10. נימוק שני משלושה לקבלת התביעה – התנהלות הצדדים לאחר פסק הדין
10.1 התנהלות הצדדים לאחר פסק הדין, היא עדות חיה לאופן בה ראו את ההתחייבות להשיב את גזל המקרקעין בשטח של 34 מ"ר. לענין זה אפנה לכך שביום 6.12.2021, כשנה לאחר שניתן פסק הדין, הוציאו שלושה מילדיהם של הנתבעת ושמעון קהתי ז"ל מכתב לב"כ התובעים.
10.2 השלושה שהוציאו המכתב הם אבשלום קהתי, אירית אינטרטור ונעמי קהתי, שכאמור שניים מהם שימשו כאפוטרופוסים לרכוש הנתבעת ובעלה ז"ל והם אלה שאף נכחו בבית המשפט והביאו להסכם הפשרה. עדים אלה הוסתרו על ידי הנתבעת, ואולם עצם קיומו של המכתב היה ידוע היטב ולענין זה ציין אלעד קהתי כי שוחח עם אחיו בנושא (פ', ע' 48, ש' 4 -5). ידיעה על שליחת המכתב עולה גם מחקירתו של אברהם קהתי (פ', ע' 58, ש' 24 -26)
10.3 במכתב ציינו אותם שלושה ילדים כך (ההדגשות לא במקור): "להבנתנו היה צריך להחזיר את השטח צמוד לחלקה של ארז...". אותו "ארז" הוא ארז גולני, התובע 1 כאן. והינה לפנינו ראיה לכך שהשטח שעל הנתבעת להשיב הוא שטח הצמוד למחצית המגרש של התובעים.
למען הנוחות, יובאו מילות המכתב, כאשר ההדגשות אינן במקור:
אני רוצה להבהיר בזאת שאחותי אירית אינטרטור ואני אמנם היינו אפוטרופוסים של אבא, בלבד, בגלל מחלת האלצהיימר ממנה סבל ובתור שכאלו נאלצנו לייצג את עמדתנו בבית המשפט בתביעה של משפחת גולני כנגד אבא ואמא. הגענו לפשרה שנחתמה כפסק דין וביציאה מבית המשפט שמחנו מאוד שהנה נמצא פתרון הגון וברור שהיינו נכונים לבצעו מיד ובתום לב. להבנתנו היה צריך להחזיר את השטח צמוד לחלקה של ארז ואף סיכמנו יחד עם התובע להיפגש בשטח. הכל נעשה ברוח טובה.
באותם ימים אבא אושפז פעמיים בבית החולים וכעבור זמן קצר נפטר (פסק הדין ניתן בתאריך 29.12.2020 ואבא ע"ה נפטר בתאריך 17.1.2021) כשיצאנו מימי האבל חשבנו להמשיך בתהליך למרות, שלמעשה פקעו סמכויותינו המשפטיות כאפוטרופוסים וסמכויותינו המשפחתיות עקב מחלוקת משפחתית ולא היתה הסכמה היכן נכון לתת את השטח. למרות זאת המשכנו במאמצינו לשכנע ולמצוא את השטח הנכון שיהיה מוסכם על כולם. גייסנו שופט בדימוס שהגיע לשטח והסביר מה נכון לעשות כדי לבצע את פסק הדין בתום לב. אחותי הבכורה, פסיכולוגית קלינית במקצועה, ניסתה לקחת את המושכות לידיה, הגיעה במיוחד מארה"ב, פנתה למודד שהכין מס' הצעות לביצוע פסק הדין בצמוד לשטח של ארז אך חזרה בבושת פנים. לסיכום אנו מעוניינים בביצוע פסק הדין בהקדם ככתבו, כלשונו וכרוחו"
צא וראה, קיומו של פסק הדין וקיומו של ההסכם, כלל תכניות להשבת השטח שנגזל כך שיהיה צמוד לשטחם של התובעים; עוד ניתן לראות שקיומו של פסק הדין וקיומו של ההסכם כלל פניה למודד "שהכין מספר הצעות לביצוע פסק הדין בצמוד לשטח של ארז" עוד ניתן לראות שסיכמו עם התובע 1 "להיפגש בשטח".
10.4 והינה, למרות התנהלות הנתבעת, באמצעות שלושה מילדיה, לאחר פסק הדין – הרי כעת היא מבקשת להותיר בידיה בפועל את המקרקעין שגזלה ולהעביר לידי התובעים שטח מנותק ולא רציף לשטחם.
11. נימוק שלישי משלושה לקבלת התביעה – עדותה של הנתבעת מלמדת שהיא מודעת לכך שהתנהלותה חסרת תום לב
11.1 הנתבעת, בסוף העשור התשיעי לחייה, התייצבה באולם כשהיא על כיסא גלגלים. הזהרתי את עצמי תוך שאני נותן דעתי לגילה של הנתבעת ואף ניתן לראות התייחסות לכך בפרוטוקול דיון ההוכחות. ואולם, עדיין, לגופו של עניין, עדותה של הנתבעת מלמדת שהיה ברור שאותם 34 מ' שיצורפו לשטחם של התובעים צריך להיות סמוך וגובל לאותו שטח, שאם לא כן, כיצד יצורף השטח של 34 מ' לשטחם של התובעים? ועוד היה ברור מעדותה של הנתבעת שהיא חוששת לומר דבר מה שלא יתאם לדבריו של בנה, אלעד קהתי, הבן המבוגר שמתגורר יחד עימה. אותו בן שדעתו שונה מדעת הצאצאים האחרים שאף חלקם נכח באולם במסגרת ת"א בת"א 49046-03-20 ואשר גם הוציאו את המכתב הנזכר בסעיף 10 לעיל.
11.2 בעדותה מודה הנתבעת שלא נכחה בדיון בו הגיעו הצדדים לפשרה (פ', ע' 43) ומי שקיבל את ההחלטות היו ילדיה אבשלום קהתי ואירית אינטרטור שבזמנים הרלוונטיים היו האפוטרופוסים לרכוש של הנתבעת ובעלה שמעון קהתי ז"ל על פי צו מיום 23.12.2018 (ראו בס' 8 לכתב ההגנה בת"א 49046-03-20, ע' 47 לתצהיר התובעים).
ועוד הודתה הנתבעת, בפועל, בגזלת הקרקע, ושוב יודגש שזה הביטוי הנכון להתנהלות הנתבעת ובעלה במשך השנים ובמידה מסוימת להתנהלות גם כעת. הנתבעת הודתה בפועל בגזלה כאשר הגדירה את התביעה ככזו שבה התובע 1 "צריך האדמה שלו מגיע לו מאיתנו". וכך נשאלה והשיבה הנתבעת (ע"מ 40-41 לפר, ההדגשות לא במקור):
עו"ד זילבר: את יודעת מה את אומרת, מה ארז טוען?
העדה, גב' קהתי: הוא אומר שהוא צריך האדמה שלו מגיעה לו מאיתנו.
עו"ד זילבר: ומגיע לו?
העדה, גב' קהתי: תשמעי אני אמרתי לבני יש לך פה גינה ענקית, תעשה מה שאתה רוצה.
עו"ד זילבר: למי אמרת את זה?
העדה, גב' קהתי: לארז יש לי פה 6 ילדים, 2.5 חדרים או 3 קטנים זה לא של פעם אחת באתי עם,
עו"ד זילבר: אז למעשה את מסכימה שהוא יקבל את מה שבית המשפט פסק את ה-34 מטר שמגיעים לו, שהוא יקבל שיזיז את הגדר איפה שהוא רוצה ואת מסכימה לזה, מה שבית המשפט פסק 34 מטר?
כב` הש` ברקאי: בסדר.
