תנג (חי') 64048-07-24 עמית גנסין חברת עורכי דין נ' בתי זקוק לנפט בע"מ - חלק 8

(1) לאורגן החברה המוסמך להחליט על הגשת התביעה, עניין אישי בהחלטה, ואם האורגן כאמור מורכב מכמה יחידים – למחצית או יותר מיחידה האורגן עניין אישי בהחלטה;

(2) קיים חשש סביר כי פנייה בדרישה לחברה תפגע באפשרות לקבל את הסעד המבוקש".

72. ברובד העקרוני אני סבור כי היעדר פניה מוקדמת, מקום שקיימת חובה לעשות כן, מהווה עילה לסילוק הבקשה על הסף, זאת בשל תכליותיה של הפניה המוקדמת ומאחר שלרוב בירורה פשוט ולא מצריך בירור עובדתי מורכב או הקצאת משאבים שיפוטיים רבים, בעוד שקבלת הטענה עשויה לחסוך משאבים רבים שיושקעו בדיון בבקשה לגופה.
73. אין חולק כי המבקשת לא פנתה בפניה מוקדמת לחברות, זאת משום שלטענתה בנסיבות המקרה לא הייתה עליה חובה לעשות כן, ובהילוכה זה היא מתבססת על הסייג הקבוע בסעיף 194(ד)(1) לחוק, לפיו אין צורך בפניה מוקדמת כאשר "לאורגן החברה המוסמך להחליט על הגשת התביעה, עניין אישי בהחלטה, ואם האורגן כאמור מורכב מכמה יחידים – למחצית או יותר מיחידה האורגן עניין אישי בהחלטה". לשיטת המשיבים, רובה של בקשת האישור מופנית כלפי נושאי משרה שאינם נמנים עם דירקטוריון בז"ן כיום (רק 8 מתוך 28 נושאי המשרה הנתבעים מכהנים בחברות כיום), ולא הייתה לדירקטוריון כל מניעה לקבל החלטה על הגשת תביעה נגדם.
74. הדין עם המבקשת, זאת משום שבנסיבות המקרה לא הייתה חובה על המבקשת לפנות בפניה מוקדמת לדירקטוריון. כלל נושאי המשרה המכהנים כיום הם בין הנתבעים, ולכן ככל שהבקשה תתקבל הדבר יביא לחיובם של כלל נושאי המשרה.  העניין האישי לדירקטוריון ברור אפוא.  העובדה כי הבקשה מוגשת גם נגד נושאי משרה שכיהנו בעבר, אין בה כדי לשנות, זאת משום שההחלטה אם לתבוע את נושאי המשרה שכבר אינם מכהנים בחברה, תשליך במישרין על נושאי המשרה המכהנים כיום, שהרי "ניתן לראות את הדירקטורים השולטים בחברה כבעלי ענין אישי בהחלטה, אם ישנו יסוד סביר להניח כי ההחלטה לתבוע את הדירקטורים שאינם שולטים עוד בחברה, תיצור חשיפה משמעותית גם לדירקטוריון הנוכחי (תנ"ג (מחוזי ת"א) 13663-03-14 ניומן נ' פיננסיטק בע"מ, פסקה 45 (24.5.2015) (להלן: עניין ניומן)).
75. אין בידי לקבל את טענת המשיבים כי לדירקטוריון הנוכחי לא הייתה כל מניעה לדון בשאלה האם להגיש תביעה כלפי דירקטורים ונושאי משרה בעבר, משום שאין להם עניין אישי בהחלטה זו. הילוך שכזה יוצר אבחנה מלאכותית בין התביעה נגד נושאי המשרה המכהנים לבין נושאי המשרה שכינהו בעבר, ומכל מקום אינה מאיינת את קיומו של העניין האישי.  נסיבות דומות לנסיבות שלפנינו נדון בעניין ניומן, שם בית המשפט דחה טענה דומה לזו המועלית על ידי המשיבים, וציין כי לקבוצת הדירקטורים ה'"שנייה' [המכהנים בפועל] היה קושי גדול להחליט כי על החברה לתבוע את הקבוצה ה'ראשונה' [נושאי המשרה שאינם מכהנים בפועל] בלא שקביעה כזו תשליך על זכות התביעה של החברה גם כנגדם...  [וכי] אין הכרח כי עילת התביעה נגד שתי הקבוצות תהיה זהה כדי לייתר את הצורך בפנייה מוקדמת לחברה ביחס לקבוצת הנתבעים שאיננה שולטת היום בחברה".  בניגוד לניסיון המשיבים לבדל את שתי הקבוצות זו מזו, המדובר באותה עילה ממש, שמתבססת על טיעונים זהים.  העובדה כי רובו של הדירקטוריון הנוכחי מונה לאחר יוני 2021 – אין בה כדי לסייע למשיבים.  קבלת טענה זו תיצור אבחנה מלאכותית לא רק בין שתי קבוצות הדירקטורים, אלא גם בין האירועים השונים שיוצרים אותה עילת תביעה ממש.  במילים אחרות, אין באבחנה זו כדי למחות את האפשרות לקיומו העניין האישי.
76. אני קובע אפוא כי בנסיבות העניין לא הייתה חובת פניה מוקדמת של המבקשת לדירקטוריון, משנמצא כי היא פטורה לעשות כן לפי סעיף 194(ד)(1) לחוק.

