בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
רע"א 26220-12-24
לפני: כבוד השופט דוד מינץ
המבקשים: 1. שמואל דוד כהן
2. חנה כהן
נגד
המשיבות: 1. מרכז מוסדות סאטמאר בני ברק
2. בית חינוך לבנות ישמח משה
3. עצי חיים – קדושת יום טוב
4. קרית חסידים זכרון מאיר בע"מ
5. שכון קרית יואל בע"מ
6. תלמוד תורה יטב לב בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רון) בת"א 36383-06-24 [נבו] מיום 1.10.2024
בשם המבקשים:
עו"ד אורי אשר; עו"ד אורי חרץ; עו"ד דוד הלפר
בשם משיבות 3-1: עו"ד בני שפר; עו"ד אוריאל פרינץ; עו"ד עדי שלמה; עו"ד יונתן פישר
בשם משיבות 6-4: עו"ד איתמר מירון; עו"ד ירין ראובן
החלטה
לפנַי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רון) בת"א 36383-06-24 [נבו] מיום 1.10.2024, בה נדחתה בקשת המבקשים למתן סעד זמני לפי סעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות או החוק).
הרקע לבקשה
1. במרכז הסכסוך הסכם מיום 16.10.2001 (כ"ט בתשרי התשס"ב) (להלן: ההסכם) אשר נחזה להיות הסכם שכירות, אולם הצדדים חלוקים האם אכן כך הדבר או שמא מדובר בהסכם מכר. למען הסדר הטוב אביא כבר בשלב זה את סעיף 32 להסכם אשר נטען כי הוא מהווה הסכם בוררות:
"א. הצדדים מסכימים בזאת למסור את כל חילוקי הדעות שיתעוררו ביניהם בקשר להסכם זה, פירושו וביצועו, לרבות נספחיו, להכרעתו של בורר יחיד אשר יהיה הגאב"ד שליט"א או כל רב שיבחר ע"י החלטת הנהלת שיכון סאטמר בבני ברק (להלן: 'הבורר').
ב. הבורר לא יהיה קשור בדין המהותי ולא בדיני הפרוצדורה ולא בדיני הראיות ולא יהיה קשור בזמן, ויכול לפסוק הן לדין והן לפשרה.
ג. החלטת הבורר הינה סופית ומכרעת.
ד. האמור בסעיף זה מהווה הסכם בוררים תקף בין הצדדים במשמעות חוק הבוררות תשכ"ח – 1968, ולא ידרש כל מסמך נוסף להחלת הבוררות בין הצדדים".
למען שלמות התמונה, המבקשים הפנו בבקשתם גם ל"תקנות כתב התחייבות" שנחתם במסגרת ההסכם וגם בו נקבע סעיף בוררות בעל מנגנון מינוי בורר דומה.
2. ביום 17.6.2024 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בירושלים "בקשה בהולה למתן צו מניעה זמני (במעמד צד אחד) ו/או למתן תוקף לצו המניעה הזמני שניתן בבוררות" לפי סעיף 16(א)(5) לחוק. הבקשה הוגשה לאחר שניתן סעד ארעי על ידי הרב משה פרקוביץ בהליך הבוררות, אשר נטען כי הוסמך כבורר על ידי "הנהלת שיכון סאטמר בני ברק" (להלן: הנהלת השיכון), לפי המנגנון למינוי בורר כמפורט בהסכם. הסיבה לבקשה לסעד ארעי הייתה דרישת פינוי שהתקבלה אצל המבקשים ביום 28.5.2024 לפיה עליהם לפנות את דירתם בתוך 7 ימים. עיקר טענות המבקשים בנוגע לדירה מושא ההסכם, בה הם מתגוררים כ-25 שנים, הוא כי הדירה נמצאת בבעלותם ולא בבעלות המשיבות, שכן על אף שלשון ההסכם על פיו הם מחזיקים בדירה מתאים להסכם שכירות, מדובר בהסכם מכר לכל דבר ועניין. זאת בשים לב לתשלום המשמעותי שהועבר על ידי המבקשים בתחילת תקופת ההסכם; להיעדר תשלום דמי שכירות חודשיים מלבד סכום זניח של כ-170 ש"ח; לתקנון משיבה 4 שקובע כי מטרתה היא למכור דירות לבני הקהילה; ועוד. בנוגע להסכם הבוררות, משיבות 3-1 טענו כי הן הגורם המוסמך למינוי הבורר (הנהלת השיכון). ברם ככל שפרשנות זו תתקבל, מדובר בשינוי חד-צדדי של המנגנון למינוי בורר בהסכם וסעיף הבוררות, דבר המהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד לפי סעיף 4(10) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 אשר דינו להתבטל. על כן, מכיוון שהמבקשים גרים בדירה כ-25 שנים, ודרישת הפינוי הוגשה בסד זמנים קצר במיוחד, מאזן הנוחות נוטה לטובתם.
