האיש: ה- 10 מיליון דולר שולמו קרוב לאיזור, עסקת הטיעון נעשתה ב- 2007, העדות שלי היתה ב- 2008, העניין של העדות, אז הייתי אומר בין 2007 ל- 2008 התשלום הזה נעשה. אם לא, אם לא, אם לא הייתי באותו מצב שלא הייתי, בעצם, בעצם אני לא זוכר בדיוק את התאריכים, זה באיזור ה- 7, בין 7 ל- 10.
ב"כ התובעת: מאיזה חשבון בנק? ועל שם מי?
האיש: אז היו הרבה חשבונות בנק. אז היה לנו חשבון בנק.
ב"כ התובעת: מאיפה שילמת את ה- 10 מיליון דולר?
האיש: בסיטי בנק, היו לנו חשבון בנק ב- Wells Fargo, היה חשבונות בנק באנגליה, היה, היה מספר חשבונות בנק, כן.
ב"כ התובעת: אז תן לי את מספרי החשבון ואת חשבונות הבנק שמהם שילמת בין 2007 ל- 2010 וזה נראה, נראה לכולם.
...
בית המשפט: כן מר [האיש] נשאלת לגבי הקנס של ה- 10 מיליון דולר. היא שאלה אותך שאלה. ככל שאתה יודע, תשיב.
ב"כ התובעת: כן אז שאלתי קודם אם אתה יכול לפרט לנו בדיוק את מספרי החשבון והבנקים שמהם אתה סבור ששולמו 10 מיליון דולר במצטבר בין 2007 כמו שאמרת ל- 2010.
האיש: חשבון אחד אני זוכר בוודאות זה החשבון של Wells Fargo.
ב"כ התובעת: של?
האיש: Wells Fargo.
ב"כ התובעת: כן.
האיש: בבנק.
ב"כ התובעת: מה מספר החשבון?
האיש: אני לא זוכר.
ב"כ התובעת: אתה יכול להסתכל איפשהו?
האיש: לא, אני לא זוכר את מספר החשבון.
ב"כ התובעת: יש לך עדיין חשבון בנק?
האיש: לא.
ב"כ התובעת: הבנתי, או.קיי.
האיש: אבל.
ב"כ התובעת: מה עוד, איזה עוד חשבון?
האיש: אני זוכר.
ב"כ התובעת: Wells Fargo באיזה סניף?
האיש: אני לא זוכר את הסניף.
ב"כ התובעת: לא זוכר את הסניף?
האיש: לא.
ב"כ התובעת: באיזה עיר?
האיש: או ניו יורק או קליפורניה.
ב"כ התובעת: או ניו יורק או קליפורניה?
האיש: כן.
ב"כ התובעת: אתה לא זוכר את הרחוב או את הסניף, כלום?
האיש: את הרחוב? לרוב אני לא הולך לבנק. לא, אני לא זוכר את הרחוב" (ר' פרוטוקול 18.11.20, עמ' 633 -640).
- תחת נסיבות אלה, התרשמותי היא כי אמינות עדותו של האיש היא מן הנמוכות שניתן להעלות על הדעת, ואוסיף כי אני מתקשה לזכור מקרה נוסף בו התרשמתי כלפי עד כלשהו בעוצמות אלו.
- האדן השני הוא הפרת חובת תום לב וחובת הגילוי המוגברת שחלות על האיש כלפי האישה, בהיותו השולט שליטה אבסולוטית על מקור הכספים, העברתם בין הנאמנויות השונות, ניהול הנאמנויות, בחירת המוטבים והחלוקות אותן מבצעות הנאמנויות - המשפחה עד מועד הקרע עצמו, ולאחריו ביתר שאת. לעניין ניהול הנאמנויות, יש לציין כי חרף ניסיון האיש להוכיח כי האישה הייתה מודעת ומיודעת, מעורבת ובקיאה, למעשה הוכח כי האישה מהווה חותמת גומי ותו לא על מסמכים שהאיש מציג לה וכן, ברצותו, מוטבת של הנאמנויות. מכאן כי לאחר מועד הקרע, ובהוראת האיש, האישה הייתה ממודרת לחלוטין הן מהמידע על הכספים והן כנהנית בנאמנויות אשר הייתה עד לאותו מועד.