העדה, גב' קהתי: תשמעי אני יכולה להגיד כן על העיניים שלי אבל יש לי עוד ילד קטן בחוץ אלעד, הוא נראה מה הוא יגיד לי.
עו"ד זילבר: אלעד אומר לך מה להגיד או שאת?
העדה, גב' קהתי: לא, הוא יגיד, אלעד מותק".
ומה אמר אותו אלעד שהנתבעת מבהירה שעל פיו יישק דבר? על כך בפסקה הבאה.
11.3 אלעד קהתי "הצטרף" למחלוקת לאחר מתן פסק הדין בת"א 49046-03-20. לענין זה אלעד קהתי נשאל והשיב כך (ע"מ 53, ש' 14-16, ההדגשות לא במקור):
"עו"ד זילבר: או-קיי עוד שאלה כתבת בתצהיר שלך בוא נתחיל ככה, אתה לא היית נוכח בדיון שבו התקבלה ההסכמה נכון?
העד, מר אל' קהתי: נכון
ניכר היה מעדותו של אלעד קהתי, שהניסיון "להשיב" לתובעים שטח מנותק משטחם, נובע מהרצון לשמר בידי הנתבעת את הישגי גזלת הקרקע. אלעד קהתי פירט כיצד בקרקע שנגזלה, או בסמוך אליה, נבנתה יחידת דיור – ולא היסס לטעון שהשבת הקרקע שנגזלה תפגע בנתבעת וכלשונו – "זה ממש עושה בעיות". וכך נשאל והשיב אלעד קהתי (ע"מ 49-50 לפרוטוקול):
"כב` הש` ברקאי: ואיך בחרתם דווקא את השטח ההוא ולא שטח קרוב לגדר?
העד, מר אל' קהתי: מכיוון שאחת מהיחידות שלנו נמצאות כביכול צמודה אליהם, אז את מה שהבנו מעו"ד שפנה ודיבר עם אימא שלי, שכביכול אם הם יכנסו כביכול ס"מ לבפנים זה פגיעה בגדול בנכס הפנימי, זאת אומרת אם הם ישימו גדר מול היחידה הפנימית יהיה לנו בעיה להשכיר, יהיה לנו בעיה לזה, זה ממש עושה בעיות, אז אימא אמרה ניתן לו בחלק המזרחי, הדרומי סליחה"
ובמילים פשוטות – ככל שהנתבעת תשיב לתובעים את הקרקע שגזלה, הדבר יפגע באחת מיחידות הדיור שהקימה ואשר אותה היא משכירה. וסיבה זו היא שהביאה את הנתבעת לנסות להשאיר את הגזלה בידיה ולהקצות לתובעים שטח קרקע מנותק.
11.4 מכל האמור לעיל עולה שהנתבעת מודעת היטב לקרקע שנגזלה. הנתבעת במתק שפתיים מסתתרת מאחורי הבן המבוגר שמתגורר עימה, וטוענת בפועל שהיא עצמה מוכנה להשיב את הגזלה ואולם כלשונה – "אבל יש לי עוד ילד קטן בחוץ אלעד, הוא נראה מה הוא יגיד לי".
12. סיכום עד כאן וכן התייחסות לקרקע שנגזלה
12.1 מהאמור לעיל עולה שהתנהלות הנתבעת, המבקשת לשמר בידיה את פירות גזלת המקרקעין, היא התנהלות בחוסר תום לב; התנהלות שאינה ראויה; התנהלות שאינה תואמת את ההתנהלות לאחר פסק הדין ואשר אינה תואמת אפילו את גרסתה של הנתבעת עצמה וכן את גרסת שלושה מילדיה המבוגרים.
12.2 עוד עולה, שיש לקיים את פסק הדין בת"א 49046-03-20 באופן שבקרקע שנגזלה על ידי הנתבעת ובעלה המנוח, בשטח של 34 מ"ר, תושב לתובעים – כאשר היא גובלת בשטחם של התובעים.
