3. השאלה בה יש להכריע, בהתאם להכרעת בית המשפט המחוזי בערעור על פסק דין קודם בהליך
3.1 במסגרת ההליך כאן יש לדון ולהכריע בשאלה – "האם ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין אכן הופר, בהתייחס, בין היתר, לחובה לקיים הסכמים בתום לב'". הכל בהתאם להנחיית בית המשפט המחוזי, כפי שתובא בפסקה הבאה. לצורך הענין – יהיה צורך להתייחס לכך שהנתבעת הסכימה ואף נקבע שתעביר לידי התובעים שטח של 34 מ"ר שנלקח ולמעשה נגזל מחלקם במגרש. עוד יהיה צורך לבחון האם כאשר הנתבעת בחרה להקצות לתובעים שטח מרוחק ומנותק מחלקם, היתה זו התנהלות בתום לב? האם הנתבעת הפרה את הוראות ההסכם בין הצדדים ומכאן את הוראות פסק הדין?
3.2 כפי שהוזכר לעיל, בהליך ניתן כבר פסק דין המוחק את התביעה ומסלק אותה על הסף. התובעים ערערו על פסק הדין במסגרת ע"א 1191-09-22 גולני ואח' נ' קהתי (17.7.2023, סג"נ השופטת י' שבח, הש' י' אטדגי, השופטת ש' יעקובוביץ). הערעור התקבל ונקבע כך (ההדגשות לא במקור):
"בענייננו עילת התביעה שהגישו המערערים הייתה הפרת הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, ועתירה לאכיפה ולתשלום פיצויים. לא היה מקום להורות על מחיקתה על הסף, בייחוד עת לא הייתה מחלוקת שפיסת הקרקע שמוצעת ע"י המשיבה נמצאת בעבר השני של גבול חלקתה עם חלקת המערערים.
אשר על כן הצענו לקבל את הערעור ו'להחזיר את התיק לבית משפט קמא... הערכאה הדיונית תצטרך לתת דעתה לשאלה האם ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין אכן הופר, בהתייחס, בין היתר, לחובה לקיים הסכמים בתום לב'"
עוד קבע בית המשפט המחוזי כי: "התיק יוחזר לבית משפט קמא לדיון בתביעה לגופה. במסגרת פסק דינו ובבואו להתייחס לשאלת ההוצאות, ייתן דעתו בית משפט קמא גם להליך הערעור ולקבלתו."
3.3 ופעם נוספת, ניסוח השאלה בה יש להכריע
פסק הדין בערעור הוא פסק דין חלוט, ובעקבותיו הובהר, כאמור, שעלי להכריע בשאלה הפרת ההסכם בהתייחס, בין היתר, לחובת תום הלב. פעם נוספת ייאמר שבמסגרת פסק הדין כאן – יהיה צורך להתייחס לכך שהנתבעת הסכימה ואף נקבע שתעביר לידי התובעים שטח של 34 מ"ר שנלקח מחלקם במגרש. לענין זה ידון פסק הדין כאן בשאלה - האם כאשר הנתבעת בחרה להקצות לתובעים שטח מרוחק ומנותק מחלקם, היתה זו התנהלות בתום לב? האם הנתבעת הפרה את הוראות ההסכם בין הצדדים ומכאן את הוראות פסק הדין?
4. תוצאת פסק הדין
בסיומו של פסק הדין, התביעה תתקבל גם אם לא ייקבעו כל הסעדים הנדרשים בה. משהועמדה השאלה הממוקדת על ידי בית המשפט המחוזי וכאשר ברור כעת שהדבר בסמכותי, מבלי שייחשב כהתערבות בפסק דין שכבר ניתן – הרי לא ניתן להימנע מהקביעה שהתנהלות הנתבעת היא, לכל הפחות, התנהלות בחוסר תום לב. הניסיון "להשיב" לתובעים חלקת קרקע שאין להם בכלל גישה אליה – הוא ניסיון לא ראוי, מעין התחכמות משפטית לא ראויה ונראה שאפילו הנתבעת ולפחות שלושה מבין ילדיה אינם מסכימים לה.
חלק שני – העדים שנשמעו בהליך וכן תמצית טענות הצדדים
5. העדים שנשמעו בהליך
במסגרת ההליך נשמעו חמישה עדים, כמפורט להלן:
5.1 שני עדי התובעים - מטעם התובעים נשמעו התובעים 1 ו-2.
