בית הדין האזורי לעבודה ירושלים
סע"ש 21052-09-23
22 אפריל 2025
לפני: כב' השופטת רחל בר"ג-הירשברג
נציג ציבור (עובדים) מר יצחק וייס
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' מורן נגיד
התובע יצחק פנחס
בעצמו
–
הנתבעות 1. רני קורן בע"מ
2. הסטוק קונספט בע"מ
3. קמאו שיווק בע"מ
4. אינטר מותגים בע"מ
5. הסטוק ישראל 2010 בע"מ
6. שחר עמית בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד שירה פדידה
פסק דין
1. התובע, מר יצחק פנחס, הועסק כסמנכ"ל הכספים של רשת 'הסטוק' – רשת חנויות דיסקאונט למוצרים לבית – משך פחות משלושה חודשים. יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בפיטוריו של התובע. בתביעה שלפנינו, הרחבה בהיקפה באופן יחסי, טוען התובע, ובין היתר, כי מערכת יחסי העבודה לקתה מראשיתה עד אחריתה. בתוך כך לא נתנה לו הודעה על תנאי עבודתו. בהמשך הוא נדרש לעבודה מאומצת בכל החברות שמפעילות את הרשת מבלי ששולם לו על כך שכר מלא. עוד הוא מלין על הליך פיטוריו, שלדידו היה שלא כדין, וגרם לו לעגמת נפש רבה. 'בגמר החשבון' התנערה מעסיקתו מהסכמה על תשלום תמורת הודעה מוקדמת בת 60 ימים.
2. התביעה המתוקנת שלפנינו הועמדה על 230,342 ₪. התובע בחר לייצג את עצמו, עובדה שהקרינה על השתלשלות ההליך בבית הדין שנמצאה, פעם אחר פעם, מסתעפת שלא לצורך. על כן נותרו להכרעתנו טענות בעלות אופי מקדמי חוזרות ובהן נפתח. או אז נפנה לברור עילות התביעה לגופן. לתשתית העובדתית הדרושה, בין אם מוסכמת ובין אם שנויה במחלוקת, נדרש בפרקים המתאימים. נוסיף כאן כי קוימה ישיבה מקדמית וישיבת הוכחות מקיפה בה העיד התובע לעצמו. לרשת העיד מר כפיר ברק, אחד ממנהליה ובעליה. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
הבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד נתבעות 6-2
3. בראשית יש להסיר מן הדרך את טענתו החוזרת של התובע, ב - 15 בקשות נפרדות , לעתים במספר בקשות זהות שהוגשו באותו היום, וגם בסיכומיו, ולפיה הנתבעות 6-2 לא התייצבו בהליך ולא התגוננו מפניו, ועל כן יש לקבל את התביעה נגדן בהיעדר הגנה. יוער כי החלטותיו החוזרות של בית הדין במהלך ההליך ולפיהן אין להיעתר לבקשה לא הניחו את דעתו של התובע.
לגוף הדברים נאמר כי עיון בכתב ההגנה מעלה כי הוא הוגש בשם כל הנתבעות: "הנתבעות מתכבדות בזה להגיש את כתב הגנתן". לישיבה המקדמית התייצב מר עופר ברק מנכ"ל כל הנתבעות. בהמשך הגיש מר כפיר ברק, שהוא אחד משלושת נושאי המשרה הבכירים ברשת, תצהיר עדות ראשית שבו התייחס לתביעה ביחס לכל הנתבעות (ראו למשל: סעיפים 1, 7 ו -8 לתצהיר העדות הראשית). בשלב ההוכחות העיד מר כפיר ברק, כי הוא מוסמך לייצג את כל הנתבעות. למעשה, לאורך כל ההליך נטען בשם הנתבעות מדוע אין לחייב אותן באיזה מעילות התביעה, וכבר מטעם זה אין לומר שלא התייצבו בהליך או לא התגוננו מפניו.
לא רק שהתובע לא הציג ראיה לסתור את כל האמור, אלא שכבר בראשית ההליך, אגב המצאת כתבי בי דין לרשת, סבר התובע כי די בהמצאה לאחד ממנהליה ובהם המצהיר מטעמן (ראו: נספחי הודעה מיום 14.1.2024). זאת ועוד. מר כפיר ברק נשאל בחקירתו הנגדית על כל היבטי תקופת העסקתו של התובע וגם ככל שהן נוגעות לנתבעות 6-2. על כן דומה שגם לשיטת התובע עצמו עד זה הוא הגורם המתאים להשיב לדברים בשמן. כלומר, מקום בו הדבר שירת את התובע הוא טען כי גורם אחד פועל בשם כל הנתבעות ובמקביל, בגדרי אותו הליך, טען גם את היפוכו של דבר בניסיון לקבל פסק דין בהעדר הגנה. על כן אין שחר לטענה כי הנתבעות 6-2 לא התייצבו בהליך או לא התגוננו מפניו, ומכאן שדין טענת התובע להידחות הן לגופה והן מכוח כלל ההשתק השיפוטי (לעניין ההשתק השיפוטי ראו מיני רבים: ע"א (עליון) 9056/12 קינג נ' פקיד השומה ירושלים, בפסק 11 [נבו] (4.8.2014)).
4. טענה קשורה נוספת של התובע מתייחסת לשאלת הייצוג של הנתבעות. כך ראשית החקירה הנגדית של מר כפיר ברק הוקדשה להוכחת טענת התובע שאין למר כפיר ברק ייפוי כוח לייצג את נתבעות 6-2 (מעמ' 40 בשורה 23 עד עמ' 42 בשורה 9). אלא שבעניין זה נקלע התובע לכלל טעות. שאלת ההתייצבות בהליך וההתגוננות מפניו, לעומת ייצוג מטעם עורך דין הן, כידוע, שאלות נפרדות. כפי שקבענו הנתבעות 6-2 התייצבו בהליך והתגוננו מפניו והתובע לא הוכיח כי מר כפיר ברק, שנמנה כאמור עם שלושת הגורמים הבכירים ביותר ברשת, אינו מוסמך להביא דברים בשם הנתבעות 6-2. למעשה, מדובר בטענה בעלמא.
אשר לייצוג של עו"ד שירה פדידה באת כוח הנתבעות - נפתח במושכלות ראשונים ולפיהם
"בלא הרשאה פורמלית אין עורך דין מוסמך לייצג לקוח ולפעול בשמו ובמקומו לצורך כל ענין, לרבות לצורך הליך משפטי. שאלת קיומה של הרשאה כאמור הינה שאלה שבעובדה הטעונה הוכחה." (רע"א 842/00 "רסקו" חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ – בנדל [נבו] (2.7.2000)).
בענייננו בעלת ההרשאה הפורמאלית היא עורכת הדין שירה פדידה שהצהירה לפנינו שהיא מחזיקה בייפוי כוח לייצג את כל הנתבעות (ראו למשל: עמ' 41, בשורות 26-23), והתובע לא סתר עובדה זו ולו בבדל ראיה. קביעה זו נכונה אף אם לשיטת התובע יפויי הכוח שצירפה לכתב בי דין ראשון הוא מטעם רני קורן בע"מ.
לא למותר להוסיף כי התובע הגיש תביעה אחת משותפת נגד כל הנתבעות, ולכן הייתה הצדקה להמתין לתום הליך ההוכחות וליתן פסק דין אחד, כפי שנעשה כעת ולא לשיעורין. ממילא, וכפי שנראה מיד יחסי עבודה התקיימו בין התובע לנתבעת 1, רני קורן בע"מ, בלבד. כך שמתן פסק דין כנגד הנתבעות 6-2 אף לא היה נכון לגופו. ובתוך כך גם לא בסמכותנו העניינית.
זהות המעסיקה/המעסיקות
5. כאמור, התובע הגיש את התביעה נגד שש חברות. בפתח תצהירו התובע הצהיר שהוא נשכר להיות סמנכ"ל כספים אצל הנתבעות 3-2, אך בחקירתו הנגדית הבהיר שהגיש את התביעה נגד כל 6 החברות משום שביצע הנהלת חשבונות וניהול כספים לכולן (עמ' 2 לתמליל, שורות 22-2). אלא שלטענת הנתבעות אין יריבות בין התובע לבין הנתבעות 6-2. אמנם כל החברות עוסקות בתפעול של הרשת, אך לטענתן רק הנתבעת 1 - רני קורן בע"מ - העסיקה את התובע, כפי שמצוין בטיוטת הסכם העבודה ובתלושי השכר שניתנו לו. מנגד, התובע טוען שכסמנכ"ל הכספים של הרשת הוא עסק גם בענייניהן של חברות 6-2 ומכאן שאף הן העסיקו אותו. אף שהתובע הקדיש מאמץ ניכר להוכחת טענה זו, הרי שנוכח מסקנותנו בכל הנוגע לסעדים לגופם היא מאבדת במדיה רבה מחשיבותה. עם זאת ובהנתן שהצדדים התייחסו בהרחבה למחלוקת נעמוד על הדברים.
6. בראש נזכיר כי אין איסור שבדין על מעסיק לכלול בהגדרת תפקידו של עובד, ובכלל זה לבוא לכדי הסכמה עם עובד, כי במסגרת תפקידו יבצע מטלות ממטלות שונות וגם עבור 'צדדי ג''. ובלבד שאכן מדובר בחלק מחוזה העבודה, ושהחוזה אינו כולל תניות פסולות או כאלה הנוגדות את תקנת הציבור. דומה שהדברים נכונים במיוחד מקום בו מדובר במבנה תאגידי דוגמת זה שלפנינו, ובתפקיד 'רוחבי' כמו זה שמילא התובע, שכזכור שימש סמנכ"ל כספים. כלומר, תפקיד מטה בכיר. לאמור, שאלת 'רוחב' התפקיד של התובע היא נפרדת מהשאלה מי מבין החברות שמפעילות את הרשת גם קשרה עמו יחסי עבודה. בהקשר אחרון זה נקדים אחרית לראשית ונאמר כי לעמדתנו לא עלה בידי התובע להוכיח שהוא הועסק על ידי הנתבעות 6-2, להבדיל מהאפשרות שתפקידו כלל טיפול פיננסי במי מבניהן או בכולן. בהקשר אחרון זה נוסיף ונעיר כי מהפן העובדתי כל הנתבעות מסכימות כי התובע עסק בעניינים פיננסיים של מי מבניהן, אם כי של מי מבניהן בדיוק ובאיזה היקף לא התברר לפנינו במפורט.
7. מכל מקום וכידוע, קביעת מעמדו של אדם כעובד נעשית על בסיס 'המבחן המעורב' שבמרכזו מבחן ההשתלבות. בפן החיובי של מבחן זה נבחנת מידת השתלבותו של אדם ושל העבודה שביצע במערך הארגוני של העסק או של מקום העבודה (ראו: ע"ע (ארצי) 15868-04-18 כותה – מדינת ישראל-משרד המשפטים [נבו] (7.4.2021)). אלא שבענייננו התובע לא טען ולא הוכיח שכל אחת מחברות אלה מהווה עסק שהעסיק עובדים ושהוא השתלב בפעילותו. אדרבא, כבר בכותרת כתב התביעה התובע ציין לגבי כל אחת מהנתבעות את 'תפקידה' במערך של הרשת, ולפי תיאורו רק הנתבעות 1 ו-3 מעסיקות עובדים. כך ולשיטתו, הנתבעת 1 עוסקת בשכר ובקרת שכר לכל מאות עובדי הרשת הישראלים והיא זו שנרשמה בתלושי השכר כמעסיקה של התובע. ואילו הנתבעת 3 עוסקת ביבוא מוצרים מחו"ל ובשכר עובדים פלשתינים, מה שאינו רלוונטי לתובע.
8. מר כפיר ברק העיד בעדות עקבית, כנה ואמינה כי הנתבעת 1 היא החברה שמעסיקה את כל עובדי הרשת (סעיף 3 לתצהיר; עמ' 69, שורות 5-2). רק היא העסיקה את התובע (עמ' 59, שורות 33-32), וכי אצל הנתבעות האחרות אין כלל עובדים (עמ' 74, שורה 15). לטענת הנתבעות כבר בשלב החלפת טיוטות הסכם העבודה בין התובע לנתבעת 1 הובהר לו שתפקידו כולל מתן שירות גם לנתבעות נוספות. התובע לא סתר את הטענה אך סבר שדיברו אתו על מתן שירות לשתי נתבעות נוספות שלא זכר מיהן, ולא לכל 6 הנתבעות (עמ' 2, שורות 23-2). וכשהתברר לו שהוא מעניק שירות לכל הנתבעות, הוא לא הלין על כך לפני מנהליו (מעמ' 3 בשורה 31 עד עמ' 4 בשורה 3; עמ' 4, שורות 15-12 ו-25-23). מכאן אנו מסיקים שבזמן אמת התובע סבר שהדרישה לטפל בעניינים הכספיים של כל החברות שמפעילות את הרשת הולמת את ההסכמות ואת התפקיד שנשכר למלא. לכך יש להוסיף שהתובע לא טען שאת העבודות שביצע עבור החברות הנוספות הוא נאלץ לבצע מחוץ לזמן שבעדו קיבל שכר מהנתבעת 1.
מלבד גרסתו בתצהירו ועל-פה התובע לא הביא כל ראיה אובייקטיבית תומכת לקיומם של יחסי עבודה עם מי מבין הנתבעות 6-2. התובע הסביר שהגיש את התביעה נגד "כל מי שביצעתי עבורו הנהלת חשבונות וניהול כספים" (עמ' 2, שורה 17), אך הודה שבטיוטת ההסכם נרשמה הנתבעת 1 כמעסיקה (עמ' 3, שורות 26-15). ושכאשר הוא מתייחס ל"חברה" בתצהיריו כוונתו היא לנתבעת 1 (מעמ' 39 בשורה 28 עד עמ' 40 בשורה 13). למעשה הראיה הפוזיטיבית היחידה שכן הוצגה (אף כי לא צורפה לתצהירי התובע אלא לבקשתו לפטור מאגרה מיום 10.9.2023) היא תלושי שכרו של התובע שהונפקו על ידי הנתבעת 1 בלבד, והמדובר בראיה שתומכת בגרסת הרשת.
כך שלנוכח המבנה התאגידי של הנתבעות שגם התובע לא חלק עליו, תפקיד המטה שביצע ומכלול הראיות שהונחו לפנינו עמדתנו היא שהתובע לא הוכיח העסקה במשותף על ידי כל שש החברות, ובכלל זה לא הוכיח שהרישום בתלושי שכרו אינו משקף את זהות המעסיקה האמתית. על כן אנו קובעים כי הנתבעת 1, רני קורן בע"מ, היא ורק היא הייתה מעסיקתו של התובע ועל כן הנתבעת הרלוונטית.
