תמצית טענות הצדדים
- המערערים טוענים כי דרישת הכתב שבסעיף 9 לחוק היא ראייתית בלבד, ונועדה להוכיח שההודאה אכן ניתנה על-ידי הנתבע. לפיכך, לטענתם, הקלטה באמצעות מכשיר אמין אשר משקפת את הדברים במלואם, מקיימת את התכלית הראייתית האמורה; וכי לעניין זה, אין משמעות לשאלת מודעות הדובר להיותו מוקלט. המערערים מדגישים, כי ההקלטות דנן מוכיחות כי הודאת המשיבים מקיימת את התנאים שנקבעו בפסיקה לגבי תוכנה הנדרש של הודאה לפי סעיף 9 לחוק. המערערים מוסיפים, כי המשיבים הציגו בפניהם מצג שווא בנוגע לנכונותם להחזיר את החוב, במטרה למנוע מהמערערים לפעול לגבייתו עד תום תקופת ההתיישנות. נטען כי התנהלות זו של המשיבים היא בגדר שימוש לרעה בהליכי משפט והפרה של חובת תום הלב, באופן שמצדיק לדחות את טענת ההתיישנות אף בהיעדר הודאה בכתב מטעם המשיבים, בשל "זעקת ההגינות" שעולה מנסיבות המקרה דנן.
- מנגד, המשיבים סומכים ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. נטען כי דרישת הכתב שבסעיף 9 לחוק היא מהותית, ונועדה לוודא שהנתבע מסר הודאתו שלא בצורה חפוזה ומתוך גמירת דעת להודות בזכות התובע. המשיבים מוסיפים כי מכל מקום, תוכן ההקלטות דנן אינו מלמד על הודאתם בזכות המערערים. בהקשר זה נטען, בין היתר, כי בניגוד למערערים, המשיבים לא היו מיוצגים על-ידי עורך-דין במהלך השיחות שהוקלטו; וכי המערערים תכננו את מהלך השיחה באופן מגמתי, על מנת ״לשים דברים״ בפי המשיבים. המשיבים מוסיפים וטוענים כי לא הציגו מצגי שווא או השתמשו לרעה בזכותם לטעון להתיישנות.
דיון והכרעה
- כמבואר לעיל, ההליך שלפנינו ממוקד בשאלה אם הקלטה של דברים שנאמרו בעל-פה, בנסיבות כבענייננו, מקיימת את דרישת הכתב הקבועה בסעיף 9 לחוק ההתיישנות. כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה, וכי לפיכך דין הערעור להידחות, וכך אציע לחבריי כי נורה.
המסגרת הנורמטיבית
- כידוע, תקופת התיישנותה של עילת תביעה מתחילה, ככלל, "ביום שבו נולדה" העילה (סעיף 6 לחוק ההתיישנות). חריג לכלל זה קבוע בסעיף 9 לחוק, שניצב במוקד הערעור שלפנינו ומורה כדלקמן:
| הודאה בקיום זכות
9. הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה. |