בית משפט השלום בירושלים
ת"א 39650-10-22 מזרחי ואח' נ' תדמית מערכות מתקדמות, שילוט וסוככים בע"מ ואח'
לפני כבוד השופטת מיקה בנקי
תובעים
1. רעות מזרחי
2. דן מזרחי
נגד
נתבעים 1. תדמית מערכות מתקדמות, שילוט וסוככים בע"מ
2. פרדי לוי
3. קרלינה מבל רוביו
פסק דין
תביעה לפיצוי כספי בגין הפרת הסכם.
הצדדים ומסגרת המחלוקת
1. הנתבעת 1 היא חברה העוסקת בהתקנת שילוט וסככים. הנתבעת 3 היא בעלת המניות של החברה/הנתבעת 1, והנתבע 2 הוא בן זוגה העובד בחברה ומנהל בה את כל פעילות ה'שטח'.
2. בחודש יוני 2021 הזמינו התובעים מהנתבעת 1, באמצעות הנתבע 2, פרגולה חשמלית למרפסת דירתם וזאת בהזמנה אישית מיצרן ספרדי ובהתאמה למידות המרפסת.
3. הפרגולה לא סופקה על אף הבטחות חוזרות ונשנות ולאחר דין ודברים ממושך בין הצדדים הגישו התובעים תביעה זו לביטול ההסכם, השבת המקדמה ששילמו ופיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם עקב אי האספקה כאמור.
4. הצדדים חלוקים בשאלה מה היו תנאי ההסכם בינהם, מדוע לא סופקה הפרגולה והאם זכאים התובעים להשבת כספם ולפיצוי בגין נזקיהם הנטענים.
ההסכם בין הצדדים
5. הצדדים נפגשו בבית התובעים ביום 9.6.2021 וסיכמו על הזמנת פרגולה בהתאמה אישית, וביום 11.6.21 העבירו התובעים לחשבון הנתבעת 1 מקדמה בסך 35,000 ₪.
6. לטענת התובעים עלות הפרגולה נקבעה בסך של 75 אש"ח והנתבע 2 הבטיח לספקה תוך 3 חודשים. לתמיכה בגרסתם באשר למחיר המוסכם מפנים התובעים לתכתובת בה מתייחסים שני הצדדים לכך ששולם "חצי" מהתשלום, אך לטענת הנתבע מדובר בסגנון ביטוי כאשר 'חצי' הוא 'חלק' (עמ' 18 ש3-5).
7. לטענת הנתבע המחיר שהוסכם הוא 99,750 ₪ בתוספת מע"מ וזאת על פי מסמך שהציג בתיק, שהוגדר כ"הצעת המחיר" מיום 9.6.2021, ואינו נושא את חתימת התובעים.
התובעים כפרו במסמך האמור וטענו שראו אותו לראשונה בהליך המשפטי. התובעים אף הפנו לתכתובת מיום 15.9.2022 שם כתבה התובעת לנתבע שהיא מצטערת שלא עשתה איתו חוזה בעת תשלום המקדמה. היינו – בזמן אמת לא התייחסו הצדדים לחוזה בכתב.
8. בעדותו טען הנתבע לראשונה שאינו מחתים לקוחות על הצעת המחיר אלא שולח להם בוואטסאפ והם מאשרים. לטענתו אין בידו להציג את התכתובת שכן הטלפון שלו נשבר והוא הצליח לשחזר רק את התכתובת עם התובעת אך לא עם התובע (עמ' 17 ש14-22).
יש קושי לתת אמון בגרסה חדשה זו וזאת בפרט כאשר בפועל צירף הנתבע לתצהירו את התכתובות עם שני התובעים, אך רק מחודש אפריל 2022 ואילך.
לפיכך, ומכיוון שמדובר בגרסה שעלתה לראשונה בחקירתו הנגדית של הנתבע והיא אינה נתמכת בדבר, ואף אינה עולה בקנה אחד עם התכתובת שכן הוצגה, אין בידי לקבל את מסמך 'הצעת המחיר' כמסמך אמיתי שהועבר מהנתבע לתובעים.
