בית משפט השלום בפתח תקווה
ת"א 63760-01-22 פישלר ואח' נ' העוגנפלסט פרויקטים (1970) בע"מ ואח'
תיק חיצוני:
לפני כבוד השופטת לימור חלד-רון
התובעים
1. יהושע פישלר
2. קורון תעשיות (1991) בע"מ
נגד
הנתבעות 1. העוגנפלסט פרויקטים (1970) בע"מ
2. העוגנפלסט בע"מ
פסק דין
1. לפניי תביעה כספית על סך 273,000 ₪ שעילתה עשיית עושר ולא במשפט.
לטענת התובעים, הם סייעו לנתבעות לקבל כספים מקרן "BIRD" (Binational Industrial Research and Development, להלן: הקרן או קרן בירד), לצורך פיתוחו של מיזם לכיסוי יריעות פלסטיק עם תאים סולאריים להפקת אנרגיה חשמלית על פני מאגרי מים (להלן: המיזם או הפרויקט), ולכן הם זכאים לקבל אחוזים מסוימים מכספים אלו.
2. התובע 1 הוא מומחה להנדסת אנרגיה, שפועל באמצעות התובעת 2.
הנתבעת 2 היא חברה המתמחה, בין היתר, בפיתוח וייצור מוצרי PVC מתקדמים, והנתבעת 1 היא חברה שמניותיה מוחזקות במלואן ע"י הנתבעת 2.
למען הנוחות, יכונה התובע 1 להלן: התובע, והנתבעת 2 תכונה להלן: הנתבעת.
העובדות בתמצית
3. קרן בירד היא קרן דו לאומית למחקר ולפיתוח תעשייתי בין ישראל לארה"ב. ביום 21.10.14 הגישה הנתבעת ביחד עם חברה אמריקאית בשם Global Solar Energy (להלן: חברת GSE) בקשה לקרן לקבלת מענק לצורך ביצועו של המיזם, בצירוף תכנית מפורטת לביצוע המיזם (ראו נספח ז' לתצהיר התובעים, ולהלן: התוכנית המקורית).
אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע סייע בהכנת התכנית המקורית (היקף הסיוע ומהותו אינם מוסכמים, כפי שיפורט להלן).
בתכנית המקורית נקבע כי התובעים יועסקו כקבלני משנה או יועצים בשלב שהוגדר בתכנית, וכן הוגדרו מראש תפקידיהם (ראו עמ' 30-39 לתכנית המקורית). טרם הגשת התכנית המקורית, ביום 15.9.2014 נחתם בין התובע והנתבעת הסכם סודיות (נספח ו' לתצהירי עדות ראשית התובעים), אך מעבר לכך, לא נחתמו בין הצדדים הסכמים נוספים.
התכנית המקורית נדחתה על ידי הקרן ביום 21.12.2014 (נספח ח' לתצהיר התובעים).
4. ביום 20.8.2015 הוגשה בשנית לקרן בירד תכנית לביצוע המיזם, הדומה לתכנית המקורית, תוך ביצוע שינויים מסוימים (להלן: התוכנית המעודכנת). הגם שהתובע לא לקח חלק בהכנת והגשת התכנית המעודכנת, גם תכנית זו כללה העסקה של התובעים בשלבי ביצוע עתידיים של המיזם
התכנית המעודכנת אושרה ע"י הקרן ביום 21.10.2015 (נספח י"ב לתצהיר התובעים).
5. הסכם בין הנתבעת, חברת GSE וקרן בירד נחתם ביום 17.5.2016 (נספח 3 לתצהיר הנתבעות).
לאחר אישור התוכנית המעודכנת, העבירה קרן בירד לנתבעת סך של 253,000 דולר.
בסוף 2019 הודיעה הנתבעת לקרן בירד על רצונה להקפיא את הפרויקט.
טענות הצדדים בתמצית
6. לטענת התובע הוא השקיע מאמצים רבים בקידום הפרויקט והוצאתו אל הפועל, ועל כן הוא זכאי לקבל כ- 80% מהכספים שקיבלו הנתבעות מקרן בירד במסגרת המיזם. התובע ציין כי השקיע משאבים רבים לטובת ייזום הפרויקט ולצורך הכנת התוכנית המקורית, וטען כי אלמלא הוא, לא היה פרויקט כלל.