9. דחיית התביעות כנגד הנתבעות 6-2: בהתאם לקביעה האמורה בדבר זהות מעסיקתו של התובע, הנתבעת 1 חברת רני קורן בע"מ בלבד, דין כל התביעות נגד נתבעות 6-2 להידחות. ובכלל זה התביעה לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודתו, ככל שהיא נוגעת לנתבעות 4, 5 ו – 6 שכלל לא העסיקו את התובע (סעיף ג "לדרישות" התובע בכתב התביעה המתוקן), והתביעה לשכר עבודה בגין עבודה שלפי הנטען הוא ביצע עבורן .
10. הדברים יפים, בשינויים המחויבים, גם לתביעת התובע לשכר עבודה נוסף בעד כל האמור מהנתבעת 1. כל המטלות שביצע היו חלק מתפקידו של התובע כסמנכ"ל כספים של 'הרשת' ועל כן גם כאן התביעה לשכר נוסף אינה מבוססת ולא הוכחה ודינה דחייה.
פיצויים בגין הסכם עבודה שלא נחתם ואי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודתו
11. תשתית עובדתית: העובדות הצריכות לסוגיות אלה, כפי שהתבררו בבית הדין, עולות מכתבי הטענות שהגישו הצדדים, מהמסמכים והתצהירים שהוגשו בתמיכה לכתבי הטענות ומן העדויות שנשמעו לפנינו.
12. ביום 29.5.2023 קוים לתובע ראיון עבודה במשרדי הרשת בכפר אדומים על ידי המצהיר, כפיר ברק, שנועד גם להיות הממונה הישיר, ושבמהלכו סוכמו בין התובע לבין מר כפיר ברק תנאי העבודה הבסיסיים. בתוך כך הוסכם כי התפקיד שהתובע ימלא הוא סמנכ"ל הכספים של הרשת (עמ' 9, בשורה 15). נוסיף כי על אף שיתכן שבאותו מועד התובע לא ידע מי הן בדיוק כל החברות שמפעילות את הרשת, הרושם שנותר הוא שמדובר בעניין 'טכני' במהותו; עוד סוכם על גובה השכר ההתחלתי שאמור היה תובע להשתכר: 21,000 ₪, ועל פי מר כפיר ברק גם על 'מדרגות השכר' העתידיות, ככל שהתובע יתמיד בתפקידו והמעסיקה תהיה שבעת רצון ממנו (עמ' 46, בשורה 4). התובע איתן בדעתו כי באותה שיחה העלה דרישה ל"רכב". בשעות אחר הצהריים של אותו היום החלה התכתבות WhatsApp בין התובע למר כפיר ברק בה האחרון בירר עם התובע מה גובה ההפרשות שיש לו לפיצויי פיטורים; מספר תעודת הזהות שלו ובהמשך לכך כתב:
"איציק, ניסיתי לחפש את ההסכמי העסקה שלנו, הכל על המחשב של ריבקי (העובדת שהתובע החליף – רב"ה) והיא בטורקיה
כעקרון הכל סגור מבחינתי כמו שסיכמנו
ובעזרת השם נכין הכל שבוע הבא" (נספחים לכתב ההגנה – עמוד 4 להודעה מיום 16.1.2024).
13. למחרת בבוקר ביקש מר כפיר ברק מהתובע ליצור קשר עם "חיים" (אלקובי ממנהלי הרשת– רב"ה), על מנת לתאם "..פגישת עבודה מהצד המקצועי" ומסר לו את פרטי ההתקשרות המתאימים. בערבו של אותו יום כתב התובע למר כפיר ברק:
"כפיר נהנתי מהפגישה שלנו אתמול. נפגשתי היום עם חיים כשעתיים. החברה נראית מעולה ואני שמח לקבל את המשרה. עניין הרכב הוא מהותי. רוצה להרגיש שאני מגיע מירושלים. הרכב שלי משמש אותי ואת הבנות. מעוניין לקבל את המשרה *לטווח ארוך ולקבל את המשרה* (כך במקור – רב"ה). העלתי את עניין הרכב גם בפגישה עם חיים והוא אמר שידבר איתך וניתן למצוא פתרון. אשמח אם נוכל להגיע לעמק השווה בעניין. תודה!
מר כפיר ברק מצדו השיב כי טרם שוחח עם מר אלקובי וכי יעדכן את התובע.
14. אין מחלוקת כי יום העבודה הראשון של התובע היה יום 11.6.2023.
ביום 13.6.2023 לפנות ערב העביר התובע למר כפיר ברק, בווטסאפ "חוזה עבודה אישי מנהל אזור" וכתב: "היי כפיר מה נשמע לקחתי חוזה מהחוזים שבמחשב והלבשתי עליו את תנאי העסקה. תעבור על החוזה בבקשה...".
15. מר כפיר ברק עיין בחוזה וביקש לשוחח עם התובע לגביו. תזכורת בעניין נשלחה לתובע על ידי מר כפיר ברק בווטסאפ ב – 20.6.2023 (מתוך ההתכתבות שבנספח לכתב ההגנה). ב- 25.6.2023 שלח מר כפיר ברק לתובע טיוטת חוזה וביקש ממנו "תשתמש בפלטפורמה של החוזה הזה, רשמתי לך מספר הערות, תכניס אותם פה". הערותיו של מר כפיר ברק בכתב יד הונחו לעיוננו (נספח לתצהירו של מר כפיר ברק, בעמוד 29). בעדותו לפנינו סבר מר כפיר ברק כי הערותיו נכתבו על גבי חוזה אחר שהוא ערך בתוכנת WORD (מעמ' 51, בשורה 16 עד עמ' 52, בורה 19). אלא שהרושם שנותר הוא ששלח לתובע בכתב יד את הערותיו על גבי החוזה שמלכתחילה הכין התובע. כך למשל מחק מר כפיר ברק שורה בה נכתב "בנוסף, העובד זכאי להחזר תיקונים וטיפולים בגין הרכב", ושינה את גובה הוצאות הרכב והמיר אותם מנטו לברוטו ועוד. מכל מקום אין מחלוקת כי זו הייתה ההתכתבות האחרונה בין הצדדים בעניין חוזה עבודה. התובע לא תיקן את החוזה כפי בקשת מר כפיר ברק ועל כן הוא גם לא נחתם.
עד כאן התשתית העובדתית מכאן לראשי התביעה ולטענות הצדדים לגביהן.
16. אשר לחוזה העבודה שלא נחתם: על פי התובע העובדה שלא נחתם עמו הסכם עבודה מקורה בחוסר תום לב מצד מעסיקתו. בכתב התביעה דרש "בגין הכחשת הנתבעים כי קיים חוזה ולא קיימת הסכמה על 60 יום הודעה מראש התובע מבקש שכר של חודשיים כולל כל התנאים – הפרשה לפנסיה וקה"ל – 24,671*2=49,342". בסיכומיו העמיד התובע את דרישתו על 42,000 ₪ (סעיף 6 (א)) וטען כי הוכח שהנתבעת לא חתמה עמו על הסכם עבודה, אך הייתה טיוטת הסכם, שאינה ברשותו של התובע, שבה נרשמה תקופת הודעה מוקדמת בת 60 יום, כפי שאישרה הנתבעת בפרוטוקול הישיבה המקדמית (עמ' 1, שורה 24). לטענתו ב-25.6.2023 הועברה טיוטה אחרונה של הסכם עבודה ומר כפיר ברק החליט במתכוון ובמודע שלא לחתום עליה. אף על פי כן הוא בחר להמשיך להעסיק את התובע ללא הסכם עבודה תקף. הנתבעת גם לא נתנה לו הודעה לעובד ולכן בהתאם לפסיקה יש להעדיף את גרסתו על פני גרסת הנתבעת ולפסוק לזכותו תשלום חלף הודעה מוקדמת של 60 יום כולל זכויות סוציאליות.
