בתי המשפט
בית משפט לענייני משפחה מחוז ת"א
תמש017652/03
תמש 017655/03
תמש 017657/03
בפני כב' השופט יהושע גייפמן 12/08/2007
בעניין: פלונית
ע"י ב"כ עו"ד פיני אביב התובעת
נ ג ד
אלמוני
ע"י ב"כ עו"ד מיכל אופיר הנתבע
פסק דין
א. מבוא
1. הצדדים הינם בני זוג שנישאו זל"ז ב- 7.6.99, ומנישואיהם נולדו שני ילדים ב- 2.6.01 וב- 14.2.03. בני הזוג נפרדו באוגוסט 2004, לאחר 5 שנות נישואין, ומאז הם חיים בנפרד. האשה עברה להתגורר עם הילדים בדירה שכורה בפתח-תקוה, והבעל עבר להתגורר בדירת הוריו בראשון לציון.
בני הזוג בהליכי גירושין וטרם התגרשו. על בני הזוג חל משטר איזון המשאבים של חוק יחסי ממון, לאור מועד נישואיהם.
2. ב- 21.3.05 ניתנה החלטה בהסכמה על פירוק השיתוף בדירת המגורים של בני הזוג הידועה כחלק מגוש 6392 חלקה 4 (להלן: "הדירה"), כפנויה, וב"כ הצדדים מונו ככונסי נכסים. עוד הוסכם שבשלב הראשוני ישכירו הכונסים את הדירה עד להכרעת בימ"ש באופן חלוקת פדיון מכירת הדירה.
עוד הסכימו הצדדים: "שכל הרכוש שנצבר ע"י בני הזוג מיום הנישואין 7.6.99 ועד 22.4.03, למעט האופציות... הינו משותף (ראו עמ' 38 לפרוטוקול). להסכמה זו ניתן תוקף פסק דין חלקי.
3. המחלוקות שעומדות להכרעה בפני בימ"ש הן כדלקמן:
א. האם יש לחלק את פדיון מכירת הדירה לפי יחס ההשקעות הכספיות של בני הזוג ברכישת הדירה.
הבעל טוען: "בחוזה הרכישה רשומים שני בני הזוג כרוכשים... (יש לחלק - י.ג.) על פי הסכומים שכל אחד מהם הביא... לפי טענותינו 40,000 $ הסכום שהובא ע"י האשה, 240,000 $ הובאו ע"י הבעל ממקורות חיצוניים. הדירה נקנתה ב- 280,000 $".
הצדדים הסכימו בעמ' 64 לפרוטוקול, שתחילה ישמעו הוכחות לעניין זה בסוגיות הבאות:
1. האם הכספים ששימשו לרכישת הדירה היו כספים משותפים של שני בני הזוג?
2. אם יקבע כי הכספים ניתנו במתנה ולא היו משותפים - האם המתנה הושלמה בנתינת הכספים?
ב"כ הנתבע הבהירה בעמ' 63 לפרוטוקול ש' 4: "אנו לא טוענים שהייתה התחייבות לתת מתנה". עוד הוסיפה שרק אם ביהמ"ש ידחה את טענת התובעת שהמתנה הושלמה - ישמור הנתבע על הזכות לטעון ביטול מתנה בטענת התנהגות מחפירה.
ב. האם לאשה יש זכאות לקבל מחצית הכספים שנתקבלו ע"י הבעל מחב' T (להלן: "T") במימוש אופציות L (להלן: "תוכנית הבונוסים"), והאם לאשה יש זכאות לקבל מחצית הכספים שנתקבלו בגין אופציות T (להלן: "תוכנית ESOP")
אופציות L ("תוכנית הבונוסים")
הבעל טוען, שבשנת 96', 3 שנים קודם נישואיו לתובעת, הוקצו לו, בחברה בה עבד, אופציות לרכישת מניות של חב' L. על הענקת האופציות סוכם עמו עוד בשנת 94. לאופציות נקבעו מועדי מימוש
(Vesting). 3 שנים מאוחר יותר - בשנת 99, 11 יום לאחר הנישואין, נמכרה חב' L לחב' T, שרכשה את אופציות L מידי העובדים - הן אלה שבשלו ( Vested) והן אלה שטרם בשלו non vested)). מחירן של האופציות נגזר מערך מניית L ביום המכירה לחב' T. המכירה הביאה למימוש האופציות.
