| בית הדין הארצי לעבודה | |
| .1 הילה תייר
.2 חן סגל .3 טל שאשא .4 דניאל אהרנוביץ .5 הילה פצניק .6 ים מאירוביץ .7 הדר ציון .8 עדן דוסטר .9 אבי שקורי .10 עדי פרג .11 שי איס .12 נטע שמר פרנק .13 שחר אברהמי .14 מאיה גולשטיין .15 עידן ארביב |
המערערים |
| – | |
| שגב אקספרס ראשון לציון בע"מ | המשיבה |
| 1. איגוד המסעדות בישראל
2. עמותת מסעדנים חזקים ביחד |
מגישי עמדה |
| לפני: הנשיאה (בדימוס) ורדה וירט ליבנה, השופטת לאה גליקסמן, השופטת חני אופק גנדלר
נציגת ציבור (עובדים) גב' ורדה אדוארדס, נציג ציבור (מעסיקים) מר יצחק רייף |
|
ב"כ המערערים והסתדרות הנוער העובד והלומד עו"ד אסנת לונגמן, עו"ד יעקב אביד, עו"ד לחן שריד
ב"כ המשיבה עו"ד רונן קינן
ב"כ איגוד המסעדות בישראל עו"ד גליה מרום
ב"כ עמותת מסעדנים חזקים ביחד עו"ד עמית גרוס
| פסק דין |
הנשיאה (בדימוס) ורדה וירט-ליבנה
- לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה תל-אביב [השופטת יפית מזרחי-לוי, נציגת ציבור (עובדים) גב' דבורה גורין ונציגת ציבור (מעסיקים) גב' עירית פיליפ; סכסוך עבודה 48424-01-22] [נבו] (להלן: "פסק הדין האזורי"), במסגרתו התקבלה בחלקה תביעת המערערים ביחס לאופן חישוב שכרם, ביחס לתשר שהתקבל על ידי לקוחות המשיבה והזכויות הנגזרות מכך.
- העובדות הצריכות לעניין
- המערערים (להלן גם: "העובדים") הועסקו במשיבה בתקופה שבין השנים 2014
ל-2020. במהלך תקופת העסקתם במשיבה (להלן: "המעסיקה" או "שגב") ניתן פסק הדין עביטוח לאומי (ארצי) 44405-10-15 עומרי קיס - המוסד לביטוח לאומי [נבו] (26.3.2018) (להלן: "הלכת קיס") על ידי בית דין זה, ששינה את ההלכות הקודמות במשפט העבודה ובדיני הביטוח הלאומי הנוגעות להכנסה מתשר, והנחיותיו נכנסו לתוקף ביום 1.1.2019. - בתקופה שקדמה למתן פסק הדין, נהגה בשגב שיטת תשלום כמפורט להלן:
- שכר העובדים שולם להם מתוך כספי התשר שנאספו בקופת תשרים משותפת, וחולק לכל עובד ביחס לשעות עבודתו.
- בנוסף לתשרים, ניפקה שגב תלוש שכר חודשי בו נרשמו מספר שעות העבודה וימי העבודה, תשלום שכר מינימום לפי שעה; החזרי נסיעות בגובה 13.5 ליום עבודה ועד עלות כרטיס חופשי-חודשי והפרשות סוציאליות לפי מינימום; דמי הבראה בסך 1 ₪ ליום עבודה ; גמול שעות נוספות, עבודה בימי מנוחה וחגים לפי שכר מינימום; הפרשות לפנסיה לפי שכר מינימום. הזכויות הסוציאליות שהופיעו בתלוש קוזזו מהתשרים.
- לאחר מתן פסק הדין וכניסת הלכת קיס לתוקף בינואר 2019, הודיעה שגב בחודש יוני 2019 כי בכוונתה לשנות את תנאי העבודה של המלצרים כך שיבוצע ניכוי 20% מהתשרים לצורך מימון תשלום הזכויות הסוציאליות וההפרשות. בעקבות הודעת שגב החליטו העובדים להתאגד בהסתדרות הנוער העובד והלומד (להלן: "ההסתדרות") ולפתוח במשא ומתן בין השאר ביחס לשינוי המבוקש.
- בחודש ספטמבר 2019, מבלי שהצליחו הצדדים להגיע להסכמה בנוגע לתנאי העבודה החדשים, שגב שינתה את תנאי ההעסקה של כלל המלצרים באופן הבא: רישום התשלומים הסוציאליים בתלוש השכר וקיזוזם בפועל מסכום התשרים נותר על כנו, שגב החלה לשלם גמול שעות נוספות בגובה 15 ₪ לשעה, ולקזז סכומים בגובה 10%-20% מהתשרים.