3. מנגד, לעמדת משיבות 3-1, מלשון ההסכם עולה כי מדובר בהסכם שכירות ולא בהסכם מכר, ועל כן המבקשים אינם הבעלים של הדירה. בנוסף, ובניגוד לנטען, משיבות 3-1 לא פעלו באופן חד-צדדי, אלא פנו לערכאות באופן גלוי וסדור עקב עבודות בניה לא חוקיות שהמבקשים ביצעו בדירה, ורק לאחר שהועלו טענות לפינויים הם טענו לראשונה כי הם בעלי הדירה ולא שוכריה. המבקשים גם הסתירו מבית המשפט את פעולות הבניה הלא חוקיות שמצויות במרכז הסכסוך ואף את העובדה שמשיבות 3-1 הגישו תביעה לבית המשפט השלום (ת"א 64804-05-24) [נבו] נגד המבקשים כדי לקדם את בירור הסכסוך. עוד הוסתרו צווי מניעה שניתנו בת"א 48623-04-24 [נבו] מיום 16.5.2024 ובת"א 64804-05-24 [נבו] מיום 21.11.2024, בהם התקבלו טענות משיבות 3-1 וניתן צו המורה על הפסקת הבניה מצד המבקשים. האמור נעשה במטרה לקדם את ההליך נוכח התנהלות המבקשים, ועל אף שמשיבות 3-1 הן הגורם המוסמך ("הנהלת השיכון") למינוי הבורר לפי הסכם הבוררות. זאת ועוד, המבקשים מושתקים מלטעון שקיים הסכם הבוררות בינם לבין המשיבות, מקום בו הם טענו לבטלותו של הסכם מעין זה בהליכים משפטיים אחרים לפני בית משפט השלום בתל אביב. על אף האמור, פעלו המבקשים לקדם הליך בוררות לפני בורר על ידי גוף שאינו נמנה על הנהלת השיכון שלא כדין, והוא נתן סעד ארעי באופן שחורג מסמכותו. החלטת הבורר אף לא הומצאה למשיבות 3-1. דין הבקשה להידחות על הסף אף מחמת היעדר סמכות עניינית, שכן הסכסוך נסוב סביב שאלת "חזקה ושימוש במקרקעין" וזהו עניין המצוי בסמכות בית משפט השלום. כן נטען להיעדר סמכות מקומית, שכן הדירה מושא הסכסוך מצויה בבני ברק. הבחירה לפנות לבית משפט בירושלים נועדה לאתֵר ערכאה שטרם הכירה את נסיבות המקרה מתוך שאיפה פסולה כי זו תתייחס באהדה רבה יותר לטענות המבקשים. ולבסוף, גם התנאים לקבלת סעד זמני אינם מתקיימים, שכן תביעת המבקשים קלושה ובשים לב לכך שבקשת הפינוי מצד משיבות 3-1 נדונה בבית משפט, גם מאזן הנוחות נוטה לדחיית הבקשה.
