חשוב לומר, כבר כאן, וגם בהמשך אדגיש: איני בא בטרוניה, חלילה, אל המתלוננת. הרי קשה מאד לזכור (ואחר כך גם למסור, קבל עם ועדה) מה היה תוכן כל מפגש או מפגש טיפולי, או לפחות חלק מהם. ברם, מאידך גיסא, איזו דרך אחרת יש לפני בית המשפט, בדרכו לקבוע אם מטפל נהג שלא כדין במטופלת שלו אגב "טיפול נפשי"?
58. אני קובע, כי יתכן בהחלט שהנאשם תמך במתלוננת מבחינה נפשית, בשיחות הרבות שהיו ביניהם, ואף במפגשיהם השונים, וניסה לסייע לה, אולם ברי שאין די בכך על מנת להרשיעו בפלילים; היה על התביעה להוכיח כי הטיפול שניתן על ידו (אם באמת ניתן) היה טיפול נפשי הקבוע בדין, ולא "סתם" תמיכה. קביעה כזו, כאמור, לא ניתן היה לבסס על סמך עדותה של המתלוננת לבדה, וכן מפאת פערים ראייתיים רבים נוספים, עליהם אעמוד בהמשך.
59. עוד שוכנעתי, כי גם אם אניח, רק לצורך הדיון, שבין הנאשם לבין המתלוננת התקיימה מערכת יחסים טיפולית על פי הדין (מה שכאמור לא הוכח), הרי שלא הוכח כי היה מדובר במערכת יחסים טיפולית פסיכיאטרית, ועל כן החזקה החלוטה שבחוק - הקובעת פוזיטיבית פגם בהסכמת המתלוננת לקיום יחסי מין ללא צורך בהוכחה – לא חלה .
בהעדר תחולה לאותה חזקה חלוטה, היה על התביעה להוכיח פגם בהסכמתה של המתלוננת לקיום יחסי מין עם הנאשם: כך, היה עליה להוכיח כי הסכמתה נבעה מתוך תלות שמקורה בטיפול הנפשי שניתן לה על ידי הנאשם. התביעה לא הוכיחה יסוד זה של העבירה, אף לא לכאורה.
60. להלן תיפרש סקירה כרונולוגית של השתלשלות האירועים במסגרתם נבנתה מערכת היחסים בין הנאשם לבין המתלוננת; נעמוד על עדות המתלוננת ומשקלה, ועל ראיות נוספות שתמכו או פגמו בגרסתה. במסגרת הסקירה, יובאו גם דוגמאות מגרסת הנאשם ביחס לאירועים מסוימים; אדגיש, כי לא קבעתי ממצאים עובדתיים על סמך עדותו של הנאשם (אשר אף היא לא היתה חפה מקשיים), והבאתי את תוכנה (ביחס לחלק מהאירועים) רק על מנת להמחיש את הקושי הראייתי בהסתמך על עדות המתלוננת כעדות יחידה (במובן של "גרסה מול גרסה").
61. עוד להלן, ראיות אשר לימדו על טיבה של מערכת היחסים בין הנאשם לבין המתלוננת בראשית הקשר ביניהם, ובין היתר הדדיות, שאיפות רומנטיות הדדיות, וקרבה פיזית – כל אלה, באופן סמוך מאוד, וכמעט מיידי (מספר ימים), לאחר היכרותם הראשונית.
ראיות אלה מחייבות את המסקנה המובנת מאליה כי התנהלות זו אינה מאפיינת קשר טיפולי, כהגדרתו על פי הדין, ולא ניתן "לזקק" את ה"חלק הטיפולי" הנטען, על מנת לייצר, באורח מלאכותי, הפללה של הנאשם.
שנית, וכאן העיקר, התנהלות זו הפריכה את הטענה ביחס לפגם בהסכמת המתלוננת לקיום יחסי מין עם הנאשם. ההשערה, שממילא לא בוססה, כאילו "הטיפול" הוא שעמד בבסיס הסכמתה של המתלוננת לקיום יחסי מין עם הנאשם, וכאילו נעשו מתוך תלות שמקורה בטיפול הנפשי – נשללה לחלוטין; שהרי, על מנת שתיווצר "תלות" כתוצאה מטיפול (שהוא כאמור, קשר מתמשך, על פי החוק) צריך שהקשר יהא אכן מתמשך, ולא כזה שנולד מספר ימים לאחר קיום פגישות בודדות.
62. טרם ניתוח הראיות באופן כרונולוגי, ראיתי להתייחס, ראשית, לראייה מרכזית שהוגשה מטעם התביעה – ת/57, ולעמוד על הקושי בקביעת ממצאים על בסיסה .
קבילות ומשקל המדיה הדיגיטלית
63. על מנת לתמוך בעדות המתלוננת, הגישה התביעה ראיות דיגיטליות רבות, שאינן אלא התכתבויות שונות בין המתלוננת לבין הוריה ומכריה, לרבות ואולי בעיקר עם הנאשם; עוד הוגשו התכתבויות בין הורי המתלוננת לבין הנאשם. ההתכתבויות נעשו בפלטפורמות של אפליקציות מסרים מידיים, SMS, או מיילים.
64. חלק מהמדיה הדיגיטלית הופק מתוך מכשירי טלפון סלולאריים של עדים, אשר מסרו למשטרה את הראיות לאחר עיון במכשיר הטלפון שלהם (למשל, גלית גמפל, ת/38, אורי ניצן נ/53, ד' נ/71, האב ת/28, ד"ר חגי אורן ת/3, ת/4). מחשבו האישי של הנאשם והטלפון הסלולרי שלו נתפסו, ונערך בהם חיפוש (ת/50, ת/52, ת/ 60 – ת/62), אשר אף הוא הניב חומרים רלוונטיים לתיק החקירה (ת/51, ת/53 – ת/56, ת/73, ת/74).
65. עיקר המדיה הדיגיטלית עליה ביקשה המאשימה להתבסס מצויה בת/57; מדובר בדיסק (CD), הכולל התכתבויות בין הנאשם והמתלוננת מהתקופה הרלוונטית לכתב האישום, בפלטפורמות שונות . ת/11 הוא הדפסה של חלק מ-ת/57, וכולל כ- 300 עמודים.