בע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי, פ"ד מ"ט (3) 529, 621 פסק בימ"ש העליון: "יש לקבוע את הבעלות לאשורה לפי הדין הכללי, שיפורש בגמישות ובהתאמה למסגרת השיתוף שבה חיים השניים שהרכוש נצבר על ידם".
בע"א 66/88 דקר נ' דקר פ"ד מ"ג (1) 122 פסק בימ"ש העליון: "כאשר הסכם לרכישת נכס נעשה ע"י שני בני זוג, יש בכך ביטוי לרצונם לחלק את הזכויות ביניהם באופן שווה, יהא חלקו בהשקעה של כל צד אשר יהא".
י. עוד נזכיר לענייננו, שב"כ הנתבע הצהירה בעמ' 63 ש' 4:
"אנו לא טוענים שהייתה התחייבות לתת מתנה". טענות בדבר קיומו של תנאי מפסיק - לא הועלו ולא ניתן לחרוג מהמתווה הדיוני. ההכרעה כאמור מבוססת על כוונה לשיתוף ספציפי בנכס וגם על מתנה שהושלמה עם מתן הכספים.
בנסיבות אלו, אין חשיבות לשאלה מה שיעור הכספים שבאו ממקורות הבעל והוריו לרכישת הדירה, ומה שיעור הכספים שבאו ממקורות האשה והוריה לרכישת הדירה. בנסיבות דנן יחס מימון הרכישה של הדירה אינו משפיע על אופן חלוקת כספי פדיון מכירת הדירה לאחר הפירוד בין בני הזוג.
5. פדיון מכירת הדירה של בני הזוג בגבעת שמואל יחולק בחלקים שווים בין
בני הזוג.
הוכחה כוונה לשיתוף ספציפי בדירת המגורים. הוכחה גם הענקת כספים
במתנה שהושלמה עם מתן הכספים.
תוצאה זו תואמת גם את הסכם המכר שנחתם בין הקבלן לבין שני בני הזוג.
ג. היבטים משפטיים של חלוקת אופציות בין בני זוג
6. א. אופציות הן זכויות הניתנות ע"י החברה לעובד לרכוש מניות של החברה במועדים נתונים ובמחירים קבועים. עבור כל אופציה נקבעת תקופת הבשלה (vesting) המתחילה בעת ההקצאה ומסתיימת במועד בו היא ניתנת למימוש. אופציות שתאריך הבשלתן הגיע מוגדרות כ- vested options, בעוד שאופציות שמועד הבשלתן טרם הגיע מוגדרות כ- non vested options.
ב. לא ניתן להתייחס לכל סוגי האופציות באופן זהה. המטרה לשמה ניתנות אופציות לעובדים יכולה להשתנות מחברה לחברה או אפילו להשתנות עם הזמן לגבי אותה חברה. אופציות יכולות להוות תגמול על עבודה בעבר או בהווה או להוות תמריץ לעבודה בעתיד. לאור הגמישות והגיוון בתוכניות האופציות השונות בחברות יש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו ולפי נסיבותיו.
בפסק הדין בענייןIn Re Marriage of Hug 154 Cal.App.3d 780 (1984) נקבע:
"לא ניתן לאפיין תחת מאפיין אחד אופציות הניתנות לעובד. אפיונן כפיצוי בעבור שירות עתידי או שירות בעבר, או בעבור שניהם, תלוי בנסיבות בהן הוענקו האופציות לעובד".
בפסק הדין בעניין Dejesus V. Dejesus, 90 N.Y 2d. 643
(1997) 651-652 נקבע:
"החומר שהוגש ע"י הצדדים, העדרן של עדויות או דוקומנטציה מאנשים בעלי ידע לעניין כיצד ומדוע התהוו תוכניות המניות, אינן מספיקות או מאפשרות לביהמ"ש לקבוע מה מבין התוכניות אם בכלל, מהווה רכוש משותף. לפיכך, יש להחזיר לביהמ"ש את המקרה לקביעת ממצאים ספציפיים בהתבסס על ההליכים הראויים".