9. זאת ועוד, על פי 'הצעת המחיר' לה טוען הנתבע התשלום אמור היה להיות 30% עם אישור ההזמנה, 30% עם סיום הייצור ולפני עלייה לאוניה, 30% עם ההספקה ולפני התחלת ההתקנה, ו-10% לאחר ההתקנה.
דא עקא, לגרסת הנתבע המערכת הגיעה ארצה בחודש אוקטובר 2021 וזאת מבלי שהתובעים נדרשו לשלם את 'התשלום השני' לכאורה, היינו עם סיום הייצור ולפני העליה לאוניה.
כפי שיתואר להלן, גרסה זו של הנתבע – שהייצור לכאורה הושלם והמערכת "בדרך" ארצה - חזרה על עצמה גם לאחר מכן ובאף אחד מהמקרים לא נדרשו התובעים לשלם את אותו "תשלום שני".
ודוק, רק בחלוף למעלה משנה(!), ולאחר שהתפתח עימות בין הצדדים וחוסר האמון נאמר מפורשות – דרש לפתע הנתבע שהתובעים ישלמו את יתרת התשלום בטרם תועמס המערכת על האוניה וזאת בנימוק לאי-אמון ולא בטענה שכך קבוע באותו 'הסכם'.
עניין זה מחזק אף הוא את המסקנה שאין לתת אמון בטענות הנתבע ביחס ל'הסכם' שהוצג מטעמו והדבר משליך על מכלול טענות הנתבעים.
10. כך או כך, אין מחלוקת שמקדמה בסך 35,000 ₪ שולמה ע"י התובעים. לצד זאת אין מחלוקת שלא הוצגה מטעם הנתבעים כל חשבונית או קבלה בגין תשלום זה.
התכתובת בין הצדדים בעניין האספקה - והפרת ההסכם
11. התכתובות בין הצדדים מהוות ראיה מהותית להשתלשלות הדברים ולהבטחות השונות של הנתבע להספקת הפרגולה במועד זה או אחר, כאשר לא נמצאה כל אסמכתא לאיזו מטענותיו או הבטחותיו.
12. כאשר עומת הנתבע עם הודעותיו השונות לאורך החודשים הארוכים שחלפו ממועד ההזמנה ועד להגשת התביעה העלה לפתע גרסאות חדשות והסברים שלא נשמעו קודם לכן - ועדיין לא הציג כל אסמכתא לטענות אלו.
13. להלן נבחן את עיקר ההודעות מזמן אמת ואת ההסברים החדשים שהוצגו.
• ביום 2.8.2021 כתב הנתבע שהפרגולה אמורה לעלות לאוניה ביום 9.9.2021. הצדדים המשיכו להתכתב לאחר אותו מועד והנתבע חזר על הבטחתו שהפרגולה תגיע.
• ביום 10.10.2021 הודיע הנתבע לתובעים שהמערכת הגיעה אך נגרם לה נזק ושלח תמונה של ארגז עץ שבור ובו נראים מוטות מתכת. לטענת הנתבע זהו הארגז בו הובלו חלקי הפרגולה והוא נפל כאשר המלגזה הוציאה אותו מהמכולה בנמל (עמ' 18 ש28-29).
בתכתובת טען הנתבע שהוא מחכה לשמוע מהשמאי וזה 'לא נראה טוב'; בהמשך כתב שחברת הביטוח עושה לו בעיות אך שעשה הזמנה חדשה; ובסוף החודש הודיע שב-21 לחודש (נובמבר) זה 'יוצא שוב'.
למותר לציין שלא הוצג כל מסמך מכל סוג שהוא לתמוך בטענת הנתבע לעניין נזק להזמנה הראשונה – לא מהשמאי, לא מחברת הביטוח, לא מהנמל, לא מעמיל המכס שלטענתו הודיע לו על הנזק ולא מכל גורם אחר. באותה מידה לא הוצג כל מסמך המלמד על אותה 'הזמנה חדשה' לה טען הנתבע.
בחקירתו הנגדית טען הנתבע שהוא מנהל תביעה נגד הנמל, אך גם אסמכתא לכך לא הוצגה (עמ' 19 ש1-4).
