קנסות – בבקשה לאישור צוין כי החברות, לרבות נושאי משרה בהן, הורשעו בתיקים פליליים והוטלו עליהן קנסות בסכום של 3.7 מילון ₪, לפי הפירוט הבא:
1) בג"פ (שלום חיפה) 700-03-20 מדינת ישראל נ' בתי זקוק לנפט בע"מ (31.5.2020) הורשעה בז"ן במסגרת הסדר טיעון בעבירות זיהום אוויר, מעשה פזיזות ורשלנות, הפרת תנאים בהיתר רעלים והפרת תנאים בהיתר פליטה לפי חוק אוויר נקי וחוק החומרים המסוכנים, זאת, בעקבות אירוע שריפה בבתי הזיקוק שהתרחש בדצמבר 2016. בהליך זה הוטל על בז"ן קנס בסך 1.2 מיליון ₪. יחד עם בז"ן, הורשעו שלושה נושאי משרה בגין הפרת חובת נושא משרה למניעת עבירות לפי חוק אוויר נקי והפרת חובת נושא משרה למניעת עבירות לפי חוק החומרים המסוכנים (ראו נספחים 7 ו-8 לבקשה לאישור).
2) בת"פ (שלום חיפה) 50114-05-22 מדינת ישראל נ כרמל אולפינים בע"מ, הורשעו במסגרת הסדר טיעון בז"ן ונושא המשרה בה (המשיב 29) בעבירות גרימת זיהום אוויר והפרות של היתר הפליטה, לאחר שנמצאו חריגות בערכי הפליטה בארובת המפעל בין השנים 2019-2017, בניגוד להוראות היתר הפליטה ותוך גרימת זיהום אוויר חזק ובלתי סביר. על בז"ן הוטל קנס בסך 2 מיליון ₪. כמו כן, במסגרת הסדר הטיעון הורשעה גדיב בעבירות של שפיכת שמן למי הים, איסור לכלוך רשות הרבים, אי-נקיטת אמצעים מוקדמים בעת הזרמת שמן, והפרת תנאים בהיתר הרעלים. זאת, בגין אירוע מיום 18.8.2021, בו במסגרת הטענת בנזן לספינה, התפוצץ צינור והוביל לגלישת בנזן אל הים. על גדיב הוטל קנס בסך 0.5 מיליון ₪ (נספחים 9 ו-10 לבקשה לאישור).
צווים מנהליים – בבקשה נטען כי בין השנים 2023-2017 ניתנו צווים מנהליים שהוצאו מכוח סעיף 45 לחוק אוויר נקי, בגדרם ניתנה הוראה לביצוע פעולות דחופות או לעצור את פעולות הייצור (ראו הטבלה בסעיף 60 לבקשה לאישור).
טענות הצדדים בבקשות הסילוק
- המשיבים הגישו 4 בקשות לסילוק הבקשה לאישור על הסף בהן פרשו מספר טענות: בקשתה של בז"ן, בקשתה של כרמל, בקשתה של גדיב ובקשתם של נושאי המשרה.
- בבקשה שהגישה גדיב נטען כי משמעות הבקשה לאישור היא העברת התוצאות הכספיות בגין הסנקציות (הקנסות והעיצומים כספיים), אל כתפיהם של דירקטורים ונושאי משרה בחברה. ואולם, כך נטען, "המשפט הציבורי – על זרועות המשפט הפלילי והמשפט המינהלי שבו – אינו סובל העתקת קנס או עיצום כספי מכתפיו של מי שעליו אלה הוטלו לכתפיו של צד שלישי שעניינו לא נידון". גדיב הוסיפה ופירטה את טענתה ובתוך כך הדגישה את אופייה האישי של הענישה הפלילית (והמינהלית) וציינה כי לדידה הענישה באה בהלימה למידת האשם האינדיבידואלי המיוחס לנאשם בפלילים, ולכן העתקת הקנס שהוטל בהליך פלילי לגורם אחר, יש בה כדי לכרסם בשיקולים המונחים בבסיס הענישה הפלילית, לאיין את תכליות המשפט הציבורי, ולפגוע בתקנת הציבור. נטען כי הכלל לפיו "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה" מצדד אף הוא בעמדתה. גדיב טענה כי אף על פי ההלכה הפסוקה אין מקום להכיר בדרישה להעביר עונש שהוטל על אחד לפתחו של האחר. גדיב הוסיפה ופירטה שיקולים נוספים אשר לדידה תומכים בעמדתה שלא להכיר בעילת תביעה שמקורה בעונש פלילי או מינהלי. בין היתר טענה כי מבחינה עיונית לא ניתן להעביר עונשים מאדם אחד לאחר; כי יש בכך משום העברת הסמכות והאחריות לקבוע את אשמו של הנאשם מבית המשפט לגורמים אחרים; כי הסטת העונש עלולה ליצור ממד של מצג שווא, בפרט כאשר הענישה באה לאחר הודאה; כי כללי ההשתק השיפוטי לא מאפשרים העתקת העונש אל אחר; כי העברת העונש יש בה משום עבירה על האיסור הפלילי הקבוע בסעיף 252 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). עוד נטען כי העברת הקנס או העיצום הכספי תוביל למספר כשלים ובכללם – פגיעה בשיקול הדעת שמוקנה לרגולטור בהליך המינהלי, פגיעה בזכותו של הנתבע לטעון מראש נגד הטלת הקנס שמוטל בהליך הפלילי או המנהלי, טשטוש ההבדלים בין יחיד לתאגיד ופגיעה בהבחנות הקיימות בין יחיד לתאגיד בפרט בתחום דיני הגנת הסביבה. לבסוף, הדגישה גדיב כי טענותיה יפות הן ביחס לעיצום הכספי והן ביחס לקנס הפלילי, וכי העובדה שהבקשה כוללת סעדים נוספים מעבר להשבת הסנקציות לא מקהה את טיעוניה. בשולי הבקשה נטען כי אין ללמוד גזירה שווה מהפסיקה שעסקה בבקשות לפי סעיף 198א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות או החוק), שניתנו בהקשר לחברות שהפרו את הדין.
- כרמל הגישה אף היא בקשה לסילוק הבקשה לאישור על הסף, שבגדרה טענה מספר טענות: ראשית, כי בקשת האישור לא מגלה עילת תביעה השייכת לכרמל וניתנת לתביעה בהליך של תביעה נגזרת כפולה. נטען כי כרמל היא חברה פרטית נפרדת שמאז 2009 נמצאת בבעלות מלאה של בז"ן אך פעילותה שונה מפעילות בז"ן והדירקטוריון שלה אינו דירקטוריון בז"ן. לפיכך, כך נטען, הבקשה נועדה להגיש תביעה נגזרת כפולה נגד כרמל מבלי שהתקיימו התנאים היסודיים להגשתה. שנית, כרמל מלינה על כך שהטענות בבקשה מופנות כלפי כל החברות כמקשה אחת (שכונו בבקשה "הקבוצה") מבלי לערוך הפרדה בין בז"ן לבין יתר החברות, וכי לא הונחה תשתית לקיומה של עילת תביעה לכאורה שעומדת לכרמל, זאת בשל הניסוח הכוללני, הגורף, הסתמי והפשטני של הבקשה. זאת ועוד, לגבי נושאי המשרה, אין טענה כי כולם היו נושאי משרה בכרמל ואילו לגבי המשיבים שהם כן נושאי משרה בכרמל, לא פורטו העובדות המקימות עילת תביעה נגדם. דרישת הפירוט מתחדדת, כך נטען, ככל שטענת המבקשת היא שנושאי המשרה בבז"ן גרמו נזק לכרמל. עוד טענה כרמל כי המבקשת לא הראתה שלה (לכרמל) עומדת עילה נגד נושאי המשרה בה או נגד יתר נושאי המשרה, שאותם מן הראוי לאפשר לתבוע בתביעה נגזרת מרובה בנפרד מעילות התביעה שעומדות לבז"ן. נטען כי את עילות התביעה ששייכות לבז"ן ניתן לתבוע בתביעה נגזרת של בז"ן אך לא ניתן לתבוע אותן בתביעה נגזרת כפולה מטעם כרמל. עוד נטען בהקשר לכך כי הטיעון הכוללני של המבקשת פגע בזכויותיהם הדיוניות של המשיבים. שלישית, נטען כי אין בבקשת האישור ראשית ראיה להתרשלות מצד נושאי המשרה, אישית או קולקטיבית, או להפרת אמונים. בהקשר לכך נטען כי אין לקבל את טענת המבקשת כי הטלת סנקציות על חברה פלונית מעידה על רשלנות מצד נושא המשרה. זאת, משום שהסנקציות שהוטלו היו מכוח חקיקה שמטילה אחריות מוחלטת או קפידה ומטבע הדברים לא טומנות בחובן קביעה שיפוטית כי מי מנושאי המשרה אשם בהתנהלות שהולידה את הטלת הסנקציה – ובהיעדר פירוט נוסף על ידי המבקשת, דין הבקשה להידחות. נטען כי ההפניה הכללית לגודל החברות (הקבוצה), מורכבות עסקיהן והסיכונים הסביבתיים הכרוכים בפעילותן, לא מלמדת דבר משום שפעילות הקבוצה טומנת בחובה סיכונים, ומטבעם של סיכונים להתממש. גם לטענה כי נושאי המשרה לא כפו על כרמל לנקוט אמצעי זהירות כדי למנוע את כלל אירועי הנזק, אין תימוכין ראייתיים משום שהטענות נטענו באופן כוללני וקולקטיבי ויצאו מנקודת מוצא כי ניתן היה למנוע את הנזקים. עוד נטען כי המבקשת לא פירטה כראוי לגבי טענותיה ביחס לאחריות ולא הצביעה על קיומה של אחריות אישית או אחריות קולקטיבית לדירקטורים; כמו כן אין כל ראיה שמצביעה על כך שהדירקטורים הפרו את חובות האמון החלות עליהם. רביעית, נטען כי החלטות נושאי המשרה מוגנות במסגרת כלל שיקול הדעת העסקי. נטען כי המבקשת לא הראתה ואף לא לכאורה שהתנאים להחלת כלל שיקול הדעת העסקי אינם מתקיימים, בפרט בכרמל. לבסוף נטען כי מן הראוי להפעיל את סמכותו של בית המשפט ולהורות על סילוק הבקשה על הסף כבר בשלב זה.
