עיקרי טענות התובעים
- התובעים טוענים כי אין לאפשר לאוניברסיטה להוציא לפועל את תכניתה לבנות בנין מגורים לחוקרים אורחי האוניברסיטה בשטח ההקדש, שכן בנייה כאמור איננה בסמכות האוניברסיטה ונעשית בניגוד להוראות ההקדש ולדין.
- לטענת התובעים לאוניברסיטה כלל לא הייתה סמכות למנות נאמן או לשמש בעצמה נאמן להקדש בעת שעשתה כן בשנת 2001. מאחר שהנאמנים הראשונים שמונו בכתב ההקדש נפטרו כולם, היה על האוניברסיטה לבקש מבית המשפט למנות נאמן על פי סעיף 21(ב) לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (להלן: חוק הנאמנות), אולם האוניברסיטה לא פעלה למינוי אלא נרשמה בעצמה כנאמן. רישום האוניברסיטה או מי מטעמה כנאמן מנוגד לחוק ובטל.
- באשר לאישור האפוטרופוס של גב' אילת את מינוי מנהלי החברה לנאמנים, טוענים התובעים שהאפוטרופוס לא אישר למנותם כנאמנים אלא כמנהלי החברה בלבד, וכי ממילא אפוטרופוס אשר מונה לאחד משני מקדישים, אינו יכול לפעול בניגוד לכתב ההקדש.
- טענה נוספת נוגעת לכך שהאוניברסיטה מינתה את מי שמועסקים אצלה בתפקידי ניהול לתפקיד מנהלי החברה, העבירה 20% ממניותיה לבעלות נשיא האוניברסיטה, ולאחרונה אף הגדילה לעשות ומינתה כמנהלי החברה את מנהלי החברה לנכסים באוניברסיטה בערעור מיסים שהינה חברה מסחרית לכל דבר ושמנהליה אינם כפופים לכתב ההקדש.
- כל האמור, נעשה בניגוד להוראותיו המפורשות של כתב ההקדש לפיו נדרשת "הפרדת רשויות" בין האוניברסיטה לבין הנאמנים, לאוניברסיטה לא ניתנה סמכות למנות נאמן לבדה, וכן שחבר הנאמנים ימנה שלושה חברים והם ימונו כמנהלי החברה.
- עוד טוענים התובעים כי נכס ההקדש הוזנח ומעולם לא שימש למטרה הראשית שקבעו המקדישים בכתב ההקדש - משכן לנשיא או לרקטור האוניברסיטה, זאת למרות שבכתב ההקדש נכתב שכל אחד מהשימושים המשניים יותר באופן זמני בלבד ובהסכמת כל הנאמנים. למרות תשובת הנתבעת לפניית התובעים לפיה השימוש בהקדש למטרתו הראשית איננה ישימה עקב העדפתם של הנשיאים והרקטורים להתגורר בביתם הפרטי, ספק רב אם זכות זו בכלל הובאה לידיעת האחרונים.
- כמו כן, אף אם הנשיאים והרקטורים לא רצו לממש את זכותם להתגורר בנכס, סביר שעמדתם נובעת מכך שהאוניברסיטה לא קיימה את חובתה לדאוג שהנכס יהיה תקין וראוי לשימוש, לא טיפלה בגן ובחצר, והזניחה את הנכס באופן מתמשך.
- התובעים מוסיפים כי מהדיווחים שהגישה האוניברסיטה לרשם ההקדשות, עולה כי נעשה שימוש בנכס רק למטרה המשנית של שיכון פרופ' אורח, וזאת בחלק קטן מהזמן תוך פיצול הבית לשתי יחידות אירוח לשיכונם של מספר חוקרים, בניגוד להוראות כתב ההקדש המדברות בלשון יחיד.
- לבסוף טוענים התובעים כי לאחר עשרים שנות הזנחה ואי שימוש בנכס למטרות ההקדש, תכניתה של האוניברסיטה לבנות על שטח ההקדש בניין חדש בן 12 דירות שייבנה על הגן בשטח ההקדש, בניגוד לרצונם של המקדישים לשמור ככל האפשר על הגן אשר מיועד לשמש כמעונות לחוקרים - יסכל לצמיתות את השימוש בנכס ההקדש למטרות ההקדש.
