פסקי דין

ערעור עבודה (ארצי) 35753-03-24 רוזה רוכלמר – מרכז רפואי שערי צדק נציבות שיווין הזדמנויות בעבודה

23 יוני 2025
הדפסה
בית הדין הארצי לעבודה
  ערעור עבודה 35753-03-24

 

ניתן ביום 23 יוני 2025

 

.1 רוזה רוכלמר
.2 עמותת מרווה, משפט רווחה והעצמה
.3 נעמת – תנועת הנשים של ישראל

המערערות

מרכז רפואי שערי צדק

נציבות שיווין הזדמנויות בעבודה

המשיב

מגישת עמדה

לפני: הנשיאה (בדימוס) ורדה וירט ליבנה, השופטת לאה גליקסמן, השופטת חני אופק גנדלר

נציגת ציבור (עובדים) גב' בל יוסף, נציג ציבור (מעסיקים) מר יצחק רייף

ב"כ המערערות – עו"ד ריקי שפירא רוזנברג, עו"ד גלי עציון

ב"כ המשיב – עו"ד גיל אגמון

ב"כ נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה – עו"ד סיון אזולאי ועו"ד פירס פראש

פסק דין

השופטת לאה גליקסמן:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי ירושלים (השופט דניאל גולדברג ונציג הציבור מר אליעזר קלאי; סכסוך עבודה 58748-12-20) [נבו].  בפסק הדין נדחתה תביעתה של המערערת 1 (להלן - המערערת) לביטול החלטת המשיב (להלן - בית החולים) להוצאתה הכפויה לגמלאות, ובגדרו נדחתה טענתה כי הוצאתה הכפויה לגמלאות הייתה נגועה בהפליה מחמת מין ומחמת גיל.

רקע עובדתי, על פי פסק דינו של בית הדין האזורי:

  1. המערערת, ד"ר רוזה רוכלמר, ילידת שנת 1953, היא מומחית ברפואה פנימית והמטולוגיה. המערערת הועסקה בבית החולים במשך כ- 28 שנים, משנת 1992 ועד יום 31.12.2020.
  2. ביום 3.6.2019 הודיעה מנהלת אגף משאבי אנוש במשיבה (להלן - האגף) למערערת כי ביום 31.5.2020 היא עתידה להגיע לגיל פרישת חובה, והמליצה לה להתחיל את היערכותה לפרישתה.
  3. בחודש ינואר 2020, נעשתה פנייה נוספת מטעם האגף למערערת, וכן נערכה פגישה ביוזמת האגף במהלכה הוסברו למערערת זכויותיה לרבות האפשרות לבקש דחיית פרישה.
  4. לאחר פגישה זו, ביום 28.1.2020 פנתה המערערת לפרופ' מרין (להלן גם - המנכ"ל) על מנת לדון בהמשך העסקתה לאחר הגיעה לגיל 67. הפגישה התקיימה ביום 10.3.2020, ובה הודע למערערת כי תקופת העסקתה תוארך עד לתום שנת 2020, ללא הארכה נוספת.  למחרת הפגישה, קיבלה המערערת הודעה מגב' נילי שפירא, הממונה על תיאום רפואי בבית החולים, כי "הנהלת בית החולים החליטה להאריך את העסקתך, מעבר לגיל הפרישה, כרופאה מומחית בכירה ב- 30% משרה, עד 31.12.20".
  5. לבקשת המערערת, התקיימה פגישה נוספת בינה לבין פרופ' מרין בחודש אוקטובר 2020. בפגישה זו המערערת הביעה את רצונה שלא לסיים את עבודתה ביום 31.12.2020, ופרופ' מרין הודיע לה שההחלטה בעניין סיום העסקתה במועד זה היא סופית.
  6. בסמוך למועד הפרישה המתוכנן, ביום 21.12.2020, פנתה המערערת באמצעות באת כוחה לבית החולים, וטענה שכפיית פרישתה לגמלאות נגועה בהפליה מחמת מין ומחמת גיל. על כן, דרשה את ביטול ההודעה על פרישתה.
  7. בא כוח בית החולים הודיע כי עמדתו תימסר בתום בדיקה, אולם זו לא הושלמה, לנוכח ההליך המשפטי שנקטה המערערת.

ההליך בבית הדין האזורי:

  1. ביום 25.12.2020 הגישה המערערת בקשה דחופה לצו מניעה זמני כדי למנוע את הוצאתה הכפויה לגמלאות.  בקשתה נדחתה בהחלטת בית הדין האזורי מיום 14.2.2021.  בקשת רשות ערעור על ההחלטה נדחתה (בקשת רשות ערעור 57505-02-21) [נבו].
  2. במקביל, הגישה המערערת את כתב התביעה בהליך העיקרי. בתביעתה, טענה המערערת כי החלטת בית החולים לכפות את פרישתה לגמלאות, כאשר רופאים גברים אחרים ממשיכים בעבודתם היא הפליה כפולה מחמת מין וגיל, וכי בית החולים לא בחן את בקשתה להמשיך לעבוד באופן אמיתי, בלב פתוח ובנפש חפצה ולא ניהל הליך ראוי בעניין.  הסעדים להם עתרה המערערת היו צו מניעה קבוע האוסר על סיום העסקתה, ולחלופין - פיצוי ממוני על נזקיה עקב הפרישה הכפויה, בשיעור הפער בין שכרה לבין הגמלה המשולמת לה עד גיל 75 בסך של 3,592,737 ₪ וכן פיצוי לא ממוני בגין ההשפלה ועגמת נפש בסך של 200,000 ₪.  לצרכי אגרה, העמידה המערערת את תביעתה על סך של 1,500,000 ₪.
  3. בין הצדדים התנהלו הליכי גילוי מסמכים ממושכים, במהלכם הועברו למערערת מסמכים ובהם נתונים שונים על הרופאים המועסקים בבית החולים ותלושי שכר.
  4. המערערת העידה בתצהירה על ניסיונה, מומחיותה, הישגיה המקצועיים ותרומתה לעבודת המחלקה ובית החולים, לרבות בתחום המחקר הקליני, ניהול מעבדה שמשרתת לא רק את בית החולים שהיו לה הכנסות רבות, הוראת סטודנטים, רופאים וצוותים אחרים, וזאת מעבר לטיפול בחולים; עוד העידה המערערת על שביעות הרצון של המטופלים שלה, אשר פנו ביוזמתם לבית החולים בבקשה לבטל את ההחלטה על סיום העסקתה, וצירפה לתצהירה פניות של מטופלים לבית החולים בבקשה לבטל את ההחלטה על סיום העסקתה; כמו כן ציינה המערערת בתצהירה כי מנהל המחלקה במועד פרישתה החל לעבוד בבית החולים לאחר הגיעו לגיל פרישה, ורופא בכיר אחר במחלקה (שמו לא צוין בכתב התביעה אך ברור כי ההתייחסות היא לד"ר אשכנזי) ממשיך לעבוד במשך שש שנים לאחר גיל הפרישה, למרות שאינו בעל רקע אקדמי עשיר כשלה.
  5. עוד העידו מטעם המערערת: פרופ' ראובן אור - מומחה במרכז לחקר אימונותרפיה ואימונוביולוגיה של הסרטן בבית חולים הדסה, אשר העיד בתצהירו על כישוריה, ניסיונה והישגיה המקצועיים של המערערת, בין היתר על יסוד התייעצויות שקיים עמה לגבי חולים המטלוגיים; ד"ר עמית מליאר - מומחה לרפואה פנימית ולגסטרואנטרולגיה, אשר העיד על הטיפול המעולה של המערערת באביו ז"ל; גב' ליאת תורג'מן - הועסקה בבית החולים בכפיפות למערערת כמתאמת מחקרים קליניים במחלקת ההמטלוגיה, אשר העידה על המחקרים קליניים שבהם הייתה המערערת מעורבת וכן על כך שלמערערת התמחות מיוחדת במחלת CLL, היא הייתה מקור ידע וניסיון ונתנה ייעוצים רבים לרופאי בית החולים; מר עוזיאל חן - העיד על טיפולה של ד"ר רוכלמר באמו, עד להפסקת עבודתה, ולתצהירו צורף מכתב של למעלה מ- 20 חולים אשר פנו לשר הבריאות בבקשה להתערב בהחלטת בית החולים להפסיק את העסקתה של המערערת.
  6. מטעם בית החולים העידו:

גב' נילי שפירא דגני - המתאמת הרפואית של בית החולים, אשר העידה בתצהירה כי השיקולים המנחים בהחלטה אם להעסיק רופא לאחר גיל פרישה הם צורכי בית החולים - האם ניתן למצוא לרופא הפורש מחליף ו/או האם מומחיותו היא בתחום נדיר שקשה למצוא בו רופאים; כן העידה כי לעיתים כאשר הרופא הוא רופא מבוקש הן מבחינת המקצוע שלו והן מבחינה אישית הרופא ממשיך במסגרת פעילות השר"פ של בית החולים או במסגרות אחרות, "על מנת למקסם את היכולות הכלכליות של מקצוע זה"; המקצוע של המערערת או הביקוש לשירותיה לא תאם את צרכי בית החולים מאחר שאין חסר במקצוע או בהתמחות של המערערת, וזה היה השיקול להוצאתה לגמלאות ללא קשר למגדר; בהתייחס להעסקתו של פרופ' רואו לאחר הגיעו לגיל פרישה העידה כי בעבר היה קושי בגיוס רופאים מומחים ולכן פרופ' רואו שהוא מומחה בעל שם עולמי גויס לעבוד בבית החולים לאחר שהגיע לגיל פרישה בחוזה מיוחד למספר שנים.  מכל מקום, פרופ' רואו פרש מעבודתו בחודש אוקטובר 2021, לאחר שבית החולים התקשר עם מנהל מחלקה חדש שהביא איתו רופאים ורופאות חדשים; ד"ר אשכנזי חדל להיות מנהל יחידה עם הגיעו לגיל פרישה, והמשיך לעבוד כרופא מומחה, כמקובל בבית החולים; כיום אין חסר ברופאים במחלקת ההמטלוגיה או במקצוע זה בארץ, ועל כן ההחלטה על הוצאתה לגמלאות של המערערת עם הגיעה לגיל פרישה הייתה החלטה במקומה, בית החולים נענה לבקשתה של המערערת והאריך את תקופת עבודתה עד יום 31.12.2020 בהיקף חלקי, כדי ליתן לה את האפשרות לקבל דרגת פרופסור, לנוכח העובדה שהפרישה הייתה מסכלת קבלת דרגה זו.

1
2...14עמוד הבא