- בז"ן ביססה את בקשתה לסילוק הבקשה על הסף על שני ראשים: היעדר פירוט מינימלי ותשתית ראויה והיעדר פניה מוקדמת. באשר לראש הראשון של הטענות, בז"ן הלינה על כך שחרף הטענות להפרות חמורות של חובות נושאי המשרה כלפי בז"ן, המבקשת לא טרחה לתאר "ולו החלטה אחת או מחדל אחד" שהיא מייחסת לה וכל שעשתה היא להפנות לרשימה לקונית של צווים מינהליים, עיצומים כספיים וקנסות. על כן, טענת המבקשת כי נושאי המשרה הובילו את הקבוצה ביודעין ובמתכוון לביצוע שורה של הפרות דין, אינה אלא הנחת המבוקש, כך לפי הנטען. לשיטת בז"ן במצב דברים זה אף לא ניתן להשיב לבקשה לאישור ועל כן יש לסלקה על הסף. נוסף לכך ביקשה בז"ן שלא ללמוד לענייננו מהפסיקה אליה הפנתה המבקשת משום שהבקשה דנן לא מתבססת על עובדות או ראיות דומות לאלה שהוצגו באותה פסיקה. כמו כן נטען שלא ניתן לקשר בין האירועים שהובילו להטלת העיצומים והקנסות לבין פועלם של נושאי המשרה. האופן הכוללני בו מנוסחת הבקשה, כך נטען, חותר תחת הפירוט הנדרש בבקשה לאישור תביעה נגזרת, ובפרט הפירוט הנדרש לגבי כל אחד מנושאי המשרה בנפרד, ובמיוחד כאשר מדובר בטענה להפרת חובת אמונים. עוד נטען כי עצם הטלת הסנקציות לא מלמד בהכרח על היסוד הנפשי של נושא המשרה ואף לא על הפרה כלשהי של החובות המוטלות עליו או אפילו החובות המוטלות על החברה.
הראש השני של טענות בז"ן עוסק בהיעדר פניה מוקדמת ובגדרו נטען שיש לדחות את הבקשה על הסף משום שהמבקשת לא פעלה כנדרש בסעיף 194ב לחוק החברות. נטען כי אין להתיר למבקשת לחמוק מחובתה לפניה מוקדמת בהתבסס על טענה בדבר תחולת הסייג בסעיף 194(ד)(1) לחוק, לפיו אין צורך בפניה מוקדמת כאשר קיים עניין אישי לדירקטוריון בהחלטה. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח העובדה כי החל מספטמבר 2022 חדלה החברה לישראל להיות בעלת שליטה בבז"ן, וחלו שינויים בדירקטוריון. מצב הדברים כיום, כך נטען, כי מרבית הדירקטוריון המכהן, מונה החל מיוני 2021 ועל כן למרביתו אין עניין אישי באירועים הנטענים עד למועד זה ולגבי נושאי המשרה הקשורים בכך.
