או דבש טהור בזול.
זה המס' [טלפון] של שקמה ברסלר [תובעת 1].
תתקשרו, תשלחו הודעות
תיהנו ותפיצו אצל החרדים
הם אוהבים טרי (פרצופון [אימוג'י] של צחוק עד דמעות)
-XXXXXXX054 [מספר-הטלפון הנייד של התובעת]".
הציוץ זכה, נכון לעת שְׁבּה הוא הוצג לבית-המשפט זה, לקרוב ל-9,000 צפיות, ל-70 ציוצים מחדש ול-369 סימוני: "אוהב/ת". כעבור מחצית-השעה פרסמה הנתבעת בחשבון-"X" שלה ציוץ נוסף (למעלה מ-4,000 צפיות; 44 ציוצים מחדש ו-212 "אוהבים"):
"מוצרי תינוקות בזול:
טיטולים מגבונים וכו'
עמי דרור [תובע 4]: XXXXXXX-054 [מספר-הטלפון הנייד של תובע 4]
משה רדמן [תובע 3]: XXXXXXX-054 [מספר-הטלפון הנייד של תובע 3]
עד גמר המלאי".
עוד שעתיים חלפו ובא, באותה פלטפורמה, פרסום שלישי (למעלה מ-1,200 צפיות, 19 ציוצים מחדש ו-101 "אוהבים"). הנתבעת כתבה:
"אורן שביל [תובע 2]: XXXXXXX-054 [מספר הטלפון הנייד של תובע 2]
מאחים לנשק
מתן שירותי אבטחה, שירותי מוקד, קונצרטינות, שריפת צמיגים ושירותי ניקיון
ואחזקה לאלפי עסקים ובתים פרטיים מדן ועד אילת.
מחירים מעולים!".
- "הנתבעת פרסמה את מספר הטלפון שלי", העידה תובעת 1 במקובץ כאן, "[זו הייתה] קריאה להתקשרות. זמן קצר אחר כך הטלפון שלי הוצף בשיחות ובהודעות. קיבלתי עשרות טלפונים בערב שבת. כל המהות של הדבר הזה [הפרסום] היא לתת את הפרטים האישיים שלי, כדי שציבור תומכיה ועוקביה [של הנתבעת] יפתח עלי את 'שערי הגיהנום', מה שאכן קרה. [ה]פרסום הביא להטרדתי, לקבלת שיחות טלפון רבות ממספרים לא מזוהים או לא מוכרים לי. מצאתי את עצמי מוצפת בשיחות נכנסות ובהודעות מלעיזות [ובהן:] 'יש ביצים בזול? אנחנו הרבה ילדים[,] צריך 10 תבניות לפחות"; "יש אפשרות לבצע הזמנת ביצים למאה שערים?!"; "הבנתי שאת מוכרת ביצי חופש? מה המחיר לתבנית?" (פרוטוקול, בעמ' 59, ש' 2; עמ' 60, ש' 13-11; עמ' 64, ש' 8-5; פסקאות 11 ו-15 לתצהיר-עדותה הראשית של התובעת).
תובע 2, מר שביל, סיפר בעדותו כי אין הוא קשור, כל עיקר ולא היה קשור בעבר, לעיסוק ב"מתן שירותי אבטחה ומוקד" או בתחום-האבטחה בכלל. "אין שום קשר" (פרוטוקול, בעמ' 22, ש' 19-11). "הפרסום גרר עשרות שיחות", הוא העיד, "זה קורא לאנשים להטריד אותי וזה אכן הצליח לאותה גברת [הנתבעת], שזכיתי בשלל הטרדות" (שם, בעמ' 26, ש' 5-4 וש' 18-17).
"קיבלתי אחרי זה עשרות ומאות הודעות וטלפונים", העיד גם תובע 3, מר רדמן אבוטבול, "במשך ימים" (שם, בעמ' 40, ש' 13 ו-26). תובע 4, מר דרור, הוסיף: "היא [הנתבעת] פרסמה שם בצורה מאוד רחבה שאני מוכר חיתולים. אני איש עסקים מכובד ואני פתאום מתעורר בבוקר ואני מתחיל לקבל עשרות טלפונים והודעות מאנשים... להתעורר בבוקר ולקבל את עשרות ההודעות האלה והטלפונים, זה לא דבר סימפטי" (שם, בעמ' 13, ש' 12-10; עמ' 14, 3-2).
