עא 1137/23 אליהו דרעי נ' בע"א 1163/23 - חלק 2

הקביעות בעניינו של דבוש

33. בעניינו של דבוש נקבע, בין היתר, כי הוא מסר עדות שקר ביחס לנוכחותו של דורון גולדמן (שהיה אחראי מטעם המשפחה על מכירת המקרקעין) בפגישה בעניין עסקת גולדמן-סער מיום 27.10.2013. כמו כן נקבע, כי הגרסה שמסר בחקירתו הנגדית, לפיה לא ידע כי פגישה זו נועדה לחתימת ההסכם – אינה מהימנה, אינה סבירה וסותרת דברים שאמר קודם לכן במסגרת ראיון טלוויזיוני.  עוד צוין, כי ביחס לדברים שאמר בראיון זה, הוא "ניסה להתפתל ולטעון כי הדברים אינם נכונים, אך לא הצליח לתת הסבר מדוע אמרם, אם אינם נכונים".
34. במישור המשפטי נקבע, כי בהשתתפותו הפעילה בקידום עסקת גולדמן-סער, שעה שהוא מודע לכך שעסקת גולדמן-הימנותא מקודמת על ידי החברה – נטל דבוש הזדמנות עסקית של החברה. עוד נפסק, כי עצם נוכחותו בפגישה מיום 27.10.2013, בה שימש כמתווך בין הצדדים, מהווה הימצאות אסורה בניגוד עניינים, לא כל שכן כאשר סייע "באופן פעיל לקידום העסקה".  כן נקבע, כי דבוש הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו כלפי החברה והסתיר ממנה מידע – הן ביחס לעצם העובדה שברקע נרקמת עסקת גולדמן-סער, הן ביחס לפער המחירים בין העסקאות והן ביחס לקשרי החברות בינו ובין דרעי, לו היה "אינטרס אישי מובהק בעסקה".  עוד נפסק, כי על אף שהחברה התרשלה בכך שלא עיינה בנסח רישום המקרקעין העדכני בטרם ישיבת הדירקטוריון מיום 27.10.2013, הרי שהדבר אינו מעלה או מוריד מאחריותו של דבוש, שהסתיר באופן מכוון מידע מהחברה.  זאת ועוד, נפסק כי על אף שחברי הדירקטוריון ידעו בהמשך, במידה כזו או אחרת, על אודות מעורבותו של דבוש בעסקת גולדמן-סער – הרי שלא הובא לידיעתם עומק מעורבותו הפעילה בה.
35. בהתאם לכל האמור, פסק בית משפט קמא כי במסגרת התנהלותו בפרשת יבנאל, הפר דבוש באופן בוטה את חובת האמונים המוטלת עליו כדירקטור, ובפרט את חובת הגילוי, את האיסור על הימצאות בניגוד עניינים ואת האיסור על נטילת הזדמנות עסקית של החברה. בתוך כך נקבע, כי התנהלותם של דבוש ודרעי יחדיו הייתה תנאי בלעדיו אין למכירת המקרקעין לסער במחיר נמוך של 35 ש"ח למ"ר, חלף מכירתם להימנותא במחיר זה.  משכך קבע בית משפט קמא, כי המערערים הסבו לחברה את הנזק שפורט בכתב התביעה.
36. לעניין פרשת פלאח נקבע, כי דבוש היה מצוי בניגוד עניינים, שעה שנטל לעצמו טובת הנאה אישית, תוך שניהל עם פלאח דין ודברים, במסגרתם נדונה האפשרות שהוא יפעל לקידום האינטרסים שלו אל מול החברה. בהקשר זה נפסק, כי מדובר "[ב]התנהגות חמורה, ואפשר שהיא עולה אף כדי קבלת שוחד".

הקביעות בעניינו של דרעי

37. כאמור לעיל, גרסתו של דרעי כי ידע על אישור עסקת גולדמן-הימנותא על ידי דירקטוריון החברה רק ביום 01.01.2014, כפי שהועלתה בעדותו, נדחתה על ידי בית משפט קמא, עת שנקבע כי יש להעדיף את גרסתו הכתובה והמוקדמת לפיה ידע על העסקה כבר ביום אישורה.
38. עוד הדגיש בית משפט קמא, כי דרעי היה המתווך בכל שלוש העסקאות, לרבות עסקת גולדמן-הימנותא שלא יצאה אל הפועל. בתוך כך הודגש, כי דרעי הסתייע בחברו הטוב על מנת לקדם את העסקה במסדרונות הימנותא.  לא זו אף זו, אלא שדרעי הוסיף והסתייע בדבוש גם בעת קידום עסקת גולדמן-סער עצמה, כאשר הוא יודע שבכך דבוש מפר את חובותיו כדירקטור.  אם בכך לא די, בית משפט קמא קבע גם, כי לדרעי נודע על אישור עסקת גולדמן-הימנותא כבר ביום אישורה, זאת לכאורה, תוך שימוש במידע שהיה בידי דבוש מתוקף תפקידו כדירקטור.
39. כבר מראשית הדברים, כך קבע בית משפט קמא, דרעי הציע את המקרקעין לסער במחיר נמוך, כשהוא מודע לכך שהימנותא מוכנה לשלם על המקרקעין סכום גבוה יותר ומתוך "ציפייה מבוססת" לכך שהם יימכרו בהמשך להימנותא; "שכן, הוא ידע, מהרצל כהן, שהמחיר שהימנותא מדברת עליו הוא 60 ש"ח, וזה המחיר שיובא לאישור הדירקטוריון". הא ראיה לכך, קבע בית משפט קמא, כבר בחלוף יום אחד בלבד לאחר אישור עסקת גולדמן-הימנותא, הציע דרעי להימנותא לרכוש את המקרקעין מסער.
40. במישור המשפטי נקבע, כי דרעי הציג מצגי שווא הן להימנותא והן לגולדמן, זאת בקשר לדרישות שהעלה כל אחד מהצדדים ביחס למחיר העסקה, תוך ניהול משא ומתן עם מספר צדדים במקביל ושימוש במידע שהגיע אליו מידי דבוש. אשר על כן נפסק, כי לא זו בלבד שדרעי ביצע מעשי תרמית כלפי לקוחותיו, אלא גם כלפי הימנותא, ממנה נטל גם הזדמנות העסקית ששייכת לה, וכל זאת – במטרה למכור את המקרקעין פעמיים.  כאמור לעיל, נקבע כי בין מעשים אלה ובין הנזק שנגרם לחברה ישנו קשר סיבתי, ומשכך נפסק כי דין התביעה להתקבל גם נגד דרעי.

הקביעות בעניינם של סער ומועלם

41. כאמור, התביעה נגד סער ומועלם נדחתה. מאחר שהמשיבות לא השיגו על קביעה זו, מסקנותיו של בית משפט קמא בענייננם תתוארנה בתמצית בלבד.  במסגרת זו נקבע, כי מועלם לא ידע על אודות המצגים השקריים שדרעי הציג בפני הימנותא ואף לא היה מודע לכך שהמקרקעין הוצעו לה קודם לכן.  כמו כן, מועלם כלל לא ידע כי דבוש מכהן כדירקטור בהימנותא ובקק"ל, ומשכך נפסק גם שאין כל יסוד לטענה שהוא היה מעורב במעשיהם הפסולים של המערערים.
42. כפועל יוצא מכך, נדחתה הטענה כי סער ומועלם ביצעו מראש את העסקה עם גולדמן, רק על מנת למכור את המקרקעין בהמשך להימנותא; שכן, לא הוכח כי מועלם ידע על התעניינותה של הימנותא במקרקעין במועד שבו חתם על ההסכם עם גולדמן. אומנם הודגש, כי יש לתמוה על כך שכבר ביום 31.12.2013 סער החליטה למכור את המקרקעין להימנותא, בשים לב לכך שבמועד זה הימנותא טרם ידעה על מעורבותה של סער; אך נפסק כי לא די בכך על מנת לקבוע שלמועלם וסער הייתה יד במעל.
43. לשם שלמות הדברים אוסיף, כי ביום 10.03.2024 אושרה על ידי בית משפט קמא (השופט י' שפסר) פסיקתא מוסכמת לצורכי פשרה, בגדרה עודכנו החיובים שהוטלו על המערערים. כך הוסכם, כי בגין פרשת יבנאל ישלמו המערערים למשיבות, ביחד ולחוד, סכום של 3,943,424 ש"ח (הכולל את סכום התביעה, אגרת בית המשפט, הוצאות ושכר טרחת עורכי דין) ובגין פרשת פלאח ישלם דבוש למשיבות סכום של 74,569 ש"ח.

ההליך הפלילי

44. לאחר מתן פסק דינו של בית משפט קמא, ביום 26.01.2023, הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת נגד דבוש, דרעי, מועלם וסער – בגין פרשת יבנאל; במסגרתו, יוחסו להם בצוותא חדא שתי עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, מרמה והפרת אמונים והלבנת הון. כמו כן, כתב האישום הוגש גם בעניין פרשת פלאח – נגד דבוש ופלאח; ובמסגרתו, יוחסו לשניהם עבירות של קבלת שוחד ומתן שוחד, בהתאמה (ת"פ 66463-01-23) [נבו].
45. בהמשך הדברים, ביום 10.01.2024, הורשע פלאח על יסוד הודאתו בכתב אישום מתוקן (ומרוכך), במסגרת הסדר טיעון, בעבירת מתן שוחד, וביום 29.02.2024 נגזרו עליו 15 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי וענישה נלווית. בעניינם של יתר הנאשמים, המשפט מוסיף להתנהל.

הערעורים על פסק הדין

46. על פסק דינו של בית משפט קמא, ערערו דרעי ודבוש ביום 09.02.2023 (בנפרד) והדיון בשני הערעורים אוחד במסגרת החלטת השופטת ד' ברק-ארז מיום 16.03.2023. בו ביום הגשת הערעור, הגיש דבוש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין; ובקשה דומה הוגשה גם על ידי דרעי, ביום 26.02.2023.
47. בקשות אלו נדחו שתיהן בהחלטת השופטת ברק-ארז מיום 03.04.2023, בה נקבע כי לא הוכח שדחייתן תסב למערערים נזק בלתי הפיך, זאת בשים לב לכך שמדובר בפסק דין כספי. לעניין סיכויי הערעור נקבע, כי מבלי להידרש לשאלה זו "לעומקה" הרי "[ש]ניתן לומר, בזהירות הנדרשת בשלב זה, כי פסק הדין שניתן מבוסס במידה רבה על ממצאי עובדה ומהימנות".

טענות הצדדים בערעור דבוש (ע"א 1163/23)

48. בפתח הדברים טען דבוש, כי תובענת המשיבות נולדה בחטא, שעה שלטענתו, בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה הוא כיהן "כדירקטור אסרטיבי ופעיל בהימנותא שנודע דווקא ככזה שנלחם על טוהר המידות". עוד יוער, כי בתחילה ערער דבוש הן על הכרעת בית משפט קמא בעניין פרשת פלאח, הן על הכרעתו בעניין פרשת יבנאל.  אולם, כאמור לעיל, בהמשך להמלצתנו שניתנה בדיון שקיימנו בערעורים, הוא חזר בו מערעורו ביחס לפרשת פלאח.  משכך, יתוארו להלן אך ורק טענותיו של דבוש ביחס לפרשת יבנאל.
49. בעניין זה משיג דבוש על שורה של קביעות עובדתיות שנקבעו בפסק הדין קמא. בתוך כך נטען, כי המשיבות לא הוכיחו שהימנותא אכן הייתה רוכשת את המקרקעין מגולדמן במחיר של 35 ש"ח למ"ר, אלמלא התנהלותו כפי שפורטה בפסק הדין.  לצד זאת, דבוש סבור כי אף אם נדחה את טענותיו במישור העובדתי, הרי שאין בקביעות האמורות כדי להטיל עליו אחריות משפטית כלפי המשיבות.  כך למשל נטען, כי ממילא לא הייתה לדבוש כל השפעה על זהות הגורם שירכוש את המקרקעין.  לפיכך גרס דבוש, לא נגרם להימנותא נזק, וממילא אין קשר סיבתי בין הפרת חובותיו כדירקטור ובין הסכומים שנפסקו לחובתו.
50. נוסף על כך, דבוש סבור כי לא ניתן להטיל עליו אחריות בגין נטילת הזדמנותה העסקית של הימנותא, מקום בו לא הוכח שהוא השיג טובת הנאה עבור עצמו. ממילא נטען, כי הטענה לפיה הוא דחף לאישור רכישת המקרקעין על ידי הימנותא, סותרת את הקביעה כי הוא נטל ממנה הזדמנות עסקית.
51. בהקשר דומה עמד דבוש על כך, כי גם הפרת חובת הגילוי על ידו אינה קשורה בקשר סיבתי עם הנזק הנטען, שעה שישיבת הדירקטוריון התקיימה רק לאחר חתימת עסקת גולדמן-סער, שהייתה בשלב זה מעשה עשוי. בתוך כך נטען, כי החברה היא שהתרשלה בכך שלא בדקה את נסח רישום המקרקעין המעודכן, עליהם נרשמה הערת אזהרה לטובת סער, עוד ביום 21.10.2013.
52. לא זו אף זו, דבוש הוסיף וטען כי הימנותא קיבלה החלטה מושכלת לרכוש את המקרקעין במחיר ששילמה, אף לאחר שנודע לה על מעורבותו בעסקת גולדמן-סער המוקדמת יותר. אשר על כן, הימנותא מושתקת לגישתו מהעלאת כל טענה בעניין זה.
53. כך או כך טען דבוש, מקום בו בית משפט קמא קבע כי סער ומועלם לא היו מעורבים בקנוניה הנטענת, הרי שגם "נפלה" התביעה נגד דרעי, המעוול הראשי לגישתו של דבוש, וממילא גם היה מקום לדחות את התביעה בעניינו-שלו.
54. המשיבות סבורות לעומת זאת, כי דין ערעורו של דבוש להידחות, שעה שפסק הדין קמא מבוסס בעיקרו על ממצאי עובדה ומהימנות, ובכלל זה על קביעתו הנחרצת, לפיה דבוש שיקר בעדותו ביודעין. בתוך כך, בתשובתן מיום 05.09.2023 סמכו המשיבות ידן על מסקנת בית משפט קמא כי דבוש הפר את חובת האמונים המוטלת עליו, ובכלל זה את חובת הגילוי, האיסור על הימצאות בניגוד עניינים ועל נטילת הזדמנות עסקית.
55. בתוך כך נטען, כי דבוש היה שותף לנזק שנגרם לחברה על ידי דרעי וכי אין די בטענה כי לא השיג טובת הנאה עבור עצמו כדי לערער תחת הקביעה כי הוא נטל הזדמנות עסקית של החברה; שכן, לטענת המשיבות, דבוש פעל על מנת להשיג טובת הנאה עבור חברו הטוב, דרעי.
56. המשיבות הוסיפו וטענו כי יש לדחות את הטענה לפיה הקביעה בדבר נטילת הזדמנות עסקית סותרת את הטענה כי דבוש דחף לאישור עסקת גולדמן-הימנותא, שעה שמדובר במעשים משלימים המבססים יחד את הקנוניה שרקמו המערערים, בגדרה יימכרו המקרקעין פעמיים. כמו כן נטען, כי אין בדחיית התביעה נגד סער ומועלם כדי לפטור את דבוש מאחריות, שכן החובות המוטלות עליו כדירקטור הן חובות עצמאיות, שאינן נגזרות מחובתו ומאחריותו של מאן דהוא אחר.
57. לעניין הנזק טענו המשיבות, כי בניגוד לנטען בערעור, בית משפט קמא קבע כממצא עובדתי שאין כל ספק כי אלמלא התנהלות המערערים יחדיו, הימנותא הייתה רוכשת את המקרקעין במחיר של 35 ש"ח למ"ר. כך לגישתן, טענותיו של דבוש כי לא היה בידי החברה לבצע את העסקה או כי לא היה בידיו כדי להשפיע על כך – נבחנו על ידי בית משפט קמא ונדחו, במישור העובדתי.  בדומה לכך נטען, כי ממילא יש לדחות את טענתו כי לא היה בהפרת חובת הגילוי על ידו כדי להשפיע על התנהלותה של החברה, שעה שגם במועד אישור עסקת סער-הימנותא – חברי הדירקטוריון לא היו מודעים לעומק מעורבותו בעסקת גולדמן-סער; שכן, העובדות כהוויתן נודעו לחברה רק זמן רב לאחר מכן.
58. להשלמת התמונה אעיר, כי בשולי תשובתן דוחות המשיבות מכל וכל את עתירתו של דבוש כי נתערב בממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו בפסק הדין. לצד זאת, ובהתייחס לפרשת פלאח, ביקשו המשיבות לצרף כראיה חדשה בערעור את גזר דינו המוזכר של בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת.  בהחלטת השופט י' עמית מיום 16.06.2024 נקבע כי בקשה זו תידון במהלך הדיון בערעורים, אולם שעה שדבוש חזר בו מערעורו ביחס לקביעות בפרשת פלאח – הכרעתנו בבקשה זו התייתרה.