הבעל צירף תצהיר של נשיא מנכ"ל חב' L. עפ"י התצהיר, במהלך מכירת L ל- T סוכם כי T תקנה ותשלם תמורה עבור כל האופציות שבבעלות העובדים, כאשר התמורה עבור האופציות שמועד זכאותן חל לפני מועד המכירה (Vested) תתקבל מיידית, והתמורה עבור יתר האופציות non vested)) תשולם במספר תשלומים במועדים התואמים את אלה שנקבעו בשעתו לעובדים כמועדי ה- Vesting המקוריים של אופציות L אלמלא חב' L נמכרה. גובה התשלומים נגזר מערכה של חב' L ביום המכירה ל- T.
עפ"י עדות הנתבע בעמ' 69 ש' 3-1, הנתבע קיבל את כספי האופציות ב- 4 תשלומים: 1.7.99 - 1,150,000 $, 1.7.00 - 304,000 $, 1.7.01 - 304,000 $, 1.7.02 - 76,000 $.
עיקרה של המחלוקת האם האופציות הוענקו לנתבע בגין תקופת עבודה בעבר, עוד לפני שנוצר קשר נישואין, או שהן הוענקו בגין עבודה בחברה בתקופת הנישואין עד הפירוד.
אופציות T (תוכנית ESOP)
לחב' T תוכנית אופציות למניות החברה הנסחרות בבורסה בניו-יורק. בתוכנית זו מוקצית לעובד כמות אופציות לפי שער מנית T ביום ההקצאה. לאחר שנה הופכות 1/4 מהאופציות לבנות מימוש ולאחר כל שנה נוספת - 1/4 נוסף. בזמן המימוש יכול העובד לרכוש מניות T כמספר האופציות אותן הוא מממש לפי ערכן המקורי ביום ההקצאה. הרווח של העובד הוא בשיעור ההפרש בין שער מנית T ביום המימוש לבין השער ביום ההקצאה (ראו סעיף 6 (ד) לתצהיר מר ו').
הובא לידיעת ביהמ"ש שהנתבע סיים עבודתו בחב' T ב- 31.12.06.
תוכנית ESPP בחב' T
בתוכנית זו הפקיד הנתבע כ- 3,000 ₪ ממשכורתו מדי חודש. מדי חצי שנה ניתנה לעובד האפשרות לרכוש בסכום שהופקד מניות Tבהנחה של 15% על המחיר הבורסאי. רכישת המניות התבצעה פעמיים בשנה.
תוכנית ESPP בחברת T אינה תוכנית אופציות ולא נכללה בנושאים שעמדו להכרעת בית המשפט. נזכיר לעניין זה שבעמוד 38 ניתן פסק דין חלקי: "שכל הרכוש שנצבר ע"י בני הזוג מיום הנישואין
(7.6.99) ועד 22.4.03... הינו משותף" .
הנתבע טוען לעניין הכספים שהפיק בתוכנית ESPP בתקופת החיים המשותפים - שהתמורה הועברה לחשבון המשותף, אשר חולק בהסכמה. עניין זה ניתן לבדוק במסגרת מימוש פסק הדין החלקי ולא יוכרע במסגרת פסק דין זה.
נעבור ונכריע בכל אחת מהסוגיות שבמחלוקת בנפרד.
ב. אופן חלוקת פדיון מכירת הדירה:
4. א. הדירה נרכשה בסכום של 280,000 $ ללא נטילת משכנתא.
חוזה הרכישה מול הקבלן נחתם ע"י שני בני הזוג ב- 10.6.99
כ- 3 ימים לאחר נישואיהם. עפ"י חוזה המכר (נספח א'
לכתב ההגנה בתמ"ש 17655/03) שני בני הזוג רכשו את
הדירה.
שני בני הזוג חתמו על הסכם המכר, שני בני הזוג חתמו על ההסכם בעניין שינויים בדירה. להסכם צורף יפוי כוח בלתי חוזר עליו התבקשו שני בני הזוג לחתום לצורך רישום הזכויות בפנקס בתים משותפים.
ב. הדירה נרכשה ע"י בני הזוג למטרת הנישואין ולצורך מגורים
משותפים של בני הזוג בדירה. חוזה הרכישה נחתם כאמור ע"י שני בני הזוג 3 ימים לאחר הנישואין. בני הזוג התארסו כ- 3, 4 חודשים קודם לרכישת הדירה.
ג. הדירה שימשה למגורי בני הזוג ממועד מסירת החזקה
ב-9/00 ועד למועד הפירוד באוגוסט 2004. בדירה הנ"ל גידלו שני בני הזוג את שני ילדיהם הקטינים שנולדו ביוני 2001 ובפברואר 2003.
ד. הזכויות הקנייניות בדירה טרם נרשמו ע"ש שני בני הזוג כמתחייב מחוזה המכר, באשר המקרקעין טרם נרשמו בפנקס בתים משותפים.