בכלל האמור, ציין התובע כי הוא זה שפעל לאיתור חברה אמריקאית שתהא שותפה לפרויקט לצד הנתבעת, כי הוא זה שהוציא מכיסו הוצאות רבות לצרכי נסיעות, וכי הוא היה איש הקשר המרכזי בין הגורמים הרלוונטיים. התובע הדגיש כי השקיע שעות רבות מזמנו לצורך קידום הפרויקט, ולדבריו "משך שנה שלמה".
התובע הוסיף כי השוואה פשוטה בין התוכנית המקורית לתוכנית המעודכנת שאושרה ע"י הקרן מוכיחה כי מדובר באותה תכנית ממש (תוך שינויים תקציביים מינוריים).
לטענת התובע, הנתבעות העמיסו על הפרויקט הוצאות חריגות שלא קשורות אליו, ובמובן זה עשו עשיית עושר שלא במשפט, ונוכח תפקידו המהותי של התובע בייזום הפרויקט, הוא זכאי לקבל אחוזים מתוך הכספים שניתנו ע"י הקרן לצורך הפרויקט.
7. הנתבעות עותרות לדחיית התביעה. ראשית טוענות הנתבעות כי יש לסלק על הסף את התביעה כנגד הנתבעת 1 בהיעדר יריבות, שכן לזו האחרונה לא היה כל חלק בהגשת הבקשה לקרן בירד, ולא הועלתה במסגרת התביעה כל טענה כנגדה.
שנית, ולגופו של עניין, טוענת הנתבעת כי לא הייתה כל הסכמה שהתובע יקבל כספים בגין הסיוע שהעניק בהכנת התכנית והבקשה לקרן. אלא, התובע נכלל בתכנית כמי שיועסק כקבלן משנה במיזם, בהתאם לתקציב ולשלבי התכנית, ככל שהמיזם ייצא אל הפועל, ומדובר בסיכון שהתובע לקח על עצמו. היות שהמיזם גווע, ולא הגיע לכדי ביצוע השלבים שהיו אמורים להיות מבוצעים ע"י התובע לפי התכנית, הוא אינו זכאי לכל כספים מהנתבעת.
שלישית טוענת הנתבעת כי השקיעה בפועל במיזם כ- 2,000,000 ₪, בעוד המענק שהתקבל מהקרן, מהווה מימון חלקי בלבד, באופן שנגרם לה חסרון כיס. הנתבעת הכחישה מכל וכל את טענת התובע לפיה העמיסה על הפרוייקט עלויות שלא קשורות בו, והציגה את העלויות שהוציאה בפועל לצורך קידום המיזם. לפיכך, טוענות הנתבעות כי יש לדחות את התביעה.
ראיות הצדדים
8. מטעם התביעה הובאו עדויותיהם של התובע, מר אורי עתיר (להלן: עתיר) שהוא יועץ עסקי שנשכר ע"י הנתבעת לצורך הגשת התוכנית לקרן בירד, ומר איתמר אמסטרדם (להלן: אמסטרדם) מי שכיהן כיו"ר דירקטוריון הנתבעת בזמנים הרלוונטיים לתובענה, ונכון למועד הגשת הבקשה המקורית. לביסוס הפיצוי, צרפו התובעים חוות דעת מומחה מטעמם.
9. ההגנה הגישה תצהירים מטעם מר אורן זבדה (להלן: זבדה) מנכ"ל הנתבעת כיום, ומטעם מר אוהד בלושטיין (להלן: בלושטיין), מי שכיהן כסמנכ"ל כספים בנתבעת במועדים הרלוונטיים להגשת הבקשה המעודכנת לקרן בירד.
דיון והכרעה
10. טרם נחל הילוכנו יש להידרש לטענת הנתבעות שעניינה העדר יריבות כנגד הנתבעת 1. לאחר עיון בכלל הראיות שהובאו לפניי, ואף לאור עמדת התובעים כפי שהובאה על ידם (ראו סעיפים 34-35 לכתב התביעה) השתכנעתי שאין כל יריבות בין התובעים לנתבעת 1. הנתבעת 1 אינה חתומה על אף מסמך הקשור במיזם, אין בפי התובעים כל טענה ממשית כנגדה, וברי כי אין בעובדה שהנתבעת 2 מחזיקה בכל מניותיה של הנתבעת 1 כדי לבסס לתובעים יריבות כלפיה. המדובר באישיות משפטית נפרדת ואין צורך להוסיף ולהרחיב בדבר. על כן, דין התביעה נגד הנתבעת 1 להיות מסולקת על הסף.