- אותן הטרדות באמצעותם של הטלפונים הניידים וגם מה, שהתובעים גרסו שהוא פגיעה בשמם הטוב, הוליכו אותם להגשתה של תביעה זו. התובעים ייחסו בה לנתבעת עוולה של פגיעה בפרטיות, לפי הסעיף השני לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 בצירוף עם הסעיף הרביעי לחוק וגם עוולת-הוצאתה של לשון-הרע, לפי הסעיף השביעי לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. כל אחד מן התובעים עתר (עוד כשיוצג בידיהם של באי-כוח קודמים) לחיֵיב את הנתבעת לשלם לו פיצויים בנזיקין, במגוון-חלופות, שהנמוכה בהן הייתה סך של 66,542 ש"ח והגבוהה - 154,831 ש"ח. יחד הועמדה התביעה על סך מרבי של 619,324 ש"ח. עוד ביקשו התובעים לחייב את הנתבעת לפרסם הודעת-תיקון והכחשה לפרסומיה, שהיא גם הודעת-התנצלות; להורות לה להסיר לאלתר את כל פרסומיה בענינם של התובעים וכל "תגובה מכפישה ופוגענית" לפרסומים הללו; ולחייבה "לחדול מהכפשת התובעים, בכל פורום שהוא ולא לחזור על כך בעתיד" (פסקה 12 לכתב-התביעה).
תביעת-השתקה?
- אִילוּ כונתה כל תביעה בלשון-הרע, שתכליתה היא למנוע מאדם להוציא את דיבתו של אחֵר או לבוא עמו חשבון על כך שעשה זאת - "תביעת-השתקה", כי אז היו כל התביעות בלשון-הרע - של השתקה. זו, אך מובן, אינה הבנה נכונה של מושג משפטי זה. הדעת אינה סובלת את קלות-השימוש בו ומגלה את עצמו, לדאבוני, חדשות לבקרים בכתבי-הגנה. מונח זה גילה עצמו, כראשון, בכתב-הגנתה גם של הנתבעת דכאן, לצדה של בקשה לסלק את התביעה על הסף. בְּמָּקום אחֵר מָציתי:
"תביעת-השתקה היא מושג משפטי מן הדינים של לשון-הרע ועשויה מאפיינים מצטברים אחדים. אין זה המובן ה'עממי', השגור בציבור, של מונח זה שכן, בסופו של יום, כל תביעה בלשון-הרע מבקשת 'להשתיק', במידה זו או אחרת, ביטוי שנעשה או שייעשה. תביעת-השתקה משמיעה, בייחוד, ניצולם של פערי-כוחות ממשיים בין הצדדים; עתירה לסעד בסכום, שבינו לבין הפרסום אין דבר וחצי דבר; התייחסות לענין, החורג מיחסיהם של הצדדים המסוימים להליך ועוד מאפיינים, כקבוע בפסיקה. המשותף להם הוא שאין תכליתה של התביעה לתבוע את הטבת-הפגיעה בשמו הטוב של אדם אלא לשלול מן המתבטא או מאחרים, ללא צידוק בדין ובמידה, שאין להשלים עמה, את חירות-הביטוי שלהם, בפרט לעתיד לבוא" (תיק אזרחי (שלום תל אביב-יפו) 45277-03-19 צור שושן נ' שרה פילדס, בפסקאות 17-15 לפסק-דיני (פורסם במאגרים 17.8.2024)).
- הטענה כי לפנינו תביעת-השתקה, במובן המשפטי אשר מצדיק שלא להידרש לה, נשענה על כמה אדני-משנה. ראשית נטען לפערי-כוחות אשר, כביכול, נמתחים בין הנתבעת לבין התובעים, בהיבט של נגישות לאמצעי-התקשורת: "התובעים הם אנשי ציבור מובילי מחאות והפגנות שהתקשורת נגישה להם. [הנתבעת היא] אזרחית פרטית מן השורה" (הפִּסקה הראשונה למבוא לכתב-ההגנה). שנית נטען לכוונתם של התובעים "לנסות ולהשתיק קול אחר/שונה/נוסף ו/או [הכול במקור] מה שהם מכנים[:] 'מכונת הרעל' של הימין ו/או של ראש הממשלה" (שם, בפסקה השנייה). על הביטוי "ו/או" נכתב כבר בעבר (ראו "סכלוּת ו/אוֹ איולת" לשוננו לעם לב 3 (תשמ"א). ניתן לעיון באתר-האינטרנט של האקדמיה ללשון העברית) אך אין הוא עיקר כאן. הטענות הללו אינן נכונות מן הבחינה העובדתית.