- נושאי המשרה (המשיבים 31-4) ביססו אף הם את הבקשה על ליקויים שנפלו לטענתם, בפירוט הטענות כלפיהם ובהיעדר תשתית ראויה. לטענתם, הבקשה נעדרת פירוט בסיסי ופרטני לגבי קיומה של עילת תביעה קונקרטית ונפרדת ביחס לכל נושא משרה, ואין בעצם הטלת הסנקציות כדי להעיד על כך שנפל פגם בהתנהלותם. זאת, בפרט מקום שהחקיקה בתחום דיני הסביבה מטילה אחריות קפידה. גם נושאי המשרה טענו כי אין להתבסס על הקביעות בפסיקה אליה הפנתה המבקשת, משום שבשונה מאותם מקרים, במקרה שלפנינו, לצד העיצום הכספי, לא הונחו ראיות קונקרטיות ובעלות משקל המעידות על קבלת החלטות מודעות ומכוונות להפרת הדין. נושאי המשרה הוסיפו וטענו כי אין לברר בקשת אישור המוגשת נגד מספר נושאי משרה אם אין בה פירוט של תשתית ראייתית ביחס לטענות הקונקרטיות המופנות כלפי כל אחד מהם בנפרד. לגישתם, הטענות שמועלות על ידי המבקשת דורשות הנחת תשתית ראייתית איתנה לקיומם של מספר רכיבים שכוללים: יסוד עובדתי של קבלת החלטות מפורשות ונקיטה בפעולות, יסוד נפשי שכולל כוונה ומודעות או פזיזות ועצימת עיניים, כפי שהמבקשת טוענת, ויסוד של נזק קונקרטי שנגרם כתוצאה מהמעשים; ותשתית לגבי כל אחד מרכיבים אלו – אין בנמצא. לתמיכה בטענותיהם, מפנים נושאי המשרה לכך שחלק מהם כיהן תקופות קצרות ולגביהם לא נטען אילו פעולות ביצעו שמבססות חבות כלפי החברה. הדרך העמומה בה ניסחה המבקשת את בקשת האישור, כך טענו נושאי המשרה, פוגעת באפשרותם להתגונן.
- המבקשת סבורה שיש לדחות את הבקשות. בתשובתה, חזרה המבקשת על עיקרי הבקשה לאישור וטענה כי בקשות הסילוק נועדו להתחמק ממתן מענה ענייני להתנהלותם הנפסדת של נושאי המשרה שגרמה נזקים של עשרות מיליוני ₪ לחברות. המבקשת טענה כי הבקשה לאישור כללה פירוט ראוי ביחס לכל אחד מנושאי המשרה – מה היה תפקידו, מדוע הייתה עליו אחריות להבטיח את הציות לדיני הגנת הסביבה, וביחס לאיזה מהעיצומים והקנסות הפר את אחריותו; וכן פורטו נסיבות הטלת הסנקציות על החברות, העובדות המלמדות על מודעות החברות ונושאי המשרה. בהקשר לכך הודגשו ההליכים שהתקיימו לפני הטלת הסנקציות בין החברות לבין הרשויות. עוד נטען כי סילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה נגזרת, שהיא בעצמה בקשה מקדמית, ייעשה רק במקרים חריגים, מקום שההכרעה על הסף היא פשוטה ואינה דורשת בירור עובדתי, ואילו הבקשות דנן לא עומדות בקריטריונים אלו.
בהתייחס לטענות בבקשת גדיב, נטען על ידי המבקשת כי הפסיקה לא תומכת בעמדתה של גדיב שלא ניתן להעביר לאחר תשלום קנס שהוטל על הנאשם במסגרת הליך פלילי, מה גם שהפסיקה אליה הפנתה מתייחסת למערכת נסיבות בין צדדים "בלתי תלויים", בשונה ממערכת היחסים המיוחדת בין נושא משרה לבין החברה, בגדרה ניתן להטיל אחריות אישית על נושאי המשרה במקרה שבו פעילות החברה חרגה ממתחם הסיכונים העסקיים, זאת בין היתר כדי למנוע תמריצים לביצוע הפרות "יעילות". נטען כי חובות הזהירות והאמון של נושאי המשרה אינן תוצר של הסכמה חוזית, אלא חובות כלליות הקבועות בדין. עוד נטען כי הדברים הם מקל וחומר בכל בנוגע לעיצומים כספיים, ומכל מקום הפסיקה אליה הפנתה גדיב לא חלה על סנקציות מעין אלו. המבקשת אף מפנה למספר הליכים שהתנהלו על בסיס טענה לנזקים שנגרמו לחברה בעקבות הפרה של הדין וחיובה בקנסות ועיצומים כספיים. לשיטת המבקשת, טענת גדיב לפיה לא ניתן לחייב את נושא המשרה בגין עיצומים וקנסות בשל שיקולי האשם, לא מתיישבת עם טענת המשיבים לפיה העיצומים והקנסות הם חלק משגרת פעילותן של החברות.