הנתבעת מצדה מודה שהפעם האחרונה שבה הוחלפה טיוטת הסכם עם התובע הייתה ביום 25.6.2023 אז שלח מר כפיר ברק לתובע טיוטת הסכם וביקש מהתובע למלא בו את תנאי העבודה שסוכמו בפגישה ביניהם, אך התובע לא החזיר את טיוטת ההסכם ולא חתם עליו. כך שאכן לא נחתם עמו הסכם עבודה, אך היה זה בעטיו של התובע וככל הנראה כחלק מתכנון התביעה. על פי הנתבעת בטיוטות שהוחלפו בין הצדדים נרשם כי ההודעה המוקדמת ניתנת לפי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 (להלן: חוק הודעה מוקדמת), וכי אין כל הגיון בתביעתו של התובע ברכיב זה שהרי אם לא נחתם הסכם לא ניתן לתבוע לפי תנאי שנכתב בו, ומה גם שתקופת עבודתו הקצרה של התובע היא כמעט באורך תקופת ההודעה המוקדמת שלה הוא טוען.
17. נפתח בכך שעילת התביעה בהקשר זה לא לחלוטין ברורה. ככל שירדנו לסוף דעתו של התובע ומן האופן שבו ניסח את כתב התביעה עולה שעילת התביעה נטועה בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 העוסק בחובתו של אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה. שאם לא כן יחויב בפיצוי בעד הנזק שנגרם עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה. כאן התובע מבקש פיצוי בגין אי חתימה על הסכם העסקה בחוסר תום לב והכחשת קיומו של חוזה, ושיעור הפיצוי שאותו הוא תבע הוא כשיעור חודשיים עבודה. אלא שבסיכומיו טען שמדובר בתביעה לפיצוי בגין חלף הודעה מוקדמת בת חודשיים.
18. מכל מקום ככל שמדובר בעילה מכוח סעיף 12 לחוק החוזים הרי שדעתנו היא שהתובע לא הצליח להוכיח שהנתבעת התנהלה כלפיו בחוסר תום לב. התובע ביסס את תביעתו ברכיב זה על תכתובות יישומון ה-WhatsApp שהבאנו בפרק העובדתי. אך עיון בהודעות מעלה שצודקת הנתבעת בכך שביום 25.6.2023 מר כפיר ברק שלח לתובע קובץ ושתי תמונות של טיוטת הסכם עם הערות בכתב יד שהם תנאי העבודה שאותם ביקש מהתובע "לשתול" בתוך הטיוטה. דא עקא שהתובע לא הבהיר האם ומתי החזיר למר כפיר ברק את הטיוטה המתוקנת ולמעשה, התרשמותנו מההתכתבויות הנוספות עד לסיום תקופת עבודת התובע היא שלא עשה כן ולמצער, לא העלה טענה שהוא הגיש למר כפיר ברק טיוטה מתוקנת כפי שביקש. זאת ועוד מחקירתו הנגדית את מר כפיר ברק עלה כי הלכה למעשה התובע עצמו מסכים כי לא השיב את הטיוטה המתוקנת (עמ' 66, בשורות 19-16). התובע גם לא הביע מורת רוח או תלונה על חוסר תום לב בכך שמר כפיר ברק לא חתם על הטיוטה המתוקנת. כלומר, הראיה שבה השתמש התובע להוכיח את טענתו לחוסר תום לב של הנתבעת תומכת דווקא בטענת הנתבעת שהיא ביקשה לקדם את החתימה על הסכם העבודה ואילו התובע שהיה צריך להשיב הסכם חתום לא עשה כן.
19. בחקירה הנגדית הציע התובע למר כפיר ברק תזה שלפיה ביום 25.6.2023 הוא כבר הבין שאינו מעוניין להמשיך להעסיק את התובע אך אם יפטר אותו הוא יישאר ללא עובד שיבצע את תפקידו, מפני שהעובדת שאותה החליף התובע (רבקי) כבר לא עבדה בנתבעת. על כן גמלה בלבו החלטה להמשיך להעסיק את התובע ללא הסכם עבודה עד שימצא עובד אחר (עמ' 54, שורות 4-2). מר כפיר ברק שלל את התזה הזו מכל וכל ואף הבהיר שעד היום לא מצא עובד למשרתו של התובע (עמ' 55, שורות 32-29). בהמשך הדברים תהה בצדק איך התזה מתיישבת עם הנהוג ברשת והעובדה שכל 750 עובדי הרשת האחרים חתומים על חוזי עבודה (עמ' 56, בשורה 20).
לנוכח האמור עמדתנו היא שהתובע לא הוכיח שהנתבעת התנהלה עמו בחוסר תום לב בניהול משא ומתן, ולכן אינו זכאי לפיצוי בגין התנהלותה.
20. מבלי לגרוע מקביעתנו שלא הוכחה התנהלות בחוסר תום לב נוסיף כי התובע גם לא הוכיח שבטיוטות שהוחלפו בין הצדדים נרשם שתקופת ההודעה המוקדמת תהיה בת 60 ימים ולכן זהו שיעור הפיצוי המגיע לו. התובע לא צירף טיוטת הסכם בה נרשם שתקופת ההודעה המוקדמת תהיה בת 60 יום. בטיוטת ההסכם שמר כפיר ברק שלח לתובע ביום 25.6.2023 ושהעתקה צורף לתצהירו נרשם שהפסקת ההתקשרות תהיה בהתאם לחוק הודעה מוקדמת, ולצד זה לא נרשמה כל הערה בכתב יד. הדבר עלה לראשונה בהודעה ששלח התובע ביישומון WhatsApp ביום 23.8.2023 בתגובה לשימוע בה כתב "אני אמשיך בעבודתי עפ"י החוזה כל עוד לא הודעתם לי אחרת. בכל מקרה עפ"י החוזה קיימת תקופה של הודעה מוקדמת בסיום העסקה של 60 יום". אלא שהסכם כאמור לא הוצג. התובע מצא תימוכין לטענתו בכך שבתגובה להודעה מר כפיר ברק לא הכחיש שטיוטת הסכם ההעסקה קבעה 60 ימי הודעה מוקדמת ובעיקר מכך שבאת כוח הנתבעת הודתה בישיבה המקדמית שהייתה תניה כזו בטיוטת הסכם העבודה. אך שני הנימוקים אינם מסייעים לתובע ולא מוכיחים את גרסתו.
ראשית, מפני שהנכון הוא שבמענה להודעת התובע מר כפיר ברק הכחיש בהכחשה גורפת את עצם קיומו של הסכם כזה "למיטב זכרוני אף הסכם העסקה עדיין לא נחתם בנינו...ואם לטענתך יש הסכם כזה אשמח לראות אותו על מנת להבין מתי נחתם ההסכם ומי החותם..." (הודעה מיום 24.8.203, בסעיף 16 לתצהיר עדותו הראשית של התובע), ודי בכך כדי להכחיש גם את תקופת ההודעה המוקדמת לה טען התובע. שנית, בחקירתו הנגדית מר כפיר ברק הבהיר, פעם אחר פעם, שלא הייתה הסכמה על 60 ימי הודעה מוקדמת וכי תקופת ההודעה המוקדמת "זה לא היה במשא ומתן בכלל ה-60 יום" (עמ' 57, שורות 23-22), אלא זו 'המצאה' של התובע (ראו גם: עמ' 57, בשורות 23, 28; עמ' 58, בשורות 13, 38). וטענת באת כוח הנתבעת בישיבה המקדמית שהתובע "כתב על החוזה 60 יום הודעה מוקדמת" שגויה. יתרה מכך, התובע נשאל בחקירתו הנגדית מה היו ההערות של מר כפיר ברק לטיוטת ההסכם שהתובע העביר לו, מלבד אלה שהופיעו בטיוטה שצורפה לתצהיר הנתבעת אך הוא לא זכר (עמ' 10, שורות 28-13). כלומר, בעצמו לא ציין שהייתה מחלוקת בנוגע לאורך תקופת ההודעה המוקדמת.
ועל כן נסכם שלא רק שהתובע לא הוכיח שהנתבעת נהגה עמו בחוסר תום לב במשא ומתן, הוא גם לא הוכיח שבמהלך המשא ומתן נדונה האפשרות שתקופת ההודעה המוקדמת תעלה על זו הקבועה בחוק.
21. אשר לחובת מסירת הודעה לעובד על תנאי עבודתו: אין מחלוקת על כך שהנתבעת לא נתנה לתובע הודעה כתובה על תנאי עבודתו בהתאם לחובתה על פי חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002 (להלן: חוק הודעה לעובד) ומכוחו התובע תובע פיצוי בסך 15,000 ₪. הנתבעת מצדה מתנגדת לפסיקת פיצוי לפי חוק הודעה לעובד מפני שלטענתה הסיבה לכך שלא נתנה לתובע הודעה היא התנהלות התובע שהערים קשיים על חתימת ההסכם ומנע את חתימתו. מה גם שהתובע ידע מהם תנאי העבודה מאז פגישתו עם מר כפיר ברק ביום 29.5.2023.
22. סעיף 5(ב) לחוק הודעה לעובד מעניק לבית הדין סמכות לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק בשיעור שלא יעלה על 15,000 ₪ אם מצא שהמעסיק לא מסר לעובד ביודעין הודעה על תנאי העבודה. מדובר בפיצוי שנתון לשיקול דעת בית הדין ובנסיבות שהוכחו לפנינו הגענו למסקנה שאין לפסוק לטובת התובע פיצוי ונפרט.
ראשית נזכיר כי הוראות חוק הודעה לעובד באות להוסיף על זכותו של עובד מכוח חוזה עבודה (סעיף 6). מכאן שמעסיקה רשאית לחתום עם עובד על חוזה עבודה הכולל בתוכו גם את הפרטים המחויבים על פי חוק הודעה לעובד, וזה מה שביקשה הנתבעת לעשות. זאת ועוד. מר כפיר ברק העיד כי תנאי העבודה היו ידועים ומוסכמים כבר כשהתובע התחיל לעבוד והם נרשמו בטיוטת הסכם העבודה (עמ' 43, שורות 12-9; 22-20; עמ' 57, שורות 29-28). התובע אישר גרסה זו בחקירתו הנגדית כשהודה שכבר עם תחילת עבודתו הוא ידע מהם תנאי ההעסקה שלו ובתוך כך: השכר שישולם לו ותוספות השכר שישולמו לו (עמ' 8, שורות 9-8); היקף המשרה שלו (עמ' 8, שורה 11); מועד תחילת ההעסקה שלו (מעמ' 8 בשורה 36 עד עמ' 9, שורה 12); תפקידו (עמ' 9, שורות 14-13). יתרה מכך, לא רק שהתובע ידע מהם התנאים הוא זה ש"שתל" אותם בטיוטת הסכם העבודה שלא נחתמה בסופו של דבר (עמ' 11, שורות 39-37), בעטיו של התובע עצמו, ועל אף שהנתבעת המתינה לכך. כלומר, נכון הוא שהתובע עצמו סיכל את חתימת החוזה ששוכנענו שהיה ממלא גם אחר הוראות חוק הודעה לעובד, כפי שאישר בעצמו בחקירתו הנגדית (עמ' 11, בשורה 1). כך יש לומר כי אף שהנתבעת לא מסרה לתובע הודעה כתובה על תנאי העבודה וכאמור, הוא היה מודע למירב הפרטים המנויים בסעיף 2 לחוק הודעה לעובד מיד עם תחילת העסקתו. מעבר לכך שהתובע ידע מהם תנאי עבודתו מכוח הסיכום שלו עם מר כפיר ברק, הרי שהוא ידע מהם מכוח התפקיד בו נשא שבמסגרתו הוא עצמו היה אחראי למשכורות העובדים. כאן המקום להזכיר שהתובע התקבל למשרת סמנכ"ל הכספים, תפקיד שכפוף למנכ"ל הנתבעת ומהווה חלק משדרת הניהול הבכירה שלה, ועל כן אין מדובר במקרה 'רגיל'. בנסיבות אלה עמדתנו היא שאין מקום לפסוק לטובת התובע פיצוי.
23. ערים אנו לטענת התובע שטען שכאשר לא ניתנת הודעה לעובד על תנאי העבודה ולא נחתם עמו הסכם עבודה יש לקבל את גרסתו ולפסיקה שאליה הפנה התומכת בכך (תע"א (ת"א) 6479/09 כהנוביץ – אי.ד.איי.ונצ'רס בע"מ [נבו] (4.12.2011)). עמדתנו שונה. אנו סבורים שאי מתן ההודעה לעובד אינו מחייב לקבל אוטומטית את גרסת התובע. מפני שסעיף 5א לחוק הודעה לעובד קובע שבעניין מהעניינים המפורטים בסעיף 2 באותו חוק חובת ההוכחה תהיה על המעסיק. כלומר, מדובר בהעברת נטל ההוכחה בלבד, שהמעסיק יכול להרים אותו, כפי שעשה כאן. ככל שהדברים מכוונים לתקופת ההודעה המוקדמת, הרי שכפי שקבענו לעיל גרסת התובע נסתרה. מעבר לדרוש נציין כי לא נעלמה מעניינו העובדה שתמורת הודעה מוקדמת לא מופיעה בתלוש השכר האחרון של התובע. עם זאת התובע הודה כי החל ממועד השימוע חדל להגיע למקום העבודה או לעבוד וזאת קודם להודעת הפיטורים (עמ' 30, בשורות 30-24). אף על פי כן שכרו החודשי שולם במלואו.
כללם של דברים בפרק זה, בנסיבות בהן תנאי העבודה היו ידועים לתובע ואף הועלו על הכתב בטיוטת חוזה העבודה, שהתובע הוא שסיכל את חתימתו, ובהינתן תקופת העבודה הקצרה של התובע, הרי שדין הטענה לפיה הנתבעת לא עמדה בהוראות חוק הודעה לעובד באופן שמצדיק פיצוי, להידחות.
פיצויים בגין נסיבות סיום יחסי העבודה
24. תשתית עובדתית: ביום 23.8.2023 זומן התובע לשימוע לנוכח האפשרות להביא את העסקתו לידי סיום. בהזמנה לשימוע צוין כי הטעמים לכך הם שניים:
"1. אי שביעות רצון מאופן התנהלות מקצועית
2. היעדרויות מרובות ואי הגעה מסודרת אל מקום העבודה".
השימוע נועד ליום 28.8.2023.
25. בו ביום כתב התובע בקבוצת הווטסאפ "הסטוק כספים" שחברים בה מלבדו היו 3 מנהלי הרשת: המצהיר מר כפיר ברק, אחיו מר עופר ברק וחיים אלקובי כך:
"ערב טוב,
אין לי צורך בהשמעת טענותי בשימוע. העברתי את דברי במהלך תקופת עבודתי במיילים רבים כאשר חלקכם או חיים ועופר לפחות היו מכתובים.
המיילים נכתבו בצורה ברורה לגבי כל הבעיות אשר עלו בתהליכי העבודה בחברה.
