בנדון דידן, לא הרים התובע את נטל ההוכחה, ולא הציג אף לא ראשית ראיה להוכחת טענתו - התובע לא הוכיח, כי המיטלטלין המפורטים על ידו ברשימה, ולמצער חלקם של המיטלטלין, אכן נותרו בדירה עת נפרדו בני הזוג; התובע לא הוכיח את שווי המיטלטלין לעת הפרידה. התובע השיב בחקירתו, כי הסכומים המפורטים ברשימה שצירף, מייצגים את עלות הרכישה המקורית (עמ' 20 שורה 12 לפרוט'). אם כן, אף אם התובע היה מוכיח את קיומם של המיטלטלין, היה עליו להוכיח את שווים בעת הפרידה.
על התובע היה לצרף לכתב התביעה תמונות של המיטלטלין מדירת המגורים, פוליסת ביטוח תכולה המפרטת את המיטלטלין, תצהיר צד שלישי התומך בגרסתו. התובע לא עשה מאומה להוכחת התביעה.
השני - מאז פרידת בני הזוג ועד למועד הגשת התביעה, משך כ- 5 שנים, התובע לא הראה, כי פנה לנתבעת בדרישה לקבל את המיטלטלין או את שווים. כאמור לעיל, התובע הגיש את התביעה בשיהוי ניכר והתנהגותו מלמדת, כי ויתר על התביעה. כאמור לעיל, ביחס להלוואות, התובע הצהיר, כי הוא שומר על זכותו להגיש תביעה לחיוב הנתבעת במחצית ההלוואות; לעומת זאת, ביחס למיטלטלין (כמו גם ביחס לדמי השכירות), התובע לא טען לזכות כלשהי במיטלטלין, ולא טען כי בכוונתו לתבוע את זכותו בהם.
סוף דבר:
- לאור כל הנימוקים אשר פורטו לעיל, הנני מורה על דחיית התביעה על כל רכיביה.
- נוכח כל האמור לעיל, ומשהגעתי למסקנה שהתביעה משוללת כל בסיס, מצאתי לחייב את התובע לשלם לתובעת הוצאות הליך זה בסך של 25,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים.
- פסק-הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
- המזכירות תואיל להמציא לצדדים ולסגור את התיק.
ניתן היום, י' אייר תשפ"ה, 08 מאי 2025, בהעדר הצדדים.