לא רק שהתובע לא הציג ראיה לסתור את כל האמור, אלא שכבר בראשית ההליך, אגב המצאת כתבי בי דין לרשת, סבר התובע כי די בהמצאה לאחד ממנהליה ובהם המצהיר מטעמן (ראו: נספחי הודעה מיום 14.1.2024). זאת ועוד. מר כפיר ברק נשאל בחקירתו הנגדית על כל היבטי תקופת העסקתו של התובע וגם ככל שהן נוגעות לנתבעות 6-2. על כן דומה שגם לשיטת התובע עצמו עד זה הוא הגורם המתאים להשיב לדברים בשמן. כלומר, מקום בו הדבר שירת את התובע הוא טען כי גורם אחד פועל בשם כל הנתבעות ובמקביל, בגדרי אותו הליך, טען גם את היפוכו של דבר בניסיון לקבל פסק דין בהעדר הגנה. על כן אין שחר לטענה כי הנתבעות 6-2 לא התייצבו בהליך או לא התגוננו מפניו, ומכאן שדין טענת התובע להידחות הן לגופה והן מכוח כלל ההשתק השיפוטי (לעניין ההשתק השיפוטי ראו מיני רבים: ערעור אזרחי (עליון) 9056/12 קינג נ' פקיד השומה ירושלים, בפסק 11 [נבו] (4.8.2014)).
- טענה קשורה נוספת של התובע מתייחסת לשאלת הייצוג של הנתבעות. כך ראשית החקירה הנגדית של מר כפיר ברק הוקדשה להוכחת טענת התובע שאין למר כפיר ברק ייפוי כוח לייצג את נתבעות 6-2 (מעמ' 40 בשורה 23 עד עמ' 42 בשורה 9). אלא שבעניין זה נקלע התובע לכלל טעות. שאלת ההתייצבות בהליך וההתגוננות מפניו, לעומת ייצוג מטעם עורך דין הן, כידוע, שאלות נפרדות. כפי שקבענו הנתבעות 6-2 התייצבו בהליך והתגוננו מפניו והתובע לא הוכיח כי מר כפיר ברק, שנמנה כאמור עם שלושת הגורמים הבכירים ביותר ברשת, אינו מוסמך להביא דברים בשם הנתבעות 6-2. למעשה, מדובר בטענה בעלמא.
אשר לייצוג של עו"ד שירה פדידה באת כוח הנתבעות - נפתח במושכלות ראשונים ולפיהם
"בלא הרשאה פורמלית אין עורך דין מוסמך לייצג לקוח ולפעול בשמו ובמקומו לצורך כל ענין, לרבות לצורך הליך משפטי. שאלת קיומה של הרשאה כאמור הינה שאלה שבעובדה הטעונה הוכחה." (רשות ערעור אזרחי 842/00 "רסקו" חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בערעור מיסים - בנדל [נבו] (2.7.2000)).
בענייננו בעלת ההרשאה הפורמאלית היא עורכת הדין שירה פדידה שהצהירה לפנינו שהיא מחזיקה בייפוי כוח לייצג את כל הנתבעות (ראו למשל: עמ' 41, בשורות 26-23), והתובע לא סתר עובדה זו ולו בבדל ראיה. קביעה זו נכונה אף אם לשיטת התובע יפויי הכוח שצירפה לכתב בי דין ראשון הוא מטעם רני קורן בע"מ.
לא למותר להוסיף כי התובע הגיש תביעה אחת משותפת נגד כל הנתבעות, ולכן הייתה הצדקה להמתין לתום הליך ההוכחות וליתן פסק דין אחד, כפי שנעשה כעת ולא לשיעורין. ממילא, וכפי שנראה מיד יחסי עבודה התקיימו בין התובע לנתבעת 1, רני קורן בע"מ, בלבד. כך שמתן פסק דין כנגד הנתבעות 6-2 אף לא היה נכון לגופו. ובתוך כך גם לא בסמכותנו העניינית.