- תביעות-השתקה אכן עלולות להתאפיין בפערי-כוחות ממשיים בין תובעים לבין נתבעים, לטובתם של הראשונים (רשות ערעור אזרחי 1954/24 וקנין נ' קיבוץ ניר דוד - אגודה שיתופית, בפסקה 19 לפסק-דינו של כבוד ממלא מקום הנשיא יצחק עמית (פורסם באתר הרשות השופטת 7.1.2025)). אך הכוחות, גם הפערים, צריכים להיות כאלה, שהם מקלים על התובעים לגשת לבית-המשפט, לנקוט הליך של תביעה לפניו ולנהל פרשת-תביעה, המחייבת ידע, מיומנות ומשאבים כספיים, בשעה שלנתבעים קשה יותר להתנהל מול ערכאות ובמישור המשפטי (ערעור אזרחי 7426/14 פלונית נ' עו"ד דניאל, בפסקה השביעית לפסק-דינה של כבוד השופטת דפנה ברק-ארז (פורסם באתר הרשות השופטת 14.3.2016)). פער בנגישות ל"תקשורת" אינו נראה לי קונה לתביעתו של בעל-הנגישות הַרַּבָּה יותר פנים של תביעת-השתקה, ממש כמו הפער, לדוגמה, בין מי שקנה לו מקום של כבוד ב"היכל-התהילה" של רשת חברתית לבין מי, שאינו יודע היכן מצוי כפתור-ההדלקה שלה.
- אפילו הלכתי עם טענתה של הנתבעת, הרי שלא הוּכח לפניו של בית-המשפט, בשום ראָיה שהיא, כי לתובעים גישה ייחודית ל"תקשורת", טובה מזו של הנתבעת. המונח "תקשורת" ממילא אינו יכול להיקרא כישות אחת - תהא זו דֶמונית ושוחרת רע; תהא זו "כלב-השמירה" של הדמוקרטיה, ודאי שלא בעידן של הרשתות החברתיות. חומר-הראיות, שהונח לפניו של בית-המשפט בתביעה זו, מגלה כי נגישותה של הנתבעת ל"תקשורת" הענפה, המתחוללת ברשתות חברתיות ובכלל זה בבמת-"X" הפופולארית, אינה נחותה כלל ועיקר מזו של מי מהתובעים.
יעיד על כך השימוש התדיר, שעושה נתבעת זו בבמה המקוונת. יעידו על כך היקפי-המעקב הרחבים אחר פרסומיה שָׁם. יעידו ביטויי-הענין והחיבה אשר רשומות שהעלתה הנתבעת, למצער אלו נושא-הדיון לפנינו, זכו להם כמפורט לעיל. אודה כי לא ידעתי מהי אותה "שורה", שבה מעמידה הנתבעת, בצניעות, את עצמה. אין זה נהיר לי בְּמה שונה אותה "אזרחית פרטית מן השורה" מכל אחד מן התובעים. אם הכוונה היא לְשׁוּרה, אשר לנמנים בה אלפי "עוקבים" ולמעלה מכך; שהקנתה למי מחבריה כרטיס-כניסה לתוכניות-טלוויזיה עתירות-רייטינג בשעות של צפיית-שיא; ושפרסמה מי מן העומדים בה ב"שם-עט" ידוע, שהוא להם גם מקור-גאווה ולא פחות מכך - מקור להגדרה עצמית ולהשתייכות, הרי שאין כל סיבה, גם לא צידוק, לגמֵד מי מחברי-השורה הזו. אין מקום לראותו נופל, בכל הנוגע לנגישות לביטוי החופשי, ממי מהתובעים או מכולם גם יחד.