בית המשפט אימץ את הסדר הטיעון וגזר על הנאשם, שהוא ללא עבר פלילי, מאסר בפועל למשך 24 חודשים ופיצוי בסך של 65,000 ₪ לצד מאסר על תנאי. צוין כי העונש המוסכם מקל אך בנסיבות החריגות של המקרה, ומשבית המשפט אינו מתערב בנקל בענישה מוסכמת בהסדר טיעון, יש לאמצו.
- תיק פלילי (מחוזי ת"א) 52660-03-14 מדינת ישראל נ' קליינר (19.10.2014) הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בריבוי עבירות של השפעה על שער נייר ערך בדרכי תרמית והפרת אמונים בתאגיד לפי חוק ניירות ערך, ובריבוי עבירות של גניבה בידי מנהל וגניבה בידי מורשה לפי חוק העונשין. נקבע כי ניצל את מעמדו לרעה, ומעל באמון החברות בהן היה נושא משרה, ובאמון הממונים עליו, ופגע באמון הציבור בשוק ההון. הרווחים שהפיק הנאשם עמדו על 400,000 ₪. בית המשפט שקל לחומרה את ניצול יחסי האמון, ולקולא את השבת הסכומים שהפיק, וכי חדל בעצמו מביצוע העבירות. מתחם הענישה נקבע בין שנתיים ועד 4 שנות מאסר בפועל, ועל הנאשם נגזרו 18 חודשי מאסר בפועל, תוך חריגה ממתחם הענישה משיקולי שיקום, לצד ענישה נלווית.
- נתתי דעתי גם לפסיקה אליה הפנו באי-כוח הנאשמים, חלקה פסיקת בית המשפט השלום או ערעורים ובקשת רשות ערעור על גזרי דין שניתנו על ידו - אך לא מצאתי אותה רלוונטית לענייננו. מדובר במקרים בהם בוצעו, בין היתר, עבירות מרמה וגניבה כלפי מתלונן או מתלוננים קונקרטיים, שלא במסגרת פעילות כלכלית בשוק ההון, וללא תחכום מיוחד כבענייננו, וכן עבירות מס. בחלק מהמקרים אומצו עונשים מוסכמים בהסדר טיעון, ובחלקם אף חריגה לקולא ממתחם הענישה משיקולי שיקום. בענייננו כאמור, העבירות בוצעו במסגרת פעילות בזירת סוחר לא מפוקחת אשר הציעה ללקוחות אפשרות לסחור בחוזי הפרשים, לצידה סיכון לא מבוטל מובנה, פערי ידע מול הלקוחות, ופוטנציאל נזק אדיר, בפרט בשים לב לאלפי הלקוחות הפוטנציאליים אליהם פנו הנאשמים. מובן כי התחכום וסביבת העבירות מוסיפים חומרה למעשים, אשר בניגוד לחלק גדול מהמעשים בפסיקה אליה הפנו הסנגורים, גילויים קשה, מה שאף מגדיל את הפיתוי לבצעם ומחייב ענישה ממשית.
ראו והבחינו ערעור פלילי 394/20 חן נ' מדינת ישראל (2.11.2021), רשות ערעור פלילי 8443/15 יצחק חגולי נ' מדינת ישראל (15.12.2015), רשות ערעור פלילי 2847/10 ג'ימי צור נ' מדינת ישראל (15.4.2010), תיק פלילי (מחוזי ת"א) 34517-08-24 מדינת ישראל נ' שירזי ואח' (12.12.2024), ערעור פלילי גזר דין (חיפה) 47204-03-18 אלירן אזולאי נ' מדינת ישראל (31.5.2018), תיק פלילי (שלום קריות) 7776-10-17 מדינת ישראל נ' יגאל אמיגה (23.12.2018), תיק פלילי (שלום נתניה) 17095-09-09 מדינת ישראל נ' גרייסמן (23.9.2012), תיק פלילי (שלום ת"א) 45939-08-18 מדינת ישראל נ' PETROV (6.11.2018). גם בערעור פלילי 7621/14 אהרון גודסטינר ואח' נ' מדינת ישראל (1.3.2017) מדובר בנסיבות שונות לחלוטין.
- עוד יש לזכור כי כדברי השופטת (כתוארה אז) חיות בערעור פלילי 3877/16 ג'אבלי נגד מדינת ישראל (17.11.2016) בפסקה 5 לפסק הדין:
"כפי שנפסק לא אחת "אין זהות בין מתחם העונש ההולם ובין מדיניות הענישה הנוהגת והובהר כי מתחם העונש ההולם מגלם 'הכרעה ערכית המבוססת על שיקולים שונים' וכי מדיניות הענישה בעבירה הנתונה היא רק אחד מאותם שיקולים" (ערעור פלילי 322/16 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] בפסקה 5 (9.10.2016); ערעור פלילי 1323/13 חסן נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] בפסקה 9 (5.6.2013)). עוד נפסק כי קביעת מתחם העונש ההולם איננה עניין אריתמטי וכי לבית המשפט נתון בהקשר זה מרחב מסוים של גמישות שאין להתערב בו בייחוד אם העונש שנגזר בסופו של יום אינו חורג מן הראוי וההולם".
- לאחר בחינת כלל המפורט לעיל, ובשים לב לעיקרון אחידות הענישה "המחייב שמירה על יחס הולם בין עונשיהם של נאשמים באותה הפרשה לפי מידת אשמם" (ערעור פלילי 8345/15 אוחנה נ' מדינת ישראל (19.9.2017) פסקה 35, השופט מזוז), מתחמי הענישה לעונש המאסר ייקבעו כדלקמן: לנאשם 1 החל מ-13 ועד 24 חודשי מאסר בפועל, לנאשם 2 החל מ-10 ועד 20 חודשי מאסר בפועל, ולנאשם 3 החל מ-8 ועד 16 חודשי מאסר בפועל. אמנם הסניגורים כולם חזרו והדגישו עתירתם לקביעת עונש שאינו כולל מאסר מאחורי סורג ובריח לנאשמים, וכלל הנאשמים אף נשלחו לקבלת חוות דעת מאת הממונה על עבודות השירות על יסוד בקשתם תוך שהובהר כי אין בכך כדי ללמד כי זה העונש שייגזר. עם זאת, לאחר בחינת כלל הנתונים וטיעוני הצדדים שלעיל, מסקנתי היא כי מכוח עיקרון ההלימה אין מקום לקבוע בעניינם של נאשמים 1 ו-2 מתחם ענישה הכולל עונש מאסר שמשכו מאפשר ריצויו בעבודות שירות לאור הפגיעה הממשית בערכים המוגנים ממעשיהם.
- אשר למתחם הקנס: בעת קביעתו נתתי דעתי למעשי הנאשמים ובכלל זאת להיקפי העבירות שאינם גבוהים ביותר. לצד זאת לכך שמדובר בעבירות כלכליות, אשר בוצעו לשם הפקת רווחים ולחשיבות הברורה שבהטלת קנסות הולמים בנסיבות אלה (ראו למשל ערעור פלילי 7068/06 מדינת ישראל נ' אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה בערעור מיסים (31.5.2007) פסקה 14: "כאנשים רציונאליים המבצעים את העבירה כדי לזכות ברווחים, יש בקנס שכזה כדי לעקר את המוטיבציה המולידה הסדרים שכאלה").
- כמצוות המחוקק, בעת קביעת שיעור קנס שקלתי גם את מצבם הכלכלי של הנאשמים. ביחס לנאשם 1, נתתי דעתי לכך שהוא מובטל, משלם סך של 4,000 ₪ בחודש במסגרת הליך חדלות הפירעון, רעייתו מרוויחה כ-5,500 ₪ לחודש, והוא מטופל בשני קטינים. ביחס לנאשם 2 נתתי דעתי לכך שהוא גרוש ואב לשני קטינים. ביחס לנאשם 3 לכך שהוא עובד היום כשכיר בחברה העוסקת בשיווק גופי תאורה ומצוי בהליך חדלות פירעון ומשלם במסגרתו סך של 150 ₪ בחודש. עוד נתתי דעתי לכך שנאשמים 1 ו-2 הפקידו בקופת בית המשפט סך של 13,400 ₪ לטובת פיצוי נפגעי העבירה ולאחר הטיעון לעונש המאשימה הודיעה כי לא נדרש פיצוי במקרה זה, ובקשתה היא כי סכומים אלה יילקחו בחשבון בעת קביעת הקנס. בשקלול המפורט לעיל, מתחמי הקנס ייקבעו כדלקמן: לנאשם 1 בין 50,000 ₪ ועד 100,000 ₪, לנאשם 2 בין 35,000 ₪ ועד 70,000 ₪, לנאשם 3 בין 20,000 ₪ ועד 50,000 ₪.
קביעת העונש ההולם בתוך המתחם