12.3 התנהלות הנתבעת מפרה את הוראות ההסכם ופסק הדין בת"א 49046-03-20. לאור התנהלות הנתבעת עד כה, כאשר גילתה דעתה שתעשה הכל על מנת להימנע מהשבת הקרקע שנגזלה – אני קובע שעל מנת שניתן יהיה לראות קיום בתום לב של פסק הדין רק ככל שמתוך השטח של 34 מ"ר שיועבר לידי התובעים – יהיה קו גבול באורך של 3.4 מטרים לכל הפחות, אשר ישיק לחלקם של התובעים או מי מהם. ובמילים פשוטות – קו הגבול המשותף בין חלקם של התובעים או מי מהם לבין שטח המקרקעים שתעביר הנתבעת – יהיה, לכל הפחות, באורך של 3.4 מטרים.
13. הערה לפני סיום באשר לטענת היעדר יריבות שהעלתה הנתבעת
13.1 הנתבעת טענה בכתב ההגנה להיעדר יריבות, כלשונה. אותו היעדר יריבות הוא בשל העובדה שפסק הדין ניתן אל מול גב' גרסטל גולני ברוריה (אימו של התובע 1 ) וכן גב' ענת גולני (רעיית התובע 1) – ואלה לא הגישו תביעה כאן. עוד נטען, שהתובע 3 , אינו גובל בחלקה של הנתבעת ולכן אין בינו לבין הנתבעת כל יריבות.
13.2 במלוא הכבוד, אין מקום לטענות אלה של הנתבעת. פסק הדין מתייחס לבחינת התנהלותה בקיום פסק הדין וההסכמה אליה הגיעה במסגרת ת"א 49046-03-20. די בכך שההליך כאן היה מתנהל אפילו מול התובע 1, שהיה חלק מההליך בת"א 49046-03-20. ודוק – התביעה אינה עותרת לתשלום כספי פיצוי, או תמורה כלשהי שאמורה להתחלק בין התובעים – אלא ההליך מתייחס להתנהלות הלא ראויה שלח הנתבעת המבקשת לשמר בידיה המקרקעין שגזלו היא ובעלה המנוח.
13.3 הקביעה באשר להעברת המקרקעין שנגזלו, היא פרי ההסכם ופסק הדין בת"א 49046-03-20 – ולא נובע דווקא מפסק הדין כאן. כל אשר מתייחס פסק הדין כאן הוא לדרך מימוש פסק הדין, ובהתאם להנחיות החלוטות שהתקבלו מבית המשפט המחוזי.
13.4 בשולי הדברים ייאמר שגם כך אין בסיס לטענת הנתבעת, שכן התובעים קיבלו את זכויותיה של גב' גרסטל גולני ברוריה, לרבות בדרך של רכישת חלקים מהמקרקעין (התובעים 2 ו-3).
חלק רביעי – הסעדים והצווים בהם יש לחייב את הנתבעת וכן תוצאת ההליך וסוף דבר
14. התייחסות פרטנית לכל אחד מהסעדים הנדרשים
לאחר כל האמור לעיל, נותר להתייחס לסעדים השונים שנתבעו ולקבוע מה הסעדים והצווים בהם תחויב הנתבעת. לענין זה אתייחס להלן לשישה הסעדים, שפורטו גם בסעיף 2 לעיל.