- התובעים מדגישים כי התכנית האמורה תנציח שימוש בנכס למטרה שאינה מותרת על פי כתב ההקדש, תעשה כל זאת ללא אישור נאמנים עצמאיים, ותביא לשינוי פיזי בלתי הפיך בנכס שהוקדש לנתבעת. כל זאת בניגוד לדין, להוראות כתב ההקדש ולרצונם של המקדישים.
- התובעים אינם מתעלמים מטענת הנתבעות באשר להיעדרה של זכות עמידה. לטענתם זכות העמידה שלהם בתביעה נובעת מחוק הנאמנות המעניק את הזכות לכל ה"מעוניין בדבר", וכן כי זכות עמידה זו רחבה ביותר והרחבת מעגל הפונים האפשרי לבית המשפט משרתת את תכלית החוק. עוד הם טוענים שלא השתהו בהגשת התביעה שכן כתב ההקדש ופרטיו לא היו ידועים להם עד שהצליחו להשיגו, וכן כי הנתבעת איננה יכולה להיתלות בעמדת רשם ההקדשות.
עיקרי טענות הנתבעות
- הנתבעות ביקשו לסלק את התביעה על הסף עקב היעדרה של זכות עמידה, שיהוי, וחוסר ניקיון כפיים. לטענת הנתבעות לתובעים אין זכות עמידה, ולפי סעיף 39 לחוק הנאמנות הם אינם רשאים לפנות בעניינו של הקדש, שכן הם אינם מי שהותר להם לפנות: נאמן, נהנה, יוצר הנאמנות ואדם אחר המעוניין בדבר. התובעים אינם נמנים עם שלוש החלופות הראשונות, ובאשר לחלופה הרביעית, הנתבעות טוענות שבכדי שאדם יחשב אדם "המעוניין בדבר" עליו להראות אינטרס אמיתי ביחס לנאמנות, וכי סכסוך שעניינו תכנון ובנייה בין שכנים אינו מעיד על אינטרס כזה אלא מאיין אותו.
- לטענת הנתבעות, מי שמבקש להיחשב 'אדם המעוניין בדבר' נדרש להציג אינטרס אובייקטיבי בקשר להקדש שמשמעותו כי המבקש להיחשב כמעוניין בדבר יפיק מכך הנאה ישירה או עקיפה, וזאת בניגוד לענייננו בו התובעים לא מצביעים על יכולת להפיק הנאה מההקדש או מזכות שמימושה מותנה בהקדש. התובעים מבקשים לנקוט מסלול עקיף לטיפול בטענות שהם מבקשים לטעון על רקע בנייה בנכס שכן לנכס שבבעלותם. כל זאת ביתר שאת כאשר רשם ההקדשות קבע במפורש כי התנהלות האוניברסיטה עולה בקנה אחד עם הוראות כתב ההקדש.
- יתר על כן, הגשת התביעה נעשתה בשיהוי העולה לכדי חוסר ניקיון כפיים. התביעה הוגשה יותר מ-20 שנה לאחר רישום ההקדש שכנגדו התובעים מלינים, ושנים לאחר שהאוניברסיטה השתמשה בנכס לשימוש החלופי של אירוח פרופסורים אורחים. במשך שנים רבות מעשיה של האוניברסיטה בנכס לא ענייננו כלל את השכנים ולא נשמעה טענה מצדם, וזאת עד שהתובעים פנו לרשם ההקדשות לראשונה ביום 26.12.2021, בסמוך לפרסום הפרויקט שהאוניברסיטה מתכננת להוציא לפועל בנכס.
- לטענת הנתבעות השיהוי בו לוקה התובענה כמוהו כזניחת עילת התביעה בכל הנוגע למינויה של האוניברסיטה כנאמן ולשימושים שעושה האוניברסיטה בנכס. שיהוי זה גרם לנתבעות נזקים רבים שכן במשך תקופה זו האוניברסיטה השקיעה והוציאה הוצאות רבות על הנכס. באשר להליכי ההרחבה, התובעים היו מודעים במשך יותר משנתיים לפני הגשת התביעה על כוונותיה של האוניברסיטה להרחיב את הנכס ולבנות בו. למרות זאת, התביעה הוגשה רק בסוף שנת 2023, במקביל להגשת ההתנגדויות לבקשת האוניברסיטה לקבלת היתר הבנייה.