באשר לנתבעת 2, הרי שלא עלה בידי התובעים להוכיח כי קמה להם זכות השבה ממנה על יסוד עילת עשיית עושר שלא במשפט, ועל כן מצאתי לדחות את התביעה גם נגדה. להלן נימוקיי.
עילת עשיית עושר ולא במשפט
11. עילה של עשיית עושר ולא במשפט קמה מקום בו האחד מתעשר על חשבונו של האחר, שלא כדין (רע"א 371/89 אילן ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ, מד(2) 309(1990)), ועיקרון זה מעוגן בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 (להלן: חוק עשיית עושר או החוק).
סעיף 1 לחוק קובע כך:
“)א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה), שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה) חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שוויה.
הוראה זו מעמידה שלושה תנאים לתחולתה: התנאי הראשון הוא קבלת נכס, שירות או טובת הנאה (ההתעשרות); התנאי השני הוא שההתעשרות באה לזוכה מהמזכה; התנאי השלישי הוא שההתעשרות נתקבלה על ידי הזוכה "שלא על פי זכות שבדין" (ראו ד"נ 20/82 אדרס חומרי בניין בע"מ נ' הרלו אנד ג'ונס, פ"ד מב (1) 221 (1988), בעמ' 275, ורע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב (4) 289 (1998), בעמ' 358-362)).
12. אין חולק כי התובע סייע לנתבעת בהכנת התכנית המקורית, ואין חולק כי התקבלו כספים מקרן בירד בעקבות הגשת התכנית המעודכנת שדומה מאוד לתכנית המקורית. במובן זה, ניתן לצאת מנקודת הנחה שמתקיימים שני התנאים הראשונים של עילת עשיית עושר ולא במשפט. עם זאת, איני סבורה כי עלה בידי התובעים להוכיח את יסוד "שלא על פי זכות שבדין".
בעניין זה טוענים התובעים, כי הנתבעת "העמיסה" הוצאות שאינן קשורות בפרויקט על מנת להצדיק את הכספים שניתנו לה על ידי הקרן, כאשר למעשה היו לה הוצאות מינימליות, וכן נטען על ידם כי הנתבעת היא שגרמה לכישלון הפרויקט בכוונה. דא עקא, שלא עלה בידי התובעים להציג ולו בדל ראיה לטענותיהם אלו.
13. ראשית, מדובר בטענה שלא נטענה כלל בכתב התביעה כפי שהוגש, ואף לא בתצהירו של התובע, ולראשונה היא הועלתה על ידו במפורש במסגרת חקירתו הנגדית, ולאחר מכן בסיכומים מטעמו. די בכך כדי לדחותה.
שנית, ואף לגופו של עניין, מדובר בטענה שמבוססת על מידע שלדברי התובע נמסר לו בשיחה עם מנכ"ל קרן בירד. וכך ציין התובע בעדותו: "אין לי מסמכים, זה כתוצאה משיחה עם מנכ"ל קרן בירד, אני דיברתי איתו, אני ניסיתי לקבל ממנו מידע, הוא כמובן, על כמה כסף החברה קיבלה הוא כמובן לא הסכים לספר, לא רק הוא, גם אחרים לא. אבל מה שהוא כן סיפר זה שהתוכנית בסופו של דבר הסתיימה בלי פרויקט, בלי כלום ובשביל לצאת לידי חובה הראו לו איזה שני פנלים, משהו כזה, שהוא, ממש מצחיק." (פר' עמ' 14 ש' 29-33; עמ' 15 ש' 34-36). למותר לציין, כי התובע לא זימן לעדות את מנכ"ל קרן בירד, והדבר נזקף לחובתו (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, מה(4) 651 (1991)).
כלומר, מדובר בטענה העולה כדי עדות כבושה, המבוססת על עדות מן השמועה שמקורה בדברי מנכ"ל קרן בירד לתובע. זאת, ורק זאת. ברי שלא ניתן לומר כי עלה בידי התובע להוכיח טענתו זו.