אני אמשיך בעבודתי עפ"י החוזה כל עוד לא הודעתם לי אחרת.
בכל מקרה עפ"י החוזה קיימת תקופה של הודעה מוקדמת בסיום העסקה של 60 יום.
במידה ואתם מעוניינים לסיים לפני או להביא מחליף כבר אין בעיה רק נדרש לתאם זאת. ערב טוב. איציק.
לפיכך אני מוותר על השימוע, וניתן לקבל החלטה על סיום העסקתי ללא שימוע ומבלי להמתין לשימוע".
על כך השיב כפיר למחרת:
"איציק היקר
אני נמצא בחו"ל ורק עכשיו נחשפתי לתשובתך לשימוע. ברצוני להבהיר כמה דברים.
למיטב זכרוני אף הסכם העסקה עדין לא נחתם בנינו. אתה עיכבת והוספת כל פעם סעיף חדש שלא היה מקובל עלי. ישבנו ביחד אמרת שתשנה אך זה לא בוצע!!
אם ולטענתך יש הסכם כזה אשמח לראותו אותו על מנת להבין מתי נחתם ההסכם ומי החותם.
ובנוסף אני מציע לך להגיע לשימוע.
שימוע נערך לטובת העובד על מנת שדברי שני הצדדים יישמעו..." (מתוך סעיף 9 לתצהיר עדותו הראשית של התובע).
26. ביום 28.8.2023 בשעות הצהריים המוקדמות נקרא התובע לחדרו של מר כפיר ברק שם נכח גם אחיו, עופר ברק, והם ערכו לתובע שימוע, שלאחריו יצא התובע לדרכו. עוד במהלך הנסיעה ממקום העבודה פנה התובע בווטסאפ לכפיר ברק וביקש לקבל עותק מפרוטוקול השימוע והודעה על סיום העסקה. על כך נענה "ברגע שנקבל החלטה!!!!". התובע מצדו העלה על הכתב את התרעומת על כך ש"הערימו" עליו וקיימו שימוע קצר על אף שוויתר על כך ואת גרסתו ביחס לדברים שהוחלפו במהלכו (נספחים לתצהירו של מר כפיר ברק).
27. ביום 30.8.2023 נמסר לתובע עותק מפרוטוקול השימוע ועל פי התובע גם הודעה על סיום העסקתו שתכנס לתוקפה ביום 1.9.2023.
28. פגמים נטענים בשימוע: לטענת התובע נפלו מספר פגמים בזימונו לשימוע. ראשית, הפרטים בו אינם מספקים מפני שלא רשום מי הגורם שזימן אותו לשימוע, לא צוין תיאור התפקיד של התובע, הזימון נשלח לו ביישומון ה – WhatsApp. שנית, הטענות בזימון לשימוע כוללניות ללא פירוט על מה הן מסתמכות ולגופן הן שקריות. כמו כן התובע טוען שהוא ויתר על עריכת שימוע אך הנתבעת הערימה עליו וגרמה לו להתייצב לשימוע שאליו לא תכנן להגיע. ובסופו לא ניתן לו פרוטוקול, אלא רק למחרת ניתן לו פרוטוקול שאינו מדייק בפרטים.
הנתבעת מצדה תמהה כיצד יש לתובע טענות בקשר לתקינות השימוע שממילא ויתר על קיומו ולעמדתה יש לדחות את תביעתו ברכיב זה. לטענתה היא התעקשה לערוך שימוע מכבד וראוי כדי לאפשר לתובע להשמיע עמדתו ביחס לטענות נגדו. היא זימנה אותו כדין וערכה פרוטוקול כנדרש. כשהתובע נחקר בחקירה נגדית על הפגמים בזימון לשימוע הוא החליף גרסאות – תחילה טען שלא נכתבו בו הסיבות לזימון לשימוע ולבסוף שינה את גרסתו לכך שהסיבות לשימוע לא פורטו.
29. כידוע, מטרת הליך השימוע היא לאפשר לעובד להביא לפני המעסיק את גרסתו לטענות המועלות כלפיו במטרה לנסות לשכנע את בעל הסמכות שלא לממש את כוונת הפיטורים. בעניין ברד (ע"ע (ארצי) 23402-09-15 ברק – קנסטו בע"מ [נבו] (28.2.2017)) עמד בית הדין הארצי על 'מרכיבי הליבה' של הליך שימוע המגשים את תכליתו ובהם:
"...מתן הנימוקים המפורטים בגינם נשקלת אפשרות פיטוריו מספיק זמן מראש, וזאת על מנת שתהא לעובד האפשרות להיערך לקראת השימוע; שקילת טענות העובד בנפש פתוחה וחפצה; ככל שהעובד חפץ להיות מיוצג בהליך השימוע שמורה לו ככלל הזכות לכך".
30. לאחר שנפרסה לפנינו התשתית הראייתית בכללותה דעתנו היא כי 'מרכיבי הליבה' בהחלט התקיימו ואף לפנים משורת הדין, וכי התובע פוטר כדין.
נפתח בכך שצודקת הנתבעת בטענתה, העולה במפורש מקביעותנו בפרק העובדתי, ולפיה התובע ויתר מדעת על זכות השימוע. על כן לא ברור מדוע הוא מלין על העדרה ובפרט, שבסוף כן קוים לו הליך שימוע. ענין זה לא השכיל ליישב בחקירתו הנגדית ואף הודה שתביעתו לפיצוי היא על כך שבוצע לו שימוע למרות שוויתר עליו (עמ' 24, שורות 35-33). אלא שבהקשר אחרון זה דומה שהנתבעת ראויה דווקא להערכה על שבחרה בדרך של שיח הוגן טרם קבלת החלטה שמשמעותה היא גדיעת מקור פרנסתו של התובע-העובד, כפי שהיטיב מר כפיר ברק להסביר בעדותו לפנינו:
"אני רציתי לשמוע אותך. אני טעיתי, שגיתי. אני במקום להוציא לך מכתב פיטורים אחרי שאמרת שאתה מוותר על זה רציתי באמת לשמוע את הצד שלך. אולי יש איזושהי בעיה שאני לא יודע. אולי הבעיה של הילדה יותר חמורה ממה שאני חושב. שאתה לא מגיע, שאתה מבריז, שאתה לא בא, שאתה לא מתפקד, רציתי להבין. אני חושב, אני מאמין בשימוע. בתור מעסיק אני אומר לך, אני מאמין בשימוע יותר מהעובד.
ש. אז למה לא
ת. כל יום נערכים אצלי שימוע, שנייה, כל יום נערכים אצלי שימועים בסניפים. כל יום נערכים אצלי מכתבים, שיחות הבהרה ושיחות אזהרה כדי לעודד את העובד לחזור לסורו ולעבוד יותר טוב, אני מאמין בתהליך הזה"
(עמ' 64, שורות 30-18).
ניכר מהדברים שהתובע הוזמן לשימוע בתום לב ולצורך שמיעת "הצד שלו". אף אם מר כפיר ברק הודה בהגינותו שבדיעבד במקרה של התובע התברר שמוטב היה לוותר על השימוע. עמדתנו היא שטוב עשתה הנתבעת בכך שניסתה לקיים את השיח הדרוש עם התובע, טרם קבלת החלטה על פיטוריו, וממילא אין עילה לחייב אותה בפיצוי התובע. לא כל שכן, כאשר מהעדויות שנשמעו לפנינו התברר כי התובע התייצב לישיבה שנועדה להוות שימוע אך בתחילה לא שיתף פעולה (עמ' 25, שורות 26-25; עמ' 65, שורות 10-8), ולאחר מכן הוא החל לשתף פעולה באופן חלקי. כלומר הוא נכח בשימוע והאזין לדברי הנתבעת, אך לא השתתף בו בצורה אקטיבית, ובתוך כך לא שטח את כל הטענות שהעלה בכתב התביעה ובתצהיר. בחקירתו הנגדית התובע הודה שבמהלך השימוע הוא ויתר על העלאת טענותיו (עמ' 27, שורות 13-4), על אף שלא הייתה מניעה שיעשה כן. כך שלמעשה, התובע לא אפשר לנתבעת לקיים לו שימוע מלא אף שהיא חפצה בכך מאד.
