סוף דבר
במקרה זה הפרה הרשות את חובת ההגינות, הן בהתנהלותה הכוללת מול המערערים, הן באופן מפורש את החובה לפעול באופן בשוויון ולבסס את החלטותיה על בסיס עובדתי ראוי. הרשות תוך הפרת חובתה להפעיל את סמכותה במהירות הראויה פגעה בטובת הילדים, בניגוד למחויבותה לפי אמנת הפליטים. טובת הילדים, כפי שקבעתי בעבר, וכפי שעולה מכלל חוות הדעת המקצועיות מטעם המומחים שהוגשו בעניינם, וכן ממסמכי הוועדה של משרד החינוך, ולא נסתרו באופן כלשהו על-ידי הרשות, היא להישאר בישראל. טובתם היא גם לוודאות באשר למעמדם, כך שעננת הגירוש תוסר מעל ראשם לאלתר, וגם כך שהזכויות המגיעות להם על פי האמנה יינתנו להם כסדרן.
התנהלות הרשות הביאה לכך שהילדים שנולדו בישראל, ומתחנכים במוסדות החינוך של המדינה החל מהגיל הרך, ילדים שנעצרו עת היו בני 4 ו-9, הם כיום בני 10 ו-15, מבלי שהרשות פעלה בעניינם, ומבלי שטובתם נבחנה על ידי גורמי מקצוע מטעם הרשות. במהלך שנים אלו מחד הילדים חוו קשיים שנבעו מחוסר הוודאות במעמדם, אך לצד זאת התהדקו הקשרים של הילדים לישראל, לדמויות משמעותיות בסביבתם ולחבריהם. על כן טובתם מחייבת הכרעה סופית בעניין, שהיא, בנסיבות ענייננו, קבלת אשרת א/5 שתיתן להם ודאות כי הם רשאים להישאר בישראל ולקבל את כל הזכויות הנדרשות להם. טובת הילדים כיום הינה כי עניינם יוכרע ועננת אי הודאות תוסר, לפחות לתקופת היותם ילדים, ולצורך שמירה על התא המשפחתי, עד שתגיע המערערת 3, הילדה ש', לגיל 18.
הגיעה העת לשים סוף לדרך החתחתים האינסופית שהמערערים עוברים, לחוסר היציבות המייאש המאפיין את חייהם זה שנים רבות מאד, מאז החלו לצאת ולבוא בשערי רשות האוכלוסין, בית הדין לעררים ובתי המשפט. זאת, לצד ההליכים הרבים שננקטו בעניינם, ופורטו על פני למעלה מעשרים עמודים לעיל. אמנם ב"כ המערערים הצהירו כי הם מטפלים במערערים ללא תמורה (פרו בונו), אך הליכים אלו נושאים לצדם עלות ממשית, הן כלכלית, הן נפשית, בעיקר לאור התנהלות הרשות בעניינם של המערערים.
סוף דבר
הרשות תעניק למערערים עד ליום 4.3.25 אשרת א/5 שתעמוד בתוקף עד ליום 23.4.2033.
המערערים רשאים להגיש בקשה לקבלת מעמד לרשות קודם למועד זה. ככל שתוגש בקשה כאמור היא תדון ע"י נהלי הרשות, בהתאם לנסיבות. ככל שמי מהמערערים לא יסדיר את מעמדו בישראל עד ליום 23.10.2033 (ששה חודשים לאחר פקיעת האשרה), יהיה עליו לצאת את ישראל, אלא אם תינתן החלטה אחרת בעניינו.