• מהתכתובת שהמשיכה בין הצדדים עולה שהנתבע טען שעשה כאמור הזמנה חדשה ואף פעל לערוך הזמנה נוספת להשלמה מסוימת בפרגולה – הזמנה שהכנתה התעכבה בטענות שונות של הנתבע במשך שבועות. גם להזמנה נוספת זו לא הוצגה כל אסמכתא.
• ביום 5.1.2022 הודיע הנתבע שהמשלוח הגיע ארצה כבר ביום 3.1.2022 אך לא שוחרר בשל בעיית 'ניירת'. כעבור ימים ספורים כתב שהמשלוח שוחרר והוא אמור לקבלו. הדבר לא קרה ובתכתובת לא ניתן כל הסבר לאן המשלוח 'נעלם'.
גם כאן לא צורפה כל אסמכתא לטענות הנתבע ובחקירתו הנגדית העלה לפתע גרסה חדשה לפיה הוא סבר שהיצרן 'הבין' שצריך להכין מערכת חדשה ורק כאשר הוא פתח את המשלוח בחודש ינואר 2022 הוא גילה להפתעתו שהמערכת של התובעים לא שם ועל כן פנה שוב ליצרן ולמעשה שלח את ההזמנה רק בחודש ינואר 2022 (עמ' 19 ש24-26).
• הצדדים שוב המשיכו להתכתב ללא תוחלת, לקראת סוף ינואר 2022 כבר דובר בפירוש על 'פיצוי' כלשהו, והנתבע אף הודיע שההזמנה לתוספת יצאה ואף שלח הדמיה של הפרגולה המיוחלת.
• ביום 1.3.2022 הודיע הנתבע ש 21.3.22 יהיה "יום חג" ולשאלת התובע האם הכוונה היא שבמועד זה תתבצע ההתקנה השיב הנתבע "ב"ה אמור להגיע, וכן אתה ראשון כמובן!!!". הדבר כאמור לא קרה וגם ביום 27.3.2022 הודיע הנתבע שהוא "עדיין ממתין אבל יצא ברוך השם!!!" (הדגש לא במקור).
בסעיף 14 בתצהירו שינה התובע את גרסתו וטען ש"במהלך חודש מרץ 2022 היצרן הספרדי התבקש לייצר את המערכות עבור התובעים".
בחקירתו הנגדית העלה הנתבע גרסה שלישית וטען שכוונתו הייתה שהמערכת תהיה מוכנה להעמסה על המכולה בחו"ל בחודש מרץ ולא שבמועד זה כבר תהיה בארץ ותותקן. (עמ' 19 ש29 – עמ' 20 ש17).
• ביום 7.6.2022 הודיע הנתבע שהפרגולה אמורה להגיע בין 15 ל-23 ביוני, אך גם מועד זה חלף ללא אספקה והתכתובת העקרה בין הצדדים המשיכה ועלתה ל'טונים' גבוהים יותר.
• ביום 25.7.2022 כתב הנתבע לתובעים שיגיע אליהם באותו שבוע וימסור להם המחאה, וזאת בעקבות רצף שיחות בין הצדדים שהתקיים יום קודם לכן ובו דרשו התובעים את כספם (עמ' 10 ש23-29).
• לאחר שגם הפעם הייתה הבטחתו של הנתבע 2 כעורבא פרח - פנו התובעים לטיפול משפטי ובמענה למכתב מב"כ התובעים בו נדרש ביטול ההסכם והחזר המקדמה שינה הנתבע 2 את גישתו ודרש מהתובעים את יתרת התשלום על מנת שיפעל להעברת הפרגולה לישראל. טענתו החדשה הייתה עתה שאחרי שההזמנה יצאה - לא ניתן לבטלה.
14. בתכתובת המלאה בין הצדדים ניכר שהתובעים 'רודפים' אחרי הנתבע משך חודשים ארוכים והלה דוחה אותם כל העת ומפעם לפעם שולח הבטחה או הסבר.