- כאמור, מומחיותו הפנומנלית של האיש שכל תכליתה לדאוג לכך שכאשר עניין יגיע להכרעה שיפוטית יוכל האיש ו/או תאגידים בשליטתו לטעון שהנכסים שייכים למאן דהוא, מדובר באדם שזהו לחם חוקו, מקצועו ואמנותו. לכן, אני סבור כי בית המשפט יהיה תמים ביותר אם יבחן את פעולותיו של האיש משל היה רופא או מורה. נזכיר שוב את התנהגותו הנכלולית של האיש שהביאה אותו בעבר לשלם קנס בשווי 10 מיליון דולר בגין מעשי מניפולציות כלכליות. כפי שהתברר בפניי האיש השתמש במומחיות זו גם בהליך דנן וביתר שאת. לעניין זה, ראה גם קביעתי בהחלטה מיום 13.6.2023 לפיה: "בזהירות המתבקשת אציין כי אופן ההתנהלות של האיש בחקירתו בהליך זה היה דומה לאופן התנהלותו בתיק המזונות שם כתבתי בעניין: "האב לא פירט באופן מלא ומדויק מלוא הכנסותיו וזכויותיו באופן המצופה מבעל דין הנוהג בתום לב, בלשון המעטה. על מחדליו של האב יש להוסיף את מעשיו הישירים למנוע מהאם קבלת מלוא המידע באשר לזכויותיו ונכסיו" (ר' בתיק משפחה 31787-07-16). על חוסר תום ליבו של האיש כבר כתבתי בהחלטתי ביודעו (של האיש) שאין לאישה דרך אחרת להשיג את המסמכים על אף צווים שהסכים לחתום עליהם ולו מהסיבה הזו (ר' פסקה 47 להחלטתי). משלא נטענו טענות לזיוף של מסמכים, ומשהוצע למשיב בשלוש פעמים שונות לבוא ולהיחקר על תצהירו והוא סירב להשיב על כך, הרי שיש לקבוע כי דבר מתצהירה של האשה התומך בבקשתה זו לא נסתר. עוד ובנוסף, לא יהיה זה מופרך לסבור כי האיש חשש מתוצאת חקירתו הנגדית, ולכן בחר שלא להודיע על הסכמתו להיחקר על תצהירו, חרף שלל ההזדמנויות שניתנו לו" (שם, פסקה 17).
- אזכיר כי על פי הדין, נטל הבאת הראיות, להבדיל מנטל השכנוע, עשוי לעבור מצד לצד עם הצטברות 'אותות מרמה'. עמד על כך בית המשפט העליון בקשות עירייה אחרות 8482/01 בנק איגוד לישראל נ' סנדובסקי, פ"ד נז(5) 776, 782 (2003) (להלן: פרשת סנדובסקי), לאמור: "הכוח הראייתי של אותות אלה הוא בהעברת הנטל לחייב ועליו להראות כי העסקאות נעשו בתום-לב או להסבירן באופן שיניח את הדעת. אמנם נטל השכנוע נותר על כתפי התובע, אולם ככל שהמידע מצוי בידי הנתבע וככל שהתובע יראה יותר אותות מרמה ונסיבות עובדתיות המצביעות על מרמה מצד הנתבע, ניתן יהיה להפחית את נטל הראיות המוטל על התובע" (פסקה 5).