31. במידה רבה מעבר לדרוש נוסיף כי דעתנו היא שהשימוע שקוים כלל את כל מרכיבי הליבה ונפרט בקצרה.
[א] הזימון לשימוע: לאחר ששמענו את עדויות התובע ומר כפיר ברק, וראינו את התכתובות שלהם ביישומון WhatsApp המעידות על כך שההתנהלות היומיומית ביניהם הייתה באמצעותו, עמדתנו היא שלא נפל פגם בכך שההזמנה לשימוע נשלחה אל התובע באמצעות היישומון. זאת ועוד, לטעמנו היעדר ציון לתפקיד התובע איננו בבחינת פגם שכן התובע ידע היטב מה תפקידו. אשר לזהות השולח - בראש המכתב מופיע סמליל הרשת ודומה שדי בכך. בסופו נכתב שהמזמן הוא "הנהלת מחלקת משאבי אנוש", אם כי בלי שם של אדם, והעובדה שנכתב "מסירה אישית" הם לכל היותר פגמים צורניים בלבד, ואינם יורדים למהותו של הליך השימוע. לא כל שכן כאשר יכול היה התובע עוד קודם לישיבת השימוע לבקש הבהרה, ככל שזו נדרשה לו אך לא עשה כן וטעמיו עמו.
[ב] הטעמים לשימוע: אשר לטענת התובע שהמכתב לא מפרט את סיבות ההזמנה לשימוע דין הטענה להידחות. עיון במכתב הזימון לשימוע מעלה שפורטו בו שתי עילות לשקילת הפסקת העסקתו בנתבעת: האחת "אי שביעות רצון מאופן התנהלות מקצועית", והשנייה "היעדרויות מרובות ואי הגעה מסודרת אל מקום העבודה". התובע הקריא זאת בחקירתו הנגדית אך סירב להודות שפורטו העילות שבעטיין זומן לשימוע, ומשהודה טען כי העילות אינן מפורטות ואף שקריות (עמ' 22-19). אלא שאין הכרח שמכתב הזימון לשימוע ייתמך בדוגמאות או באותות ובמופתים, אלא עליו לפרט את סיבת ההזמנה לשימוע על מנת שהעובד יוכל להיערך לשימוע וכזה הוא מכתב הזימון לשימוע בענייננו. כאן המקום לציין שאילו סבר התובע שהעילות אינן מפורטות או חלילה שקריות, הייתה לו אפשרות לטעון זאת קודם לשימוע או במהלכו, ואף לבקש פירוט רחב יותר, אך התובע הודיע לנתבעת שהוא מוותר על עריכת השימוע וכי ניתן כבר לקבל את ההחלטה על הפסקת עבודתו (עמ' 28, בשורה 17). ואף הודה כי לא ביקש כל פירוט (עמ' 30, בשורות 12-9). כך התובע לא התלונן על תוכן הזימון לשימוע בזמן אמת והעלה את טענותיו לראשונה בכתב התביעה (עמ' 23, שורות 6-1). אלא שבית הדין איננו תחליף לקיום בתום לב של זכות השימוע.
[ג] פרוטוקול: לטענת התובע פרוטוקול השימוע אינו משקף את הדברים שהוחלפו במהלכו. בראש נזכיר כי פרוטוקול השימוע נועד לשקף את עיקרי הדברים שנאמרו בו, ואין הוא צריך להיות תמלול של הישיבה. כפי שקבענו לעיל ניסיון הנתבעת לערוך לתובע שימוע לא צלח, מפני שהתובע שיתף פעולה באופן חלקי בלבד. על כן אין להתפלא על כך שבפרוטוקול לא נרשם דבר מלבד הסיבות לזימון לשימוע ותגובת התובע "בסדר גמור". כאמור, התובע עצמו הבהיר שהוא ויתר על העלאת טענות בשימוע ובכך סתר את טענתו שהפרוטוקול אינו משקף את שנאמר. מה גם שבמהלך חקירתו הנגדית לא יכול היה לבאר מה חסר בפרוטוקול, ולבסוף אף נאלץ להודות שהוא משקף את שנאמר (עמ' 28, בשורה 33, עמ' 29).
כאן המקום לציין שבאופן כללי עדותו של התובע בכל הנוגע לפגמים שנפלו בשימוע הייתה מתפתלת ולא פעם סירב להשיב לשאלות שהופנו אליו, התנהלות שגם היא פגעה באמינות גרסתו. לפיכך, דין התביעה בראש זה להידחות.
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין
32. מעבר לטענות התובע בדבר פגמים באופן הפיטורים טוען התובע שהנתבעת לא הוכיחה שהייתה עילה לפיטוריו. לדידו עלה בידו להוכיח באמצעות תכתובות דוא"ל של רואת החשבון המבקרת של הנתבעת שמשבחות את עבודתו, שלא נמצא כל טעם מבורר לפיטוריו. הנתבעת מצדה הכחישה את זכאות התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, אם כי בסיכומיה לא פירטה את טענתה.
33. בראש נזכיר כי חובת ההוכחה על כך שהתובע פוטר שלא כדין מוטלת על כתפיו אלא שהוא לא עמד בה. כאמור, הנתבעת מנתה בזימון לשימוע שתי סיבות לשקילת המשך עבודתו: האחת, אי שביעות רצון מתפקודו. והשנייה, היעדרויותיו המרובות. לעניין חוסר שביעות הרצון מתפקודו של התובע להבנתנו הדברים לא נגעו רק למידת המקצועיות של התובע אלא גם ואולי בעיקר ליחסי האנוש שלו שהובילו למריבות קולניות עם עובדים אחרים:
"מהרגע שהוא התחיל לעבודה, מההתחלה זה היה נראה לא רציני. כמנהל כספים הוא הגיע לעבודה עם נעלי אצבע וברמודה. אין עובד במטה במשרדים שהוא לא רב איתו ריב קולני ויצר בלאגן, כמעט שלושה עובדים בחברה שעובדים שנים בחברה כמעט עזבו בגללו..." (עמ' 1 לפרוטוקול הישיבה המקדמית, בשורות 30-29).
התובע לא טען ולא הוכיח אחרת. אמנם נכון הוא שיש תכתובות שהגיש המשבחות את מקצועיותו. בה במידה התעלם מתכתובות אחרות, דוגמת זו של מר עופר ברק מיום 15.8.2023 "בקבוצת הכספים", בה כתב בעניין מקצועי "התשובה שלך גרועה ביותר". משכך, מסקנתנו היא שהתכתובות שהציג התובע מלמדות על עבודה מקצועית בהיבטים הנדונים באותן התכתבויות, אך לא מבססות את טענתו שלא הייתה עילה לפיטוריו המזכה אותו בפיצוי.