4. משיבות 6-4 טענו כי על אף הגשת הבקשה, לא הוגשה תביעה עיקרית במועד הנדרש, לא לבית המשפט ולא לבורר, ולכן דין הבקשה להידחות על הסף. יתר על כן, הן אינן צד להסכם או להליך הבוררות ועל כן אין מקום ליתן נגדן סעד זמני לפי סעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות. כמו כן, המבקשים טענו בהליך שהתנהל לפני בית משפט השלום כי ההסכם בין הצדדים הוא "חוזה למראית עין" ולכן בטל וכך גם סעיף הבוררות שבו, בהתאם להוראות סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. לכן הם מושתקים מלטעון כעת כי קיימת בהסכם תניית בוררות ברת תוקף. לבסוף, הליך הבוררות נערך באופן פיקטיבי מאחורי גבן של משיבות 6-4 וללא ידיעתן.
5. ביום 29.9.2024 קיים בית המשפט המחוזי דיון בנוכחות כל הצדדים. בתמצית, הצדדים העלו פעם נוספת את עיקר טענותיהם בנושאים שבמחלוקת: מינויו של הרב פרקוביץ כבורר, זהות הנהלת השיכון ועילות הסף השונות להן טענו המשיבות.
6. בהחלטתו מושא הליך זה, בית המשפט המחוזי קבע כי בנסיבות המקרה הסכם הבוררות "מעולם לא בא לעולם ואינו בנמצא". זאת, מכיוון שלא הומצא כל מסמך אשר מלמד על מינוי הרב פרקוביץ כבורר על ידי הנהלת השיכון כנדרש בהסכם הבוררות. עוד נקבע, כי תניית הבוררות אינה מהווה כשלעצמה הסכם בוררות שכן לא נכתב בה במפורש שיש לראותה כשטר בוררין ולא אוזכרה בה זהות הבורר. ייתכן שניתן היה מכוחה לפנות לבית המשפט בבקשה למינוי בורר, אולם זאת לא נעשה. משנקבע שאין הסכם בוררות, פנה בית המשפט לבחון את ההליכים השונים שהתנהלו ומתנהלים בין הצדדים וקבע כי שם מצויה האכסניה המתאימה לבירור טענות המבקשים. זאת, בדגש על ת"א 48778-06-24 [נבו] בו נדונה תביעה לפינוי המבקשים מדירתם. כמו כן, טענת המבקשים לפיה הסתרת הליכים אחרים מבית המשפט נבעה משכחה מצדיקה "תהיות מעט נוגות ביחס לתום ליבם". בנוסף, המבקשים טענו נגד תוקפו של הסכם הבוררות בהליכים האחרים שהתקיימו בעניינם, אך כעת הם מגישים את הבקשה מכוחו ללא כל הסבר סביר וגם בכך יש טעם לפגם. בשים לב לכל האמור נדחתה הבקשה ובוטל הצו הארעי.
מכאן לבקשה שלפַני.
תמצית טענות הצדדים
7. בבקשתם סקרו המבקשים בהרחבה את התשתית העובדתית שביסוד הבקשה ואת הנסיבות שהביאו לפרוץ הסכסוך בין הצדדים. בעניין ההחלטה מושא הערעור, בין הצדדים קיים הסכם בוררות תקף ובהיעדר זהות הבורר אין טעם לפגם שכן קיים בהסכם מנגנון למינוי בורר. קביעת בית המשפט לפיה נדרש שכותרת סעיף הבוררות תהיה "שטר בוררין" כתנאי להכרה בו ככזה, מנוגדת להלכה הפסוקה. כן נטען כי משיבה 5 כפופה להסכם הבוררות על אף שלא חתמה עליו בהתאם לפרשנות ההסכם ונסיבות המקרה. יצוין, כי לבקשת רשות הערעור צורף תצהיר והיא כללה גם ראיות שונות שלא נכללו בהליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי, אולם נוכח התוצאה אליה הגעתי לא ראיתי מקום להידרש לשאלת צירופן.