14.1 סעד ראשון משישה - פסק דין הצהרתי הקובע כי הנתבעת הפרה ומפרה את ההסכם שנכרת בין הצדדים ואשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 29.12.2020
מהאמור לעיל עולה שהנתבעת מתנהלת בחוסר תום לב, מפרה את ההסכם בו התחייבה ביום 29.12.2020 ואשר קיבל תוקף של פסק דין. על מנת להימנע מהפרה, על הנתבעת להעביר לידי התובעים או מי מהם, שטח של 34 מ"ר כאשר כפי שצוין בסעיף 12.3 לעיל - ניתן יהיה לראות קיום בתום לב של פסק הדין רק ככל שמתוך השטח של 34 מ"ר שיועבר לידי התובעים – יהיה קו גבול באורך של 3.4 מטרים לכל הפחות, אשר ישיק לחלקם של התובעים או מי מהם. ובמילים פשוטות – קו הגבול המשותף בין חלקם של התובעים או מי מהם לבין שטח המקרקעין שתעביר הנתבעת – יהיה, לכל הפחות, באורך של 3.4 מטרים. עוד יש לקבוע, לאור ההתמהמהות וההתנהלות של הנתבעת, שעליה לבצע את העברת המקרקעין – כך שההעברה בפועל והצבת הגדר במקום הנכון תהיה עד ליום 15/11/2025. לאחר מועד זה, תיחשב הנתבעת כמי שממשיכה להפר את פסק הדין.
14.2 סעד שני משישה - פסק דין הצהרתי הקובע שהנתבעת מתנהלת בחוסר תום לב בקיום חיוביה החוזיים
הדרישה בסעד זה חופפת בפועל את האמור בסעד הראשון ובסעיף 14.1 לעיל כך שהדיון בו מתייתר.
14.3 סעד שלישי משישה - סעד הקובע שהזכות לבחור מיקומו של השטח שיושב לתובעים, עברה לידי התובעים. הזכות עברה מכיוון שהנתבעת נמנעה מלקבוע את מיקום השטח שהחזקה בו תושב לתובעים
אין מקום לקבוע שבשל התנהלות הנתבעת, יקבלו התובעים את הזכות לקבוע את מיקום השטח שיועבר לרשותם. קביעה זו תשנה לחלוטין את פסק הדין בת"א 49046-03-20 והיא חורגת מההוראות החלוטות שניתנו לי על ידי בית המשפט המחוזי. לאור האמור, הדרישה לסעד זה נדחית.
14.4 סעד רביעי משישה - מינוי באת כוח התובעים ככונסת נכסים או מינוי כונס אחר לביצוע פסק הדין והסמכתו לפעול בהתאם להוראות בית המשפט לשם ביצוע כל הפעולות הנדרשות על פי פסק הדין לרבות להעברת 34 מ"ר מחזקת הנתבעת לחזקתם של התובעים 2 ו-3
מקומה של בקשה למינוי כונס נכסים למימוש פסק דין הוא במסגרת הליך בלשכת הוצאה לפועל. ודוק, הדרך למנות בעל מקצוע לצורך "עשיית מעשה" קבועה בסעיף 63 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 שכותרתו היא "עשיית מעשה". לאור האמור - הדרישה לסעד זה נדחית.
14.5 סעד חמישי משישה - קביעה לפיה הנתבעת ביזתה את פסק דינו של בית המשפט, ואכיפת ביצוע פסק הדין באופן שימנע מהנתבעת לסכל את עבודת כונס הנכסים או להקשות על ביצועה
(א) ההליך כאן לא נפתח בעיקרו כהליך בהתאם לפקודת בזיון בית משפט. לא הוגשה בקשה במסגרת ת"א 49046-03-20 – אלא התובעים בחרו להגיש תביעה נפרדת וחדשה. כבר בשל כך קיים קושי לקבוע סעדים מכח פקודת בזיון בית משפט.