כך, לדוגמא, בחודש אפריל 2022 טען הנתבע שהוא בהפסד על ההזמנה, שהיה מוטב לו לחכות לכספי הביטוח ושעדיין יש קושי בגלל שורת נסיבות ובכלל זה המלחמה עם רוסיה, מחסור במכולות, לחץ בנמל חיפה שבגללו אוניות ממתינות בחוץ ועוד.
בחקירתו הנגדית הרחיב הנתבע את גרסתו וביקש לתת הסבר מפורט באשר למחסור שהיה במכולות, לכך שהיו מכולות קטנות מדי לגודל המערכת של התובעים ועוד ועוד.
הכל בגדר גרסאות חדשות בהבל-פה, ללא בדל אסמכתא לאיזו מהן.
15. בשלב מסוים הנתבע אף שלח לתובעים בוואטסאפ מסמך המתיימר להיות ההזמנות שערך עבור לקוחותיו אצל היצרן הספרדי, ובראשן הזמנת התובעים, אך זאת תוך מחיקת פרטיו של אותו ספק עלום שאצלו בוצעה ההזמנה. בחקירתו הנגדית טען הנתבע שמחק זאת כדי שלקוחות לא יתקשרו לספק להתלונן עליו (עמ' 20 ש1-3).
נותרנו אם כן עם מסמך מודפס נושא תאריך 9.3.22 ללא יכולת לקשר אותו לגורם או לעניין כלשהו בתיק דנן, למעט טענת הנתבע שהמספר 1,166 המופיע בשורה בטבלה הוא מידת הפרגולה של התובעים (עמ' 19 ש31-34). לא שוכנעתי שיש לקבוע שמסמך זה קשור לתיק דנן.
16. לשלמות התמונה יצוין שבחודש יולי 2022 קבעו הצדדים להיפגש והשתמע שהנתבע הבטיח להשיב לתובעים את המקדמה, אך שוב דחה אותם ב'לך ושוב'. בהמשך הודיע הנתבע שכאשר ההזמנה תגיע למחסן יוכלו התובעים לבוא ולראותה, יעבירו לנתבע את הפרש התשלום ואז היא תועבר לביתם ותותקן.
17. בשלב זה עלו הצעות וטענות הדדיות כיצד להבטיח את כספם של התובעים אל מול רצון הנתבע להבטיח את תשלום ההזמנה כאשר תגיע. גם בעניין זה אין בידי לקבל את גרסת הנתבע וטענותיו. מצב הדברים באותה עת היה שהנתבעים מחזיקים סך של 35 אש"ח של התובעים מזה למעלה משנה, לא מספקים פרגולה ולפתע דורשים 'הבטחה' של יתרת התשלום לפני ההתקנה לאור טרוניות התובעים ודרישתם להחזר.
18. חוסר אמינות הנתבעים 1-2 המשיך גם במהלך ניהול ההליך כאשר בדיון ביום 6.12.2023 טענו ש'המוצר קיים והם (התובעים) יכולים לקבל את המוצר היום' (עמ' 1 ש12), ואילו בדיון ביום 15.5.2024 השיב הנתבע שהמוצר לא הגיע ארצה אלא נמצא בספרד ואף הוסיף וטען ש'תוך חודש וחצי זה פה.. לא אמרתי שהגיע אף פעם, אני מתנה את זה בתשלום. אני לא מממן אף לקוח' (עמ' 5 ש2-7).
19. אני סבורה שאילו היה בידי הנתבעים לספק את הפרגולה באותה עת או בכל מועד אחר שנזכר לעיל, הם היו עושים כן ובכך מקטינים את הנזקים הנטענים.
לגרסת הנתבע הוא כבר שילם על המערכת פעמיים ליצרן הספרדי ולא ניתן לבטל את ההזמנה שנעשתה בהתאמת מידות אישית למרפסת התובעים, אלא שדבר מטענות אלו לא הוכח. מכל מקום, טענה מאוחרת זו שלפתע נזכר להבטיח את עצמו ועל כן לא שילח את המערכת ארצה עד להבטחת התשלום, אף היא אינה אמינה עליי.
20. לפיכך יש לקבוע שהנתבעים 1-2 הפרו את ההסכם ולא עמדו בנטל להוכיח שאכן הוזמנה עבור התובעים מערכת פרגולה ושהיה בידיהם להתקינה בבית התובעים כמובטח. יתרה מזאת, ההסכם הופר כאשר הפרגולה המובטחת לא סופקה בחלוף כל זמן סביר.