8. מנגד, לעמדת משיבות 3-1 דין הבקשה להידחות על הסף עקב הוספת ראיות ותצהיר חדש בשלב בקשת הערעור. כן נטען כי בשים לב לטענות שהועלו על ידי המבקשים כנגד הסכם הבוררות ותוקפו בהליכים שהתנהלו בבית משפט השלום והוסתרו מבית המשפט המחוזי, הם מושתקים כיום מלטעון לקיומו או לזכויות מכוחו. מטרתו של כל ההליך היא לעקוף את המנגנון בהסכם הבוררות למינוי בורר במטרה להביא למינויו של הרב פרקוביץ בניגוד להוראות ההסכם. יתרה מזאת, בהליך הבוררות שנוהל על ידו ישנם גם פגמים שונים: החלטתו לא נשלחה למשיבות 3-1; הוא התעלם מההליכים המתנהלים בין הצדדים בבית משפט השלום; ובהליך הבוררות לא הוגש כתב תביעה בניגוד להוראות סעיף 16 לחוק. לבסוף, ההחלטה מושא הערעור ניתנה על בסיס קביעות עובדתיות ולכן נטועה היטב בנסיבות המקרה. בשים לב לאמור, הבקשה אינה עומדת באמות המידה המחמירות למתן רשות ערעור.
9. לעמדת משיבות 6-4 דין הבקשה להידחות על הסף. הבקשה מכילה טענות חדשות שלא הועלו בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי ואף צורף לה חומר ראייתי חדש. יש גם לדחות את הבקשה לגופה, שכן המבקשים טענו בהליכים קודמים נגד תוקפה של תניית הבוררות ולכן הם מושתקים כיום מלהעלות טענות מכוחה.
דיון והכרעה
10. על אף שהילוכו של בית המשפט המחוזי אינו דומה לשלי, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, התערבות בהחלטות לפי סעיף 16 לחוק הבוררות תעשה בכפוף לתנאים המחמירים אשר נקבעו למתן רשות ערעור בענייני בוררות. בהתאם לכך, רשות ערעור תנתן רק במקרים חריגים אשר מעוררים שאלות עקרוניות, משפטיות או ציבוריות, או מקום בו נדרשת התערבות משיקולי צדק או מניעת עיוות דין (רע"א 5860/23 בריסק נ' גרין, פסקה 8 [נבו] (2.8.2023); רע"א 9212/20 בולג נ' פולמן, פסקה 7 [נבו] (7.1.2021); רע"א 7055/18 החאן איילת בע"מ נ' גני דוד בע"מ, פסקה 6 [נבו] (5.12.2018)).
11. סעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות, "סמכויות-עזר של בית המשפט", קובע כדלהלן:
(א) בענינים הבאים נתונות לבית המשפט לגבי בוררות הסמכויות למתן סעד הנתונות לו לגבי תובענה שהוגשה לפניו:
[...]
(5) עיקול נכסים, עיכוב יציאה מן הארץ, ערובה להמצאת נכסים, מינוי כונס נכסים, צו עשה וצו לא תעשה.
12. בית המשפט בחן בהחלטתו האם מתקיימת "בוררות" כנדרש בסעיף 16(א)(5) לחוק, ובתוך כך נדרש באריכות לשאלת מינוי הבורר בהתאם למנגנון הקבוע בהסכם הבוררות. משמצא כי לא מונה בורר בהתאם להסכם הבוררות, קבע כי לא התקיימה בוררות וכי במצב שכזה "אף לבקשות על פי סעיף 16, אין אחיזה". ואולם כפי שהובהר זה מכבר בפסיקה, לבית המשפט נתונות סמכויות מכוח סעיף 16(א) לחוק כבר משעה שקיים בין הצדדים הסכם בוררות ואין הכרח לקיומו של הליך בוררות בפועל, שכן בית המשפט מוסמך גם ליתן סעד מכוח סעיף 16 לחוק אף בטרם מונה בורר על ידי הצדדים (ראו למשל: רע"א 8613/10 כספי תעופה בע"מ נ' JSC AEROAVIT AIRLINES, פסקה 30 [נבו] (11.10.2012); רע"א 9389/06 מערכות דרכים מתקדמות בע"מ נ' אפ. טי . אס- פורמולה טלקום סולושנס בע"מ, פסקה 29 [נבו] (14.10.2009); רע"א 102/88 מעדני אווז הכסף בע"מ נ' cent or s.a.r.l, פ"ד מב(3) 201, 206 (31.8.1988)). בנסיבות המקרה דנן אין מחלוקת כי בין הצדדים קיים הסכם בוררות ודי בכך אפוא כדי להקנות לבית המשפט סמכות מכוח סעיף 16(א)(5) לחוק.
