בקשות עירייה אחרות 296/71 האנייה "מיטרה אסימינה" ובעליה נ' חברת "הלפור" בערעור מיסים ו-4 אח', פ"ד כה(2) 632 (1971) דחה בית המשפט העליון טענה כי הסעיף אינו חל על נזק עקיף וקבע כי הנזק למטען אינו חייב להיות פיזי או ישיר. מתוקף קביעה זו אישר כי תביעה להשבת שכר הצלה שבעל מטען ומבטחיו נדרשו לשלם, חוסה תחת סמכותו העניינית של בית המשפט לימאות (ראו גם: ר' גוטשלק הנ"ל).
- קביעה זו שמה אפוא את הדגש על ה"נזק" שנגרם למטען. נדמה כי הביטוי "נזק עקיף" יכול לשאת גם תשלום השתתפות בהיזק כללי שבו חויבו כל בעלי המטענים שהיו על סיפון האנייה (אף אם תשלום זה טרם שולם בפועל) (השוו להחלטתי במ"א (חיפה) 49296-10-23 פקר פלדות וגלוון בערעור מיסים נ' האנייה V. BRAVO (29/10/2023)). מכאן, שלבית משפט זה סמכות לדון בתביעה הנוכחית מכוח סעיף 6 לחוק משנת 1861.
- נזכיר כי תביעות דומות לשיפוי בגין תשלומי השתתפות בהיזק כללי נדונו גם בעבר בבית המשפט לימאות (ראו ערעור אזרחי 551/73 Marioca Shipping And Investment Company S.A נ' סלע חברה לביטוח בערעור מיסים , פ"ד כח(2) 136 (1974), אף כי שם הועבר בסופו של יום הדיון לבית המשפט האזרחי).
- בשלב זה אין צורך לדון בסוגית העברת הדיון, אולם נזכיר כי בהתאם להלכה כפי שנפסקה בקשות עירייה אחרות 551/73 הנ"ל, יכול בית המשפט להעביר את הדיון מתביעת חפצא לתביעת גברא כנגד בעלי האנייה (ראו גם ב' ברכה "הערות לסמכותו הבינלאומית הפנימית של בית המשפט לימאות בחיפה בתובענות ימיות In Rem" עיוני משפט ד' (3), 707, 714 (תשל"ה)).
עיכוב הליכים בשל תניית השיפוט
- בעלת האנייה טוענת כי יש לעכב את ההליכים בבית משפט זה לאורה של תניית שיפוט ייחודית הכלולה בכתבי ההתחייבות עליהן חתמו התובעות, ולפיה כל המחלוקות הנובעות מההסכם יועברו לדיון על פי הדין האנגלי לפני בית המשפט באנגליה.
- כידוע, תניית שיפוט זר בהסכמים שבין בעל כלי שיט לבעלי מטענים, נועדה להיטיב עם בעל האנייה ולרכז את כל ההתדיינויות הנובעות ממסעה של האנייה בבית משפט אחד, הנוח עבורו (ערעור אזרחי 791/77 אהרן רוזנפלד ובניו בערעור מיסים נ' פריימנס פנד חברה לביטוח בערעור מיסים , פ"ד לב(3) 729 (1978); רשות ערעור אזרחי 851/99 T. Van Doosselaere , עו"ד נ' Depypere, פ"ד נז(1) 800 (2003); ערעור אזרחי 8205/16 Contrastock OY נ' האוניה, Thor Horizen ובעלת האוניה (25/1/2018)).
- על מנת ליתן תוקף לתניית שיפוט זר, שנקבעה בהתקשרות שבין בעל אנייה למובילי המטען ולהורות על עיכוב ההליכים, יש לברר מספר שאלות; האם התנייה חלה על הסכסוך מושא ההליך, האם התנייה קובעת מקום שיפוט ייחודי או מקביל, והאם ישנן נסיבות המצדיקות כי בית המשפט יתעלם מהתניה (ראו ערעור אזרחי 8205/16 הנ"ל). ודוקו. הלכה היא כי גם אם תניית השיפוט שבין הצדדים חלה על הסכסוך, וגם אם פירושה הנכון הוא מתן סמכות ייחודית לבית המשפט הזר, תמיד יישאר לבית המשפט שיקול דעת האם לאכוף את התניה, אם לאו (ראו רשות ערעור אזרחי 851/99 הנ"ל; ערעור אזרחי 601/82 בנק לאומי לישראל בערעור מיסים נ' Continent Israel Schiffahrts g.m.b.h- .c.i.s, פ"ד מ(2) 673 (1986)).
- תניית השיפוט מושא בקשת עיכוב ההליכים שבכתב הערבות עליו חתמו התובעות (נספח 4 לבקשה למעצר אניה) מורה כדלקמן:
That this agreement shall be governed by English law, High Court of Justice of England and Wales shall have exclusive jurisdiction over any dispute arising out of this agreement, and each party shall irrevocably submit to the jurisdiction of that court.