התובע הוסיף כי השוואה פשוטה בין התוכנית המקורית לתוכנית המעודכנת שאושרה ע"י הקרן מוכיחה כי מדובר באותה תכנית ממש (תוך שינויים תקציביים מינוריים).
לטענת התובע, הנתבעות העמיסו על הפרויקט הוצאות חריגות שלא קשורות אליו, ובמובן זה עשו עשיית עושר שלא במשפט, ונוכח תפקידו המהותי של התובע בייזום הפרויקט, הוא זכאי לקבל אחוזים מתוך הכספים שניתנו ע"י הקרן לצורך הפרויקט.
- הנתבעות עותרות לדחיית התביעה. ראשית טוענות הנתבעות כי יש לסלק על הסף את התביעה כנגד הנתבעת 1 בהיעדר יריבות, שכן לזו האחרונה לא היה כל חלק בהגשת הבקשה לקרן בירד, ולא הועלתה במסגרת התביעה כל טענה כנגדה.
שנית, ולגופו של עניין, טוענת הנתבעת כי לא הייתה כל הסכמה שהתובע יקבל כספים בגין הסיוע שהעניק בהכנת התכנית והבקשה לקרן. אלא, התובע נכלל בתכנית כמי שיועסק כקבלן משנה במיזם, בהתאם לתקציב ולשלבי התכנית, ככל שהמיזם ייצא אל הפועל, ומדובר בסיכון שהתובע לקח על עצמו. היות שהמיזם גווע, ולא הגיע לכדי ביצוע השלבים שהיו אמורים להיות מבוצעים ע"י התובע לפי התכנית, הוא אינו זכאי לכל כספים מהנתבעת.
שלישית טוענת הנתבעת כי השקיעה בפועל במיזם כ- 2,000,000 ₪, בעוד המענק שהתקבל מהקרן, מהווה מימון חלקי בלבד, באופן שנגרם לה חסרון כיס. הנתבעת הכחישה מכל וכל את טענת התובע לפיה העמיסה על הפרוייקט עלויות שלא קשורות בו, והציגה את העלויות שהוציאה בפועל לצורך קידום המיזם. לפיכך, טוענות הנתבעות כי יש לדחות את התביעה.
ראיות הצדדים
- מטעם התביעה הובאו עדויותיהם של התובע, מר אורי עתיר (להלן: עתיר) שהוא יועץ עסקי שנשכר ע"י הנתבעת לצורך הגשת התוכנית לקרן בירד, ומר איתמר אמסטרדם (להלן: אמסטרדם) מי שכיהן כיו"ר דירקטוריון הנתבעת בזמנים הרלוונטיים לתובענה, ונכון למועד הגשת הבקשה המקורית. לביסוס הפיצוי, צרפו התובעים חוות דעת מומחה מטעמם.
- ההגנה הגישה תצהירים מטעם מר אורן זבדה (להלן: זבדה) מנכ"ל הנתבעת כיום, ומטעם מר אוהד בלושטיין (להלן: בלושטיין), מי שכיהן כסמנכ"ל כספים בנתבעת במועדים הרלוונטיים להגשת הבקשה המעודכנת לקרן בירד.
דיון והכרעה
- טרם נחל הילוכנו יש להידרש לטענת הנתבעות שעניינה העדר יריבות כנגד הנתבעת 1. לאחר עיון בכלל הראיות שהובאו לפניי, ואף לאור עמדת התובעים כפי שהובאה על ידם (ראו סעיפים 34-35 לכתב התביעה) השתכנעתי שאין כל יריבות בין התובעים לנתבעת 1. הנתבעת 1 אינה חתומה על אף מסמך הקשור במיזם, אין בפי התובעים כל טענה ממשית כנגדה, וברי כי אין בעובדה שהנתבעת 2 מחזיקה בכל מניותיה של הנתבעת 1 כדי לבסס לתובעים יריבות כלפיה. המדובר באישיות משפטית נפרדת ואין צורך להוסיף ולהרחיב בדבר. על כן, דין התביעה נגד הנתבעת 1 להיות מסולקת על הסף.
באשר לנתבעת 2, הרי שלא עלה בידי התובעים להוכיח כי קמה להם זכות השבה ממנה על יסוד עילת עשיית עושר שלא במשפט, ועל כן מצאתי לדחות את התביעה גם נגדה. להלן נימוקיי.