- בהלימה לדברים אלו, נקבע בקשות עירייה אחרות 8128/06 יצחק לוינזון נ' נתנאל ארנון (נבו, 03.02.2009) וכיישום של ההלכה שנקבעה בפרשת סנדובסקי כי: "נטל השכנוע הוא על מבקש ההצהרה, ובית המשפט יידרש לכך בהקפדה, שהרי מדובר בהוצאת נכס מידי בעליו הרשום... יוטעם כי גם אם לא הוכרעה עד תום רמת ההוכחה הדרושה בכגון דא, אך היא בנויה על קיומם של אותות של מרמה (Badges of Fraud), שהן חזקות שבעובדה... מבין אותות המרמה ניתן למנות קשרים בין המעביר לנעבר; שמירת הנאה למעביר ושמירת החזקה בידיו; חקירות פליליות נגד המעביר; הגשת כתב אישום נגדו; הרשעתו בעבירות מרמה; חשדות להעלמות מס; חשאיות בפעילות הכלכלית; חריגה מדרכם המקובלת של עסקים; העברת כל נכסי החייב... "הכוח הראייתי של אותות אלה הוא בהעברת הנטל לחייב, ועליו להראות כי העסקאות נעשו בתום לב או להסבירן באופן שיניח את הדעת" (פרשת סנדובסקי, 776). רשימה זו אינה סגורה והיא ניתנת להרחבה או לצמצום, לפי העניין המיוחד" (פסקאות י"ג- י"ד; ר' והשווה גם בקשות עירייה אחרות 1680/03 חנה לוי נ' אלי ברקול, נח(6) 841 (2004) עמ' 984; הדגשות לא במקור).
- במצב דברים זה, אני קובע כי נטל הבאת הראיות התהפך. כיוון שהאיש הוא זה ששלט שליטה ללא מיצרים ברכוש המשפחתי, ובהתנהלותו הדיונית כפי שתוארה לעיל גרם לאישה נזק ראייתי רב, הנטל להבאת ראיות אודות היקף הרכוש המשותף, לרבות שאלת הבעלות בבית המגורים, רובץ לפתחו.
ג.1.3 - הבעלות בבית המגורים:
- נוכח הקושי המובנה בשיערוך היקף הרכוש המשותף, רובד עיקרי בסכסוך נסוב סביב שאלת הבעלות בבית המגורים, נכס מוחשי אשר ניתן לאמוד את שוויו ולקבוע את חלוקתו. זאת, בשים לב שגדר המחלוקת בנושא זה רחבה מאוד, על כל המשתמע מכך.
- שאלת הבעלות בבית המגורים תידון להלן בראי פסק דינו של בית המשפט המחוזי ברשות ערעור משפחה 68222-10-18 מיום 27.1.2019, שם נקבע כך (ר' עמ' 11 לפסק הדין, הדגשות במקור): "אם כן, הנטל המוטל על המשיבה [האישה - י' ש'], להוכיח את גרסתה בכתב התביעה כי בית המגורים נבנה ומומן על ידה ועל-ידי בעלה המשיב [האיש - י' ש'], במהלך נישואיהם, מכספם המשותף, נרשם ערעור שונה המבקשת [אלבמה - י' ש'] באופן פורמאלי וכי המבקשת נמצאת בבעלותו או בשליטתו של המשיב (ס' 2,4, 98, 99 לכתב התביעה) - מוטל כולו על כתפיה כתובעת. אם יעלה בידה להוכיח טענות אלו תוכל לזכות בסעד ההצהרתי המבוקש לפיו היא הבעלים של מחצית מבית המגורים וזאת גם מבלי להוכיח דבר באשר למערכת היחסים בין המבקשת לבין הנאמנות" (עמ' 12, ש' 16-1 לפסק הדין).
- מכאן, הרי שנטל ההוכחה שהוטל על האישה ברשות ערעור משפחה 68222-10-18 הוא להוכיח שלושה יסודות מצטברים: כי בית המגורים מומן ע"י הזוג מכסף משותף במהלך הנישואים, כי רישום בית המגורים ערעור שונה אלבמה הוא פורמלי בלבד וכי אלבמה נמצאת בבעלות או בשליטת האיש. בראי החלטתי לעניין היפוך נטל הבאת הראיה, הנטל המוטל על האיש הוא לספק ראיות לסתור את ראיות האשה בשלושת היסודות האמורים. למעלה מן הצורך, אמשיך ואדון בטענות הצדדים אף ללא החלטתי בעניין נטלי הבאת הראיה, להראות שכך או כך, וללא ספק מן המקובץ, האישה הוכיחה מעבר לנדרש במשפט אזרחי כי בית המגורים הוא רכוש משותף של הצדדים ולכן דינו חלוקתו.