אחריותו האישית של הנתבע 2
21. הנתבע 2 הוא 'הרוח החיה' בחברה הנתבעת 1. כהגדרתו-שלו הוא 'איש השטח' ובפועל הוא שהגיע לבית התובעים וערך מדידות, הוא שסגר איתם את העסקה, הוא שהורה להם כמה כסף להעביר ולאיזה חשבון והוא שהיה איתם בקשר כל העת, דיבר על הוצאת המשלוח, על תקלות ועיכובים, על ביצוע הזמנה חדשה, על מועדי הגעת הפרגולה, על הגעתו להתקנה ועוד.
22. לאור נתונים אלו ברור הוא שהנתבע 2 הוא אורגן החברה ומנהל אותה. במונחי חוק החברות פעולותיו הן פעולות החברה וכוונותיה, עוולות שהוא מבצע מחייבות את החברה, ועם זאת – 'אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן, לחברה, כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס' (סעיפים 47, 53, ו-54(א) בחוק החברות תשנ"ט-1999.
23. כפי שנקבע בפסיקה, אורגן כדוגמת הנתבע 2 נמצא אחראי באופן אישי בשל דרך התנהלותו חסרת תום הלב, שכן החובה לפעול בתום לב בקיומו של חוזה מוטלת על מי שמיישם את החוזה גם אם הוא שלוחו של אחר. כל אימת שמנהל עשה או נמנע מעשיית מעשה שיש בו כדי להטיל אשם או חבות אישית לפיצויים, שרירה וקיימת אחריותו האישית, ומעמדו בתאגיד אינו מקנה לו, כמובן, חסינות כלשהי.
הטלת אחריות שכזו נעשית רק במקרים חריגים והמקרה דנן מתאים לכך, כאשר הנתבע 2 היה למעשה הכוח הפועל היחיד מאחורי התקשרות הצדדים והוא הגורם שבידו היתה למעשה השליטה הבלעדית על דרך התנהלות החברה ומימוש ההסכם (ע"א 8910/05 א. אדמון בע"מ נ' זלמה וינבלט (20.9.2007) והאסמכתאות שם).
24. אחריותו האישית של הנתבע 2, בנוסף לאחריות החברה, נלמדת מהתנהלותו חסרת תום הלב, המפורטת לעיל. כל הבטחות הנתבע 2, שהיו קונקרטיות ונקבו במועדי יציאת משלוח, מועדי הגעה, מועדי התקנה וכיוב', התבררו כלא נכונות, בלשון המעטה.
25. במקרים מעין אלו קבעה הפסיקה שעל מנת שתשובה או הבטחה כזו מצד אורגן תיחשב כמצג חסר תום לב בעל סממנים של הטעיה או מרמה, באופן המצדיק להטיל עליו אחריות אישית, יש להצביע על תשתית ראייתית המוכיחה שהוא ידע או היה עליו לדעת באותה עת שאין אמת בתשובתו או בהבטחתו:
"במילים אחרות, יש להבחין בין תשובות והבטחות כלליות בסגנון "הנושא בטיפול" או "יהיה בסדר", שאמנם הדעת אינה תמיד נוחה מהן אך הן אינן עולות כדי חוסר תום לב סובייקטיבי שיש בו סממנים של הטעיה או מרמה, לבין תשובות והבטחות שבהן נאמרים דברים מפורשים שאין בהם אמת" (ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון, 22.1.2015).
26. בענייננו לא עלה בידי הנתבע 2 להציג ולו בדל ראיה שיכול היה לבסס איזו מהבטחותיו החוזרות ונשנות, הסותרות, והמשתנות.