- הנתבעות מבקשות ללמוד מעתירת התובעים לצו מניעה על כך שאין להם טרוניה אמיתית על הזנחתו, ולכן כל מטרתה של התביעה היא להוסיף "זירה" במאבק התובעים למניעת הרחבת הנכס.
- באשר לסעדים שהתבקשו במסגרת התביעה, הנתבעות טוענות כי דינם להידחות על רקע אישורו של רשם ההקדשות את רישום האוניברסיטה כנאמן ותשובתו המפורשת לתובעים בשנת 2022 כי האוניברסיטה פועלת בהתאם לכתב ההקדש, וכן כי הסעדים שהתבקשו מהווים מעקף להליכים התכנוניים התלויים ועומדים בנוגע לנכס וממילא האוניברסיטה תכננה את פרויקט חידוש הבית בהתאם להוראות כתב ההקדש. לטענת הנתבעות מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט מצד התובעים.
- בהתייחסותן לטענות כתב התביעה לגופן, טוענות הנתבעות כי השימוש בנכס נעשה בהתאם להוראות כתב ההקדש, לאחר שהוברר כי נשיאי האוניברסיטה והרקטורים אינם מעוניינים לגור בנכס אלא מעדיפים להמשיך ולהתגורר בביתם הפרטי, וזאת מטעמים של נראות ציבורית ונוחות. על כן, ומשהחלופה המועדפת בכתב ההקדש נמצאה כבלתי רלוונטית, פעלה האוניברסיטה למימוש חלופות השימוש המשניות ואירחה בנכס פרופסורים אורחים, תוך שהיא מקפידה על ארעיות השימוש שנקבעה בכתב ההקדש כך שהפרופסור האורח לא ישהה בנכס לתקופה העולה על שנה. עוד מציינות הנתבעות, כי העובדה שבנכס ישוכנו מספר פרופסורים ולא אחד, מצביעה ביתר שאת על קיום מטרת העל של ההקדש "טיפוח וקידום החינוך וההשכלה".
- בנוגע לפרויקט הרחבת הנכס לצורך בניית 12 יחידות דיור לחוקרים אורחים, טוענות הנתבעות כי הוא נעשה בהתאם להוראות הסכם ההקדש המורות כי יהיה ניתן לערוך שינויים בנכס לבקשת האוניברסיטה ועל חשבונה ובתוך כך להוסיף לנכס חדרים או אגפים נוספים, וכן בהתאם להוראות המורות כי מטרתו של הנכס היא שיכון פרופסורים אורחים.
- הנתבעות מבהירות כן הן שומרות על אחידותו וצורתו הארכיטקטונית של הבית ועל גינתו ככל האפשר, שכן בהתאם להוראות אלה נשכרו שירותיהם של אדריכל שימור המלווה את הליך התכנון, אגרונום שערך סקר עצים ואדריכל נוף שנשכר במטרה לתכנן ולפתח את הגן. ההרחבה משמרת לחלוטין את הבניין הקיים, האגף החדש מופרד לחלוטין מהבית לשימור, וכדי לשמר את המאפיינים של הבית תוכננה חנייה תת-קרקעית שהינה יקרה.
- אמנם בכתב ההקדש נכתב כי הוספת אגפים חדשים לנכס תתבצע לא במפלס הקיים אלא על ידי תוספת של קומה למבנה "אלא אם הדבר לא יספיק ו/או לא יתאפשר", אך בענייננו, ההחלטה על הוספת אגף נפרד במפלס הקיים לא הייתה ישימה עבור מטרות ההרחבה ואף הייתה מקשה על שימור צורתו של המבנה המקורי.
- הנתבעות מדגישות שבמסגרת ההצעה שנבחרה במכרז יוחדו אזורים בנכס לחללי עבודה משותפים לדיירים שיתגוררו בו, ושימוש זה תואם את החלופה השלישית בכתב ההקדש לשימוש בנכס, ל"מכון מחקר".
- בנוגע לטענות התובעים כי רישום האוניברסיטה כנאמן ההקדש נעשה שלא כדין, הנתבעות טוענות כי החלפת הנאמנים הראשונה בוצעה לאחר ששלושת הנאמנים המקוריים נפטרו בתחילת שנות התשעים בתיאום עם עו"ד פרנקל האפוטרופוס של גב' אילת בהתאם לסעיף 4.2 להסכם ההקדש, וההחלפות שלאחר מכן בוצעו גם הן בהתייעצות עם עו"ד פרנקל, ובהסכמת יתר הנאמנים בהתאם לסעיף 4.3 להסכם ההקדש. ההחלפה האחרונה הייתה בבקשת רישום ההקדש מטעם הנתבעת כנאמן על הנכס, אשר גם נעשתה בתיאום עם עו"ד פרנקל ואושרה על ידי רשם ההקדשות.
- לטענת הנתבעות, טענת התובעים לפיה יש להקפיד על הפרדה כדי למנוע ניגוד עניינים בין הנאמנים לאוניברסיטה הינה טענה מנותקת שאיננה מבינה את הדין החל, שכן מדובר בהקדש ציבורי אשר האוניברסיטה היא הנהנת לפיו, ולא מתעורר חשש לניגוד עניינים שהיה עלול להתעורר בהקדש פרטי. הדברים נכונים בענייננו, שכן לא זו בלבד שמדובר בהקדש ציבורי, אלא מדובר בנהנה יחיד ועל כן אין חשש מפני ניגוד עניינים.
- הנתבעות מוסיפות כי הסכם ההקדש לא מגביל את מיהות הנאמנים והאפשרות להחליפם בבעלי תפקיד אחרים, וכי בני הזוג אילת גילו בכך שמינו כנאמן איש סגל באוניברסיטה את דעתם שאין מניעה שבעלי תפקיד באוניברסיטה יהיו נאמנים.
- ביחס לדרישה לשלושה נאמנים שיכהנו כמנהלי החברה בעוד הנתבעת רשומה כנאמנה יחידה, הנתבעות משיבות כי רישום הנאמנים ברשם ההקדשות הינו דקלרטיבי בלבד ובענייננו רישום הנתבעת נעשה מטעמי נוחות, אך ברישום זה אין בכדי לשנות מהמצב בפועל לפיו שלושת מנהלי החברה הם הנאמנים של ההקדש - כך קודם לרישום ההקדש וכך לאחריו. לטענת הנתבעות לכל היותר מדובר בפגם טכני שכן הנתבעת הוגדרה בהסכם ההקדש בתור הנהנת היחידה בנכס, והמנהלים הם בעלי תפקיד מטעמה. לצד האמור, נוכח הערות בית המשפט, מינתה האוניברסיטה, כאמור, שלושה נאמנים חדשים שאינם נושאי משרה באוניברסיטה.
- מכל מקום, אף אם נניח שנפל פגם ברישום הנתבעת כנאמן, אין זה מצדיק את מתן הסעדים שהתבקשו בעתירה - צו מניעה כנגד קידום הרחבת הנכס.
- לבסוף הנתבעות טוענות כי המדובר בהסכם ואותו יש לפרש לפי אומד דעת הצדדים ותכלית ההסכם, המטרה של "טיפוח וקידום החינוך וההשכלה" מוגשמת הלכה למעשה על ידי השימוש שהנתבעת עושה בנכס. הנתבעות חוזרות על טענתן כי אף אם היה ממש בטענות התובעים, לא היה בכך בכדי לזכות אותם בסעדים המבוקשים על ידם, אלא לכל היותר להביא לשינוי של תנאי ההקדש, אשר בהסכמת הנתבעת שהיא הנהנת איננו נדרש לפעולה כלשהי.
דיון והכרעה
- לאחר בחינת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות בשל היעדרה של זכות עמידה לתובעים. עם זאת, ובהינתן המידע שעלה במהלך ניהול ההליך, מצאתי לנכון כי יש להתייחס גם באשר לאופן בו פעלה האוניברסיטה בניהול ההקדש. התייחסות זו יוצאת מנקודת הנחה שהאוניברסיטה תכבד את הערות בית המשפט, על אף דחיית התביעה, כפי שהצהיר בא כוחה (עמ' 181, ש' 9; 17-16).
- הקדש מוגדר בחוק הנאמנות כ"הקדשת נכסים לטובת נהנה או לטובת מטרה אחרת" (סעיף 17 לחוק הנאמנות). בכך, הרחיב חוק הנאמנות את המונח "הקדש", אשר התמקד בעבר בנאמנות שנועדה למטרות צדקה (בערעור מיסים 7033/15 פלוני נ' פלוני, פסקה 9 [נבו] (1.9.2016); ירון אונגר נאמנות בנכסים 411 (חוק לישראל בעריכת נחום רקובר, 2010)). לצד זאת, חוק הנאמנות ייחד פרק לנאמנות שמטרתה או אחת ממטרותיה היא קידומו של ענין ציבורי, המכונה בחוק "הקדש ציבורי" (סעיף 26(א) לחוק הנאמנות). פרק זה כולל בין היתר הוראות שונות המסדירות את תפקידו של רשם ההקדשות, לרבות רישום וקבלת דין וחשבון מנאמנים. פיקוחו של רשם ההקדשות בכל הנוגע להקדשות ציבוריים נועד להתמודד עם הסיכון הכרוך בכך שבהקדשות אלו לרוב אין גורם המעוניין לפקח על מימוש מטרות הנאמנות (ראו שלמה כרם חוק הנאמנות, התשל"ט-1979 743 (2004) (להלן: כרם)).
- חוק הנאמנות כולל גם הוראות שונות לגבי מעורבותו של בית המשפט בניהול ההקדש, המבטאות את התפקיד המרכזי של בית המשפט בפיקוח ובהסדרה של פעולות הנאמן (רשות ערעור אזרחי 9420/04 הנאמן הציבורי נ' יעקב אגמון, פ"ד נט(5) 289, פסקאות 20-19 (2005)). סמכויות רחבות אלו נועדו לאפשר לבית המשפט לפקח על הגשמת מטרות ההקדש, רצונם של יוצרי ההקדש וכן את טובת הנהנים (שם). כך למשל, סעיף 19 מאפשר לבית המשפט לתת לנאמן הוראות בנוגע לניהול תפקידו, ואף לסטות מהכתוב בכתב ההקדש. כמו כן, סעיף 21(ב) מסמיך את בית המשפט למנות נאמן לתקופה ובתנאים שייראו לו, בהיעדר מינוי נאמן לפי תנאי ההקדש. סעיף 23 מאפשר לבית המשפט לשנות או לבטל הוראה מהוראות כתב ההקדש.
זכות העמידה
- ביטוי נוסף למעורבותו הרחבה של בית המשפט בענייני הקדשות מצוי בהוראות סעיף 39 לחוק הנאמנות, המורה כי:
"בכל ענין לפי חוק זה רשאי לפנות לבית המשפט כל נאמן, נהנה, יוצר הנאמנות או אדם אחר שמעונין בדבר; וכן רשאי היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו לפתוח בכל הליך לפי חוק זה, לרבות ערעור, ולהתייצב ולטעון בהליך כזה, בכל הנוגע לנאמנות ובכל דבר אחר שהוא סבור שיש בו ענין לציבור" (ההדגשה הוספה - א.ד.)
- ביסוד הוראה זו האינטרס הציבורי בהרחבת מעגל הפונים לבית המשפט, כדי לאפשר את הבאת עניינה של הנאמנות לבחינה שיפוטית (ראו כרם, בעמוד 807; בקשות שונות אזרחי (מחוזי ירושלים) 2596/03 מרזל נ' ועד הישיבות בארץ ישראל, פסקה 20 [נבו] (4.1.2004) (להלן: עניין מרזל)). אינטרס ציבורי זה נובע מהחשש מפני ניצול לרעה של נכסי הנאמנות.