13. מקום בו מוגשת בקשה לסעד זמני לפי סעיף 16 לחוק, על בית המשפט לבחון אותה בהתאם לאמות המידה המקובלות, היינו לבדוק את סיכויי התביעה ואת מאזן הנוחות, לצד שיקולי יושר וצדק ותום לבו של מבקש הסעד (ראו למשל: רע"א 6178/20 אהרן נ' קלוטילד, פסקה 7 [נבו] (7.9.2020) (להלן: עניין אהרן); רע"א 9196/20 בני נ' זיו, פסקה 7 [נבו] (30.12.2020); אורי גורן בוררות 533 (2018)). במקרה זה, אכן בית המשפט המחוזי לא בחן את הבקשה למתן סעד זמני בהתאם למבחנים שפורטו לעיל. על כן, לכאורה היה מקום להחזיר אליו את ההליך על מנת שיוכל לתת דעתו למבחנים הנדרשים ולהכריע בהתאם לכך בבקשה. עם זאת, מצאתי כי בנסיבות המקרה דנא די בממצאים שנקבעו על ידי בית המשפט כדי להכריע בבקשה לגופו של עניין גם בשלב זה.
14. כידוע, גם מקום בו האיזון בין סיכויי התביעה ומאזן הנוחות יצביע על מתן הסעד הזמני, חוסר תום ליבו של המבקש יכול להטות את הכף נגדו (עניין אהרן, פסקה 7; רע"א 5915/24 פלד נ' אניעם מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פסקה 14 [נבו] (12.8.2024); רע"א 9065/23 ס.ע. טופ השקעות בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, פסקה 62 [נבו] (3.1.2024); רע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ נ' רב בריח (08) תעשיות בע"מ, פסקה 14 [נבו] (12.1.2010). במקרה זה מקובלת עלי הערת בית המשפט כי יש טעם רב לפגם בהתנהלות המבקשים אשר מלמדת על חוסר תום ליבם.
15. אין מחלוקת כי בטרם החל ההליך לפני בית המשפט המחוזי, פנו משיבות 3-1 לבית משפט השלום בגדרי ת"א 48623-04-24 [נבו]. במסגרת הליך זה התבקש והתקבל סעד זמני להפסקת עבודות בנייה שנעשו על ידי המבקשים בדירה – אותן עבודות אשר היוו את הטעם המרכזי לדרישת הפינוי של המבקשים מביתם. דרישה זו הייתה מצויה בתורה בלב ההליך שתנהל לפני בית המשפט המחוזי במסגרת הבקשה למתן סעד זמני. כמו כן, באותו הליך שהתנהל בבית משפט השלום המבקשים מצאו לנכון לטעון באריכות גם לגופו של עניין כי הם הבעלים בדירה וכי ההסכם בין הצדדים הוא הסכם מכר ולא הסכם שכירות. טענות אלו הן אותן טענות אשר היו שנויות במחלוקת בין הצדדים גם בגדרי ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי. על אף האמור, המבקשים לא ציינו בבית משפט השלום את קיומו של ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי באופן שהביא למתן סעד ארעי על בסיס תשתית עובדתית חסרה. בשים לב לאמור, מצאתי כי גם מבלי לדון ביתר המבחנים הנדרשים בבקשה למתן סעד זמני, דין הבקשה להידחות מחמת חוסר תום לבם של מבקשי הסעד הזמני.
הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות בסך של 15,000 ש"ח הן למשיבות 3-1 (יחדיו) והן למשיבות 6-4 (יחדיו).
ניתנה היום, כ"ג אדר תשפ"ה (23 מרץ 2025).
דוד מינץ
שופט