ביום 23.1.25 התקיים דיון בערעור.
לאחר שהצפנו לפני המשיבה את החסר בתשובתה לערעור ביקש ב"כ המשיבה להשיב עניינית לטענות העולות מהערעור. במסגרת הדיון שהתקיים, כמו גם בשים לב לעובדה שהטענה המשפטית שהעלו המערערים במסגרת הערעור (לפיה הוראת סעיף 15.4 להסכם היא הוראה "הורשתית" המנוגדת להוראת סעיף 8 לחוק הירושה וככזו היא נעדרת תוקף) לא הועלתה כטענת הגנה לפני ביהמ”ש קמא כנגד תביעת המשיבה, הוסכם כי בעניין זה ובעניין זה בלבד המשיבה תהא רשאית להגיש את טיעוניה (במענה לטענות המערערים בערעור בעניין זה) בכתב, בהיקף של 5 עמודים, תוך חזרה מטענות הסף וויתור על הטענה כי המערערת מנועה מלהעלות טענתה בנוגע לסעיף 8 לחוק הירושה והמערערים יקבלו זכות תשובה בהיקף של שלושה עמודים (ראו עמ' 4-6 לפרוט' הדיון).
ביום 5.2.25 הגישה המשיבה את טיעוניה.
לטענת המשיבה, הדירה אמנם הוגדרה בהסכם הממון כנכס שאינו בר איזון (סעיף 7.1ב להסכם) אבל הוראות סעיפים 8.1 ו-8.2 להסכם הממון מאפשרות לכל צד להסכם להפוך נכס שאינו בר איזון לנכס בר איזון ולא רק במקרה מוות. המשיבה סבורה כי קריאת הוראות סעיפים 15.9 ,15.10, 15.14 ו-15.19 להסכם הממון, בצוותא חדה, מובילה למסקנה שהעברת רכוש המנוח למשיבה לא נעשה לאחר המוות אלא "מדובר במתנה בחיים, שהובטחה באי חזרה ממנה, עוד בחיי המנוח". לטענתה, מהוראות סעיפים אלו ניתן ללמוד, כי ממועד רכישת הדירה ואילך "יש למשיבה בעלות חלקית בדירה זו, הגדלה, מיום ליום" וזאת "מכוח עסקה קניינית שאין לה דבר עם ענייני ירושה". כך עולה גם מהוראת סעיף 15.13 להסכם שהקנה בידיה זכות ראשונים לרכוש "את יתרת הבעלות בדירת ההשקעה" ומכאן נלמד שהמשיבה רוכשת זכויות בעלות בדירת ההשקעה שלא מכוח ירושה. המשיבה הפנתה לפס"ד שניתן לאחרונה ע"י ביהמ”ש העליון בקשות עירייה אחרות 4460/22 תרצה אבידר נ' מדינת ישראל, המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות (פורסם בנבו 30.1.25) ולומדת ממנו, כי "ברגע שזכאית הייתה המשיבה שתירשם הערת אזהרה לטובתה על הדירה, משלא נרשמה היא על 'דירת ההשקעה' , מכוח הענקתה לה בידי המנוח, ולא מחמת ירושה, הרי אין כל תחולה להוראת סעיף 8(ב) לחוק הירושה, בעניינו אנו, והמשיבה זכאית למלוא הבעלות בדירה". עוד טוענת המשיבה שהוראת ס' 15.14 להסכם הממון קובעת באופן חד משמעי כי העברת הבעלות והשלמת העברת מלוא הבעלות למשיבה במקרה של פטירת המנוח לבית עולמו, תהיה מלאה, ובלתי חוזרת, אשר תגבר על כל הוראת צוואה ותהווה חוב של המנוח כלפי המשיבה, גם לאחר המוות. המשיבה מפנה לפס"ד של ביהמ”ש העליון בקשות עירייה אחרות 879/14 עמוס נחשון נ' יהודה נחשון (פורסם בנבו, 5.5.16. להלן: עניין נחשון) וסבורה כי קביעותיו תומכות בעמדתה, לפיה אין הוראות הסכם הממון עומדות בסתירה להוראת סעיף 8(ב) לחוק הירושה.