- בפרט, בענייני הקדשות קיים חשש כי לא יהיה גורם בעל ענין רב מספיק כדי לפקח על מימוש מטרות ההקדש. חשש זה מתעורר בענייננו, שכן יוצרי ההקדש אינם בין החיים ואין נהנים נוספים או יורשים פוטנציאלים אשר עשויים להיכנס בגדר "מעוניינים בדבר". חסימת הדרך לבית המשפט באמצעות הגבלת זכות העמידה עלולה אפוא למנוע פיקוח על מימוש תנאי ההקדש ומטרותיו.
- תכליתו של סעיף 39 שונה גם מתכליות של הסדרים אחרים, דוגמת סעיף 153 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. סעיף זה קובע אף הוא הסדר דומה:
"בכל ענין המסור לפי חוק זה לבית המשפט רשאי לפנות אליו כל מי שמעונין בדבר; כן רשאי היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו, אם הוא סבור שיש בדבר ענין לציבור, לפתוח בכל הליך משפטי לפי חוק זה, לרבות ערעור, ולהתייצב ולטעון בכל הליך כזה".
- ואולם, צו ירושה שונה מכתב ההקדש, מאחר שהוא מתייחס לחלוקת הזכויות בין היורשים בנכס (עניין מרזל, בפסקה 17). בשונה מכך, באשר לכתב הקדש עשויות להתעורר שאלות במהלך חיי הנאמנות הנוגעות לתנאי הנאמנות ולמימושם בפועל, ומכאן הסמכויות הרחבות שהוקנו לבית המשפט בחוק הנאמנות (כרם, בעמ' 635).
- ואכן, בתי המשפט היו נכונים להרחיב את מעגל הפונים. כך, בעניין מרזל קיבל בית משפט זה (כב' השופט י' שפירא) את בקשתו של עובד של מוסד שהוקם לפי כתב הקדש להצטרף להליך. בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ש' אטרש) אף הכיר ביחסי שכנות ככאלה שמקימים זכות עמידה בנסיבות דומות לענייננו (תיק אזרחי (מחוזי נצ') 21678-01-21 רבינוביץ נ' פקידים אן ארמכלים דר ישראליטיש כימונטין אין הט הליגן לנד [נבו] (5.4.2021)).
- אף על־פי כן, ברי כי לא ניתן להרחיב את מעגל הפונים ללא הגבלה. הכרה בזכות העמידה ביחס לגורם שאין בינו לבין ההקדש ולא כלום, כמוה כמחיקת הדרישה המעוגנת בחוק לקיומו של "עניין" בדבר. היא אף עלולה להוביל לניצול לרעה של הליכי משפט למטרות שאין להן קשר לנאמנות.
- הכרה בזכות העמידה של גורם שאין בינו לבין ההקדש ולא כלום איננה שונה ממתן זכות עמידה לעמותה ציבורית המבקשת להגשים את רצון המקדישים, אף שענייניה של העמותה אינם נוגעים לנאמנות. בשונה מזכות העמידה המנהלית, חוק הנאמנות כולל דרישה מפורשת ל"עניין" בדבר, ובכך נתן המחוקק את דעתו כי נדרשת זיקה בין הפונה לבין עניין הקשור בנאמנות. לפיכך, כשם שלא ניתן לראות בעמותה ציבורית שאינה קשורה לנאמנות כ"מעוניינת" בדבר, כך גם לא ניתן לראות בפונה אחר כבעל עניין אך משום שביקש להגן על רצונם של המקדישים, אלא אם הצביע על כך שקיים לו עניין בנאמנות.
- למסקנה דומה הגיע המלומד שלמה כרם בספרו:
"אין החוק מתנה את רשות הפנייה (לביהמ”ש - א.ד.) בקיומה של עילת תביעה כלשהי לפונה. אין רשות הפנייה מותנית איפוא בכך שהופרה זכותו של הפונה: 'אדם שמעוניין בדבר' אין לו זכות כלשהי. בית המשפט אינו מוגבל לדיון בהושטת תרופה לפונה. הפונה עשוי אפוא לבקש תרופה שלא עבור עצמו, אלא עבור הנאמנות או לשם קידום מטרותיה.