- ההליך בבית הדין האזורי
- התביעה הראשונה בבית הדין האזורי הוגשה על ידי 28 עובדי שרשרת השירות שהועסקו בשגב בין השנים 2014 ל-2020 והתאגדו במסגרת ההסתדרות שייצגה אותם בבית הדין קמא והצהירה כי היא הארגון היציג שלהם .
- ביום 23.11.2021 ניתנה החלטת בית הדין האזורי במסגרתה נדרשו העובדים שתבעו להגיש תביעותיהם בנפרד. התביעות נדונו במאוחד ובדיון שהתקיים ביום 20.6.2023 נתנו הצדדים הסכמתם ביחס לחלק מהתובעים להסמיך את בית הדין לתת פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.
- יתר התובעים בבית הדין האזורי - הם המערערים בענייננו - לא הסכימו למתווה הפשרה של בית הדין האזורי, ולגביהם נדרש מתן פסק הדין האזורי, עליו מוגש הערעור שלפנינו.
- ב.1. טענות הצדדים בבית הדין האזורי
- העובדים טענו טענות כלליות הנוגעות לאופי ההעסקה בשגב: שכר עבודה לפי שכר המינימום, עבור זמן המתנה ממוצע של 30 דקות ליום עבודה, בהן נטען כי העובדים נדרשו לבצע עבודות כלליות, בעוד שהמעסיקה שילמה עבור זמן המתנה העולה על 45 דקות בלבד; אי מסירת הודעה על תנאי העבודה בשגב עם קליטת העובדים; הלנת פיצויי פיטורים; אי תשלום פדיון חופשה בסיום העסקה; אי תשלום דמי הבראה; החזרי הוצאות נסיעה עבור ימי עבודה בהם נאלצו העובדים לטענתם לשלם בעצמם עבור נסיעות (ברכב פרטי או במונית) בימים בהם לא פעלה תחבורה ציבורית (שבתות וחגים); תלושי שכר לא תקינים.
- כמו כן, טענו העובדים טענות ביחס לרכיבים שהבסיס לחישובם נתון במחלוקת: לטענת העובדים, סכומי התשרים היו צריכים להיזקף במלואם לצורך חישוב הזכויות הסוציאליות ופדיון חופשה שנתית ששילמה שגב לעובדים, לפי שכר שעתי ממוצע בגובה 60 ₪. לפני ינואר 2019 היה הדבר נכון לטענתם בהתאם לפסק הדין בהליך ערעור עבודה 300113-98 ד.ג.מ.ב. אילת מסעדות בערעור מיסים - .ענבל מלכה, פד"ע מ(2005) 769 [נבו] (להלן: "הלכת מלכה"), ולאחר מכן בהתאם להלכת קיס.
- עוד טענו העובדים כי הבסיס לחישוב גמול שעות נוספות צריך היה להיות 60 ₪ לשעה בהתאם לשכר הממוצע כולל התשרים, בעוד שבפועל חושב גמול זה על בסיס גובה שכר המינימום. בנוסף טענו כי לפני שינוי תנאי ההעסקה בספטמבר 2019 לא שולם גמול זה כלל בניגוד לחוק.
- לאחר הלכת קיס: טענתם העיקרית של העובדים עוסקת בפרשנות הראויה לפסק הדין. ראשית, ביחס לשאלה מהי ברירת המחדל של תשלום מכספי תשרים לפי הלכת קיס, ושנית מהי ההסכמה הדרושה להחלת התניה החורגת כפי שהוגדרה בהלכת קיס והסכם העבודה ככלל.
- ב.2. פסק דינו של בית הדין האזורי
- לעניין התקופה שטרם כניסת הלכת קיס לתוקף, קבע בית הדין האזורי כי טענת העובדים לפיה לא קיבלו הודעה על תנאי העבודה במשיבה דינה להתקבל. לצד זאת, קבע בית הדין האזורי כי הסכם העבודה בפועל בין המעסיקה לעובדים היה ידוע לצדדים, ועל כן הסדר התשלום שהוחל בפועל משקף גם את הסכם העבודה שחל בין הצדדים. משכך נקבע כי ההסדר לפיו דמי ההבראה, הזכויות הסוציאליות, הנסיעות והחופשה נוכו מהתשרים של העובדים, והזכויות הסוציאליות שולמו לפי שכר מינימום נקבע כדין ובאופן מוסכם על הצדדים. יוער שבשל הקביעה שלא ניתנה הודעה לעובד לעובדים ניתן פיצוי כספי על עצם אי מתן ההודעה.
- לעניין תלושי השכר קבע בית הדין האזורי כי התלושים שנופקו לעובדים היו תקינים, שכן אלו שיקפו את הזכויות, שעות העבודה וימי העבודה של העובדים נאמנה הן בתקופה שלפני הלכת קיס, הן בתקופה שאחריה והן בתקופה שלאחר שינוי תנאי העבודה. זאת, ללא תלות בשאלה האם רכיבי השכר המצויים בהם שולמו כדין.
- אשר לרכיבי השכר, קבע בית הדין האזורי כדלקמן:
- העובדים לא הצליחו להעמיד תשתית עובדתית מינימלית להוכחת טענותיהם בדבר זמני ההמתנה ותשלום נסיעות בימים בהם לא פעלה תחבורה ציבורית, על כן התביעה לתשלום רכיבים אלו נדחתה. אשר לטענת דמי החגים, קבע בית הדין האזורי כי העובדים זנחו טענותיהם לרכיב זה, וכי ממילא החישוב שערכו לא איפשר לבסס תשתית מתאימה לחישוב הזכאות, ועל כן טענה זו נדחתה גם היא. טענת הלנת השכר והלנת פיצויי הפיטורים נדחו שכן התביעה הוגשה שנה לאחר סיום העסקתם ומכאן חלה עליה התיישנות.
- ביחס לשינוי תנאי ההעסקה החל מחודש ספטמבר 2019 קבע בית הדין כי השינוי נעשה בהתאם לקבוע בהלכת קיס, זאת משהעובדים נתנו הסכמתם בשתיקה לשינוי וזאת על אף שהעובדים היו מיוצגים באותה שעה על ידי ההסתדרות. משכך קבע בית הדין שיש לראות בהתנהגותם של העובדים כהסכמה להחלת התניה החורגת אותה הנהיגה המעסיקה.
- לעניין תשלום דמי הבראה ודמי נסיעות בתחבורה ציבורית, קבע בית הדין האזורי כי מאחר ונדחתה הטענה לפיה אסור היה לשגב לשלם להם את זכויותיהם מתוך כספי התשרים, התביעה לרכיבים אלו נדחתה.
- לעניין תשלומים שהבסיס לחישובם נותר במחלוקת, קבע בית הדין האזורי כי גמול השעות הנוספות לפני הלכת קיס שולם למערערים כדין מתוך החלק שנותר בידי המעסיקה מהתשרים עבור תשלום הזכויות הסוציאליות. לאחר הלכת קיס קבע בית הדין ושגב אף הודתה בכך בעצמה במהלך ההליך, כי היה על שגב לשלם גמול שעות נוספות על בסיס השכר הממוצע הכולל את התשרים - 60 ₪ לשעה.
- לעניין התביעה בגין ניכויים שלא כדין, קבע בית הדין האזורי כי המעסיקה היתה רשאית לקזז 20% מסכום התשר למימון הוצאותיה בהתאם להלכת קיס.
- לעניין ההפרשות הפנסיוניות ופיצויי הפיטורים - קבע בית הדין האזורי כי בהתאם להסכם העבודה והקביעות הנוגעות לבסיס השכר לחישוב הזכויות, המעסיקה ביססה כדין את חישוביה על שכר המינימום עד כניסת הלכת קיס לתוקף, והחל מינואר 2019 היה עליה להפריש רכיבים אלו משכר של 60 ₪ לשעה.
- לעניין פדיון החופשה קבע בית הדין האזורי כי הערך השעתי לחישוב פדיון החופשה הוא 60 ₪ לפני ואחרי כניסת הלכת קיס לתוקף.
- טענות הצדדים בערעור
- ג.1. טענות המערערים
- טענות העובדים מתחלקות לשלושה מישורים:
- קביעות בית הדין האזורי בנוגע למצב המשפטי ותוקף הסכם העבודה בין הצדדים טרם הלכת קיס ובתקופה מיום 1.1.2019 עד חודש ספטמבר 2019:
לטענת העובדים, המצב המשפטי טרם כניסת הלכת קיס לתוקף, ובהתאם להלכת מלכה, קבע כי על מנת להכיר בתשר כשכר העבודה של המלצרים, היה על שגב לכלול את סכום התשר במלואו כבסיס לחישוב הזכויות הסוציאליות שהגיעו לעובד. על כן, הקביעה כי התנהלות שגב לפיה חלק מסכום התשר (עד גובה שכר המינימום) היווה שכר עבודה לחישוב הזכויות הסוציאליות הייתה תקינה, היא קביעה שגויה.