בגין זכויות בני הזוג בדירה רשומה הערת אזהרה לטובת שני בני הזוג על זכויות הבעלים. הערת האזהרה נרשמה ברישום המקרקעין ב- 11.9.2000.
ה. התובעת העידה בחקירה נגדית: "ש. אתם התחתנתם ביום
7.6.99? ת. כן. ש. מתי רכשתם את הדירה? ת. חתימה על חוזה הרכישה עצמו הייתה יומיים (צ"ל 3 ימים - י.ג.) אחרי החתונה (הדירה עלתה - י.ג.) 270,000 $ (צ"ל 280,000 $ - י.ג.). 40,000 $ ההורים שלי שילמו, כל השאר... ידעתי שההורים של הנתבע שילמו. עד שקראתי את התצהיר הרכושי ואז הסתבר לי... שהנתבע מימן את זה למעשה מכספים שקיבל ממקום עבודתו... ההורים (של שני בני הזוג - י.ג.) נפגשו. הם דיברו על הדירה. ההורים שלי אמרו את הסכום שהם יכולים לשלם, וההורים של הנתבע אמרו שהם ישלימו לנו... (הנתבע אמר לתובעת - י.ג.) אני יכול להרשות לעצמי כבר דירה יותר טובה בואי נקנה כבר דירה חדשה. ש. שבדירה הזאת נגור ונגדל את הילדים שלנו? ת. כן... היה ברור שאנחנו מתחתנים, פותחים חשבון משותף, אני העברתי את מה שהיה לי בחשבון הקודם... פשוט קנינו כל מה שהיה לי בחשבון הקודם, קנינו דברים לדירה".
הנתבע העיד בחקירה נגדית: "הדירה נקנתה בסכום של 1,140,179 ₪. ההורים (של הבעל - י.ג.) נתנו מתוך זה 770,000 ₪ ביום חתימת החוזה ו- 150,000 ₪ בספטמבר 2000 - הכניסה לדירה... הוריה של התובעת (הורי האשה - י.ג.) נתנו 173,760 ₪ ביוני 99, ומהחשבון המשותף (של בני הזוג - י.ג.) ניתן בכניסה לדירה 51,170 ₪... בנוסף 20,000 ₪ שכר טרחת עו"ד שולם על ידי מהחשבון שלי ישן מלפני הנישואין ומס הרכישה בסך 31,968 ₪ שולם ע"י אבי... במועד רכישת הדירה לא התקבלו כספי האופציות (של הבעל - י.ג.) זה היה כסף של ההורים. כספי האופציות התקבלו שבועיים לאחר חתימת החוזה... במועד הרכישה הורי שילמו מכספם... ש. זה נכון שהלוואת הגישור שהוריך נתנו הוחזרה להם במלואה? ת. הלוואת הגישור הוחזרה להורים מכספי האופציות... איני מפריד ביני ובין ההורים לכל עניין הדירה והמימון".
ו. בני הזוג, שנישאו ורכשו דירה למגוריהם - לא התכוונו להתחשבן בעניין הדירה לפי מקורות ההשקעה. כוונת הצדדים הייתה שהדירה תהיה נכס משותף בחלקים שווים של שני בני הזוג.
הנתבעת העידה בעדותה שהורי בני הזוג נפגשו, ההורים של האשה נקבו בסכום שהם יכולים לסייע במימון הדירה והורי הבעל הודיעו שהם ישלימו את היתרה. לא זו אף זו. מעדות התובעת, שנמצאה מהימנה, עולה כי הנתבע הוא שהפציר בה לרכוש דירה גדולה ויקרה יותר, שתשמש כבית לגידול ילדיהם, וכך עשו בני הזוג.
הצדדים לא ערכו הסכם ממון כדי לקבוע שהזכויות בדירה יהיו לפי מקורות המימון של הדירה. הצדדים לא ייחסו חשיבות לחלקו של כל צד במימון הדירה המשותפת שנרכשה עובר לנישואין ורשמו את הזכויות בחוזה המכר בחלקים שווים ע"ש שני הצדדים. הצדדים והוריהם לא דרשו שהזכויות בדירה ירשמו בחלקים לא שווים לפי יחס ההשקעות ברכישה. חומר הראיות שהונח בפני בימ"ש מראה בבירור שהכוונה של בני הזוג היתה, שהדירה תהיה נכס משותף של שני בני הזוג בחלקים שווים ללא זיקה ליחס ההשקעות של בני הזוג ברכישה.
ז. המתנה של הנתבע או הוריו הושלמה עם מתן הכספים לקבלן. משהושלמה המתנה - הושלמה העסקה ולא ניתן לחזור ממנה. בחוזה המכר נרשמו שני בני הזוג כרוכשי הדירה בחלקים שווים. המתנה הייתה מתן כספים (מעבר לכספים שנתנו הורי האשה לרכישת הדירה).
