[...]
(5) עיקול נכסים, עיכוב יציאה מן הארץ, ערובה להמצאת נכסים, מינוי כונס נכסים, צו עשה וצו לא תעשה.
- בית המשפט בחן בהחלטתו האם מתקיימת "בוררות" כנדרש בסעיף 16(א)(5) לחוק, ובתוך כך נדרש באריכות לשאלת מינוי הבורר בהתאם למנגנון הקבוע בהסכם הבוררות. משמצא כי לא מונה בורר בהתאם להסכם הבוררות, קבע כי לא התקיימה בוררות וכי במצב שכזה "אף לבקשות על פי סעיף 16, אין אחיזה". ואולם כפי שהובהר זה מכבר בפסיקה, לבית המשפט נתונות סמכויות מכוח סעיף 16(א) לחוק כבר משעה שקיים בין הצדדים הסכם בוררות ואין הכרח לקיומו של הליך בוררות בפועל, שכן בית המשפט מוסמך גם ליתן סעד מכוח סעיף 16 לחוק אף בטרם מונה בורר על ידי הצדדים (ראו למשל: רשות ערעור אזרחי 8613/10 כספי תעופה בערעור מיסים נ' JSC AEROAVIT AIRLINES, פסקה 30 [נבו] (11.10.2012); רשות ערעור אזרחי 9389/06 מערכות דרכים מתקדמות בערעור מיסים נ' אפ. טי . אס- פורמולה טלקום סולושנס בע"מ, פסקה 29 [נבו] (14.10.2009); רשות ערעור אזרחי 102/88 מעדני אווז הכסף בערעור מיסים נ' cent or s.a.r.l, פ"ד מב(3) 201, 206 (31.8.1988)). בנסיבות המקרה דנן אין מחלוקת כי בין הצדדים קיים הסכם בוררות ודי בכך אפוא כדי להקנות לבית המשפט סמכות מכוח סעיף 16(א)(5) לחוק.
- מקום בו מוגשת בקשה לסעד זמני לפי סעיף 16 לחוק, על בית המשפט לבחון אותה בהתאם לאמות המידה המקובלות, היינו לבדוק את סיכויי התביעה ואת מאזן הנוחות, לצד שיקולי יושר וצדק ותום לבו של מבקש הסעד (ראו למשל: רשות ערעור אזרחי 6178/20 אהרן נ' קלוטילד, פסקה 7 [נבו] (7.9.2020) (להלן: עניין אהרן); רשות ערעור אזרחי 9196/20 בני נ' זיו, פסקה 7 [נבו] (30.12.2020); אורי גורן בוררות 533 (2018)). במקרה זה, אכן בית המשפט המחוזי לא בחן את הבקשה למתן סעד זמני בהתאם למבחנים שפורטו לעיל. על כן, לכאורה היה מקום להחזיר אליו את ההליך על מנת שיוכל לתת דעתו למבחנים הנדרשים ולהכריע בהתאם לכך בבקשה. עם זאת, מצאתי כי בנסיבות המקרה דנא די בממצאים שנקבעו על ידי בית המשפט כדי להכריע בבקשה לגופו של עניין גם בשלב זה.
- כידוע, גם מקום בו האיזון בין סיכויי התביעה ומאזן הנוחות יצביע על מתן הסעד הזמני, חוסר תום ליבו של המבקש יכול להטות את הכף נגדו (עניין אהרן, פסקה 7; רשות ערעור אזרחי 5915/24 פלד נ' אניעם מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פסקה 14 [נבו] (12.8.2024); רשות ערעור אזרחי 9065/23 ס.ע. טופ השקעות בערעור מיסים נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, פסקה 62 [נבו] (3.1.2024); רשות ערעור אזרחי 6658/09 מולטילוק בערעור מיסים נ' רב בריח (08) תעשיות בע"מ, פסקה 14 [נבו] (12.1.2010). במקרה זה מקובלת עלי הערת בית המשפט כי יש טעם רב לפגם בהתנהלות המבקשים אשר מלמדת על חוסר תום ליבם.
- אין מחלוקת כי בטרם החל ההליך לפני בית המשפט המחוזי, פנו משיבות 3-1 לבית משפט השלום בגדרי תיק אזרחי 48623-04-24 [נבו]. במסגרת הליך זה התבקש והתקבל סעד זמני להפסקת עבודות בנייה שנעשו על ידי המבקשים בדירה - אותן עבודות אשר היוו את הטעם המרכזי לדרישת הפינוי של המבקשים מביתם. דרישה זו הייתה מצויה בתורה בלב ההליך שתנהל לפני בית המשפט המחוזי במסגרת הבקשה למתן סעד זמני. כמו כן, באותו הליך שהתנהל בבית משפט השלום המבקשים מצאו לנכון לטעון באריכות גם לגופו של עניין כי הם הבעלים בדירה וכי ההסכם בין הצדדים הוא הסכם מכר ולא הסכם שכירות. טענות אלו הן אותן טענות אשר היו שנויות במחלוקת בין הצדדים גם בגדרי ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי. על אף האמור, המבקשים לא ציינו בבית משפט השלום את קיומו של ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי באופן שהביא למתן סעד ארעי על בסיס תשתית עובדתית חסרה. בשים לב לאמור, מצאתי כי גם מבלי לדון ביתר המבחנים הנדרשים בבקשה למתן סעד זמני, דין הבקשה להידחות מחמת חוסר תום לבם של מבקשי הסעד הזמני.
הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות בסך של 15,000 ש"ח הן למשיבות 3-1 (יחדיו) והן למשיבות 6-4 (יחדיו).