ג. המועד הקובע לצורך סיווג האופציות כנכס בר איזון או בר שיתוף בין בני זוג נקבע עפ"י תקופת העבודה שעבורה ניתנו האופציות.
עיקרה של השאלה אותה יש לבחון, האם האופציות ניתנו עבור תקופת עבודה בעבר או כתמריץ לעבודה עתידית והאם תקופת השיתוף או האיזון בין בני הזוג (התקופה ממועד הנישואין ועד מועד הפירוד או המועד הקובע לאיזון) חופפת תקופה זו?
לצורך הכרעה בעניין זה, האם האופציות ניתנו עבור תקופת עבודה בעבר או עבור עבודה עתידית, יש לבחון בין היתר את הפרמטרים הבאים: האם האופציות ניתנו כרכיב שכר או כבונוס, האם כמות האופציות או ערכן קשורה לאיכות תפקודו של העובד בעתיד, האם האופציות ניתנו כדי למשוך עובדים לעבור לחברה - המטרה של הענקת האופציות ע"י הנהלת החברה.
בפסק הדין בעניין Macaleer V. Macaleer, 725 A.2d 829 (1999), 833 נקבע:
"מאחר ואופציות יכולות להינתן לעובד למטרות מגוונות, לרבות תגמול עבור שירות בעבר או בהווה או כתמריץ לשירות עתידי, התכלית אשר לשמה הוענקו האופציות חייבת להישקל".
בפסק הדין בעניין Dejesus V .Dejesus, 90 N.Y 2d. 643 (1997), 651-652 נקבע:
"לכן צריך השופט הדן במשפט ראשית לקבוע, בהתבסס על הראיות המתאימות, האם ולצורך מה הוענקו ה- "stock plans" כתגמול לעובד עבור שירותים בעבר או כתמריץ לשירותים עתידיים... אנו מכירים, כשם שהכירו ביהמ"ש אחרים, שכל רשימה של שיקולים רלבנטיים יכולה רק להנחות אך לא למצות... עם זאת, שיקולים רלבנטיים הם האם האופציות הוצעו כבונוס או כחלופה למשכורת קבועה, האם הערך או הכמות של המניות תלויה בביצועים עתידיים והאם ה- "plans" נעשו לצורך משיכת אנשי מפתח מחברות אחרות".
ד. התניית הזכות לממש את האופציות בהישארות העובד במקום העבודה לתקופה נוספת אינה בהכרח מעידה על כך שהאופציות ניתנו גם עבור העבודה בתקופת ההישארות. כל מקרה ונסיבותיו.
תנאי ההישארות בעבודה כשלעצמם אינם משנים את מהות האופציות, אם האופציות ניתנו כתמורה לעבודה בתקופת העבר. אם עבודת העבר נעשתה ע"י בן הזוג במהלך הנישואין - המדובר בנכס בר איזון או בר שיתוף, אף אם העובד נדרש להישאר במקום עבודתו גם לאחר מועד הפרוד או מועד תום האיזון, כתנאי למימוש הזכויות. אם עבודת העבר נעשתה לפני הנישואין - המדובר בנכס שאינו משותף או בר איזון, אף אם העובד נדרש להישאר במקום עבודתו במהלך הנישואין כתנאי למימוש הזכויות.
בפסק הדין בעניין BONEMANN V. BONEMANN, 245 CONN. 508 (1998), 528 נקבע, שחרף התנאים שהוטלו על הבעל בהסכם האופציות, היה זה הבעל לבדו ששלט בעניין אם ימלא אחר התניות. החברה לא יכלה לבטל חד צדדית את האופציות שניתנו לבעל. המגבלות שהוטלו על הבעל אינן משנות את מהות האופציות שניתנו לבעל כפרי של עבודת עבר. האינטרס של הבעל באופציות שבשלו, לאחר מועד איזון המשאבים בין בני הזוג, לא היו בגדר צפייה בלבד אלא יצרו זכות חוזית ברת אכיפה של העובד. המגבלות שהוטלו על הבעל כתנאי למימוש האופציות דומות למגבלות של קבלת פיצויים נדחית ואינן הופכות את הפיצוי לתמורה עבור העבודה העתידית.