שנית, בעניין וינברגר פירט בית הדין את השיקולים שאותם על המעסיק לשקול בעת ההחלטה אם להיענות לבקשתו של העובד להמשיך לעבוד לאחר גיל פרישה. בית החולים לא הציג כל ראייה ממנה עולה כי נשקלו שיקולים אלה, וגם מעדותו של פרופ' מרין לא עולה כי הוא בחן שיקולים אלה.
- כללו של דבר: אנו קובעים כי בית החולים לא קיים את חובתו על פי הלכת וינברגר, ולא קיים הליך ראוי לשקילת בקשתה של המערערת להמשיך לעבוד לאחר הגיעה לגיל פרישה.
האם המערערת הופלתה מחמת גיל?
- בית הדין האזורי דחה את טענתה של המערערת כי הופלתה מחמת גיל. בית הדין האזורי קיבל את עדותה של המערערת כי פרופ' מרין התבטא בעניין הצורך לאפשר לרופאים צעירים להתקדם, ולא נסתרה טענתה כי דברים דומים נאמרו לה על ידי פרופ' רואו. אולם, טענת ההפליה מחמת גיל אינה יכולה לעמוד, לנוכח הוראת סעיף 4 לחוק גיל פרישה והעובדה כי בעניין גביש נפסק כי הוכרה כראויה תכלית של חלוקת הזדמנויות בינדורית.
- כאמור, בעניין גביש נפסק כי סעיף 4 לחוק גיל פרישה, הקובע גיל פרישת חובה, עומד בפסקת ההגבלה בין היתר לנוכח הלכת וינברגר, המחייבת את המעסיק לשקול את בקשתו של העובד להמשיך לעובד לאחר גיל פרישה, הליך המצמצם את הפגיעה בשוויון וההפליה מטעמי גיל, כתוצאה מקביעת גיל פרישת חובה. עשויה להתעורר שאלה אם מעסיק שאינו מקיים חובתו על פי הלכת וינברגר, בין אם אינו מקיימה בכלל ובין אם הוא מקיימה למראית עין בלבד, נוקט הפליה מטעמי גיל. בענייננו, עולה כי התקיים הליך שבו נשקלה בקשתה של המערערת, שבסופו החליט המנכ"ל להאריך את המשך העבודה בתקופה בת שמונה חודשים. אכן, כפי שקבענו לעיל, נפלו פגמים בהליך, ואפשר שהמערערת זכאית לפיצוי בגין הפגמים שנפלו בו, אולם לא ניתן לקבוע כי עצם דחית בקשתה של המערערת להמשיך לעבוד לאחר גיל פרישה מהווה הפליה מטעמי גיל, שכן בהתאם להלכת וינברגר המעסיק אינו מחויב להיענות לבקשתו של העובד.
- כללו של דבר: על אף הפגמים שנפלו בהליך שנקט בית החולים בעניין וינברגר, לא ניתן לקבוע כי המערערת הופלתה מחמת גילה. שאלת זכאותה של המערערת לפיצוי בשל הפגמים שנפלו בהליך תידון על ידי בית הדין האזורי.
סוף דבר
- על יסוד כל האמור לעיל, הערעור מתקבל ואנו קובעים כי היה מקום להעביר את נטל ההוכחה לבית החולים; בית החולים לא הרים את הנטל המוטל עליו ולא הוכיח כי ההחלטה לדחות את בקשת המערערת להמשיך לעבוד לאחר גיל פרישה אינה נגועה בהפליה מחמת מין; בית החולים לא קיים הליך ראוי לשקילת בקשתה של המערערת להמשיך לעבוד לאחר הגיעה לגיל פרישה, אולם פגמים אלה אינם מגיעים לכי הפליה מחמת גיל. ההליך יוחזר לבית הדין האזורי לדיון בשאלת הסעדים הכספיים להם זכאית המערערת עקב ההפליה והפגיעה בזכותה לשוויון ובשל הפגמים שנפלו בהליך קבלת ההחלטה לדחות את בקשתה להמשיך לעבוד לאחר גיל פרישה.
בית החולים ישלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪, בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד למועד התשלום בפועל.