5.2 שלושת עדי הנתבעת – מטעם הנתבעת נשמעו הנתבעת עצמה; עוד נשמעו שניים מבניה – ה"ה אלעד קהתי ואברהם קהתי.
6. טענות התובעים
6.1 התובעים הם בעלי זכויות במחצית מגרש בעיר תל אביב. בתחילה היו הזכויות שייכות לתובע 1 ורעייתו וכן לאימו, הגב' גרסטל גולני ברוריה. זכויותיה של גב' גרסטל גולני ברוריה נרכשו על ידי התובעים 2 ו-3 ביום 1.8.2021, כלומר – לאחר מועד פסק הדין בת"א 49046-03-20, שניתן ביום 29.12.2020. במסגרת הסכמי המכר הומחו לתובעים 2 ו-3 כל זכויותיה של גב' גרסטל גולני ברוריה מכח פסק הדין בת"א 49046-03-20.
6.2 הנתבעת ובעלה קהתי שמעון ז"ל היו בעלי הזכויות במחצית השניה של המגרש. מאז פטירת בעלה המנוח, מחזיקה הנתבעת באופן בלעדי במחצית המגרש השייך לה.
6.3 בחודש מרץ 2020 הגיש התובע 1, יחד עם אימו ואשתו, כתב תביעה כנגד הנתבעת ובעלה המנוח שמעון קהתי ז"ל כאשר מר קהתי נתבע באמצעות בנו אבשלום קהתי והגב' אירית אינטרטור אשר מונו לו כאפוטרופוסים לדין. בכתב התביעה עתרו לסעדים שונים וטענו כי הנתבעת ובעלה מחזיקים שלא כדין בשטח השייך לתובעים שם.
6.4 ביום 29.12.2020, התקיים דיון במהלכו הציע בית המשפט הצעת פשרה שקיבלה תוקף פסק דין, ולענין זה ר' סעיף 1.2(ה) לעיל.
6.5 ממועד מתן פסק הדין פנה התובע 1 אל הנתבעת בדרישה לקיים את פסק הדין. משיחות והתכתבויות עם ילדיה של הנתבעת התברר כי במשפחה נערכו דיונים ביחס לשטח שיוחזר לתובעים, אך בפועל פסק הדין לא קוים.
6.6 לאחר שהתברר לתובע 2 כי אין בכוונת הנתבעת לקיים את פסק הדין או ככל שתאלץ לקיימו תעביר לתובעים זכויות במיקום לא פונקציונלי ומנותק משטח חלקת התובעים, שלחו התובעים מכתב התראה. ביום 6.12.2021, השיב בנה של הנתבעת, אבשלום קהתי, בשמו ובשם אחיותיו אירית אינטרטור ונעמי קהתי ברונר, כי להבנתם היה צריך להחזיר את השטח צמוד לחלקה של התובע 1 וכי הם מעוניינים בקיום פסק הדין. התשובה תואמת, בפועל, לדרישת התובעים בהליך כאן.
6.7 הלכה למעשה, עד למועד הגשת כתב התביעה נמנעה הנתבעת מביצוע פסק הדין. לאור האמור, עותרים התובעים לאכיפת פסק הדין. לטענתם, מסכלת הנבעת את פסק הדין והתנהלותה עולה כדי בזיון פסק הדין. הנתבעת נוהגת בחוסר תום לב. עוד טוענים, כי בהתאם לסעיף 51 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") ומאחר שלא קיימה הנתבעת את חיובה בתוך זמן סביר, זכאים התובעים לבחור את מקום השטח שיושב לחזקתם. עוד מבקשים התובעים, כי בית המשפט ימנה כונס נכסים לביצוע פסק הדין.
7. טענות הנתבעת
7.1 לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה על הסף. מדובר בניסיון למחזר תביעה קודמת שהסתיימה בפסק דין ולבצע מקצה שיפורים. התובעים מנסים ליצור מצג שווא לפיו הנתבעת אינה מקיימת את פסק הדין, שעה שהתובעים הם אלה המסרבים לקיימו בהתאם לתנאיו. בפסק הדין הוקנתה לנתבעת הזכות לבחור את מיקום השטח המוחזר בצדה המזרחי של החלקה.