טענות הצדדים בערעור דרעי (ע"א 1137/23)

59. דרעי מיקד את טענותיו במסקנה כי הוא פעל בדרך של תרמית כלפי המשיבה. כך לגישתו, בקביעות בית משפט קמא יש משום פגיעה בחיי המסחר ובהתנהלותן התקינה של עסקאות במקרקעין; זאת, משום שלטענתו, בפסק הדין קמא הוטלה עליו חובה – שאין מקור בדין להטלתה – להימנע מהשאת התמורה בעד הנכס הנדון.
60. בדומה לכך נטען, כי בית משפט קמא הטיל על דרעי, הלכה למעשה, חובת אמונים כלפי הימנותא, זאת למרות שלא נשא בכל משרה בה. כך הטעים דרעי, כי בהיעדרם של יחסים משפטיים בין הצדדים, לא הייתה לו חובה להציע את המרקעין להימנותא בכלל, ובפרט במחיר שבו הם הוצעו לסער.  לפיכך, לגישתו, לא היה מקום גם לקביעה כי הוא נטל ממנה הזדמנות עסקית.  בתוך כך סבור דרעי, כי ניסיונן של המשיבות להטיל עליו אחריות מכוח מעורבותו בהפרת חובותיו של דבוש, כפי שיפורט להלן, הוא ניסיון "חסר בסיס".
61. עוד בהקשר זה נטען, כי לא היה זה נכון להתייחס אליו ואל דבוש כאל "מקשה אחת", משום שבשונה מדבוש אין מוטלת עליו חובת אמונים כלפי החברה. אשר על כן, כך נטען, שגה בית משפט קמא כאשר חייב את המערערים בפיצוי המשיבות יחד ולחוד.
62. לא זו אף זו, גם דרעי סבור כי משעה שסער ומועלם הופטרו מאחריות, על אף שהם אלה שגרפו לכיסם את הרווח מהעסקה הסיבובית, הרי שהיה מקום לדחות גם את התובענה בעניינו. בתוך כך מציין דרעי, כי מלבד דמי תיווך "צנועים", הוא לא הרוויח דבר משלוש העסקאות.
63. דרעי הוסיף וטען, כי לא התקיימו יסודותיה של עוולת התרמית, זאת משום שממילא לא הוטלה עליו חובה להציג בפני המשיבות את המחיר שדרשו לקוחותיו, כמו גם את המחיר שבו התבצעה עסקת גולדמן-סער. כך או כך, הרי שגם לאחר שנודע למשיבות על עסקה זו, לרבות על המחיר שבו היא בוצעה, דירקטוריון הימנותא אשרר את העסקה, משום שסבר כי היא כדאית.  בכך נטען, יצרו המשיבות בעצמן את הנזק הנתבע, ואין להן להלין אלא על עצמן.  בשולי הדברים טען דרעי, כי גולדמן עצמם הם הגורם היחיד שהייתה יכולה להיות לו כל טענה בנדון, אך הם בחרו שלא להגיש תובענה.
64. המשיבות סבורות מצדן כי גם ערעורו של דרעי מבוסס, במידה רבה, על טענות המופנות נגד ממצאי עובדה ומהימנות, וכך גם כן על דחיית גרסתו של דרעי, אותה מצא בית משפט קמא כבלתי-מהימנה.
65. במישור המשפטי הודגש, במסגרת תשובת המשיבות מיום 28.09.2023, כי עוולת התרמית חלה על כל אדם ואדם, גם בהיעדר יחסים חוזיים, וכי בפסק הדין קמא פורטו כלל יסודותיה העובדתיים והמשפטיים של עוולה זו. בהקשר זה נטען, כי העובדה שדרעי רימה גם את לקוחותיו, אינה מעלה או מורידה ביחס לתרמית שהוא ביצע כלפי המשיבות.
66. אשר לקביעה כי דרעי נטל הזדמנות עסקית ששייכת לחברה נטען, כי בהתאם לדין ניתן להטיל אחריות משפטית על צד שלישי שהיה מעורב בהפרת חובת אמונים של נושא משרה, בדרך של סיוע, שידול או ביצוע בצוותא, או כאשר הוא פגע בשיקול דעתו העצמאי של דירקטור, בניגוד לסעיף 106 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות).
67. ביתר פירוט נטען, כי הטלת אחריות בגין מעורבות בהפרת חובת אמונים מותנית בהתקיימותם של ארבעה תנאים, שהתקיימו כולם בענייננו, והם כי הופרה חובה על ידי נושא המשרה; כי הנתבע היה מעורב בהפרה, בדרך שבה יש משום עידוד של ההפרה; כי ישנו קשר סיבתי בין ההפרה ובין התנהלות הצד השלישי; וכי בהתנהלותו של הצד השלישי הייתה משום אשמה, העולה על התרשלות גרידא. לצד זאת נטען, כי דרעי פגע בשיקול דעתו העצמאי של דבוש כדירקטור, ולכן הוא הוכפף לחובות ולאחריות החלות על דירקטור, מכוח סעיף 106(ג) לחוק החברות.
68. במישור משיק לאמור, המשיבות סבורות כי במעשיו המתוארים הפר דרעי גם את החובות המוטלות עליו כמתווך וכך גם את החובה לנהל משא ומתן בתום לב, שקבועה בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים).
69. ממילא נטען, כי בדומה לדבוש, גם אחריותו של דרעי אינה תלויה באחריותם של סער ומועלם, שכן אין בדחיית התובענה נגדם כדי לקעקע את הממצאים החמורים שנקבעו לגביו. עוד הוטעם, כי על דרעי ודבוש הוטלה אחריות יחד ולחוד, לא רק משום שזה הראשון היה מעורב בהפרת חובותיו של האחרון, אלא גם מכוח הוראות דין מפורשות, הקבועות בסעיף 54 לחוק החוזים ובסעיף 11 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין).
70. להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 07.11.2023 השיבו סער ומועלם לערעורים. בתשובתם זו ציינו, כי הם אומנם אינם מסכימים עם מלוא קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא או עם דרך הצגתן על ידי המשיבות, אך ציינו כי משום שלא הוגש ערעור בעניינם, הרי שאין בכוונתם להתערב בריב לא להם.