מטבעו של עולם, כאשר בני זוג מתחתנים - ההורים משני הצדדים, מסייעים ככל יכולתם לבני הזוג ברכישת דירה, ולצורך רכישת הדירה נעשה שימוש במשאבים הכספיים של בני הזוג ושל הוריהם.
בני זוג או הוריהם, החפצים ברישום הזכויות בדירה לפי יחס ההשקעות ברכישה - פתוחה הדרך בפניהם ליזום עריכת הסכם ממון בין בני הזוג כפי שנהוג במקומותינו.
משויתרו ההורים ובני הזוג על עריכת הסכם ממון כדי להסדיר את הזכויות בדירה לפי יחס ההשקעות ברכישה, ומשנחתם חוזה המכר עם הקבלן ע"י שני בני הזוג, באופן שהזכויות האובליגטוריות בדירה הם בבעלות שני בני הזוג בחלקים שווים - לא ניתן לגלגל בחזרה את פני הדברים, כשבני הזוג נפרדים לאחר שנולדו 2 ילדים, ולבקש לחלק את פדיון מכירת הדירה לפי יחס ההשקעות המקורי עובר לנישואין.
גם עפ"י שיקולי צדק אין לכך הצדקה. עוד נזכיר, שהאשה מתגוררת עם שני הקטינים המשותפים בדירה שכורה ולבעל כ- 1.8 מיליון דולר ממימוש אופציות של מניות שנתקבלו מעבודתו (ראו הסוגיה השנייה העומדת להכרעה בפני בימ"ש).
מדיניות שיפוטית אחרת תחתור תחת כוונת בני הזוג, ותרבה דיונים אין סופיים על ההשקעות המקוריות ברכישת הדירה והתכולה, לאחר שחלפו שנים רבות ממועד הרכישה.
בע"א 6439/99 טפחות נ' פרח פ"ד נח (2) 106 הודגש שיש לתת משקל מכריע לכוונת המתחייב לצורך פירוש עסקת המתנה. בענייננו הוכחה כוונה לתת את יתרת הכספים ששימשו לרכישת הדירה כמתנה לאשה, וזאת כדי שדירת בני הזוג, שנרכשה עובר לנישואין, תהיה בבעלות בני הזוג בחלקים שווים.
ח. הוראת סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון, המסמיכה את ביהמ"ש לקבוע איזון החורג ממחצית - לא תוכל לסייע לנתבע, מקום שדיני המתנה אינם מעניקים תרופה.
הוראת סעיף 5 (א) לחוק יחסי ממון, המוציאה מהסדר איזון המשאבים נכס שקיבל בן הזוג במתנה בתקופת הנישואין - חלה גם על מתנה שקיבל בן הזוג ממשנהו, ולא רק על מתנה שקיבל בן הזוג מצדדים שלישיים.
הוראת סעיף 8 לחוק יחסי ממון, המקנה סמכות לביהמ"ש לשנות את בסיס האיזון בעת שווי האיזון, לא חלה על נכסים שהוצאו בסעיף 5 (א) לחוק יחסי ממון מהסדר האיזון.
דיני המתנה של הדין הכללי גוברים על הוראת סעיף 8 לחוק יחסי ממון.
ט. נתינת הכספים העודפים ע"י הבעל והוריו לצורך רכישת הדירה, שנרשמה בחוזה המכר בחלקים שווים ע"ש שני בני הזוג - נשלטת ע"י דיני המתנה. כמתנה היא הושלמה עם נתינת הכספים, ולא ניתן לחזור ממנה בחלוף שנים לאחר ביצוע העסקה.
השלמת עסקת המתנה (מתן הכספים), במועד חתימת הסכם המכר ע"י שני בני הזוג - תואמת גם את כוונת הצדדים, שדירת המגורים תהיה נכס משותף של שני בני הזוג בחלקים שווים. לעניין זה גם הוכחה כוונה לשיתוף ספציפי בדירת המגורים של בני הזוג, כמפורט בסעיף 4 לפסק.
בשורה של פסקי דין שניתנו ע"י בימ"ש העליון נקבע שאין בהוראת חוק יחסי ממון, החל על בני זוג שנישאו לאחר 1.1.74, כדי למנוע יצירת שיתוף בנכס ספציפי לפי הדין הכללי החל על העניין (ראו: ע"א 7687/04 ששון נ' ששון, פ"ד נ"ט (5) 596, 615; בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית (טרם פורסם), בע"מ 2948/07 פלונית נ' פלוני (לא פורסם)).