7.2 עוד הוסיפה הנתבעת שהתביעה היא ניסיון לבצע מחטף דיוני. התביעה מחוסרת עילה, פסק הדין הפך לחלוט ובוצע בהתאם לתנאיו. עוד טוענת הנתבעת לחוסר יריבות משום שהגב' ברוריה גרסטל גולני לא צורפה כתובעת לתיק למרות שהיא בעלת דין הכרחית והסכם הפשרה נעשה עמה. כמו כן, טוענת להיעדר יריבות עם התובע 3 שכן רכש את תת חלקה 2 שכלל אינה גובלת בנכס של הנתבעת. לא צורפו צדדים נכונים – אשתו של התובע 2. כמו כן, הגב' ענת גולני למרות שהיא חלק מהמוכרים של תת חלקה 2. התובע 1 לא צירף ייפוי כוח ומעבר לכך הוא אינו יכול לייצג את אימו ואשתו בהליך. כבר עתה אציין כי טענות להיעדר יריבות צומצמו בסיכומי הנתבעת והסתכמו בהיעדר יריבות של הנתבע 2. טענות אלה לא נטענו בכתב ההגנה.
7.3 פסק הדין שניתן בפשרה העניק לנתבעת את זכות הבחירה ביחס לקביעת מיקום השטח המוחזר. על אף שהנתבעת לא ידעה ולא נתנה הסכמתה לפשרה שנעשתה, קיימה הנתבעת את פסק הדין ובהתאם לזכותה לפי פסק הדין, בחרה הנתבעת, שהיא בעלת 75% מהמקרקעין, את מיקום השטח המוחזר. התובע 1 אשר לא היה מרוצה מתוצאת פסק הדין שנתן את זכות הבחירה לנתבעת, הגיש תביעה זו לאחר שכבר מכר את ביתו לתובעים 2 ו-3, מתוך תקווה שניתן יהיה לעקוף את פסק הדין.
7.4 לתובעים אין כל זכות להחליט היכן יהיה מיקומו של השטח המוחזר. זכות זו נתונה רק לנתבעת והיא מימשה את זכותה. התובעים בחרו שלא לקבל את השטח במיקום שבחרה הנתבעת. התביעה הוגשה כשנה לאחר מתן פסק הדין ובשיהוי. לטענת הנתבעת שיהוי זה מלמד על ויתור.
7.5 עוד הוסיפה הנתבעת שהתובעים עושים דין לעצמם ומנסים להפוך את הוראות פסק הדין כך שהם יבחרו את מיקום השטח שיוחזר להם. לטענת הנתבעת, בית המשפט נעדר סמכות משום שמדובר למעשה בערעור על פסק הדין ומועד הערעור בעניין זה חלף.
7.6 הנתבעת ציינה ש ילדיה אינם מוסמכים לקבוע היכן יוחזר השטח, שכן עם מות אביהם, פקעו זכויות האפוטרופסות שהוקנו להם לרבות הזכות להחליט עבורו. עם פטירתו עברו הזכויות הקנייניות לנתבעת והיא שהחליטה על מיקום השטח שיוחזר.
7.7 לבסוף טוענת הנתבעת, כי השטח שנבחר על ידה אינו מנותק. ישנה גישה אליו משביל גישה הצמוד לנכס ואין כל בעיה שישמש את התובעים.
אין באמור לעיל כדי להביא את מלוא טענות הצדדים, אך די בכך כדי להציב את המסד להמשך החלטה זו.
חלק שלישי – דיון והכרעה
8. כללי
8.1 בפתח הדברים אציין כי דרך המלך לאכיפת פסקי דין היא באמצעות נקיטת הליכי הוצאה לפועל או באמצעות נקיטת הליכים בהתאם לפקודת ביזיון בית המשפט [ראו בע"א 1351/06 עו"ד מועין דאוד ח'ורי נ' חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בע"מ (17.9.2007, המש' לנ' הש' א' ריבלין, הש' א' רובינשטיין, השופטת ד' ברלינר) (להלן: "עניין ארמון ההגמון")]. עם זאת, אם מסיבה כלשהי לא ניתן לאכוף את פסק הדין בדרך המלך, או אם דרך המלך אינה יעילה ומעשית, יוכל בעל הדין הטוען לאי קיום פסק הדין להגיש תביעה חדשה על יסוד העילה שהקים פסק הדין בעניינו [עניין ארמון ההגמון; ע"א 4272/91 יוסף ברבי נ' פרדי ברבי, פ''ד מח(4) 689 (8.11.1994, הש' ד' לוין, ג' בך, א' מצא)].
8.2 בנוסף, אשוב על השאלה בה יש להכריע ולפיה - יהיה צורך להתייחס לכך שהנתבעת הסכימה ואף נקבע שתעביר לידי התובעים שטח של 34 מ"ר שנלקח מחלקם במגרש. לענין זה ידון פסק הדין כאן בשאלה - האם כאשר הנתבעת בחרה להקצות לתובעים שטח מרוחק ומנותק מחלקם, היתה זו התנהלות בתום לב? האם הנתבעת הפרה את הוראות ההסכם בין הצדדים ומכאן את הוראות פסק הדין?
בפסקאות הבאות יובאו שלושה נימוקים אשר די בכל אחד מהם כדי להביא לקבלת התביעה.
9. נימוק ראשון משלושה לקבלת התביעה – התנהלות הנתבעת היא חוסר תום לב מובהק, פעולה שהיא בגדר 'התחכמות' ואפילו פעולה בכוחנות
9.1 בתחילתו ובסופו של יום, יצאו הצדדים מאולם בית המשפט של כב' השופטת כ' האפט במסגרת ת"א 49046-03-20 בידיעה ששטח בהיקף של 34 מ' יועבר מהנתבעת ובעלה המנוח אל שכניהם - מחזיקי הזכויות במחצית השניה של המגרש. ועוד דבר ייאמר – בתחילתו ובסופו של יום גזלה הנתבעת יחד עם בעלה המנוח 34 מ"ר משטחם של התובעים. וכעת, לאחר שכבר מוצה הדין – מנסה הנתבעת בסיוע חלק מילדיה (חלק אחר יודע שעליו להשיב הגזלה) להעלות טענות מתחכמות ולא ראויות כדי לשמר בידיה את פירות עוולתה. כך ממש.
9.2 את פסק הדין יש לקיים בתום לב, בוודאי כאשר פסק הדין מאמץ הסכמות בין הצדדים. הסכמות אשר גם מכח דיני החוזים יש לקיים בתום לב, ללא ניסיון לרוקן אותן מתוכן וללא דרכים ערמומיות שמועלות במתק שפתיים של ניסיון לפרשנות משפטית מעוותת. לענין זה ר' ע"א 8273/16 Fundacio Gala-Salvador Dali נ' וי. אס מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ (11.7.2021, המ' לנ' (בדימ') ח' מלצר, הש' ד' מינץ, השופטת י' וילנר) שם נקבע לעניין אופיו של הסכם פשרה שקיבל תוקף פסק דין כך –
"הנחת המוצא היא כי הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין הינו בעל אופי שונה מזה של הסכם "רגיל". הסכם מסוג זה הינו בעל אופי כפול. הוא ממזג בתוכו תכונות של הסכם ותכונות של פסק דין ... הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין הוא אפוא בבחינת "יצור כלאיים"...."
להרחבה ר' גם רע"א 7879/21 משפחת שאייב 2003 בע"מ נ' חנן לוי אירועים בע"מ (15.3.2022, הש' ד' מינץ); ע"א 647/20 טאמז אלישקוב נ' א.ר.א.ב בונוס בע"מ (2.9.2021, הש' נ' סולברג, השופטת ד' ברק ארז, הש' י' אלרון); ע"א 10148/05 חברת תדי ירושלים בע"מ נ' ברכה כץ-שיבאן (15.3.2010, השופטות מ' נאור, ע' ארבל וא' חיות); ע"א 9678/05 חב' בתימו בע"מ נ' ARRABON -HK- limited (3.8.2008, הש' א' גרוניס, השופטת א' חיות, והש' ע' פוגלמן); רע"א 3960/05 עו"ד נפתלי נשר נ' שיבלי ראיף בן פאיז (26.12.2005, השופטת ע' ארבל);
9.3 נכון הוא שפסק הדין לא כלל הוראה לפיה השטח שיועבר יהיה שטח הגובל במחצית המגרש השני. ואולם – כל ניסיון למסור שטח מרוחק, שאינו גובל בשטח המחצית השניה – הוא ניסיון ראוי לגינוי ובוודאי חסר תום לב. הנתבעת מבקשת לרוקן את פסק הדין ומתוכן, הנתבעת אף מיתממת ומנסה לרוקן את הסכמתה שלה מתוכן. וכל הנתבעת מבקשת למסור שטח באופן שבפועל מעקר את הסכם הפשרה ואת פסק הדין מתוכנו.
ודוק, מה טעם ימצאו התובעים בשטח של 34 מ"ר אשר אינו נגיש להם ישירות? מה טעם היה בהסכמת הנתבעת למסור שטח של 34 מ"ר, כאשר התכוונה ואולי אף זממה, כך ממש, למסור שטח מרוחק המרוקן מתוכן את הסכמתה?
9.4 כאשר פרשנות הסכם מביאה לתוצאה מופרכת, סימן הוא לך שהפרשנות שגויה
אין זו הפעם הראשונה, בפסיקת בתי המשפט, שצד להסכם נוהג בחוסר תום לב ומנסה להעניק להתחייבויותיו פרשנות מופרכת. בתי המשפט התמודדו כבר עם צדדים להסכם דוגמת הנתבעת ומשפחתה המנסה לשנות ההסכם (או לפחות חלק ממשפחתה) וקבעו במפורש שכאשר פרשנות הסכם מביאה את הוראותיו לידי תוצאה מופרכת, הרי בוודאי שאין לקבל את הפרשנות המופרכת. לענין זה ר' רע"א 7762/20, פלוני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (מיום 11.4.2021, הש' י' עמית, הש' ד' מינץ, השופטת י' וילנר–בסעיף 21 לפסק הדין של כב' הש' י' וילנר); עוד ר' ע"א 6847/13, אדגר השקעות ופיתוח בע"מ נ' עיריית פתח תקווה (מיום 29.7.15, השופטת א' חיות) או ע"א 6421/07, מיכאל נגל נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה גני אפק (מיום 4.9.15, הש' ח' מלצר).
על כך שיש לבחור פרשנות היוצקת תוכן להסכם, ולא פרשנות המרוקנת את ההסכם מתוכנו, ניתן להפנות אל ע"א 7347/21 פולימרס אינוביישן בע"מ נ' קבוצת פולימרס בע"מ (10.10.2024, הש' נ' סולברג, ח' כבוב והשופטת ר' רונן) שם נקבע כך (ההדגשות לא במקור): "כידוע, סעיף 25(א) ...קובע כי אומד דעתם של צדדים לחוזה יילמד מתוך לשון החוזה ומנסיבות העניין בכללותן ... זוהי, אם כן, הדרך לתור אחר תכליתו הסובייקטיבית של החוזה, אותה מצווה בית המשפט ... בתוך כך, לא אחת נפסק כי כאשר חוזה ניתן לפירושים שונים, על בית המשפט לבחור מבניהם את האפשרות שתגשים באופן מיטבי את תכליתו הסובייקטיבית... אולם, כאשר אין ניתן להתחקות אחר תכליתו הסובייקטיבית של החוזה, יש לפנות לתכליתו האובייקטיבית... בתוך כך, על בית המשפט להידרש לעקרון תום הלב, לשיקולי הגינות והיגיון ולשכל הישר..."
9.5 סוף דבר באשר לנימוק הראשון לקבלת התביעה
(א) בפועל, לא הועברו 34 מ' אל שטחם של התובעים. התנהלות הנתבעת מבקשת גם להתחמק בעתיד מהשבת שטח של 34 מ"ר וזאת כאשר היא מבקשת "להעביר" כביכול לרשות התובעים 34 מ"ר "תלושים" שאינם צמודים לשטחם של התובעים ואשר בפועל לא ניתן לעשות בהן שימוש מלא וראוי כדין.
(ב) התנהלות הנתבעת אף מנוגדת לתכליתו של סעיף 14 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 הקובע כי "בעלות וזכויות אחרות במקרקעין, אין בהן כשלעצמן כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר". בפועל, מבקשת הנתבעת לנצל את גזל המקרקעין שביצעו היא ובן זוגה בעבר וכעת, כשהיא מחזיקה בגזלה, להכתיב לתובעים "פתרון" המנוגד למהותו של פסק הדין שאימץ הסכם בו התחייבה.
(ג) התנהלות הנתבעת המבקשת "להשיב" כנגד גזלת המקרקעין, שטח שאינו רציף ואינו מקושר לשטחם של התובעים היא התנהלות מקוממת שאין להתירה.
הערת מעבר – נראה שגם חלק מילדיה של הנתבעת ואולי אף הנתבעת עצמה, מודעים לכוחנות וחוסר תום הלב בניסיון לצקת פרשנות מופרכת לפסק הדין. כך למדים מהעדויות שנשמעו במסגרת ההליך, כפי שיורחב להלן.