(ב) זאת ועוד – גם אם היתה מוגשת בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, ספק אם היתה מתקבלת. הליך לפי פקודת ביזיון בית משפט, הוא הליך שיורי אשר מלכתחילה מוגבל להליכים ממוקדים ואשר אינם מורכבים, ומכאן אינו תואם להליך הנרחב שנערך כאן – לרבות שמיעת עדויות הצדדים. לענין זה ר' למשל ע"א 4089/21, שובל גרופמן נדל"ן בע"מ נ' Faire Holdings Three Limited (מיום 27/7/2023, הנ' א' חיות, הש' ע' ברון, הש' ר' רונן) שם נקבע כי "הליכי בזיון נדרשים להיות צרים וממוקדים – במטרה לאכוף את אותו ציווי חד משמעי וברור – והם אינם מתאימים לאכיפת חיובים המצריכים פרשנות או בירורים עובדתיים מורכבים". עוד ר' רע"א 2389/22, (מיום 21/7/2022, הש' ע' גרוסקופף) וכן רע"א 734/22 א.ס.פ.י. חברה לקידום פרוייקטים באיכות הסביבה (ישראל) בע"מ נ' גלובל גרין דרופ (אך דוד) בע"מ (מיום 29/5/2022, הש' ע' גרוסקופף) ואשר בו נקבע כי - "הלכה היא שהליכים מכוח הפקודה נדרשים להיות קצרים וממוקדים, ועל פי קו זה היא אינה מתאימה לאכיפת חיובים אשר מצריכים פרשנות או אשר דורשים בירורים עובדתיים מורכבים".
(ג) לאור האמור לעיל, הדרישה לסעד זה נדחית.
14.6 סעד שישי משישה - מתן היתר לפיצול סעדים באופן שהתובעים יוכלו להגיש תביעה על מלוא נזקיהם הכספיים לכשיתגבשו במלואם
הבקשה לפיצול סעדים אינה מצביעה על סעד כזה או אחר אותו לא כללו התובעים בתביעתם, אלא מתייחסת לסעדים עתידיים בגין נזקים שטרם התגבשו. כאן ייאמר שבאשר לסעדים המתייחסים לנזקים שטרם התגבשו – ממילא לא יכלו התובעים להגיש תביעתם כאן. אשר על כן, ממילא אינם זקוקים למתן היתר לפיצול סעדים. אשר על כן, הדרישה למתן היתר לפיצול סעדים נדחית.
15. סוף דבר
15.1 בהתאמה לסעיף 14.1 לעיל, אני קובע כדלקמן:
(א) התביעה מתקבלת באופן שאני קובע שהנתבעת מתנהלת בחוסר תום לב, מפרה את ההסכם בו התחייבה ביום 29.12.2020 ואשר קיבל תוקף של פסק דין.
(ב) על מנת להימנע מהפרה, על הנתבעת להעביר לידי התובעים או מי מהם, שטח של 34 מ"ר כאשר ניתן יהיה לראות קיום בתום לב של פסק הדין רק ככל שמתוך השטח של 34 מ"ר שיועבר לידי התובעים – יהיה קו גבול באורך של 3.4 מטרים לכל הפחות, אשר ישיק לחלקם של התובעים או מי מהם. ובמילים פשוטות – קו הגבול המשותף בין חלקם של התובעים או מי מהם לבין שטח המקרקעין שתעביר הנתבעת – יהיה, לכל הפחות, באורך של 3.4 מטרים.
(ג) לאור ההתמהמהות וההתנהלות של הנתבעת, שעליה לבצע את העברת המקרקעין – אני קובע שההעברה בפועל והצבת הגדר במקום הנכון תהיה עד ולא יאוחר מיום 15/11/2025. לאחר מועד זה, תיחשב הנתבעת כמי שממשיכה להפר את פסק הדין.
15.2 באשר לקביעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד
(א) ברגיל הייתי מעמיד את הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד על הסך של 20,000 ₪. בעניינינו ובהתאם להנחיית בית המשפט המחוזי, יש להתייחס גם להליך הערעור שהתקבל, ללא שנקבעו בהוצאות. לענין זה הורה בית המשפט המחוזי כך – "במסגרת פסק דינו ובבואו להתייחס לשאלת ההוצאות, ייתן דעתו בית משפט קמא גם להליך הערעור ולקבלתו". כלומר, יש לקבוע חיוב אשר יתייחס גם לקיומו של ההליך בבית המשפט המחוזי, הגשת הערעור על ידי התובעים וקבלתו.
(ב) אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 40,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.