלונה, יש לבחון באופן מוקפד וזהיר את עדות המתלוננת.
43. לשיטת ההגנה, בחינה של גרסת המתלוננת לימדה כי " ...לא ניתן להאמין למילה של המתלוננת ולא ניתן לתת כל משקל לעדותה". נימוק נוסף, לשיטת ההגנה, להיעדר האפשרות ליתן משקל לעדות המתלוננת נעוץ בכך שבמועד הרלוונטי לכתב האישום היא עשתה שימוש בתרופות פסיכיאטריות, סמים ואלכוהול המעיבות על הזיכרון-----
44. ההגנה האריכה אודות חוסר ההיגיון, לשיטתה, בעדות המתלוננת, והסתירות שהתגלו בה.
כך למשל, הפנתה ההגנה לכך שהמתלוננת כבשה את עדותה ביחס לתוכן שיחתה עם הנאשם במסגרתה הוסכם ביניהם (לדברי המתלוננת) המתווה הטיפולי, ולא מסרה כל הסבר סביר לכך. עוד טענה ההגנה, כי המתלוננת כבשה את הסיפא של אמירתו המינית הנטענת של הנאשם כלפיה כבר בפגישתם השנייה ("בראש שלי זה נחווה כאונס") ללא כל הסבר, והוסיפה אותה רק בעדותה בבית המשפט, וזאת על מנת לנסות להזיק לנאשם מבחינה משפטית. ההגנה עמדה על כך שהמתלוננת טענה במקומות שונים כי הנאשם אישפז אותה בבית חולים פסיכיאטרי (פעמיים) על מנת להשתיקה (כדי למנוע ממנה לספר על מעשיו הפסולים כלפיה), אולם בסופו של יום, לאחר שהוטחו בה ראיות הסותרות תזה זו, נאלצה לחזור בה.
ההגנה עמדה על חוסר ההיגיון, לשיטתה, בגרסתה של המתלוננת אשר למשפטים הגסים שהשמיע באוזניה הנאשם בתחילת הקשר ביניהם. שהרי, על פי עדות המתלוננת, היא עזבה את מטפל אחר שפנתה אליו, ----, משום שדיבר עמה באופן גס, ומאידך דבקה במערכת היחסים עם הנאשם (אשר השמיע לה, לדבריה, אמירות בוטות ומכוערות) – ללא כל הסבר סביר להתנהגותה השונה בשני המקרים הדומים. עוד הפנתה ההגנה לכך שהמתלוננת לא סיפרה אודות ד"ר ---- בחקירתה במשטרה, ושמו עלה לראשונה רק בעדותה בבית המשפט.
דוגמא נוספת אליה הפנתה ההגנה: הפער בין מה שמסרה המתלוננת לקרוביה, בזמן אמת, ביחס לעתידה עם הנאשם לאחר שיעזוב את ביתו למענה, לבין מה שסיפרה ביחס לכך בעדותה בבית המשפט. ההגנה הטעימה, כי המתלוננת סיפרה למשפחתה וחברותיה כי הנאשם החליט לגור ולחיות עמה, בעוד שבבית המשפט טענה המתלוננת כי הטעם לפרידה מאשתו הוא הבגידה, והוא מתכוון להתגורר לבדו, ולא עם המתלוננת.
45. ההגנה קבלה על כך שהמתלוננת פנתה לעדים רבים לאחר הגשת התלונה מטעמה (ד"ר אורן, ד"ר הגדוש, גלית גמפל ועוד), והוסיפה כי המתלוננת התראיינה בכלי תקשורת ופרשה שם את עדותה בפומבי, מה שהיה בו כדי לזהם את העדויות במשפט.
46. ההגנה התייחסה להתכתבויות בין המתלוננת לנאשם, שהופקו ממכשיר הטלפון של המתלוננת (שלא על פי הדין), וטענה כי הוכח שהיא מחקה מהן הודעות; "בחקירתו, רס"ב ברגמן אישר כי מהדו"ח המפרט את פעולת העתקה המאוחרת של הטלפון של המתלוננת ברור כי נמחקו נתונים, ובכלל זה הודעות, אולם לא ניתן לדעת מה וכמה, כיוון שבמועד בו המתלוננת מסרה את הטלפון כבר לא ניתן היה לבדוק איזה הודעות המתלוננת מחקה וממילא לא ניתן יהיה לשחזרן".
47. ההגנה הפנתה לעדויותיהם של הורי המתלוננת, אשר מדבריהם בזמן אמת עלה שהם תמכו בקשר הרומנטי שלה עם הנאשם, והדגישה כי לו היו מאמינים שהנאשם פגע בה (העניק לה טיפול תוך כדי מערכת היחסים המינית ביניהם), ברי שלא היו מגיבים כך, קל וחומר שעה שאלה הם שני רופאים, בעצמם: "התנהגותם (של ההורים, ש.ב) בזמן אמת במהלך הקשר כאשר תמכו ועודדו אותו, ובסיומו כאשר הזמינו את יהודה לביתם והודו לו על הקשר, מעידה כי יהודה לא היה המטפל של המתלוננת והיא צובעת בצבע הנכון את עדויותיהם (רצופות הכזבים) על הדוכן".
48. לטענת ההגנה, העובדה כי פעולות החקירה המאומצות של המשטרה, במסגרתן נאספו ראיות רבות, אולם ללא כל ראיה עצמאית המעידה על יחסי טיפול "היא למעשה הראיה החזקה ביותר לכך שלא התקיימו יחסי מטפל-מטופלת בין יהודה לבין המתלוננת". ההגנה התייחסה לעדויות של עדים (ומסמכים) שונים אשר סיפרו על מה שהמתלוננת אמרה להם בזמן אמת, וטענה כי מדובר בעדות מפי השמועה, אשר לכל היותר יכולה לבסס ראיה לעצם אמירת הדברים. כך ההגנה: "אם נסכם נקודה זו, הרי שהמתלוננת סיפרה סיפורים שונים לאנשים שונים, אנשים שמידת הקרבה של המתלוננת אליהם אינה ברורה. דווקא לקרובים אליה ביותר, המתלוננת סיפרה אך ורק את האמת: כי בינה לבין יהודה מערכת יחסים רומנטית".
49. עוד הוסיפה ההגנה, כי עדותה של המתלוננת ביחס לכך שהנאשם היה המטפל שלה, אין בה דבר, שכן בחינת התקיימותם של יחסי טיפול (כמו למשל יחסי עבודה) היא אובייקטיבית, ולא סובייקטיבית; כמו כן נטען בעניין זה: "כיוון שהקשר בין המתלוננת לבין יהודה נעדר כל סממן טיפולי מוכר... עדותה של המתלוננת התמקדה בתחושות, בהרגשות, במאווים כמוסים כל אלה, כאמור, אינם רלוונטיים".