לעילה השנייה שבגללה זומן לשימוע, והיא היעדרויות תכופות מהעבודה, כלל לא השיב ולא שלל אותה. בחקירתו הנגדית הופנה להיעדרויות לא מעטות שתועדו ב"קבוצת הכספים" (מעמ' 13, שורה 20 עד עמ' 14, שורה 23). כך שמצד הנתבעת העיד מר כפיר ברק על היעדרויות רבות של התובע מהעבודה ואלו נתמכו בראיות נוספות. מצד שני, התובע שכאמור שתק בעניין גם לא הציג ראיה לסתור את הדברים. לכן, אנו קובעים, כי התובע לא הוכיח שלא היה ממש בטעם זה לפיטוריו.
פיצוי בגין עוגמת נפש
34. בכתב התביעה התובע כלל פיצוי בסך 20,000 ₪ בגין עגמת נפש, מבלי לפרט את עילת התביעה (סעיף ה' בעמ' 14 לכתב התביעה המתוקן). בחקירתו הנגדית התובע התבקש להבהיר את התביעה בעילה זו וטען לראשונה שהוא הושפל ונגרמה לו עגמת נפש מהאירוע שאותו תיאר בכתב התביעה ולפיו בתום השימוע שנערך לו ביום 28.8.2023 נכנסה עובדת הנתבעת (אתי), איחלה לו בהצלחה ושאלה אם ניתן יהיה לפנות אל התובע בזמן שהותו בבית (עמ' 39, שורות 28-15). בסיכומים התובע הוסיף כי הצורך בהגשת כתב התביעה ופסק הדין שיפורסם במרשתת בתום ההליך יובילו להשפלה ולאבדן הכנסות, וגם מטעם זה יש לפסוק לזכותו פיצוי בגין עוגמת נפש.
מר כפיר ברק אישר שבסוף השימוע נכנסה עובדת לחדרו אך לשיטתו היה זה לאחר שהשימוע הסתיים והוא שוחח עם התובע על בתו של התובע, וכי בשלב זה גם מר עופר ברק שנכח בשימוע כבר לא היה. מר כפיר ברק שלל את טענת התובע שהעובדת איחלה לתובע בהצלחה (עמ' 75, שורות 12-1).
התובע לא ביקש לזמן את העובדת להעיד על האירוע, ונמצא אם כן שהוא לא הוכיח את האירוע המשפיל שהוא טוען לו. מה גם שאף אם נצא מתוך הנחה שיכול שהתרחש אין מדובר בארוע שמצדיק פיצוי. עוד נזכיר כי "מטבע הדברים כרוכים פיטורי עובד או העברתו לתפקיד אחר למגינת לבו...בעוגמת נפש ותסכול" (ע"ע (ארצי) 360/99 כהן – מדינת ישראל פד"ע לח, 1 (2002)), אלא שרק במקרים המתאימים יפסק בגינם פיצוי. בהינתן קביעתנו שלא נפל פגם בהליך הפיטורים עצמו או בטעמים לפיטורים, הרי שפיטורי התובע אינם נמנים עם המקרים המזכים בפיצוי בגין עגמת נפש והדברים ברורים.
כן דוחים אנו את תביעת התובע לפיצוי בגין הגשת התביעה או פרסום עתידי של שמו במאגרים המשפטיים, שהם תוצאות הנלוות למימוש זכות הגישה לערכאות ולא מזכות בפיצוי. טענת התובע לאבדן הכנסות בעקבות הגשת התביעה לא הוכחה וגם בגינה אין לפסוק כל סעד.
שכר עבודה לתקופה שמיום 30.5.2023 ועד למועד תחילת עבודתו של התובע
35. בסיכומיו טען התובע שמר כפיר ברק אישר בחקירה הנגדית שביום 30.5.2023 התובע ערך פגישת עבודה עם מר חיים אלקובי וכי בהמשך הוא דחה את תחילת עבודת התובע ליום 11.6.2023. לפיכך הוא תובע שכר עבודה בסך 14,000 ₪ בגין התקופה שמיום 30.5.2023 עד ליום 10.6.2023, שהוא למעשה פיצוי בגין דחיית מועד תחילת העסקתו עד ליום 11.6.2023 בתקופה שבה לא הייתה לו הכנסה.
התובע חקר את מר כפיר ברק ארוכות על תקופה זו (מעמ' 47 בשורה 28, עד עמ' 51 בשורה 3) אף שבמהלך החקירה הנגדית באת כוח הנתבעת הזכירה לתובע שהוא לא תבע שכר עבודה בגין ימים שלא שולמו לו (עמ' 50 שורות 7, 9, 12). ולמעשה, התנגדה לקו החקירה.
עמדתנו היא אפוא שדין התביעה להידחות מפני שהתובע לא ציין בכתב התביעה את עילת התביעה של שכר עבודה לתקופה שמיום 30.5.2023 עד ליום 11.6.2023 ולכן מדובר בהרחבת חזית שהנתבעת התנגדה לה ולכן היא אסורה.
בבחינת מעבר לצורך יאמר, כי גם לגופם של דברים אין בתביעה ממש. אין חולק כי במהלך התקופה האמורה התובע לא עבד אצל הנתבעות, וכי יחסי העבודה החלו רק ביום 11.6.2023. הצדדים רשאים כמובן לקבוע את מועד תחילת יחסי העבודה. לכן, כל עוד לא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, הרי שהתובע אינו זכאי לשכר עבודה בעד תקופה זו.
36. סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעה על כל ראשיה נדחית.
אשר להוצאות המשפט – כפי שנפסק לא אחת על ידי בית הדין הארצי, שיקול מרכזי וחשוב אותו על בית הדין להביא בחשבון בעת פסיקת הוצאות הוא התנהלות הצדדים בהליך (ראו למשל: ע"ע (ארצי) 15070-09-12 מרנין – אס.ג'י.די הנדסה בע"מ [נבו] (28.10.2013); ע"ע (ארצי) 48431-02-11 חננאל – אינטרפרייס פרטנרס אינטרנשיונל לימיטד [נבו] (15.9.2014)). עם כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 דעתנו היא כי יש לשקול גם את חובות הצדדים על-פיהן, ובכלל זה את חובת הצדדים לסייע לבית הדין במוטל עליו לפי התקנות, ובתוך כך לעשות לקידום ההליך ולהימנע מפעולות בלתי מידתיות לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו (ראו: עקרונות יסוד). כאן, התאפיין ההליך בהתנהלות בלתי מידתית חוזרת ונשנית של התובע, כפי שהראנו גם בראשית הדברים וכפי שמשתקף היטב בתיק האלקטרוני. ועל אף ששבנו והתרענו לפניו כי טוב יעשה אם יתמקד בהליך העיקרי לגופו. לכך מצטרף הסגנון הלא מכבד ולעתים משתלח של פניותיו אל הצד שכנגד ואל בית הדין. עוד יש להביא בחשבון את הגשת התביעה נגד 6 חברות, את סכומה הגבוה בשים לב לתקופת העבודה הקצרה ואת העובדה שנדחתה על כל ראשיה.
בהנתן כל אלה, נכון היה לחייב את התובע בהוצאות הריאליות של הנתבעות ואף בהוצאות לטובת אוצר המדינה. עם זאת לאור אתגרי השעה ובמידה רבה לפנים משורת הדין, הרינו מחייבים את התובע בשכר טרחת באת כוח הנתבעת ובהוצאות בשיעור מתון בהרבה ובסכום כולל של 12,000 ₪. לא ישולמו שכר הטרחה וההוצאות בתוך 30 ימים, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום המלא בפועל.
37. זכות ערעור: על פסק דין זה ניתן להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא לצד המבקש לערער.
ניתן היום, כ"ד ניסן תשפ"ה, (22 אפריל 2025), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. פסק הדין נחתם בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בית הדין, לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופטת לבדה.