היסוד הראשון: בית המגורים מומן על ידי הזוג מכסף משותף במהלך הנישואים
- משההון המשפחתי הוחזק על ידי האיש והיה בשליטתו הבלעדית, האיש בלבד יכול היה להציג ראיות בקשר לאופן מימון רכישת בית המגורים. גם אלבמה יכלה בנקל להביא ראיות לכך שבית המגורים נרכש מכספה - ולא עשתה כן. אמנם, על האשה להוכיח כי בית המגורים נרכש מכספים משותפים ואולם אין משמעות הדבר כי עליה להראות זרימה של כספים משותפים מהקופה המשותפת למען רכישת הבית. נטל ההוכחה אין משמעותו כי על האשה להוכיח דבר מה באופן ישיר, אלא להוכיח קרות אירוע נטען.
- במקרה דנן, ברור וידוע כי מלוא ההון המשפחתי בידי האיש, שהאיש הוא זה שעומד מאחורי הקמת אלבמה ורק הוא ו/או אנשי סודו יודעים כיצד נרכש הבית ומאילו כספים. מיותר לציין כי ככל שהאיש ו/או אלבמה היו מראים מעבר של כספים ממקור שאיננו משותף לצדדים לצורך רכישת הבית, היה לאשה קשה לסתור את העברת הכספים וקשה היה לה להוכיח אחרת, אולם לא זה היה המקרה שלפני. במקרה זה, כאשר מלוא המידע נמצא בידי האיש ואלבמה והם נמנעו במפגיע ממסירתו, ברור כשמש כי ככל שהיה בידם להראות אחרת, כך היה נעשה וזה לא נעשה והמסקנה אחת ואין בלתה - האשה עמדה בנטל ההוכחה.
- הלכה פסוקה היא, כי חזקה על בעל דין שלא ימנע מבית המשפט ראיה שתהא לטובתו, ולפיכך, אם נמנעו הנתבעים מהבאת ראיה, אשר לפי תכתיב השכל הישר הייתה תורמת לגילוי האמת, יש להניח כי ראיה זו הייתה פועלת לרעתם (ראה מיני רבים: ערעור אזרחי 50/89 קופל נ' טלקאר, פ"ד מד(4) 603; ערעור אזרחי 465/88 הבנק למימון ומסחר נ' סלימה מתתיהו ואח', פ"ד מה(4) 651, 658;ערעור אזרחי 240/77 שלמה כרמל בערעור מיסים נ' פרפורי ושות' בע"מ, פ"ד לד(1) 701).
- מסקנה זו משתלבת היטב עם ראיות נוספות, לרבות הצהרות האיש עצמו, ועל כך בהמשך.
היסוד השני: רישום בית המגורים ערעור שונה אלבמה הוא פורמלי בלבד
- האישה למעשה הוכיחה כי הרישום של בית המגורים על שם חברת אלבמה הוא פורמלי גרידא, כאשר דה פקטו הוא פיקטיבי. להלן אראה כיצד הרישום הפורמלי נועד גם הוא, בראש ובראשונה, להכמין את הרכוש המשותף, הן במהלך החיים המשותפים אז עלה הצורך להכמין מפני נושים פוטנציאליים, והן לאחר מועד הקרע בין הצדדים, אז רצה האיש להכמין את בית המגורים מפני האישה.
- האיש הצהיר כי הוא הבעלים של בית המגורים במהלך ההליכים המשפטיים שהתנהלו נגדו בארצות הברית (ר' נספח 4 לסיכומי האישה). כאשר נשאל האיש במהלך הליך ההוכחות בפניי לגבי הצהרה זו, סירב למסור תשובה ישירה תוך התחמקות, גמגום ומסירת תשובות חלקיות חסרות כל פשר, לרבות כי הצהיר בהליך בארצות הברית על בית המגורים של הוריו. כך למשל:
"ב"כ התובעת: מה- 18 בנובמבר 2008 בפני כב' השופט קפלן בארצות הברית. אתה נשאלת שם על ידי עוזר התובע המחוזי ג'ון הילברכט בנוגע לבית ב... אתה נשאלת- “Do you own that house”