נמצאנו למדים אפוא, כי גם סעיף 6(ב) לחוק אינו יכול לשמש אכסניה מתאימה להרמת מסך לשם צירוף צד להליך בוררות.
- פועל יוצא מכל האמור הוא, אם כן, כי אף אחת מהחלופות המפורטות בסעיף 6 לחוק החברות אינה יכולה לשמש אכסניה לצורך ייחוס הסכם בוררות עליו חתומה חברה לבעל מניותיה, או לצורך ייחוס הסכם בוררות עליו חתום בעל מניות לחברה עצמה. לשון אחרת, מקום שבו בעל דין אינו חתום על הסכם בוררות, סעיף 6 לחוק החברות אינו יכול לספק מזור לצד המבקש לצרפו להליך. אכן, תוצאה זו אינה עולה בקנה אחד עם הערתו של בית משפט זה בעניין רונן כמפורט לעיל, אולם דומה כי אין מנוס ממנה בשים לב להוראותיו של סעיף 6 לחוק, שכאמור לא נבחנו עד תום.
- בנוסף אעיר כי הגם שבמבט ראשון ניתן לסבור שתוצאה זו עשויה לפתוח פתח לניצול אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה לצורך התחמקות מהסכמה לפנות לבוררות, איני סבור כי כך הם פני הדברים. בהינתן שמקור ההצדקה למעגל השלישי הוא הסכמת הצדדים כאמור, הרי שככל שקיימות אינדיקציות להסכמה אישית מצד אותו בעל דין שלא חתם על הסכם הבוררות, צירופו להליך יכול להיעשות מכוח המעגל הראשון (וראו גם את דבריו של השופט י' דנציגר בעניין רונן, פסקה 17). לכך יש להוסיף כי לא מן הנמנע שבנסיבות מסוימות כלים משפטיים אחרים יוכלו להביא לחיובו של בעל דין שאינו חתום על הסכם בוררות להצטרף להליך הבוררות, כגון דיני השליחות (ראו: עניין רונן, פסקה 17; ערעור אזרחי 65/85 עיריית נתניה נ' נצ"ב נתניה בע"מ, פ"ד מ(3) 29, 48 (1986); ליכט, עמ' 82-80) כמו גם השתק ומניעות (ראו והשוו: רשות ערעור אזרחי 5394/09 סוכנות מכוניות לים התיכון בערעור מיסים נ' Kia Motors Corporations, פסקה 14 [נבו] (27.6.2012); ערעור אזרחי 7660/21 די.סי.אס חיזוק מבנים בערעור מיסים נ' יוסף, פסקאות 5-2 ו-11 לפסק דיני [נבו] (19.6.2023)). מכל מקום, אף אם חרף הכלים האמורים עדיין ייתכנו מקרים שבהם יעלה בידו של צד מסוים להתחמק מהצטרפות להליך בוררות הגם שהסכים לו מבחינה מהותית - צירופו בהתבסס על הסכמה של צד אחר להליך תוך התעלמות מעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, מעורר לטעמי קשיים משמעותיים אף יותר.
- גם לא למותר לציין, כי העובדה שאותו צד לא יצורף להליך הבוררות כבעל דין אין פירושה כי בעל הדין המבקש את צירופו יוצב לפני שוקת שבורה, שכן פתוחה לפניו הדרך לנקוט נגדו בהליך עצמאי בערכאה המתאימה. אין לכחד כי ניהול שני הליכים מקבילים, העשויים לעורר שאלות משותפות של עובדה ומשפט, טומן בחובו חוסר יעילות מסוים. אלא שהפתרון לכך אינו טמון ב"דילוג" מעל מסך ההתאגדות, כי אם בכלים דיוניים מתאימים כגון עיכוב הליכים מכוח דוקטרינת "הליך תלוי ועומד" (רשות ערעור אזרחי 2812/13 קולומביה ציוד וצרכי צילום בערעור מיסים נ' דלתה דיגיטל בערעור מיסים [נבו] (11.7.2013)) או אף פסיקת הוצאות. לכך יש להוסיף כי אי-צירופו של אותו צד אינה מונעת את האפשרות לזמנו כעד בהליך, מקום שבו הדבר נדרש (סעיף 13 לחוק הבוררות; ראו גם: רשות ערעור אזרחי 2870/24 מעון ילדים קרית צאנז נ' מנכ"ל קבוצת יכין, שי רייכר [נבו] (8.4.2024)).
- סיכומו של דבר אפוא, לדעתי אין מקום לעשות שימוש בסעיף 6 לחוק החברות לצורך צירוף של צד שלא חתם על הסכם הבוררות להליך בוררות, כאשר יובהר כי אין בכך כדי להשליך על מקרים אחרים הבאים בגדרו של מעגל ההרחבה השלישי שנקבע בעניין רונן.
מן הכלל אל הפרט
- יישום האמור לענייננו מוליך למסקנה כי לא היה מקום להורות על צירופו של ליפשיץ להליך הבוררות מכוח מעגל ההרחבה השלישי, בהתבסס על הוראות סעיף 6(ב) לחוק החברות.
- אכן, לצד צירופו של ליפשיץ מכוח המעגל השלישי טענו המשיבים לפני בית המשפט המחוזי כי יש להורות על צירופו גם מכוח מעגל ההרחבה הראשון ומעגל ההרחבה השני. ברם בית המשפט דחה טענות אלה, ואין מקום להתערב במסקנתו זו. באשר למעגל ההרחבה הראשון, נקבע כאמור כי לא הוכח שמתקיימות בענייננו נסיבות מהן ניתן להסיק על נטילת חבות אישית מצדו של ליפשיץ או לכוונה לקשירתו כצד להליך הבוררות, באופן המצדיק את צירופו. מדובר בקביעה עובדתית שניתנה לאחר ששמע בית המשפט את עדויות הצדדים בדיון לפניו והתרשם מהם באופן בלתי אמצעי, וכידוע בקביעות מסוג זה אין מקום להתערב (רשות ערעור אזרחי 4541/20 פריינד נ' יעקב פופוביץ הרב, פסקה 6 [נבו] (8.7.2020); רשות ערעור אזרחי 7421/18 אהרון נ' רוני הנדסה (ת.נ.פ.) בע"מ, פסקה 15 [נבו] (16.12.2018)). לעניין מעגל ההרחבה השני, בהינתן שתאי היא חלק מהליך הבוררות, לא ניתן להכיר בליפשיץ כחליף שלה לצורך צירופו להליך (וראו: עניין רונן, פסקה 13; ערעור אזרחי 10892/02 נאות אואזיס מלונות בערעור מיסים נ' זיסר, פסקה 16 [נבו] (6.6.2005)), ועל כן גם בעניין זה לא נפל פגם במסקנת בית המשפט המחוזי.
סוף דבר: אציע לחבריי כי נקבל את הערעור ונורה על ביטול החלטתו של בית המשפט המחוזי בדבר צירוף ליפשיץ להליך. כן אציע כי בנסיבות העניין נורה על ביטול ההוצאות בהן חויב ליפשיץ על ידי בית המשפט המחוזי, וכי כל צד יישא בהוצאותיו בערכאה זו.