מהתכתובות בין הצדדים עולה שהנתבע 2 לא שימש רק כאיש קשר בין החברה לתובעים, אלא היה זה שפעל לטענתו לביצוע ההזמנה מול הספק הספרדי, כך שלא ניתן לומר שלא היה מודע למצב הדברים לאשורו. לכל הפחות, היה עליו לדעת שהצהרותיו בדבר 'התקדמות ההזמנה' ומועדי האספקה אינן משקפות את המציאות, וכי הוא מוסר לתובעים מידע מטעה ביודעין או מתוך עצימת עיניים. לפיכך, על פי התכתובות שהוצגו מחד והעדר הראיות מצד הנתבעים מאידך, שוכנעתי שלנתבע 2 לא היה כל יסוד לסבור שיש ולו שמץ אמת בהבטחותיו.
עניין זה ניכר, כאמור, גם בעת ניהול ההליך ובפער בין הטענה הראשונה בבית המשפט ש'הפרגולה כאן וניתן להרכיבה' ובין הטענה האחרונה ש'צריך להעמיס אותה על האוניה'.
27. בפסיקה הודגש שאין ליצור זהות בין סטנדרט ההתנהגות שבחריגה ממנו יש כדי להטיל חיוב חוזי על החברה ובין הסטנדרט שחריגה ממנו מצדיקה הטלת אחריות אישית על האורגן.
באשר לחיוב אישי בגין חוסר תום לב, לרבות בשלב קיום החוזה, קבעו בתי המשפט שיש להראות שעל המנהל רובץ אשם אישי (סובייקטיבי) למעשים או למחדלים שיש בהם משום ביצוע עוולה ואין די בהפרת נורמת תום-הלב המכתיבה רמת התנהגות אובייקטיבית.
כדוגמא לכך ציין בית המשפט התנהלות בה אותו אורגן מבין שעסקה 'מסתבכת' ואף על פי כן הוא לא מודיע על כך למתקשר עמו (ע"א 10362/03 א. ברזני שירותים ועסקאות בע"מ נ' אחים בן רחמים (צפון) בע"מ, 20.10.2009).
28. בעניין ברזאני לעיל קבע בית המשפט שהחיוב האישי מוצדק רק ביחס לנזקים שבינם ובין הפרת חובת תום הלב קיים קשר סיבתי, כדוגמת כספים נוספים שנגבו לאחר אותו מועד.
בענייננו נעשו פעולותיו חסרות תום הלב של הנתבע 2 לאחר תשלום המקדמה הראשונה, ואולם משיכת התובעים משך שנה וארבעה חודשים(!) מצדיקה את קביעת אחריותו לא רק לעוגמת הנפש שנגרמה להם, אלא גם להשבת המקדמה.
אחריות זו מוצדקת לטעמי ראשית מכיוון שלטענת התובעים, שלא נסתרה, הלכה הנתבעת 1 והסתבכה לאורך הזמן בהליכים משפטיים שונים ועלה ספק באשר ליכולתה להשיב את הכספים שנגבו.
שנית, מכיוון שלגרסת הנתבע 2 עצמו הוא פותח חברה נפרדת לעבודה מול כל ספק ולפיכך כאשר עבודתו מול ספק מסוים נופלת – אין הלקוחות יכולים להיפרע אלא מאותה חברה שפעילותה פסקה. גרסאות הנתבע 2 לבעיות לכאורה בעבודה מול הספק הספרדי ממנו הוזמנה לכאורה הפרגולה של התובעים, מעלים חשש שהפרדת חברות זו לצד חלוף הזמן – יותירו את התובעים בפני שוקת שבורה.
לפיכך, ובהינתן שהנתבעת 1 היא חברת יחיד בניהול הנתבע 2 ובבעלות בת זוגו הנתבעת 3 – מצאתי שיש להטיל על הנתבע 2 אחריות אישית לכלל נזקי התובעים.
העדר אחריות לנתבעת 3
29. הנתבעת 1 היא חברת יחיד/משפחתית כאשר יש לה בעלת מניות יחידה ובן הזוג של בעלת המניות הוא 'איש השטח' והלכה למעשה המנהל בחברה.
30. לתובעים לא היה כל קשר עם הנתבעת 3 והם לא טענו ליחסים מיוחדים איתה.
31. התובעים לא טענו לתרמית מצד הנתבעת 3, להברחת נכסים, ל'מימון דק' או לכל תנאי אחר הקבוע בדין להרמת מסך ההתאגדות בין החברה לבעלת מניותיה.
