בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 811/23
לפני: כבוד השופטת יעל וילנר
כבוד השופט עופר גרוסקופף
כבוד השופטת רות רונן
המערערים: 1. עמנואל בן חיים
2. טל בן חיים
נגד
המשיבים: 1. תשרי רהיטים בע"מ
2. קלינמן שמואל
3. בן חיים יוסף
4. יובל אוליאל
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ג' שני) בת"א 33371-01-22 [נבו] מיום 1.12.2022
תאריך הישיבה: ט"ז באדר ב התשפ"ד (26.3.2024)
בשם המערערים:
עו"ד לירום סנדה
בשם המשיבים: עו"ד חיים ויקי שמעוני
החלטה
השופטת יעל וילנר:
1. האם הקלטת דיבור של נתבע, אשר כולל הודאה בקיומה של זכות תובע, היא בגדר הודאה "בכתב", כמשמעות המונח בסעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות או החוק)?
זו השאלה שניצבת במוקד הערעור שלפנינו, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ג' שני) בת"א 33371-01-22 [נבו] מיום 1.12.2022, שבגדרו נדחתה על הסף מחמת התיישנות תביעת המערערים נגד המשיבים 3-2.
רקע עובדתי וההליכים המשפטיים
2. ביום 16.1.2022 הגישו המערערים תביעה על סך 2,550,000 ש"ח נגד המשיבים, בטענה לקיומו של חוב שלא נפרע במועד. בתביעה נטען כי במהלך השנים 2013-2012 הלווה המערער 1 למשיבה 1 (להלן: החברה) כספים בסכום כולל של 1,200,000 ש"ח; וכי הוסכם בין הצדדים שמלוא סכום ההלוואה ייפרע ביום 30.4.2013. עוד הוסכם, כי החל מחודש נובמבר 2012 ועד למועד פירעון ההלוואה כאמור תישא החברה – או יתר המשיבים – בתשלומי ריבית חודשיים בסכום של 50,000 ש"ח. כמו כן, בכתב התביעה נטען כי ביום 27.9.2012 חתמו המשיבים 4-2 על ערבות אישית, בלתי מוגבלת בזמן, לחובותיה של החברה כלפי המערער 1 ולפירעון שטר חוב שעשתה החברה לטובתו; וכי עד ליום 10.10.2014 שילמו המשיבים למערער 1 סכום של 674,360 ש"ח בלבד, מתוך סך החוב הכולל.
3. מנגד, המשיבים 3-2 (להלן: המשיבים) הגישו בקשות נפרדות לדחיית התביעה על הסף, שבגדרן נטען, בין היתר, כי התביעה התיישנה. המערערים הגישו תגובות לבקשות אלו, אליהן צירפו תמלילי הקלטות של שיחות שהתקיימו בין הצדדים ביום 12.4.2021 וביום 7.6.2021 (להלן בהתאמה: ההקלטות והתמלילים). לטענת המערערים, מתמלילי השיחות עולה כי המשיבים הודו בקיומו של החוב הנטען, ומשכך, בהתאם לסעיף 9 לחוק, מרוץ ההתיישנות של העילות שפורטו בכתב התביעה צריך להימנות מחדש החל ממועד ההודאה.
4. בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 12.7.2022 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, שלפיה ההכרעה בטענת ההתיישנות האמורה "תתמקד בשאלה המשפטית האם ההקלטה מהווה מסמך בכתב לצורך סעיף 9 לחוק ההתיישנות" (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 12.7.2022, ש' 28-27).