14. מנגד, הנתבעת הציגה מספר רב של מסמכים המוכיחים את הכספים שהוציאה לצורך קידומו של המיזם, ואלו מעידים כי אין כל ממש בטענת התובעים בעניין העמסת עלויות על המיזם. בלושטיין, שהעיד על עצמו כמי שהיה האחראי על עריכת דוחות התקדמות תקופתיים שהוגשו אל הקרן (ס 4 לתצהירו), ציין כי הנתבעת הגישה לא פחות מ- 4 דוחות תקופתיים בגין הוצאות שהוצאו לצורך המיזם בתקופה שבין 1.4.2016 – 31.8.2016 (סעיף 5 לתצהיר, צורפו כנספחים 1-4), וסך הכל הוציאה הנתבעת לא פחות מ 631,866 דולר מאז החלה התכנית, וקיבלה החזר בסך 253,000 דולר בלבד.
בלושטיין ציין כי ההוצאות היו בעיקרן בגין שכר עובדים ישירים, ציוד וחומרים ונסיעות, והוא צירף להוכחת הדברים טבלאות אקסל שערך בזמן אמת (נספחים 5-7 לתצהיר בלושטיין).
כאן גם המקום לציין כי בלושטיין הסביר, שעובר לפניה לקרן ואישור התכנית על ידה, החלה הנתבעת להשקיע כספים בפיתוח המיזם, אך אלו לא דווחו לקרן ובגינן ממילא לא קיבלה הנתבעת כל החזר כספי (תצהיר בלושטיין, ס' 10).
15. טענותיו של בלושטיין בקשר לעלויות שהוצאו בפועל ונסיבות הפסקת המיזם, גובו במסמכים, ולא נסתרו ע"י התובעים כהוא זה, בין בראיות מזמן אמת ובין בחוו"ד מומחה מטעמם.
בלושטיין גם הסביר, ואף תמך את דבריו באסמכתאות, מדוע נכשל בסופו של דבר המיזם, וזאת מטעמים של היעדר כדאיות כלכלית ואי מציאת אתר ניסיוני מתאים (שם, ס' 11, וראו גם תצהירו של זבדה לעניין זה, ס' 29 לתצהיר). לפיכך, מצאתי לדחות גם את טענת התובעים לפיה הנתבעת פעלה במכוון להכשלת המיזם.
מכאן, שלא הוכח שהנתבעת 2 קיבלה כספים שלא כדין, ועל כן דין התביעה להידחות.
16. יתר על כן, ממארג הראיות עולה כי הסיוע שהעניק התובע לנתבעת בהכנת התכנית המקורית, אינה אלא פעולה לקידום אינטרס עצמי, אשר אינה מזכה בהשבה לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט.
כידוע, אין בין הצדדים הסכם כתוב (למעט הסכם סודיות), ולטענת התובע "הוסכם בין הצדדים שאני והנתבעת 2 נהיה חלק מהפרוייקט וכאשר יתקבלו כספים והפרוייקט יצא לדרך, אני והנתבעת 2 נקבל חלק מהעבודה ע"ס של כ – 278,000 דולר" (תצהיר התובע, ס' 8). דהיינו, התובע עצמו מאשר כי הוסכם שעם התקדמות הפרויקט, התובעים יועסקו כקבלני משנה/יועצים (לפירוט ראו PROPOSED PROJECT BUDGET, עמודים 77-80 לבקשה המקורית).
לצד האמור, זבדה מסר בתצהירו כי הסכמת הצדדים היתה שהתובע יסייע בהכנת התכנית, וייכלל כקבלן משנה או כיועץ בשלבים מסוימים של המיזם. לדבריו, מדובר בפרקטיקה מקובלת, שבה בעלי מקצוע מסייעים בהכנת תכנית המוגשת לגופי מימון, מתוך ציפיה כי יועסקו כקבלני משנה ככל שהפרויקט יקרום עור וגידים, והם לוקחים על עצמם סיכון שייתכן והפרוייקט ייכשל (תצהיר זבדה, ס' 13 – 17).
היינו, הוסכם בין התובעים והנתבעת, והדבר אף קיבל ביטוי ברור בתכניות שהוגשו - הן המקורית והן המעודכנת – שככל שהמיזם ייצא אל הפועל, התובע ישמש כקבלן משנה ויספק עבודות התקנת חיבור חשמל של הפאנל הסולארי (ראו סעיף 4.J לתוכנית המקורית, עמ' 63) ויועסק כיועץ הנדסת חשמל (ראו סעיף J.5 לתוכנית המקורית, עמ' 67).
17. נוכח מסקנתי זו, הרי שהפעולה שביצע התובע בסיוע בהכנת התכנית המקורית הינה פעולה לקידום אינטרס עצמי. בספרו דיני עשיית עושר ולא במשפט (כרך א, מהדורה שניה, 1998), מתייחס פרידמן לכך כי "העקרון הכללי הוא שמי שפעל לקידום אינטרס עצמי איננו זכאי להשבה מאנשים אחרים אשר הפיקו תועלת מפעולתו. כך, פלוני שפיתח אזור מסחרי, איננו זכאי לתבוע השתתפות בהוצאותיו מבעלי נכסים בסביבה, אף אם ערך נכסיהם עלה או שחל שיפור במחזור עסקיהם עקב התנועה המוגברת באיזור. עקרון זה מוכר הן בדין האנגלו אמריקאי והן בדינים קונטיננטליים. טעמו של הדין ברור. מבצע הפעולה צופה לרווח או הנאה שיפיק מן הפעולה. זה צריך להיות שכרו, ואין הוא זכאי לשכר נוסף. דברים אלה כוחם יפה, אף אם הפעולה לא עלתה יפה כגון שבניית המרכז המסחרי הסתיימה בהפסד...”)שם, עמ' 188).
והדברים יפים לענייננו.
18. למעלה מן הצורך אציין, כי אפילו היה עולה בידי התובעים להוכיח את יסודות עילת עשיית עושר ולא במשפט (ולא כך הדבר), בהתאם לסעיף 2 לחוק עשיית עושר, לא היה מקום להורות על השבה.
סעיף 2 לחוק עשיית עושר קובע כי:
"בית המשפט רשאי לפטור את הזוכה מחובת ההשבה לפי סעיף 1, כולה או מקצתה, אם ראה שהזכיה לא היתה כרוכה בחסרון המזכה או שראה נסיבות אחרות העושות את ההשבה בלתי צודקת".
לאור כלל הראיות שהובאו בפניי, השתכנעתי כי הנתבעת יצאה בחסרון כיס מתכנית המיזם, שכן היא הוכיחה שהוציאה סך של 631,866 דולר מאז אושרה התכנית ע"י הקרן, וקיבלה בפועל החזר בסך 253,000 דולר בלבד (תצהיר בלושטיין, ס' 8). הנתבעת אף הוכיחה כי היו לה הוצאות בגין המיזם אף בטרם אושרה הבקשה ע"י קרן בירד (שם, ס' 10 ונספח 10). לנוכח ההפסדים שממילא נגרמו לה בעקבות כישלון הפרויקט – וכאן המקום לציין כי לא התרשמתי כלל וכלל שהנתבעת רצתה בגוויעתו – הטלת חובת השבה על הנתבעת תהיה בלתי צודקת.
19. כמו כן, למעלה מן הצורך, ועל מנת שלא להותיר את הדברים ללא התייחסות, אציין כי לא השתכנעתי מטענות התובע באשר לתפקידו האקוטי בגיבוש התכנית, מבלי להמעיט כמובן מהסיוע שהעניק, עליו אין חולק.
אני ערה לכך שהתובע טוען שהוא זה שיזם את הפניה לקרן (פר' עמ' 13 ש' 24-25), והיה הרוח החיה בייסוד הפרויקט וקידומו, וכלשונו "הפרויקט לא היה מתקיים בלעדיי, אם אני לא הייתי לא היה פרויקט, לא היה כסף, לא הייתה מקדמה, לא כלום" (פר' עמ' 13 ש' 34-35; עמ' 20 ש' 1-13). גם לא נעלמה מעיני חוות דעת מומחה התובע, מר רונן רוזין (להלן: המומחה) ומסקנתו לפיה "ניתן להעריך את שווי התרומה של התובע לפרויקט בטווח שבין 215,000 ₪ ובין 240,000 ₪, ובממוצע סך של 230,000 ₪ נכון לדצמבר 2022."
עם זאת, נוכח יתר הראיות שהובאו בפניי, איני יכולה לקבל את טענות התובע כי הוא היה הרוח החיה מאחורי המיזם.
20. ראשית, לא ניתן להתעלם מכך כי בניגוד לתובע, אורי עתיר נשכר ע"י הנתבעת כיועץ לפיתוח עסקי לצורך הכנת התכנית והגשתה לקרן, וקיבל שכר בעד עבודתו (תצהיר זבדה, ס' 12 ונספח 2 לתצהיר זה). עתיר, שהובא מטעם התובע, תיאר את תפקידו שלו במלים הבאות: "בתקופה שבין 8/2014 ל 6/2015 הייתי יועץ עצמאי בשכר לחברת העוגנפלסט בע"מ, כמעט באופן בלעדי לצורך הכנה והגשה של מסמך בקשת החברה למענק מותנה.... ההתקשרות של העוגנפלסט איתי היתה לקבלת אחריות מלאה להכנה והגשה של מסמך הבקשה, בתיאום ובפיקוח מר איתמר אמסטרדם" (הדגשה שלי – ל.ח.ר). מכאן, שעתיר ציין כי עיקר התפקיד להכנת התכנית היה שלו. עתיר התייחס לכך שהתבקש לעבוד ביחד עם התובע, שהיה מיועד לשמש קבלן משנה, בהכנת הבקשה למענק, וכן הוא ציין בסעיף 6 לתצהירו מה היה אמור להיות חלקם של התובעים ככל שהמיזם היה קורם עור וגידים, ומה הסכום שהיו זכאים לקבל עבור כך לפי התכנית שהוגשה. כמו כן ציין בסעיף 7 את עבודתו המשותפת עם התובע וההתייעצויות שערך עימו במסגרת הכנת הבקשה, ועד כמה ניסיונו וכישוריו של התובע סייעו לו.
יתר על כן, משנשאל עתיר בחקירתו על היקף הסיוע שקיבל מהתובע, אשר לטענתו ביצע את רוב העבודה בהכנת התכנית והבקשה, השיב בשלילה, הגם שעמד על כך שתפקידו של התובע היה משמעותי למדיי.
21. זבדה ציין כי הנתבעת שילמה לעתיר סך של 65,000 ₪ בגין הכנת והגשת התכנית (תצהיר זבדה, ס' 12 ונספח 2), והבהיר כי עתיר הוא שהיה אחראי באופן בלעדי על הדברים. זבדה הוסיף וציין כי למד שהתובע סייע לעתיר בהכנת התכניות בחלק של מומחיותו "וזאת מתוך הבנה וציפיה כמקובל בעת הגשת תכניות... (שם, ס' 13). גם אמסטרדם טען כי חלקו של התובע בהכנת התכנית לא היה מאוד גדול (פר' מיום 12.12.24 עמ' 9 ש' 1-19, וראו לעניין זה גם תצהירו של זבדה, ס' 18).
במאמר מוסגר יוער, כי מר עתיר ציין שעבור הכנת התכנית המקורית קיבל מהנתבעת סך של כ- 14,000 ₪ בלבד (פר' מיום 14.11.24 עמ' 27 ש' 1-17), כאשר זבדה צירף לתצהירו כרטסת המפרטת סכומים של 65,000 ₪ ששולמו למר עתיר בגין עבודתו זו. כך או אחרת, שני הסכומים הנ"ל נמוכים משמעותית מהסכומים הנתבעים בתביעה דנא.
סוף דבר
22. דין התביעה להידחות כנגד שתי הנתבעות.
לשאלת ההוצאות: לאחר שלקחתי בחשבון כלל השיקולים הצריכים לעניין (ראו רע"א 7650/20 Magic Software Enterprises Ltd נ' פאיירפלאי בע"מ (פורסם במאגרים; 2020)) ובכלל זה העובדה שהוצע לתובעים, ולא אחת, לשקול המשך ניהול ההליך (הן ע"י המותב הקודם והן ע"י מותב זה), ולאחר שנתתי דעתי למספר הבקשות שהוגשו בתיק, מספר הדיונים שהתקיימו בו, לרבות דיוני ההוכחות, ומתן משקל לאסמכתאות שצירפו הנתבעות לסיכומיהן, מצאתי להעמיד את ההוצאות על סך 18,000 ₪.
סכומים אלו יישאו ריבית שקלית ממועד פסק הדין ועד למועד הפירעון.