בסעיף זה, "הודאה" - למעט הודאה שהיה עמה טיעון התיישנות.
אם כן, סעיף 9 לחוק קובע "אתחול" של מרוץ ההתיישנות, בהינתן הודאת נתבע בקיום זכות התובע, כך שתקופת ההתיישנות תחל במועד ההודאה, גם אם זו ניתנה בחלוף תקופת ההתיישנות המקורית. עם זאת, הסעיף דנן קובע כי הודאה שנלווה לה "טיעון התיישנות" אינה נחשבת "הודאה" לצורך סעיף זה.
- על מנת שהודאה בקיום זכות תביא כאמור לאתחול מרוץ ההתיישנות לפי סעיף 9 לחוק, על ההודאה לעמוד הן בדרישות הנוגעות לתוכנה, הן בכאלה הנוגעות לצורתה.
באשר לתוכן ההודאה, הלכה עמנו כי על ההודאה להיות מפורשת, מלאה ומפורטת, באופן ש"הנתבע יודה לא רק בקיום העובדות הנדרשות, אלא גם בקיום זכותו של התובע" (ערעור אזרחי 9413/03 אלנקווה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד סב(4) 525, 564 (2008) (להלן: עניין אלנקווה); ערעור אזרחי 8438/09 רובאב חברה לנכסים בערעור מיסים נ' אחים דוניץ בע"מ, פ"ד סה(2) 635, 645-643 (2012); ערעור אזרחי 187/05 נסייר נ' עיריית נצרת עילית, פ"ד סד(1) 215, 254-253 (2010) (להלן: עניין נסייר); רשות ערעור אזרחי 9041/03 בטחיש נ' משרד הביטחון, פסקה 5 [נבו] (16.8.2005) (להלן: עניין בטחיש); ערעור אזרחי 1017/91 פסח נ' הכפר הירוק ערעור שונה לוי אשכול [נבו] (1.4.1996)).
אשר לצורת ההודאה, בסעיף 9 לחוק נקבעו שתי דרישות חלופיות: על ההודאה להינתן "בכתב" או "בפני בית משפט" [יוזכר כי לצד שתי דרישות צורניות אלו, בסעיף גם נקבע כי "מעשה שיש בו מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה"].
- כאמור לעיל, במוקד ענייננו ניצבת השאלה, אם הקלטה של דברים שנאמרו בעל-פה עשויה להיחשב "כתב" לצורך החלת סעיף 9 לחוק.
השאלה הנדונה טרם הוכרעה בפסיקתו של בית משפט זה, וניתן למצוא לה תשובות סותרות בפסיקת הערכאות הדיוניות (ראו, למשל: ערעור אזרחי (מחוזי חי') 35052-11-18 סיסו נ' סוטייל, פס' 31 [נבו] (13.3.2019) (השופטת ת' שרון נתנאל); ערעור אזרחי (מחוזי ת"א) 1625/08 יעקובוב נ' אהרונוב, פס' 8 [נבו] (30.5.2010) (השופטת ר' לבהר שרון); תיק אזרחי (מחוזי ת"א) 3133/00 א. גבירצמן מתכננים בערעור מיסים נ' שיא ייזום ופיתוח בע"מ, פס' 7-6 [נבו] (9.11.2006) (השופטת ע' ברון)). יחד עם זאת, שאלה זו הוזכרה בפסיקתו של בית משפט זה, בקשות עירייה אחרות 6623/11 אלבו נ' פלדמן [נבו] (2.1.2014), שם לא התעורר צורך להכריע בה. עם זאת, השופטת א' חיות ציינה שם, בבחינת למעלה מן הצורך, כי "המקרים שבהם החוק דורש כי פעולה מסוימת תיעשה בכתב נחלקים לשני סוגים - מקרים שבהם קיים טעם מהותי לצורך במסמך כתוב ומקרים שבהם המסמך הכתוב נדרש על מנת לשמש כראיה [...] ככל שיש לפרש את דרישת הכתב שבסעיף 9 לחוק ההתיישנות כדרישה ראייתית ניתן לסבור כי היא ניתנת להמרה בראיה מובהקת אחרת" (פס' 11; ההדגשה במקור).