הדיון בערעורים והשתלשלות העניינים לאחר מכן

71. בהיאסף כל האמור, דיון בערעורים התקיים ביום 01.07.2024. הדיון בערעורו של דבוש התמקד ביסודות הקשר הסיבתי והנזק.  כך, ציינתי בפני בא כוחו כי אני סבור שמרשו הפר באופן בוטה את חובת האמונים המוטלת עליו, בין היתר בשל נוכחותו בפגישה בה נחתמה עסקת גולדמן-סער ועל ידי הסתרת מידע זה ועוד מחבריו לדירקטוריון (עמודים 10-9 ו-12 לפרוטקול).  על דברים אלה עמד גם השופט עמית (עמודים 5 ו-9 לפרוטוקול), ודומה כי גם בא כוחו של דבוש אינו חולק על עצם ההפרה, אלא כאמור מיקד טענותיו ביסודות הקשר הסיבתי והנזק (עמודים 12-11 לפרוטוקול).
72. בהקשר זה הוטעם, כי לא היה זה דבוש שהוביל להתקשרויות בעסקאות (עמודים 12-11 לפרוטוקול), ולכן לגישת בא כוחו, אין כל קשר סיבתי בין מעשיו ובין תוצאות המשא ומתן בין הצדדים. עוד חזר בא כוחו על הטענה שלא נגרם לחברה כל נזק וממילא לא הופקה כל טובת הנאה אישית מצד מרשו (עמוד 13 לפרוטוקול).
73. במסגרת הדיון בערעורו של דרעי, נדונה השאלה האם אומנם הוטלה עליו חובה לגלות להימנותא את המחיר האמיתי שדרשו לקוחותיו. בהקשר האמור, ובמענה לשאלת חברי השופט עמית, בעניין זה, השיב בא כוח המשיבות כי "אם המתווך [דרעי – ח' כ'] היה משיג לגולדמן מחיר של 60 ₪ למטר עבור לקוחו לא היתה לנו שום טענה" (עמוד 3 לפרוטוקול).  אולם, בשים לב לקביעות שנקבעו בפסק הדין קמא הוטעם, כי דרעי אכן פעל בדרך של תרמית, וכך גם הפר את החובות המוטלות עליו מכוח חוק החוזים ומכוח חוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המתווכים) (עמוד 5 לפרוטוקול).
74. מן העבר השני, הדגשתי בפני באי כוח הצדדים, כי היה זה דרעי שמשך בחוטים בכלל העסקאות. כך גם השופט עמית הציב בפני בא כוחו את השאלה האם אין מוטלת עליו חובה כללית שלא להציג מצגי שווא, כמו גם לנהל משא ומתן עם מספר צדדים במקביל (עמודים 6, 8 ו-17 לפרוטוקול, בהתאמה).  בא כוחו של דרעי השיב לכך וטען, כי גולדמן ייפו את כוחו של מרשו לשווק את המקרקעין ולכן הוא היה חופשי לשווקם במחיר שנראה לו, גבוה ככל שניתן (עמוד 8 לפרוטוקול).
75. בסמוך לפני תום הדיון, הבהרנו לצדדים כי לעמדתנו דין הערעור בעניין פרשת פלאח להידחות, ומשכך גם לא נתבקשה השלמת טיעון בעל פה מטעם המשיבות בהקשר זה. בתוך כך, הצענו לצדדים הצעה שלא לפרוטוקול, שהיה בקבלתה כדי לפתור את המחלוקות שבין הצדדים מבלי שיינתן פסק דין בערעורים לגופם, זאת בשים לב גם להליך הפלילי שמתנהל במקביל.  אשר על כן, נתבקשו הצדדים להודיע עד יום 22.07.2024 את עמדתם ביחס להצעה זו.
76. ביום 18.07.2024 הודיענו דבוש כי הוא חוזר בו מערעורו בכל הנוגע לפרשת פלאח, אך כי הוא עומד על הכרעה בערעור, ככל שהוא נוגע לפרשת יבנאל. כמו דבוש, גם דרעי הודיע בהודעתו מיום 23.07.2024 כי הוא עומד על מתן פסק דין לגופו של עניין.  המשיבות לעומתם נמנעו מהבעת עמדה ביחס לקבלת ההצעה בעניין פרשת יבנאל, משום שזו ממילא התייתרה זה מכבר; אך במסגרת הודעתן מיום 22.07.2024, הן עמדו על פסיקת הוצאות בגין הערעור בעניין פרשת פלאח.  משדחו הצדדים את הצעתנו, אם כן, אין מנוס ממתן הכרעתנו בערעורים בעניין פרשת יבנאל, תוך הידרשות לכלל העובדות, הנסיבות והטענות כהוויתן וכמהותן.

