העדה גב' א.מילשטיין: העברתי לכם את כל החומר היה לכם כל החומר החשבונאי, לא ראיתם, לא ראיתם הפקדות של העסקת עובד? היה לכם את כל דפי החשבון, אמרתי לכם את המזכירות, זה בכלל, אתה ממש מטעה פה כי זה ממש לא נכון ולהפך, אני עוד אמרתי שמה שקשור לעבודה שלי באותה שיחה גם עם האפוטרופא ובכל השיחות, מה שקשור לעבודה שלי אני נותנת לכם את כל התשובות, מה שלא קשור לעבודה שלי ושמשם, שעבורו קיבלתי את השכר והמילה שכר והמילה שכר עלתה הרבה מאוד פעמים בכל השיחות...
(עמ' 10 לפ')
- לטענת התובעת מגיעים לה עוד הפרשי שכר אך היא מעולם לא פנתה בעניין זה לאמה או בעת מינוי האפוטרופוס ואף משכה כ-2 מיליון ש"ח מהחשבון המשותף בלי שהצליחה להסביר עבור מה.
- התובעת לא ראתה בעצמה עובדת של אמה. התנהלות התובעת מעידה כי לא התייחסה לעצמה כעובדת - במהלך תקופת ההתקשרות לא שולמו לתובעת דמי הבראה. התובעת למעשה הייתה אחראית לתשלום שכרה (כאמור התובעת היא מנהלת חשבונות) ולא שילמה לעצמה דמי הבראה, על אף שהיא הייתה ככל הנראה מודעת לזכויותיה.
- תשלום "זכויותיה" במהלך תקופת העבודה מעוררת שאלות - התובעת לא נתנה כל הסבר מכוח מה מגיעות לה הפרשות פנסיוניות לפני 2008 (צו ההרחבה הכללי במשק לפנסיית חובה) ועל פי מסמכים מאת קרן הפנסיה הועברו לזכותה 98,047 ₪ לתקופה שמחודש 1/11 עד 12/13 (צורף לתצהיר המשלים של התובעת ביום 26.7.23 ונרשם כי הגורם המשלם הוא הנתבעת) אולם לא ניתן הסבר ע"י התובעת מדוע הופסקו ההפרשות לפנסיה. התובעת התנהלה כרצונה ב"עסק", לא כמו עובד.
האם פוטרה התובעת?
- טוענת התובעת שהיא פוטרה מעבודתה עם מינוי האפוטרופוס. שאלת פיטוריה של התובעת מתייתרת לנוכח מסקנתנו דלעיל אולם נציין כי התובעת אפילו לא ידעה לומר מתי בדיוק פוטרה:
העדה, גב' א.מילשטיין : אבל ברגע שמתקשרים אלי מהבנק ומכל המקומות שיש לי הרשאות וייפויי כוח ואומרים לי, 'את לא יכולה יותר', וחוסמים בפניי את כל המקורות והיחסים עם השוכרים שהיו כל השנים והוא הפקיר את כל הפעילות שלי מול השוכרים, אי אפשר להבין שאני מפוטרת? לא יכולה לנקוב לך את היום והשעה.
(עמ' 18 לפ' שורות 20-19)
- התובעת גם לא הודיעה כי היא מתפטרת בדין מפוטר ורק לאחר 4 חודשים פנתה לאפוטרופוס
(עמ' 11 לפ').
סיכום
- בשקלול כלל הנסיבות איננו סבורות כי התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים.
- משכך, אנו קובעות כי התובעת לא הייתה עובדת אצל הנתבעת.
סוף דבר
- התביעה נדחית.
- על התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ והוצאות משפט בסך 3,000 ₪.
ערעור בזכות לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין.