רשות ערעור אזרחי 66369-02-25 תאי השקעות וסחר בע"מ נ' גדעון פישמן ו-29 אח'

רשות ערעור אזרחי 66369-02-25

השופט דוד מינץ:

האם ובאיזה אופן ניתן לעשות שימוש בהרמת מסך לפי סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות או החוק), לשם צירוף צד להליך בוררות הגם שאינו חתום על הסכם הבוררות?

זו השאלה המתעוררת בבקשה שלפנינו, המופנית נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת י' שבח) מיום 8.1.2025 בתיק אזרחי 24838-05-24, [נבו] בה התקבלה בחלקה בקשת המשיבים לצירוף צדדים להליך בוררות המתנהל לפני הבורר, השופט (בדימוס) י' שינמן (להלן: הבורר).  אקדים את המאוחר ואומר כבר עתה כי הואיל ומדובר בשאלה עקרונית הראויה לדיון, ראיתי לנכון לקבל את הבקשה ולדון בה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פיה מכוח הסמכות הנתונה בתקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.  המבקשים ייקראו אפוא להלן: המערערים.

הרקע לבקשה

1. מערערת 1 היא חברת ניהול פרויקטי נדל"ן (להלן: תאי או החברה) המצויה בבעלותו היחידה של מערער 2 (להלן: ליפשיץ). במועדים הרלוונטיים למחלוקת מושא הבקשה נמנתה החברה עם בעלי הזכויות בחלקות המערביות של המקרקעין המכונים "מתחם הגר"א" בתל אביב (להלן: החלקות המערביות ו-המתחם, בהתאמה).  המשיבים אף הם נמנו במועדים הרלוונטיים עם בעלי הזכויות בחלקות המערביות.  לצורך מקסום אפשרויות וזכויות הבנייה במתחם, בחודש נובמבר 2017 התקשרו מרבית בעלי הזכויות בחלקות המערביות, ובהם המשיבים ותאי, בהסכם שיתוף הקובע הוראות להסדרת יחסי הצדדים ומטרותיהם (להלן: השותפים ו-ההסכם או הסכם השיתוף, בהתאמה).  בין היתר נקבע בהסכם השיתוף כי תאי תשמש כמנהלת הקבוצה, ובתוך כך תהיה אחראית לביצוע פעולות שונות ותפעל מול הגורמים התכנוניים לצורך מקסום זכויות השותפים.  כן נקבע בהסכם כי בכל מקרה של סכסוך בין השותפים, יועבר העניין להכרעת בורר.
2. כאמור, על הסכם השיתוף חתמו רובם ככולם של בעלי הזכויות בחלקות המערביות, זולת בעלת זכויות אחת - חברת טאסויר בערעור מיסים (להלן: טאסויר), אשר סירבה לעשות כן. השותפים שאפו לצרף את טאסויר להסכם השיתוף ולפעול עמה למימוש מיטבי של הזכויות במתחם, אך חרף ניסיונותיהם הדבר לא עלה בידם.  בשלב מסוים החליטה טאסויר למכור את זכויותיה בחלקות המערביות וניהלה מו"מ בעניין עם גורמים שונים, לרבות תאי.  בסופו של דבר, בשנת 2019 נמכרו זכויותיה של טאסויר לשתי חברות ובהן מערערת 3 (להלן: קובה) - חברה נוספת בבעלותו הבלעדית של ליפשיץ.  אלא שגם חברות אלה סרבו לחתום על הסכם השיתוף.
3. מצב דברים זה הביא את המשיבים בשנת 2021 למכור את זכויותיהם בחלקות המערביות, כאשר לטענתם הדבר נעשה בהפסד ניכר. לאחר השלמת עסקה זו היו בפיו של כל אחד מהצדדים טרוניות כלפי רעהו, ונוכח הוראות הסכם השיתוף הועברו המחלוקות בהסכמה להליך בוררות.  במסגרת הליך הבוררות הגישה תאי תביעה נגד המשיבים לתשלום שכר טרחה בסך של כ-17.7 מיליון ש"ח, המגיע לה לטענתה כמנהלת הקבוצה על פי ההסכם.  המשיבים מצדם הגישו תביעה נגד ליפשיץ, תאי וקובה, בה הלינו על התנהלותם בקשר עם רכישת זכויות טאסויר וטענו כי נגרמו להם נזקים שונים, אותם העריכו בסך של כ-27 מיליון ש"ח.  ליפשיץ וקובה, אשר לא היו צד להסכם השיתוף, סִרבו לצירופם להליך הבוררות ובעקבות זאת הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בקשה לצרפם.
4. טענות הצדדים בהליך לפני בית המשפט המחוזי התמקדו ביישום קביעותיו של בית משפט זה ברשות ערעור אזרחי 3925/12 רונן נ' עו"ד יובל כהן [נבו] (17.6.2013) (להלן: עניין רונן), אשר עסק בשאלת האפשרות לצרף להליך בוררות צדדים שאינם חתומים על הסכם הבוררות. מפאת חשיבותו של עניין רונן לענייננו, יצוין כבר עתה כי באותו הליך נקבע, בתמצית, כי הגם שככלל הסכם בוררות מחייב רק את הצדדים החתומים עליו, ניתן לצרף להליך גורם שלא היה צד להסכם הבוררות באמצעות שלושה "מעגלי הרחבה": הראשון, מקום שבו מפרשנות הסכם הבוררות ומערכת היחסים החוזית בין הצדדים עולה כי אותו צד הסכים להיות חלק מהליך הבוררות; השני, כאשר מדובר בחליפיהם של הצדדים להסכם הבוררות; והשלישי, מקרים שבהם אותו צד מנסה לחמוק מהשתתפות בהליך בוררות באמצעות טענות פורמליסטיות כגון עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת וכיוצא באלה.  בכל הנוגע למעגל השלישי הובהר בעניין רונן כי אין מקום להתעלם מעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, וכי לצורך שימוש בו יש לבצע הרמת מסך בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק החברות.  הואיל וגם סעיף זה בעל חשיבות רבה לענייננו, אביא אותו כלשונו כבר עתה:

(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: