חלק שלישי - דיון והכרעה
- כללי
- בפתח הדברים אציין כי דרך המלך לאכיפת פסקי דין היא באמצעות נקיטת הליכי הוצאה לפועל או באמצעות נקיטת הליכים בהתאם לפקודת ביזיון בית המשפט [ראו בקשות עירייה אחרות 1351/06 עו"ד מועין דאוד ח'ורי נ' חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בערעור מיסים (17.9.2007, המש' לנ' הש' א' ריבלין, הש' א' רובינשטיין, השופטת ד' ברלינר) (להלן: "עניין ארמון ההגמון")]. עם זאת, אם מסיבה כלשהי לא ניתן לאכוף את פסק הדין בדרך המלך, או אם דרך המלך אינה יעילה ומעשית, יוכל בעל הדין הטוען לאי קיום פסק הדין להגיש תביעה חדשה על יסוד העילה שהקים פסק הדין בעניינו [עניין ארמון ההגמון; ערעור אזרחי 4272/91 יוסף ברבי נ' פרדי ברבי, פ''ד מח(4) 689 (8.11.1994, הש' ד' לוין, ג' בך, א' מצא)].
- בנוסף, אשוב על השאלה בה יש להכריע ולפיה - יהיה צורך להתייחס לכך שהנתבעת הסכימה ואף נקבע שתעביר לידי התובעים שטח של 34 מ"ר שנלקח מחלקם במגרש. לענין זה ידון פסק הדין כאן בשאלה - האם כאשר הנתבעת בחרה להקצות לתובעים שטח מרוחק ומנותק מחלקם, היתה זו התנהלות בתום לב? האם הנתבעת הפרה את הוראות ההסכם בין הצדדים ומכאן את הוראות פסק הדין?
בפסקאות הבאות יובאו שלושה נימוקים אשר די בכל אחד מהם כדי להביא לקבלת התביעה.
- נימוק ראשון משלושה לקבלת התביעה - התנהלות הנתבעת היא חוסר תום לב מובהק, פעולה שהיא בגדר 'התחכמות' ואפילו פעולה בכוחנות
- בתחילתו ובסופו של יום, יצאו הצדדים מאולם בית המשפט של כב' השופטת כ' האפט במסגרת תיק אזרחי 49046-03-20 בידיעה ששטח בהיקף של 34 מ' יועבר מהנתבעת ובעלה המנוח אל שכניהם - מחזיקי הזכויות במחצית השניה של המגרש. ועוד דבר ייאמר - בתחילתו ובסופו של יום גזלה הנתבעת יחד עם בעלה המנוח 34 מ"ר משטחם של התובעים. וכעת, לאחר שכבר מוצה הדין - מנסה הנתבעת בסיוע חלק מילדיה (חלק אחר יודע שעליו להשיב הגזלה) להעלות טענות מתחכמות ולא ראויות כדי לשמר בידיה את פירות עוולתה. כך ממש.
- את פסק הדין יש לקיים בתום לב, בוודאי כאשר פסק הדין מאמץ הסכמות בין הצדדים. הסכמות אשר גם מכח דיני החוזים יש לקיים בתום לב, ללא ניסיון לרוקן אותן מתוכן וללא דרכים ערמומיות שמועלות במתק שפתיים של ניסיון לפרשנות משפטית מעוותת. לענין זה ר' ערעור אזרחי 8273/16 Fundacio Gala-Salvador Dali נ' וי. אס מרקטינג (ישראל 2005) בערעור מיסים (11.7.2021, המ' לנ' (בדימ') ח' מלצר, הש' ד' מינץ, השופטת י' וילנר) שם נקבע לעניין אופיו של הסכם פשרה שקיבל תוקף פסק דין כך -
"הנחת המוצא היא כי הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין הינו בעל אופי שונה מזה של הסכם "רגיל". הסכם מסוג זה הינו בעל אופי כפול. הוא ממזג בתוכו תכונות של הסכם ותכונות של פסק דין ... הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין הוא אפוא בבחינת "יצור כלאיים"...."