דיון והכרעה

77. לאחר שהפכתי בדבר נחה דעתי כי דין הערעורים להידחות – על כלל חלקיהם – וכך אציע לחבריי כי נעשה. שכן, כפי שאציין ביתר הרחבה, סבורני כי פסק דינו של בית משפט קמא מפורט, מנומק, מאוזן ונשען על אדנים משפטיים יציבים.  משכך, איני סבור כי ישנו טעם מבורר להתערבותנו בו.
78. לא למותר לציין, כי פסק הדין מבוסס במידה לא מבוטלת על ממצאי עובדה ומהימנות, שנקבעו לאחר שבית משפט קמא ניהל לפניו הליך הוכחות ארוך ומורכב, תוך דחיית הגרסה שהציגו המערערים, בין היתר, על גבי דוכן העדים. ערעורם של המערערים, אינו מצביע על כל עילה להתערבות חריגה בממצאים מעין אלה, לא כל שכן כאשר ניכר שבית משפט קמא 'צלל אל מעמקי הראיות' ובחן את הטענות העובדתיות באופן יסודי ולפרוטרוט (ראו, מני רבים: ע"א 3605/21 קוריאה מוטורס ישראל בע"מ נ' אונגר, פסקה 9 [נבו] (26.02.2024), והאסכמתאות שם).  דבריי אלו מקבלים אך משנה תוקף בעניינו של דבוש, זאת בשים לב לכך שנמצא כי הוא שיקר ביודעין על גבי דוכן העדים (ראו למשל: ע"א 3589/23 קדוש נ' גנדלר, פסקה 24 [נבו] (01.08.2023), והאסמכתאות שם).
79. עוד ראוי להדגיש בהקשר זה, כי בית משפט קמא הניח לטובת המערערים מספר הנחות עובדתיות שעשו עמם חסד, זאת על אף שאת הנסיבות שאפפו אותן, בנקל היה ניתן לזקוף לחובתם. בתוך כך תוזכר, למשל, ההנחה כי דבוש לא ידע על חתימת עסקת גולדמן-סער כבר ביום חתימתה, על אף שידע שהפגישה נקבעה למטרה זו.  בעניינו של דרעי תוזכר, למשל, העובדה שבית משפט קמא לא קבע, כממצא פוזיטיבי, כי הוא התוודע לאישור העסקה על ידי הימנותא מאיש פנים של החברה, דהיינו מדבוש.
80. בתוך כך, ובטרם אידרש לגופם של דברים, מצאתי להדגיש כי אין כל בסיס לטענת "הדומינו" שהועלתה על ידי המערערים, לפיה משעה שנדחתה התובענה נגד מועלם וסער היה גם מקום לדחות את התובענה נגד דרעי, וכך בשרשור הדברים, לפטור מאחריות גם את דבוש. שהלוא, בניגוד לאופן שבו הוצגו הדברים בערעורים, הטענה כי נעשתה "עסקה סיבובית" כלל לא נדחתה על ידי בית משפט קמא.  כך, כל שנקבע הוא כי סער ומועלם לא היו מעורבים במזימה מראש, אלא כי היו אלה המערערים שפעלו מתוך ציפייה מבוססת לכך שלאחר השלמת העסקה עמם, הם יפעלו למכירת המקרקעין בשנית.  מובן אם כן, כי בנסיבות אלה, אחריותם של המערערים אינה תלויה באחריותם של סער ומועלם – הן במישור העובדתי הן במישור המשפטי – וממילא היא גם אינה תלויה באחריותם ההדדית.
81. מכאן אפנה, אם כן, לדון בטענות המערערים במישור המשפטי. סדר הדברים יהיה כדלהלן: בפתח דבריי, אדון בערעורו של דבוש, ובתוך כך בקביעת בית משפט קמא כי הוא הפר את חובת האמונים כלפי החברה, במספר מישורים שונים.  לאחר מכן, ייבחנו טענותיו של דרעי, ובפרט הטענה כי עוולת התרמית, כמו גם מעורבותו בהפרת חובותיו של דבוש, אינן מאפשרות להטיל עליו אחריות משפטית כלפי החברה.  בתוך כל אלה, אדון גם בטענתם המשותפת של המערערים לפיה לא נגרם לחברה נזק וכי ממילא אין קשר סיבתי בין נזק נטען זה ובין מעשיהם.
82. אומר כבר עתה, כי סבורני שגם במישור המשפטי, מסקנתו של בית משפט קמא כי דבוש הפר את חובת האמונים, לרבות שלוש מנגזרותיה – בדין יסודה. כמו כן, לגישתי, מעשיו של דרעי מקיימים את כלל יסודותיה של עוולת התרמית וכך גם אני סבור כי ניתן להטיל עליו אחריות מכוח מעורבותו במעשיו של דבוש.  זאת ועוד, כפי שנקבע בפסק הדין קמא, מעשי המערערים יחד הם שהסבו את הנזק שנתבע על ידי המשיבות, ולכן יש לקבוע כי בדין הוטל עליהם לפצותן – יחד ולחוד.

זאת בתמצית הדברים, עתה ביתר פירוט.