מכל הפעילויות הספורטיביות הוא מעדיף ריצה... כי הוא הכי טוב בלהתחמק, שלא יתפסו אותו.
החוויה העצמית שיש בה עירנות ושמירה על עצמו עם יכולת להתחמק ולא להיתפש מצויה ליד חוויה עצמית אחרת לא פשוטה של היותו שקוף, בלי בית שיושב על קרקע יציבה..."
וכך מסכמת ד"ר דניאלה כהן את חוות דעתה:
כל קריעה מהמרחב הבטוח של הילדים [המסגרות החינוכיות, המשפחה ה"מאמצת", לוח השנה על החגים שבו והשפה העברית] מהווה סיכון להמשך התפתחותם התקינה.
אצל שני הילדים ניכר כי חווית הכליאה והגירוש מהווים שבר ברצף ההתפתחותי שלהם. לצד כוחות ששניהם מגלים שתואמים לגילם, ניכרת חרדה שמערערת את בטחונם העצמי, חרדה שיש בה תחושות של קריסה והיכחדות. חיים עם חווית טראומה מתמשכת שאיום הגירוש מהווה, מסכנים את שלמות החוויה ההתפתחותית של העצמי שלהם...
חוויות הילדות של ש' ומ' נטועות בסביבה בה הם גדלים. חוויות אלה מסייעות לפיתוח הדימוי העצמי והזהות שלהם. עקירה מהסביבה שהם חיים בה עלולה לסכן את המשך התפתחותם התקינה וליצור הפרעה בהתפתחות האישיות שלהם...
לפיכך ומכל המשתמע מהממצאים שעלו באבחון, מומלץ להסיר את איום הכליאה והגירוש ולאפשר לש' ומ' המשך התפתחות תקינה בסביבה שבה הם חיים"
(הדגשה שלי - מ' א' ג').
- ביום 18.8.2020, בטרם ניתנה החלטה בערר הפנימי, הגישו המערערים הודעת עדכון ובקשה לערוך ריאיון לילדים (נספח 20 לערר שהוא נספח להודעת העדכון מיום 22.10.20). להודעה צורפה החלטה של ועדת זכאות ואפיון של משרד החינוך בעניינה של הילדה ש', הכוללת אבחון (שניתן לראות בו חוות דעת שלישית), לפיו הילדה סובלת מעיכוב התפתחותי, והפרעות התנהגותיות רגשיות, שהחמירו לאחר הכליאה. עוד אובחנה הילדה ש' כמי שנדרשת "למעטפת תמיכות רחבה ואינטנסיבית" וזקוקה לטיפול רגשי לטראומה. לאור זאת קבעה הועדה כי הילדה זכאית לשירותי חינוך מיוחדים ותשובץ בגן מעוכבי התפתחות. היינו, הסכנות אותן צפה הפסיכולוג שטיפל בילדים, ואשר מהן מנהלת הלשכה "לא התרשמה" כלשונה, התממשו בפועל. כך נקבע ע"י ועדה של המדינה עצמה.
- חוות דעת רביעית צורפה לאותה הודעת עדכון - חוות דעת עדכנית מיום 22.6.20, של הפסיכולוג אנריקה מינדלין, שנתן גם את חוות הדעת הראשונה בעניינם (צורף כנספח 23 לערר שצורף להודעת העדכון מיום 22.10.20). חוות דעת זו הייתה זהה לזו של ד"ר דניאלה כהן שצורפה לערר הפנימי. הפסיכולוג מתאר כי נפגש עם הילדים לפני המעצר, ליווה אותם במהלכו, והמשיך ונפגש עמם באופן קבוע גם לאחר מכן. וכך מתואר מצבם של הילדים בחוות הדעת העדכנית: "מ' בחרדות. הוא טוען שיש לו סיוטים שבכל יום המשטרה באה לקחת אותו והוא לא יודע לאן והוא צועק וצועק. מ' אומר שלחברים שלו מאוד אכפת ממנו, גם המורים אבל יש לו הרבה חלומות רעים. הוא מתאר פחד קיומי.... ש' [הילדה] ילדה חרדה מאד, חוזרת על משפטים כמו לקחו אותנו שוטרים, משכו את אמא. אמא בכתה מאד. היינו בבית סוהר. רציתי עוגה". הפסיכולוג מוסיף ומתייחס לועדת ההשמה בעניינה של היחדה ומוסיף: "ללא ספק, המצב בו הייתה הילדה לא אפשר לה התפתחות תקינה, המצב החרדתי הביא אותה לחרדות קיומיות.." ומסכם: "טובת הילדים בהחלט להשאירם בישראל ולשקם את חרדותיהם. שני הילדים אינם בריאים ואינם מסוגלים לשאת לדעתי עול של גירוש מהארץ. חובה עלינו לספק להם קביעות, משענת קבועה ובטוחה".
- ביום 14.7.22, בעקבות מחלוקת שתוארה לעיל בדבר מתכונת הפגישה עם גורמי מקצוע, הגישו המערערים חוות דעת חמישית בעניינם של הילדים. חוות דעת מעודכנת של הפסיכולוגית הקלינית והחינוכית דניאלה כהן שפגשה את המערערים ביום 11.7.22. הפסיכולוגית מחווה דעתה כי לילדים קשר קרוב יותר עם אביהם, הנמצא אף הוא בישראל, וכן עם משפחת ג'נאח המורחבת, אותה משפחה מאמצת המהווה עבורם עוגן של בטחון ויציבות. כן היא עומדת על כך ששאלות הנובעות מאכפתיות כמו "עד מתי תישארו בישראל?" מדגישות את הזמניות והארעיות בחייהם ומקשות עליהם.
אשר לילד מ' (שעלה לכיתה ז' באותה עת) - חוותה הפסיכולוגית דעתה כי מ' הוא על מפתן גיל ההתבגרות והתפתחה אצלו תחושת בטחון וערך עצמי חיובי הנובעת מהצלחתו בספורט, וחברים רבים שיש לו, לצד קשר חיובי עם אביו. עם זאת קבעה כי הפחדים עדיין נוכחים. כך מציינת הפסיכולוגית בחוות דעתה: "מספורי החלומות והציור נראה כי יש השקעה מרובה בפיתוח מערך הגנות והימנעות ממגע עם פחדים שבאה על חשבון התפתחות הכוחות ... המאמץ ההגנתי לעיתים מעייף ויש צורך בפיצוי שלא מאפשר להדחיק לגמרי את הפחדים שמופיעים עם מפלצת בלי פרצוף בחלומות."