5. כאמור, ביום 1.12.2022 דחה בית המשפט המחוזי על הסף את התביעה נגד המשיבים מחמת התיישנות, והורה על מחיקת התביעה נגד המשיבים 1 ו-4. אשר לשאלה אם הקלטה שמתעדת דברים שנאמרו בעל פה מהווה הודאה "בכתב" לצורך סעיף 9 לחוק ההתיישנות, נקבע כי לשון הסעיף מוליכה למסקנה כי דרישת הכתב היא מהותית, ולא ראייתית בלבד. הודגש, כי על רקע הצורך לוודא כי הודאה כאמור תהיה "רצינית ומושכלת, ולא כזו שנעשתה מן הפה ולחוץ", הרי שכאשר הצד שמודה בקיומה של זכות אינו מודע להקלטת השיחה, לא ניתן להסיק כי הוא מבין את משמעות הודאתו, או ללמוד על גמירות דעתו לגביה. עוד הודגש, כי אין צורך להכריע בענייננו אם שיחה שהוקלטה על דעת הצדדים לה היא בבחינת "כתב", לצורך סעיף 9 לחוק, משלא נטען כי הקלטת המשיבים נעשתה בידיעתם. לנוכח כל זאת, נקבע כי ההקלטה דנן אינה ממלאת את דרישת הכתב שבסעיף האמור; וכי לפיכך תביעת המערערים נגד המשיבים התיישנה. לבסוף, בית המשפט המחוזי מחק את התביעה נגד המשיבים 1 ו-4 מחמת חוסר מעש. צוין, כי למרות הבהרות שהתבקשו מצד בית המשפט, המערערים לא פעלו לתיקון בקשתם לפסק דין בהיעדר הגנה.
מכאן הערעור שלפנינו, אשר ממוקד כאמור בשאלה אם ההקלטות דנן מקיימות את דרישת ה"כתב" שבסעיף 9 לחוק ההתיישנות.
תמצית טענות הצדדים
6. המערערים טוענים כי דרישת הכתב שבסעיף 9 לחוק היא ראייתית בלבד, ונועדה להוכיח שההודאה אכן ניתנה על-ידי הנתבע. לפיכך, לטענתם, הקלטה באמצעות מכשיר אמין אשר משקפת את הדברים במלואם, מקיימת את התכלית הראייתית האמורה; וכי לעניין זה, אין משמעות לשאלת מודעות הדובר להיותו מוקלט. המערערים מדגישים, כי ההקלטות דנן מוכיחות כי הודאת המשיבים מקיימת את התנאים שנקבעו בפסיקה לגבי תוכנה הנדרש של הודאה לפי סעיף 9 לחוק. המערערים מוסיפים, כי המשיבים הציגו בפניהם מצג שווא בנוגע לנכונותם להחזיר את החוב, במטרה למנוע מהמערערים לפעול לגבייתו עד תום תקופת ההתיישנות. נטען כי התנהלות זו של המשיבים היא בגדר שימוש לרעה בהליכי משפט והפרה של חובת תום הלב, באופן שמצדיק לדחות את טענת ההתיישנות אף בהיעדר הודאה בכתב מטעם המשיבים, בשל "זעקת ההגינות" שעולה מנסיבות המקרה דנן.
7. מנגד, המשיבים סומכים ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. נטען כי דרישת הכתב שבסעיף 9 לחוק היא מהותית, ונועדה לוודא שהנתבע מסר הודאתו שלא בצורה חפוזה ומתוך גמירת דעת להודות בזכות התובע. המשיבים מוסיפים כי מכל מקום, תוכן ההקלטות דנן אינו מלמד על הודאתם בזכות המערערים. בהקשר זה נטען, בין היתר, כי בניגוד למערערים, המשיבים לא היו מיוצגים על-ידי עורך-דין במהלך השיחות שהוקלטו; וכי המערערים תכננו את מהלך השיחה באופן מגמתי, על מנת ״לשים דברים״ בפי המשיבים. המשיבים מוסיפים וטוענים כי לא הציגו מצגי שווא או השתמשו לרעה בזכותם לטעון להתיישנות.
דיון והכרעה
8. כמבואר לעיל, ההליך שלפנינו ממוקד בשאלה אם הקלטה של דברים שנאמרו בעל-פה, בנסיבות כבענייננו, מקיימת את דרישת הכתב הקבועה בסעיף 9 לחוק ההתיישנות. כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה, וכי לפיכך דין הערעור להידחות, וכך אציע לחבריי כי נורה.
המסגרת הנורמטיבית
9. כידוע, תקופת התיישנותה של עילת תביעה מתחילה, ככלל, "ביום שבו נולדה" העילה (סעיף 6 לחוק ההתיישנות). חריג לכלל זה קבוע בסעיף 9 לחוק, שניצב במוקד הערעור שלפנינו ומורה כדלקמן: