על רקע זה, נפנה אפוא לדון בשאלה הפרשנית הטעונה כאמור הכרעה בענייננו.
פרשנות דרישת הכתב שבסעיף 9 לחוק ההתיישנות
- כידוע, דבר חקיקה יפורש בהתאם ללשונו ולתכליתו. תחילה יש לבחון את לשון החקיקה ולקבוע מהן המשמעויות שבכוחה לשאת (ראו, מני רבים: ערעור עתירה/תובענה מנהלית 3804/22 נקארה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה, פס' 41 [נבו] (29.7.2024); ערעור אזרחי 2504/24 המוסד לביטוח לאומי נ' לין, פס' 19 [נבו] (21.4.2024)). אם גבולות הלשון כוללים מספר משמעויות אפשריות, יש לבחור את המשמעות שמגשימה באופן מיטבי את תכלית החקיקה (דיון נוסף בית דין גבוה לצדק5120/18 נשים קוראות ללדת למען חופש בחירה בלידה נ' מדינת ישראל, פס' 86 [נבו] (21.7.2021); בערעור מיסים 2255/19 פלוני נ' פלונית, פס' 23 [נבו] (23.2.2020)).
- בענייננו, מבחינה לשונית גרידא, נראה כי התיבה "בכתב" עשויה לכלול גם משמעות של הקלטת דברים שנאמרו בעל-פה.
אמנם, במשמעותה הלשונית הפשוטה, נראה כי המילה "בכתב" מתייחסת להצגה חזותית של כיתוב או סימון, להבדיל מהבעה בעל פה. ביטוי לגישה לשונית זו ניתן למצוא, למשל, בסעיף 3 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, אשר קובע כי משמעות המילה "בכתב" היא "לרבות בכל דרך אחרת של הצגת אותיות, ספרות או סימנים בצורה הנראית לעין או הניתנת לפענוח חזותי". בדומה לכך, סעיף 1 לפקודת הפרשנות (נוסח חדש) קובע כי משמעות המילה "כתב" היא "לרבות בדפוס, בליתוגרפיה, במכונת כתיבה, בצילום ובכל דרך אחרת של הצגת מלים או ספרות, או העתקתן, בצורה הנראית לעין". יחד עם זאת, כבר נפסק כי בהקשרים מסוימים התיבה "בכתב" עשויה לכלול משמעות רחבה יותר. כך, למשל, נקבע כי הקלטת דברים שנאמרו בעל-פה, אף בלא ידיעת הדובר, עשויה להיחשב אמרה "בכתב", לצורך סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, שעניינו בקבילות "אמרה בכתב שנתן עד מחוץ לבית המשפט" (ערעור פלילי 594/86 שלוש נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(2) 824, 833 (1987); ערעור פלילי 323/84 שריקי נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 505, 517-516 (1985); ערעור פלילי 869/81 שניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 169, 239 (1984); ראו גם: ערעור פלילי 141/84 מדינת ישראל נ' טובול, פ"ד לט(3) 596, 603 (1985); נינה זלצמן "סליל-הקלטה כמסמך והדרישה הראייתית לכתב" עיוני משפט יב 77, 117-115 (1987)).
[במאמר מוסגר, יוער כי השאלה אם הקלטה עשויה לשמש "כתב" התעוררה במספר הקשרים גם במסגרת המשפט העברי, וראו, למשל: הרב עובדיה יוסף שו"ת יחוה דעת ב, נז (בהקשר של מלאכת כותב בשבת); הרב אליעזר יהודה ולדנברג שו"ת ציץ אליעזר יג, א (בהקשר של איסור מחיקת השם); ראו גם: אורי דסברג וישראל רוזן "השבת במשטרה" תחומין ב 66, 77 (תשמ"א)].
- אם כן, המילה "בכתב" שבסעיף 9 לחוק עשויה לשאת, מבחינה לשונית, גם משמעות של הקלטת דברים שנאמרו בעל-פה. לפיכך, לצורך הכרעה בשאלה הפרשנית שלפנינו, עלינו לבחון את תכלית דרישת הכתב שבסעיף 9 לחוק ההתיישנות, ולקבוע אם מתן משמעות כאמור מגשימה תכלית זו באופן מיטבי, אם לאו. על מנת להתחקות אחר תכלית זו של דרישת הכתב, שומה עלינו לעמוד תחילה על הרציונלים שבבסיס חוק ההתיישנות בכלל, ועל אלו שביסוד סעיף 9 לחוק בפרט.
חוק ההתיישנות וסעיף 9 לחוק - רציונלים עיקריים
- בעיקרו של דבר, חוק ההתיישנות נועד לאזן כראוי בין האינטרסים הרלוונטיים לסוגיית ההתיישנות - אלה של התובע, של הנתבע ושל הציבור (רשות ערעור אזרחי 4705/22 אליהו נ' ישראל-פור (אליהו), פס' 24 [נבו] (29.9.2022); ערעור אזרחי 8416/19 עו"ד שלמה נס ורו"ח אלי שפלר - מפרקי חברת אגרקסקו חברה לייצור חקלאי בערעור מיסים נ' מדינת ישראל, פס' 31 [נבו] (22.12.2021); רשות ערעור אזרחי 6614/19 מדינת ישראל נ' ג'הסי, פס' 12 [נבו] (30.6.2021); עניין נסייר, בעמ' 246; עניין אלנקווה, בעמ' 546):
(-) אשר לתובע, דיני ההתיישנות מכירים בחשיבות זכויותיו המהותיות ובזכאותו לסעד בגינן; זאת, כפוף להנחה כי תובע אשר "ישן על זכויותיו" ונמנע מהגשת תביעה לאורך פרק זמן ארוך, מוותר ומוחל על זכותו (רשות ערעור אזרחי 3196/18 מגן דוד אדום בישראל נ' פלונית, פס' 10 [נבו] (6.8.2018); עניין נסייר, בעמ' 245).