סיכום ביניים

77. הדרך שבה הילכנו עד כה, מובילה למסקנה כי מלבד המשיבה 22 שעניינה מגלם מקרה ייחודי בו יש לסלק את הבקשה נגדה על הסף, אין להיעתר לבקשות המשיבים לסילוק הבקשה לאישור על הסף. כמו כן, לא הייתה על המבקשת חובה לפנות בפניה מוקדמת לדירקטוריון לפני הגשת הבקשה ולכן גם טענה זו אין בכוחה להביא לסילוק הבקשה על הסף.
78. וזאת אני רואה להדגיש: החלטה זו עוסקת בבקשת המשיבים לסילוק הבקשה על הסף, שהדיון בה מתקיים בשלב מקדמי של ההליך ואף לפני שהמשיבים הגישו כתבי תשובה ופרשו את מלוא טענותיהם. לפיכך, אין בהחלטה משום קביעה חותכת בטענות הצדדים ובוודאי שאין בה לרמז דבר על התוצאה.  עת לסילוק ועת לבירור.  יניחו הצדדים את מלוא טענותיהם, יתקיים בירור מעמיק בבקשה – כיאה לטענות הרציניות שהעלו הצדדים ולשיקולים כבדי המשקל שמונחים על הפרק – ועת תבוא להכריע בטענות.

הבקשה לעיכוב הליכים

79. לצד בקשות הסילוק, הגישו החברות (המשיבות 3-1) בקשה לעיכוב הליכים, למקרה ובקשות הסילוק יידחו.

טענות הצדדים

80. בבקשה לעיכוב הליכים טענו המשיבים כי יש לעכב את בירור הבקשה לאישור עד לאחר מתן הכרעה בשני הליכים תלויים ועומדים – עת"מ (מחוזי י-ם) 30269-06-24 כרמל אולפינים בע"מ נ' הממונה לפי סעיף 52 לחוק אויר נקי (להלן: העתירה המנהלית); ות"צ (מחוזי חיפה) 36568-07-19 עמותת אזרחים למען איכות הסביבה נ' אלקון מרכז מיחזור (2023) בע"מ (להלן: ההליך הייצוגי) שמתברר בפני כב' השופט סוקול בבית משפט זה. במסגרת ההליך הייצוגי מתבררת בשלב הזה בקשה לאישור תובענה כייצוגית שהוגשה על ידי עמותת אזרחים למען הסביבה נגד החברות וגורמים נוספים, בטענה כי המשיבים שם הפרו חובות זהירות וגרמו לחשיפה מסוכנת של תושבי אזור חיפה למזהמים שונים, מה שהגביר את התחלואה בקרבם.

בדיון שהתקיים ביום 25.5.2025, הוברר כי העתירה המנהלית, שעסקה בעיצום הכספי ע"ס 18,658,920 ₪ (מיום 30.4.2024) שהוטל בגין הפרה נמשכת של איחור בהתקנת מתקני טיפול בפליטות ממתקני כרמל, נדונה ביום 29.4.2025 בבית המשפט, ובהסכמת הצדדים העתירה נדחתה, אך סוכם כי העיצום הכספי יופחת בהתאם לתקנה 2(א)(3) לתקנות אוויר נקי (הפחתה של סכום עיצום כספי ופריסת תשלומים), התשע"ב-2011.  לפיכך, מתייתר הצורך לדון בטענות המבוססות על הליך העתירה המנהלית, ואין צורך גם לסקור את הטענות המתייחסות באופן פרטני להליך זה.

81. בבקשה נטען כי בהליכים התלויים ועומדים נדונות שאלות עובדתיות ומשפטיות חופפות לשאלות המתעוררות בבקשה לאישור, וכי אין זה יעיל כי שאלות אלו יתבררו בפני שתי ערכאות, שאף עלולות להגיע לתוצאות משפטיות שונות. ביחס להליך הייצוגי, נטען כי המסד הראייתי עליו מתבסס ההליך הייצוגי דומה למסד המונח בבסיס הבקשה לאישור כאן וחלק מהראיות שהובאו בהליך האחד הובאו בהליך השני – בשני ההליכים נדון אירוע השריפה בגינו התנהל הליך פלילי ובשני ההליכים נדונים אותם צווים מנהליים ואותם עיצומים כספיים; העדים העידו ונחקרו על ראיות אלו בהליך הייצוגי ובית המשפט אמור להכריע בהם.  עוד נטען כי המצב שהחברות עלולות להיקלע אליו הוא אבסורדי ואף יסב להן נזק, זאת משום שבה בעת יהיה עליהן להתגונן מפני טענות בהליך הייצוגי ולטעון אותן טענות נגד נושאי המשרה בגדרי התביעה הייצוגית.
82. המבקשת סבורה שאין מקום להורות על עיכוב ההליכים. לטענתה, בקשת העיכוב לא כוללת טיעון סדור בשאלה מדוע יש לעכב את ההליכים, והמשיבים לא צירפו מסמכים מהם ניתן ללמוד על המחלוקות בהליך הייצוגי, ועל כן לא ברור מהי הפלוגתא העובדתית הקיימת ביחס לעצם הטלת הסנקציות.  נטען כי בהליך הייצוגי הוגשו חוות דעת וההכרעה תהא על בסיס חוות הדעת בסוגיות שלא מתעוררות במקרה שלפנינו, זאת משום שההליך כאן מתמקד בשאלת הפיקוח של הדירקטוריון, ויהיה על בית המשפט לבחון שאלות עובדתיות שונות ממה שייבחן בהליך הייצוגי.  נטען עוד כי גם השאלות המשפטיות בשני ההליכים שונות מהיסוד.  בעוד שההליך הנוכחי עוסק באחריות נושאי המשרה שכלל אינם נתבעים בהליך הייצוגי; בהליך הייצוגי יתבררו שאלות אחרות כגון הוכחתה של תחלואה כפולה עודפת של חברי הקבוצה, קיומו של קשר סיבתי בין התחלואה לבין פעילות המפעלים, כיצד לייחס אחריות לכל אחר מן המפעלים, התקיימות תנאי התובענה הייצוגית, ועוד.  נטען עוד כי בהיעדר פירוט בבקשה, קיים קושי להידרש לטענת המשיבים כי יצטרכו לטעון טענות הפוכות בהליכים מקבילים.

הכרעה

83. בקשתם של המשיבים לעיכוב ההליכים בהליך הנוכחי מבוססת על דוקטרינת "הליך תלוי ועומד' (Lis alibi pendens), שלפיה לבית המשפט סמכות שבשיקול דעת להורות על עיכוב דיון בהליך שלפניו עד להכרעה בהליך אחר המעורר שאלות משפטיות או עובדתיות דומות (רע"א 64797-03-25 בסול נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ (26.5.2025) (להלן: עניין בסול); רע"א 20276-12-24 תדהר בניה בע"מ נ' י.ו.  אלומית 2020 בע"מ (24.1.2025); ע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477 (1975) (להלן: עניין אל עוקבי)).  ודוק: הפעלתה של הדוקטרינה לא מחייבת חפיפה מלאה בין הסוגיות המתעוררות בשני ההליכים ודי בכך שתעמוד במוקד הדיונים אותה סוגיה מהותית (עניין בסול, פסקה 11; רע"א 4174/23 כהן נ' איזנקוט, פסקה 12 (27.7.2023); עניין אל עוקבי, עמ' 481)).
84. ביסוד הדוקטרינה של הליך תלוי ועומד עומדות מספר תכליות הנוגעות בעיקרן לתפקודה היעיל של מערכת המשפט ולחלוקה יעילה של משאביה המוגבלים; חסכון במשאבי בעלי הדין; מניעת הליכי סרק; ומניעת הכרעות סותרות (רע"א 871/23 בוגופן בע"מ נ' פרי הגליל בע"מ, פסקה 22 (29.5.2023) (להלן: עניין בוגופן)). תכליות אלו נשקלות כמובן בזיקה לנתוניו של המקרה ולאינטרסים של בעלי הדין הספציפיים.  לפיכך, בבוא בית המשפט לבחון בקשה לעיכוב הליכים עליו לתת את דעתו למספר נתונים: מידת החפיפה בין הסוגיות הנדונות בכל אחד מההליכים; זהות בעלי הדין – אך יובהר שאין הכרח שתהיה זהות בין הצדדים בשני ההליכים ודי בכך שהאינטרסים של בעלי הדין דומים (רע"א 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קפלן, פסקה 3 (28.1.2002)); מידת החשש מפני הכרעות סותרות; החיסכון האפשרי במשאבים ובפרט בזמן שיפוטי (ראו: עניין בסול, פסקה 11; עניין איזנקוט, פסקה 12; רע"א 2812/13 קולומביה ציוד וצרכי צילום בע"מ נ' דלתה דיגיטל בע"מ, פסקה 10 (11.7.2013); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 463 (מהדורה 13, 2020)).  אל מול שיקולים אלו, על בית המשפט להביא בחשבון את זכותם של בעלי הדין, במיוחד מי שיזם את ההליך, לקבל את יומם בבית המשפט ולדון בעניינם ללא דיחוי (רע"א 1303/24 סומז'ין נ' חברת מרכזי מסחר בע"מ, פסקה 9 (10.7.2024); עניין בוגופן, בפסקה 22).
85. כוחה של הדוקטרינה של הליך תלוי ועומד יפה גם במקרה בו מדובר בעיכוב בירורה של בקשה לאישור תובענה נגזרת בשל קיומו של הליך אחר, שאיננו הליך של תביעה נגזרת (יוער כי סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 כולל הסדר ספציפי למקרה בו הוגשו מספר הליכים ייצוגיים בהם מתעוררות שאלות משותפות של עובדה או משפט, הזהות או דומות בעיקרן, והסדר דומה הוחל מכח הפסיקה גם על הליכים לאישור תביעה נגזרת – ראו ע"א 3293/17 רבקה טכנולוגיות בע"מ נ' טלמור (12.9.2018)). מצב דברים זה בו מבוקש לעכב הליך של תביעה נגזרת (כשההליך הנוסף הוא מסוג אחר) עשוי לערב שיקולים נוספים הקשורים בייחודיותה של התביעה הנגזרת, ובראשן השאלה אם "התביעה וניהולה הן לטובת החברה", במובן סעיף 198(א) לחוק החברות.  בהקשר לכך, עשויה להיטען הטענה כי המשך בירור התביעה הנגזרת לצד התביעה הייצוגית עלול לפגוע בטובת החברה.
86. יישום הכללים למקרה שלפנינו מוליך למסקנה שאין להורות על עיכוב ההליכים עד למתן הכרעה בהליך הייצוגי.
87. ההליך שלפנינו עוסק באחריותם של נושאי המשרה כלפי החברות בגין הפרת דיני הגנת הסביבה שהובילו להטלת סנקציות ולגרימת נזקים לחברות, ואילו ההליך הייצוגי עוסק בתביעה שהגישה עמותה נגד החברות ועוד 27 מפעלים שפועלים באזור מפרץ חיפה, בגין פגיעה בסביבה שנגרמה כתוצאה מפעילותם (ראו ריכוז ההפרות הנטענות לגבי החברות בעמ' 23-20 לנספח 2 לבקשה לאישור).
88. המובחנות הקיימת בין שני ההליכים מוצאת ביטוי בהיבטים שונים. ראשית, הבסיס המשפטי עליו נשען כל אחד מן ההליכים שונה.  בעוד שבהליך הנוכחי מרכז הכובד הוא אחריותם של נושאי המשרה בגין טענות להפרת חובתם לפקח על פעילות החברה, ההליך הייצוגי שונה בתכלית.  בהליך הייצוגי נטען כי על פי מחקרים וחוות דעת שצורפו, נמצא כי בקרב התושבים, העובדים והשוהים באזור הסמוך למפעלים, המוגדר כ"נפת חיפה", נמצאה תחלואה עודפת של מחלות סרטן ריאה וסרטן מסוג NHL (Non-Hodgkin's Lymphoma).  בבקשת האישור בהליך הייצוגי עתרה המבקשת לאשר הגשת תובענה בשמם של מי שנפגעו וחלו כתוצאה מהחשיפה המוגברת לחומרים המזהמים הנפלטים לחלל האוויר על ידי המשיבות שם (ראו הסקירה בהחלטה שניתנה בבקשה לסילוק על הסף של בקשת האישור בהליך הייצוגי – ת"צ (מחוזי חיפה) 36568-07-19 עמותת אזרחים למען הסביבה (ע"ר) נ' אלקון מרכז מיחזור (2003) בע"מ (4.2.2021)).  שנית, בעוד שהנתבעים העיקריים בהליך שלפניי הם נושאי המשרה עצמם, אלה אינם חלק מההליך הייצוגי ושאלת אחריותם כלפי החברות לא נבחנת כלל במסגרת ההליך הייצוגי.  זאת ועוד, החברות (המשיבות 3-1) בהליך זה הן רק חלק קטן מהנתבעים בהליך הייצוגי, שהוגש נגד 30 מפעלים שנטען כי גורמים לזיהום.
89. בשל הטענות השונות בשני ההליכים, השאלות שבית המשפט יידרש אליהן בכל אחד מההליכים – שונות. ניתן להעריך כי במסגרת ההליך הייצוגי בית המשפט יתמקד בשאלות כגון אחריותם של המפעלים לזיהום, בפרט סטנדרט הזהירות הנדרש מהם והשאלה אם סטו ממנו; שאלות מורכבות של קשר סיבתי ובכלל זה הצורך או האפשרות לשייך את הזיהום לכל מפעל, זאת על בסיס ניתוח גישות שונות העולות מחוות דעת שהגישו הצדדים (ראו סעיף 76 לתשובת המבקשת).  שאלות אלו לא מתעוררות כלל בהליך הנוכחי, והמשיבים לא פירטו כיצד שאלות אלו קשורות בהליך הנוכחי ומה יחסי הגומלין בינן לבין ההליך הנוכחי.  גם הדיון בשאלת הנזק שונה בשני ההליכים.
90. מהשוני בין שני ההליכים נגזרת מסקנה נוספת – הטענות והראיות שיוצגו בהליך הייצוגי בסוגיה זו שונות מההליך כאן. המשיבים ממקדים את טענתם בכך שחלק מן הראיות שהוצגו בהליך הייצוגי לתמיכה בטענה לרשלנות המשיבות הן אותם אירועים ואותן סנקציות שמהווים בסיס להליך הנוכחי.  ואולם, נראה כי אותן ראיות הן נדבך לא עיקרי בהליך הייצוגי, שהסוגיות העובדתיות העולות בו רחבות וניתן לומר אף מורכבות, כך שלא ניתן לומר כי המדובר ב"חפיפה משמעותית" כנטען על ידי המשיבים, הן ביחס למשיבים כשלעצמם והן ביחס להליך בכללותו.  על כל פנים, המשיבים לא פירטו בבקשתם מה גדרי המחלוקת לגבי אותן סנקציות, שמהוות חלק מהמסד העובדתי.  יתרה מכך, מהדיון שהתקיים לפניי בו נתבקשה התייחסות המשיבים להיבט זה, עולה כי עיקר טענות המשיבים יהיו בשאלות ראייתיות של קבילות, שכן המשיבים לא חולקים על כך שהאירועים שעל יסודם הוטלו הסנקציות אכן התרחשו, מה גם שחלקן ניתן אף בהסכמת המשיבות ולאחר הודאה (ראו עמ' 4-3 לפרוטוקול).  בהיעדר מחלוקת עובדתית משמעותית לגבי הראיות החופפות, קשה לראות מדוע יש צורך בעיכוב הליכים.
91. אינני סבור כי המשך ניהול שני ההליכים במקביל פוגע בטובת החברות. המשיבים טוענים כי המשך ניהול ההליכים במקביל יגרום למצב אבסורדי.  בהליך הייצוגי יהיה על החברות להתגונן מפני הטענות נגדן; ובה בעת, בהליך הנוכחי, יהיה עליהן לטעון טענות דומות לאלו שמפניהן הן מתגוננות בהליך הייצוגי.  טענה זו כבדת משקל ויש לתת לה מקום של כבוד, משום שהיא מערבת שאלה ייחודית הקשורה לתביעה הנגזרת, לאמור – האם ניהול ההליך יפגע בטובת החברה.  ואכן טענה זו היוותה בסיס להחלטה בתנ"ג (מחוזי ת"א) 12255-04-19 דה לנגה נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (11.2.2020), שם בית המשפט הורה על עיכוב הליך של תביעה נגזרת, בעוד שנגד החברה התנהלו במקביל הליכים בארה"ב בהן העלו טענות דומות לאלה שמועלות נגדה בישראל.  נקודת המפתח אפוא טמונה בשאלה אם המדובר בטענות דומות בשני ההליכים, באופן שניהול ההליך הנגזר – בו החברה טוענת נגד נושאי המשרה, עלול לסתור את ההגנה שהיא תצטרך לנהל כדי להדוף את הטענות כלפיה בהליך הנוסף.  ואולם, כפי שהבהרתי מקודם, במקרה שלפנינו הטענות בשני ההליכים אינן דומות, והחפיפה שקיימת היא בנדבך עובדתי חלקי וצר הקשור לעצם הטלת הסנקציות, שהטלתן ואף האירועים שהיוו בסיס להטלתן לא נתונים במחלוקת, לא כל שכן במחלוקת מהותית.  ככל שתאושר בקשת האישור בהליך הייצוגי, החברות יצטרכו להתגונן מפני טענות רבות שמרביתן המכריע שונה מהטענות שתצטרך לטעון נגד נושאי המשרה, ככל שתאושר הבקשה בהליך זה.
92. לבסוף, במסגרת ההליך הייצוגי התקיים דיון בבקשת האישור ובית המשפט צפוי לתת החלטתו. ככל שבקשת האישור תידחה יישמט הבסיס מתחת לבקשה לעיכוב הליכים, אך ככל שבקשת האישור תתקבל, הרי שעל בסיס טענות הצדדים ולאור האמור בהחלטת הסילוק (בהליך הייצוגי) ניתן להעריך כי ההליך יימשך זמן רב, בשל מורכבותו.  בנסיבות אלו איני סבור כי יש לפגוע בזכותה של המבקשת לברר את הבקשה עד אשר יסתיים ההליך הייצוגי.
93. המסקנה אפוא שאני מחליט לדחות את הבקשה לעיכוב ההליכים.

התוצאה

94. התוצאה אפוא שדין הבקשה לעיכוב הליכים להידחות, וכך גם דינן של הבקשות לסילוק על הסף למעט לגבי המשיבה 22. בבואי להכריע בשאלת ההוצאות, נתתי את דעתי לתוצאת ההחלטה ולקביעות בגדרה; לקשיים שהתגלו בבקשה ובפרט לגבי המשיבה 22; למשאבים שהושקעו על ידי הצדדים שכוללים הגשת תשובות לבקשה וקיום דיון; וכן נתתי דעתי לשיקולי מדיניות.
95. אשר על כן אני מחליט לדחות את הבקשה לעיכוב הליכים וכן את הבקשות לסילוק על הסף, למעט לגבי משיבה 22 – לגביה אני מקבל את הבקשה לסילוק על הסף. אני מחייב כל אחת מן המשיבות 1 , 2 ו 3 וכן המשיבים 31-4 (כאחד; למעט המשיבה 22 והמשיב 6 שהבקשה נגדו נמחקה בשל פטירתו), לשלם למבקשת הוצאות הבקשה בסכום של 6,500 ₪ (ובסה"כ 26,000 ₪).  המבקשת תשלם למשיבה 22 הוצאות הבקשה בסכום כולל של 4,000 ₪.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.