32. כמתואר לעיל, אחריותו של הנתבע 2 כאורגן החברה נקבעה בנפרד, אך אין בעובדות שהוכחו בעניינו כדי להטיל אחריות דומה על הנתבעת 3 באמצעות 'הרמת המסך' המבוקשת.
33. לפיכך התביעה נגד הנתבעת 3 נדחית.
הנזקים הנטענים
34. השבת המקדמה - התובעים זכאים להשבת המקדמה בסך 35,000 ש"ח, בהתאם לסעיף 9 בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 וכשהיא משוערכת להיום ובסך הכל סך של 42,910 ₪.
35. פיצוי בגין הפרשי מחיר - התובעים טענו שיש לפצותם על עליית המחירים של מערכות מסוג זה בחלוף הזמן. לטענתם עלות מערכת דומה עומדת כיום על סך של 263,000 ₪, אך טענה זו התבססה על הצעת מחיר שצורפה לתצהיר התובעת ללא כל אסמכתא לזהות בין המערכת שהוזמנה מהנתבעים למערכת שאליה מתייחסת הצעת מחיר זו. זאת ועוד, התובעים הזמינו מערכת מחו"ל ועל כן אין בסיס להשוואה לעלות מערכת חדשה המיוצרת לכאורה בארץ.
התובעים לא התקינו מערכת כלשהי בביתם ולא הציגו עדות או חוות דעת של גורם מקצועי שזהו תחום מומחיותו – ולכן לא ניתן לקבל את טענתם לעליית מחירים ולנזק במישור זה.
36. פיצוי בגין נזק למיטלטלין - התובעים טוענים לנזק למיטלטלין שהיו במרפסת וניזוקו בשל העדר פרגולה. אין בידי לקבל טענה זו.
מעבר לכך ש'הערכת' התובעת לנזקים אינה מהווה ראיה, ממילא משבחרו התובעים להציב במרפסת מיטלטלין שונים היכולים להינזק בהעדר פרגולה - אין להם להלין אלא על עצמם, ואין לחייב את הנתבעים בנזק שלכאורה גרמו התובעים לעצמם ב'עיניים פקוחות'.
37. פיצוי לא ממוני - בהתאם לסעיף 13 בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, התובעים זכאים לפיצוי בגין עוגמת נפש בהתחשב במידת ההשפעה על חייהם הפרטיים.
מהתכתובות ומטענות התובעת עולה שהתובעים ציפו פעם אחר פעם ליהנות מהפרגולה באירועים שונים והדבר נמנע מהם בשל העיכוב מצד הנתבעים. חלוף הזמן והרושם לפיו הוליכו הנתבעים את התובעים בכחש משך תקופה ארוכה מצדיקים פיצוי מהותי בעניין זה.
הנתבעים יפצו לפיכך את התובעים בסך של 15,000 ₪.
סוף דבר
38. ענייננו בתובעים שהזמינו פרגולה למרפסת דירתם מהנתבעת 1 באמצעות הנתבע 2. הפרגולה לא הגיעה מעולם, אך במשך שנה וארבעה חודשים 'משך' הנתבע 2 את התובעים בהבטחות וסיפורים שלא הוכח ולו בדל מהם.
39. לאור התנהלות זו נקבע שהנתבעת 1 הפרה את ההסכם עם התובעים ושהנתבע 2, כאורגן בחברה שהציג את מצגי השווא, חב באחריות אישית לנזקי התובעים.
40. הנתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד, ישלמו לפיכך לתובעים את החזר המקדמה בסך 42,910 ₪ וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 15,000 ₪, ובסך הכל 57,910 ₪.
הנתבעים 1-2 יישאו בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד התובעים בסך כולל של 10,000 ₪.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו ריבית צמודה כחוק.
41. התביעה כנגד הנתבעת 3 נדחית אך בהינתן חומרת התנהלות הנתבעים 1-2 והייצוג המשותף לא מצאתי לפסוק הוצאות לחובת התובעים בעניין זה.
ניתן היום, ד' אדר תשפ"ה, 04 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.